שאלות קשות למשרד המשפטים || תשובות חלקיות ומתחמקות
ביקשנו לראיין את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, ולשאול על הבסיס החוקי להתנהלות מדינת ישראל בהר הבית, אבל במשרד המשפטים סירבו לראיון ואישרו רק הגשת שאלות בכתב * תשובות? רק לחלק משאלותינו. הרי התוצאות:
↓ שאלות:
א. בג"ץ קבע כבר מספר פעמים שהמשטרה תמצא את הזמן הנכון שבו תתאפשר תפילת יהודים בהר ללא סכנה בטחונית. כיצד ייתכן שבמשך קרוב ל-48 שנים לא מצאה המדינה רגע אחד ויחיד שבו עשויה להתאפשר תפילת יהודים בהר ללא הפרעה?
ב. משחקי כדורגל של ילדים ערבים מתקיימים בהר כל העת למרות הוראה מפורשת של בג"ץ משנת 93' שלא לאפשר זאת ולמרות מכתב של השר אהרונוביץ' בעניין המורה למנוע זאת. למה?
ג. בהר מונפים לא אחת דגלי תנועות טרור כדוגמת דאעש, חמאס וחיזבאללה. כשמשווים זאת ליחס הנוקשה כלפי הנפת דגלי ישראל בהר – אי אפשר שלא לתהות מהו בכלל הבסיס החוקי למניעת הנפת דגלי ישראל שם. שנית, במטרה למנוע הנפת דגלי ישראל נערכים חיפושים משפילים ופולשניים על גופם של יהודים דתיים העולים להר הבית. האם אין הדבר עומד בסתירה לעקרונות היסוד הדמוקרטיים?
ד. המדינה איננה מקפידה, בלשון המעטה, על קיום חוק המקומות הקדושים בנוגע להר הבית. גישתם של יהודים מאמינים למקום הזה מוגבלת בצורה בולטת וחמורה הרבה יותר מאשר גישתם של תיירים, למשל, למקום. שלא לדבר על מוסלמים. כיצד ייתכן שהמדינה עצמה מפירה את חוקיה?
ה. כיצד מאפשרת המדינה למוראביטון ולמוראביטאת – קבוצות פרובוקטיביות הממומנות בידי חמאס וקטאר – להציק ולהצר צעדי יהודים בהר הבית בצעקות בלתי פוסקות, באיומים ולאחרונה אף בדחיפות?
ו. לאחרונה התפרסם במקור ראשון שהמדינה בלמה את אישור תוכנית הר הבית במרכז למיפוי ישראל לצורך רישומו בטאבו על שם מדינת ישראל, וזאת בשל שיקולים ביטחוניים. האם בשם שיקולים בטחוניים יכולה המדינה למנוע הליך כזה? האם לא נישא כאן שם ביטחון המדינה לשווא?
ז. כיצד ייתכן שבהר הבית, בלב בירת ישראל, נוצר בפועל אקס-טריטוריה שבה החוק איננו נאכף כבכל מקום אחר בארץ. לדוגמא, קורות עץ עתיקות – חלקן עתיקות מאוד – אינן מפונות ממתחם שער הרחמים למוזיאון ומוטלות שם כבר שנים רבות על אף הדרישה לכך בחוק העתיקות. קורות אחרות משמשות כבסיס למיכלי נפט המוצבים בהר.
ח. מהי עמדתכם לגבי התבטאויות מפכ"ל המשטרה נגד ח"כים העולים להר הבית? האם אין בכך חריגה חמורה מסמכותו ובילבול היוצרות בנוגע לשאלה מי כפוף למי?
↓ תשובת דובר משרד המשפטים:
חלק לא מבוטל מהשאלות, עניינו בהחלטות המסורות לדרג המדיני, נוכח המשמעויות המדיניות והביטחוניות המובהקות של הנושא. חלק נוסף עניינו בפעילות משטרתית, בעניינה ניתן לפנות לתגובת המשטרה.
א. חשוב להדגיש, כי הסדרי הפולחן בהר הבית מקורם במדיניות ממשלתית מאז יוני 1967, מדיניות שלא השתנתה על ידי ממשלות ישראל השונות. מדיניות זו של הדרג המדיני, מעולם לא בוטלה על ידי בית המשפט המוסמך לכך, על אף עתירות רבות שהוגשו ביחס אליה. בעניין זה ניתן לעיין במספר החלטות בנושא. מובאים להלן מספר ציטוטים מתוכן:
"... סדרי השימוש בהר הבית לצורך פולחן דתי, ובכלל זה היחסים בין הדתות המקדשות את המקום, הופקדו מכוח דבר המלך משנת 1924 בידי הממשלה. הממשלה המנדטורית לא שינתה את הסדרים שהיו קיימים לצורך זה קודם לתקופת המנדט, וכך גם ממשלת ישראל. הממשלה החליטה, לאחר מלחמת ששת הימים, כי המוסלמים רשאים להמשיך ולקיים תפילות במסגדים שעל הר הבית, כפי שנהגו בשנים עברו, ואילו היהודים, אף שזכותם להר הבית קיימת ועומדת מקדמת דנא, אינם רשאים כיום לממש את הזכות לתפילה בציבור על הר הבית" (בג"צ 4185/90 נאמני הר הבית נ' היועץ המשפטי לממשלה).
"ממשלה הלכה וממשלה באה, אך החלטת הממשלה בעינה עומדת. וכאמור, ההחלטה בדבר זכות הפולחן במקום קדוש מופקדת על פי דבר המלך משנת 1924 בידי הממשלה, ולא בידי בית המשפט" (בג"צ 7128/96 נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל).
לאחר חקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל בשנת 1980, הוגשה עתירה לבג"צ על זכות הגישה של יהודים להר הבית ועל זכות התפילה בו. בבג"צ זה לא שונתה המדיניות האמורה, על אף חקיקת חוק היסוד. כדברי השופט יהודה כהן בפסק הדין: "לא מצאנו בדברי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, כל אות או רמז לכך, שהמחוקק התכוון לתת יד למימוש זכות התפילה של יהודים על הר הבית, באמצעות הוראת החוק הזה" (בג"צ 537/81 חיים שטנגר נ' ממשלת ישראל).
בדומה לכך, גם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המגנה על חופש התנועה, חופש הפולחן הדתי וחופש הביטוי איננה פוגעת במדיניות הדרג המדיני הנובעת מהגנה על האינטרס הציבורי:
"נקודת המוצא העקרונית של בית המשפט היתה והינה כי לכל יהודי הזכות לעלות להר הבית, להתפלל עליו, ולהתייחד עם בוראו. זהו חלק מחופש הפולחן הדתי; זהו חלק מחופש הביטוי. עם זאת, הזכות הזו, כזכויות יסוד אחרות, אינה זכות מוחלטת. יחסיות הזכות מתבטאת, בין השאר, בכך שניתן להגביל את מימושה מתוך התחשבות באינטרס הציבורי. מקום בו הסתברות החשש מפני פגיעה בשלום הציבור ואף בחיי אדם היא קרובה לוודאי – יש בכך כדי להצדיק את הגבלת חופש הפולחן הדתי ואף את הגבלת חרות הביטוי" (בג"צ 3641/03 תנועת נאמני הר הבית נ' צחי הנגבי).
ג. בנוגע להנפת דגלים של ארגוני טרור במדינת ישראל, מצורף מכתבו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי), רז נזרי, מיום 1.9.2014 אשר קובע כי "המדיניות במקרים אלה [של הנפת דגלי ארגוני טרור כגון חמאס, חיזבאללה וכו'] היא שככלל יש לפעול להסרתם של הדגלים, ובמקרים המתאימים גם לפעול להעמדה לדין".
במכתב, שנכתב בתשובה לשאלת יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ מירי רגב, צוטט סעיף 4(ז) בפקודה למניעת טרור, לפיו 'העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו בהנפת דגל, בהצגת סמל אוסיסמה או בהשמעת המנון... והכל במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לראות או לשמוע גילוי כזה, ייאשם בעבירה".
אמנם לגבי הנפת דגלי אש"ף, מוסיף המשנה ליועץ, אף שהכרזתו כארגון טרור מעולם לא בוטלה, נוכח השינוי שחל ביחסי ישראל ואש"ף בעקבות ההסכמים המדיניים, אין להעמיד לדין פלילי בעקבות הנפת דגל אש"ף.
ה. ביחס לטיפול רשויות האכיפה באשר לארגוני המורביטון והמורביטאת: רשויות האכיפה, רואות בחומרה רבה את פעילות ארגוני "המורביטון" וה-"מורביטאת", וזאת בעיקר על רקע פעילותם נגד מימוש זכותם של יהודים לעלות להר הבית. במהלך החודשים האחרונים, ולאחר דיונים שהתקיימו בנושא במשרד המשפטים, ואישור משפטי שניתן לכך על ידינו, הוכרזו כהתאחדויות בלתי מותרות מכוח תקנות ההגנה שעת חרום, ארבעה ארגונים ותנועות המממנים את פעילות המורביטון והמורביטאת. במסגרת זאת, אף נתפסו מארגונים אלו קרוב לשני מיליון שקלים.
בנוסף, הורה פרקליט המדינה, כי יש למצות את כל הכלים העומדים לרשות גורמי אכיפת החוק על מנת למנוע את פעילות העוינת של פעילי המורביטון והמורביטאת על הר הבית, כדי לאפשר את עליית בני כל הדתות השונות להר, תוך שמירת הריבונות הישראלית במקום. זאת באמצעות שימוש בשלושה כלים מרכזיים:
- במישור הפלילי – נגד פעילי מורביטון ומורביטאת שיתפרעו על הר הבית ויטילו אימה על יהודים, באופן שימנע מהם את חופש הגישה למקום, יפתחו תיקים פליליים, ובתי המשפט יתבקשו להרחיקם מהר הבית. במידה וייאספו די ראיות, אף יוגשו נגדם כתבי אישום.
- באפיק הפלילי-כלכלי – תיערך בחינה של אפשרות הגשת כתב אישום נגד הארגונים המממנים פעילות זאת, בגין ביצוע עבירות כלכליות.
- בתחום המנהלי – יתבצע ריכוז מאמץ בהפקת מודיעין פרטני, וזאת בכדי לאפשר הוצאת צווים מנהליים למניעת כניסה להר הבית נגד גורמים המתסיסים על ההר, שלא ניתן לנקוט נגדם הליך פלילי בהיעדר ראיות גלויות.
ז. לגבי היבטים הנוגעים לדיני עתיקות במתחם הר הבית נציין כי ועדת השרים שהוקמה מכוח חוק העתיקות, שעניינה אישור עתיקות במתחם המשמש מקום דתי, אישרה בשנים האחרונות מספר עבודות במתחם הר הבית, לאחר שהבקשות הובאו בפניה מהגורמים הרלוונטיים. בדרך זו נשמרות הוראות סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, לפיהן יש להפנות בקשות לביצוע עבודות במתחם הר הבית לאישורה של ועדת השרים הייעודית המטפלת בעניינים אלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה