חשיפה מפורום פנימי: פעילי הר הבית דנים בהחמרה

נתניהו מפקיר את הר הבית לשפל || פעילי המקדש דנים

אספסוף ערבי מוסת בהר הבית. משטרת נתניהו נמסה

קוראי אתר זה רגילים לקרוא מדי פעם את מילותיה החמות והמעודדות של המדריכה הותיקה רחל סלע מנשות המקדש. אתמול, יום ראשון של ראש חודש אייר, חרגה רחל סלע ממנהגה וכתבה כמה מילים קשות על המצב המופקר בהר הבית. כשהדברים נשמעים מפי אשה כרחל סלע, הם מקבלים משמעות קשה במיוחד.

במערכת האתר היתה התלבטות כיצד להביא את הדברים מבלי לרפות ידיים. ההתלבטות לא ארכה זמן רב, משתי סיבות: האחת - איננו בעלים של המידע ויש להביאו לקוראים כפי שהוא לשיקול דעתם הבוגר. השניה - דוקא דבריה הנרגשים של הגב' סלע, אמורים להביא להגברת העליות להר הבית של שוחרי ציון.

אנחנו מביאים את דבריה של רחל סלע בפורום פנימי של פעילי הר הבית, את תגובותיהם של כמה מהחברים ואת תשובת רחל למגיבים. מומלץ לקרוא כל מילה! מומלץ לקרוא את הכאב שבדברים הראשונים ואת התקוה והעוז שבדברי התגובה של רחל.

↓ רחל סלע כותבת על העליה להר הבית ב-ל' בניסן

אספסוף ערבי מוסת בהר הבית. משטרת נתניהו נמסה

מה שהתרחש היום על הר הבית היה חציית עוד ועוד קווים אדומים.

המון ערבים, גברים נשים וילדים - מאות רבות (אלפים?) צורחים, מקללים, זורקים אבנים.

אחרי שחיכינו זמן רב - עלינו בשעה 10.00 או כמה דקות קודם לכן, קבוצה של 10 (לפנינו עלו לפחות 4 קבוצות כאלו), האספסוף הערבי המשולהב ליווה אותנו בכל הסיבוב.

השוטרים הקיפו אותנו צמוד כחומה חיה, אך לא מנעו מהערבים להתקרב עד נגיעה בנו.

כל הזמן זירזו אותנו (בנימוס ובטון סביר, אך כולל דחיפה קלה מאחור כל הזמן), אין מה לדבר על עצירה או על הסבר, לא שומעים כלום ברעש הזה ולא נותנים לעמוד לרגע.

היתרון - התרכזנו בתפילות, אמרנו הלל בקול רם ובשירה, תפילה לשלום המדינה והרבה תפילות אישיות וכלליות מכל הסוגים.

מישהו שמע על סטטוס קוו בהר הבית?

אפשר לעשות עם זה משהו בבית משפט? בכנסת?

אנשים נורמטיביים לא יבואו במצב כזה, ילדים יפחדו לבוא במצב כזה, אנחנו מאבדים כמה הישגים חשובים שכבר הגענו אליהם של עליית אנשים "רגילים", משפחות וכד', על עליה כחוויה דתית של התקרבות לה' וכו'.

כל חכמי הפורום ומומחי הפעולה - מה עושים???

ה' ירחם... בשבוע של יום העצמאות להרגיש תולעת יעקב בלב בירתנו הריבונית המאוחדת מזה 48 שנים...

כשיצאנו והלכנו ברחוב השלשלת ערבי אחד אמר "רק בחלומות תוכלו לראות את הר הבית" וערבי שני אמר "עד הברכיים יגיע הדם שלכם במלחמה שנהרוג אתכם על הר הבית", והשלישי אמר: "חכו חכו, אנחנו תיכף כובשים גם את הכותל המערבי".

אלו היו זמירות סיום שהלמו ממש את הקריאות שצרחו באוזנינו בהר הבית.

אוי...

↓ ארנון סגל מגיב

רחל, חזקי ואמצי.

דווקא מתוך הזדהות מלאה עם אותה חוויה שתיארת אני רואה את הישועה.

חמישים יהודים דתיים שעולים מביאים את ההמון המוסלמי לתחושת מצוקה נוראה עד שהוא פונה למעשים אלימים כאלה.

למה זה? מה ההגיון בזה?

לענ"ד אין הסבר אחר מלבד זאת שהם חשים שה' איתנו ושכוחנו חזק מכוחם, גם אם אנחנו עדיין מעטים ולא מורשים אפילו למלמל בהר. הם עושים כל מאמץ להרתיענו ולהשפילנו כי הם חשים את העוצמה שלנו אפילו יותר מאיתנו.

בהר מתנהלת מלחמת התשה ולשם כך נדרשים עצבים חזקים והתמדה בתנאים לא פשוטים. לענ"ד הוכחנו עמידה ומסירות עד עתה, יחד עם קהל הולך ומתרחב למרות ועל אף כל ההתנכלויות. מי ייתן שנמשיך ונתגבר לעומת כל המכשולים, והלוואי שלא יהיו עוד הרבה כאלו.

כה לחי, ישר כוחם של כל המצטערים בצער הזה ומן המיצר נצא לאורה גדולה,

חודש טוב,
ארנון

↓ תגובת מיכאל פואה

 

שלום וחודש טוב

מצטרף בכל מילה של ארנון.

החלוצים שעלו לארץ סכנו את חייהם וחיי משפחתם מול הסכנות שארבו להם כאן. בזכות מסירותם יובשו הביצות הופרחו השממות ואנחנו ב"ה זוכים להמשיך את דרכם.

הבריחה שלנו כעם מהמשמעות ומהזהות שלנו כעם מתמקדת היום במקום אחד ומיוחד כאן בהר הבית. המאבק על ההר הוא מאבק לא כנגד הערבים המאבק הוא על ליבו של העם.

כל יהודי שעולה בקדושה ובטהרה להר מעמיד את עם ישראל מול השאלה במי לבחור? ביהודי - בקדושה, או בפורע המוסלמי ...... ככל שהשאלה מתחדדת הפתרון מתקרב.

נכון זה לא קל, ופעמים רבות מפחיד משפיל ומתסכל , אבל זה לאין ערוך יותר קל מהביצות של פעם. לכן בנערינו ובזקנינו עם נשינו וטפנו נמשיך לדפוק על השערים עד יפתחו הלבבות, ונשוב נעלה לבית א-לוהינו בקול רינה ותודה המון חוגג.

ערב יום העצמאות ה-67 למדינת ישראל הכלי שנתן לנו ה' בחסדו לממש את תפקידנו.

בתודה ובברכה
מיכאל פואה

↓ תגובת יהודה גליק

רחל רחל,

מילותייך מחזקות

תעצומות הנפש  הבלתי פוסקות שלך

ההתמדה שלך למרות הכל ועל אף הכל נותנים לי המון כוחות ממקומי המורחק מההר

תודה לך חזקי ואימצי

תחזקנה ידיכן נשות המקדש הצדקניות

↓ תגובת פרופ' הלל ויס

עצמאות היא בדיחה עצובה כאשר שלטונות מדינת ישראל משתמשים יום יום ביהודים כדי להשפילם עד עפר בהר הבית באופן שיטתי ומאורגן תוך גיוס המון ערבי משולהב.

הגיע הזמן למלכות בית דוד שתקום. דוד מלכנו שיגרש כל יבוסי וכנעני מירושלים בירת קדשנו, מהר ציון ומציון כולה ויצוק תוכן ומשמעות לתחיית העצמות היבשות בארץ ישראל.

נדרש מכל יהודי להניף ליד דגל ישראל עוד שני דגלים: הר הבית וטלאי צהוב. הפסים הכחולים בדגל המדינה צריכים להיות אלכסוניים: מנהר פרת ועד הנילוס.

↓ תגובת אסף בן שלמה

רחל, הדברים שלך תמיד מחזקים את כולנו.

אם מפיך אנחנו שומעים דברים כה קשים סימן שבאמת באו מים עד נפש.

כשחזקיהו המלך הרגיש שבאו מים עד נפש הוא שלח לישעיהו הנביא: "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה" ואכן הלידה הגיעה ובשלום.

אני מצטרף לדברים הנכוחים שכתבו קודמי.

אין ספק שהרגע יגיע, השאלה איך וכמה נהיה מוכנים לקראתו.

אם היינו בשנת תשכ"ז במצב הנפשי של היום, אין ספק שבמקום מלחמות קואליציוניות היינו דנים היום על בעלי התפקידים בבית המקדש שיחליפו את בעלי התפקידים המזדקנים...

↓ תגובת צפורה פילץ

רחל,
זה כל כך עצוב לשמוע...

ישועת ה' כהרף עין.
כשהגאולה בפתח ממש ומתדפקת על הדלת, הטומאה מתגברת..
בצפיה לגאולה.
צפורה

↓ תגובת מעיין סגל

נורא עצוב. ולמרות זאת התחושה הפנימית שלי לאור החיים שלנו כאן באיזור. שהערבים כל כך בשפל שהם מנסים את מזלם האחרון להראות ריבונים. ד' ילחם לנו את מלחמתו ונזכה במהרה לגאולה השלמה. חודש טוב שופע בניסים.

↓ תגובת אסף פריד

 

המשימה שלנו היא להסביר לכל העם ובעיקר לנאבקים על הארץ, שהיום המאבק על הארץ מתמקד בהר הבית.

בהר הבית ננצח את הקרב על ארץ ישראל ובהר הבית נמשיך את תהליך שיבת ציון או אם תרצו, מלחמת העצמאות ממשיכה כיום בהר הבית.

פעם היתה הסיסמה שטבע חברינו אדיר זיק ז"ל יהודים בעז"ה, ננצח.

נכון, בעזה הפסדנו, אבל בהר הבית ננצח בעז"ה גם את עזה.

↓ רחל סלע עונה ומסכמת את הדברים

שלום וחודש טוב לכל החברים היקרים, פעילי המקדש.

שלא תהיה כל טעות או בלבול, תיארתי מציאות קשה, שחלקכם כבר פגש בה ובדומות לה, אבל אין יאוש כלל.
זוהי מלחמה על הר הבית, מלחמה בארץ ומלחמה בשמיים, ובמלחמה הזאת אנחנו ננצח.

כך התורה, כך הנביאים, כך הכתובים.

אני מרגישה שה' יושב במקדשו שבשמיים המכוון כנגד מקדשו החרב שלמטה, מביט ארצה בעצב ושואל בתסכול: "איפה אתם? למה אתם לא באים? הרי נתתי לכם את המקום הנבחר, איך אתם יושבים ולא עושים כלום עם מתנתי זאת?!"

וכל פעם כשאני עולה אני אומרת לה' - "באנו, תראה כמה יהודים באים, הרבה יותר מאשר לפני שנה ולפני שנתיים ולפני עשר שנים. אנחנו מייחלים שכל יום יעלו אלף ויותר, אבל לפחות אנחנו מתקדמים, ומשתדלים. תעזור לנו!".

ואחת מתפילותי הקבועות בהר היא: א-לוקים, תפתח את עיני מנהיגינו וחכמינו, תפתח את לבבות עמך בית ישראל, שהלב הער והפועם למקדש יעיר את השכבות החיצוניות הישֵנות וילהיט את כלל האישיות הלאומית שלנו, את מנגנוני ההכחשה והתירוצים המסתפקים בזכר למקדש, שהרגילונו להצטמצם במוזיאון של רמזי תורה במקום בתורה שלמה חיה ומחייה!

כל אחת מחמש הנשים שעלו אתמול לראשונה וחוו חוויה מאד מטלטלת, מאד שונה ממה שהן דמיינו לעצמן - אמרה שהיא תבוא שוב!

בחור שבא במיוחד מצפת (שעתיים ושלושת רבעי בנסיעה ישירה ברכב, והוא בא בלי רכב) אמר שמאז שהמצב ככה הוא בא פי שניים ממה שבא בעבר והוא כל שבועיים עולה עכשיו להר!

למרות שה"סטטוס קוו" הוא בדיחה עצובה ומעוררת גיחוך עגמומי, והמצב על ההר הולך ורע - מספר העולים גדל. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

הכוחות שמתעוררים בעם למקדש הם גדולים והם מתחזקים. תודעת המקדש מתרחבת בכל שדרות הציבור.
לכן אין יאוש כלל ואפילו לא אבק של יאוש או משהו בכיוון הזה.

רק עצב גדול על מצב ההר, עצב מהתעלמות ההנהגה הרוחנית ובודאי הלאומית מסלע קיומנו ומעומק הווייתנו כאן!

יהי רצון שצירי הלידה הכואבים האלו יולידו במהרה את הגאולה השלמה!!!

ואנחנו את ההשתדלות שלנו נעשה כמיטב יכולתנו, וה' יעזור וירחם.