חוזר אחרי אלפיים שנה || חוזר להר הבית, מתכונן להקרבת הפסח
 |
| משפחת אריאל בהר הבית |
מסתבר שהרגשות החזקים שליוו אתמול את עמיחי מורכבים מרגשות חזקים שמלווים את כולנו מאז מעמד הר סיני, מאז הקמת המשכן במדבר וחורבנו בשילה, הקמת בית ראשון וחורבנו, הקמת בית שני וחורבנו, אלפיים (כמעט) שנות גלות, שואת יהדות אירופה ושיבת ציון.
↓ עמיחי אריאל הכהן מספר
 |
| עמיחי אריאל (באמצע) בעת תרגול הקרבת הפסח |
אתמול הייתי שם. ליד דגם המזבח, לבוש בגדי כהן, מתרגש לקראת התירגול.
חשבתי על אבות אבותי שלא היו יכולים לחלום על מעמד כזה. אבי הכהן שעלה ארצה מגרמניה והיה שותף לבניין הארץ ולהקמתה ואף לשחרור ירושלים, האמין בבניית המקדש אך לא זכה לחיות בדור המתעורר לכך,
סבי שחי רוב חייו בגרמניה וניצל בעור שיניו מהחיות הטורפות.. מי דמיין מקדש.
ואני הקטן, זוכה ללבוש בגדי כהונה, לעלות להר הבית ולהיות חלק בתרגול כה ייחודי וכה עוצמתי.
בעומדי אתמול, כהן, בן, נכד ונין לכהנים, מתבונן על הדם המועלה למזבח, מגיע מכהן לכהן, בזך לבזך, מסמל את תחייתנו הלאומית והרוחנית- אין בפי מילים.
חשבתי על הקורבן המקרב בנינו, יהודים מסוגים שונים, יוצר חבורות, יוצר קשר יחודי בנינו לבין ריבונו של עולם.
התרגשתי, שמחתי.
בתקוה לבניין אריאל
עמיחי אריאל הכהן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה