בין פסי הרכבת... הרהורים ליום ירושלים

תודה לפסים מימין וגם לאלה משמאל || בחרתי את הדרך, אני נשבע!

זיכרונות הילדות, הכוחות מימין ומשמאל והמציאות הקשה מתחברים יחד לשבועה אמיצה. 

מאת: מיכאל פואה

ב"ה כ"ח אייר תשע"ה

בוקר של שבת ערב יום ירושלים תשע"ה, ואני צועד בין מסילות הרכבת הקלה. רגלי נושאות אותי למקום של זיכרונות. אני זוכר את הנחשול האנושי שצועד לעבר העיר העתיקה לפני 48 שנה. אמנם הייתי ילד, אבל תמונות ברורות חקוקות בראשי. הפחד והחששות של שקי חול בפתח הבית. תריסים מוגפים בהאפלה וחלונות מודבקים בסרטי הדבקה.

מנגד תמונות שמחת הניצחון אבא אומר יחד איתנו הלל בסלון שרק לפני כמה ימים ננטש לטובת המקלט. כילד נשאבתי גם אני לסגידה לכותל המערבי. למעט פעם אחת שעליתי בטעות להר הבית יחד עם דודים שאינם שומרים מצוות, והרגשתי טעמה של עברה בשוגג, לא נתתי דעתי על מה שמציץ אלינו מבין החרכים. 

כשגדלתי והתחלתי לעמוד על דעתי, התחילו להיסדק מנגנוני ההדחקה וההכחשה. אמנם נרתעתי במשך שנים מלעלות להר ואפילו לנגוע בקצהו יראתי, אך היה ברור לי הבלוף. האמירה כאילו אנו שולטים בהר בעוד הוא מופקר בידיים זרות קוממה אותי.

השמחה הענקית על הנס הנפלא שהעניק לנו בורא עולם בששה ימים נמהלה בעצב ותוגה על ההפקרות בה נהגנו במתנה זו. במשך שנים הצטרפתי לאלו שתלו את האשם בשר הביטחון משה דיין שהוריד את הדגל ומסר את המפתחות, אך עם הזמן למדתי שדיין בעצם ביטא את רחשי ליבם של מנהיגים רבים שחששו ויראו מהמקום אשר בחר ה'. 

ובתוך שלל הזיכרונות, מסילת הרכבת מימין כאילו קוראת לי ואומרת לי בו צעד עלי, לך בדרכי. אני הציונות הקלאסית זו שהקימה מדינה, קוראת לך בשם הריאליזם הפוליטי בשם ביטחוננו בשם יחסנו עם אומות העולם. הנח לך מההר! אל תעיר את האהבה כי היא לא תחפץ. אדרבה סכנה היא לקיומנו, בור היא לרגלנו. השאיפה ההשתוקקות היא סוד קיומנו. ראה מה לי קרה "הציונות" כשהפכתי מחלום למציאות, כיצד ככלי אשר אין חפץ בו נעזבתי. 

ומסילת הרכבת משמאל קוראת ואומרת בשם ה' א-ל עולם הכיצד תהין לגשת אל הקודש? הרי בזה המקום אשר בחר ה' לא תדרוך כף רגלך. עד יערה ה' רוח ממרום ויטהרנו ומשמים ינחית לנו בית מקדשו, כל קרבה תקלקל השורה וכל עליה להר תרחיק הגאולה. 

ואני צועד בין הפסים ורגלי נושאות אותי להר הא-לוהים. תודה לכם הקוראים מימין על העוז שהיה בכם בעבר להיות חולמים ומגשימים. אמנם זנחתם מסורת 2000 וניסתם לחדש אומה, אך ברוך ה' בכך לא צלחה דרככם.

ותודה גם לכם הקוראים משמאל על שימור המסורת והקדושה אך בא נודה על האמת דרככם בעומק הגלות היא שבוייה. ואני חוצה את המסילות ולעבר ההר רגלי מובילות, והנה השער פתוח לרווחה, מאחוריו ההיכל ומקום בו הקדושה לארץ נשקה. ובפתח יושב שוטר משטרת ישראל וחוסם את דרכי, בשם השבועה לעולם לא עוד, בשם קדושת המקום, בשם המסילות שחברו להם יחדיו כאן לא יעבור יהודי! 

ועל ההר ילדי ערב בועטים בכדור, ובנות פלשתים עולזות ומשחקות. ודגלי השמדתנו מונפים בגאון בשם הקדושה בשם הריבון. 

אם אשכחך ירושלים נשבעתי, לא עוד.

חשיפה מפורום פנימי: פעילי הר הבית דנים בהחמרה

נתניהו מפקיר את הר הבית לשפל || פעילי המקדש דנים

אספסוף ערבי מוסת בהר הבית. משטרת נתניהו נמסה

קוראי אתר זה רגילים לקרוא מדי פעם את מילותיה החמות והמעודדות של המדריכה הותיקה רחל סלע מנשות המקדש. אתמול, יום ראשון של ראש חודש אייר, חרגה רחל סלע ממנהגה וכתבה כמה מילים קשות על המצב המופקר בהר הבית. כשהדברים נשמעים מפי אשה כרחל סלע, הם מקבלים משמעות קשה במיוחד.

במערכת האתר היתה התלבטות כיצד להביא את הדברים מבלי לרפות ידיים. ההתלבטות לא ארכה זמן רב, משתי סיבות: האחת - איננו בעלים של המידע ויש להביאו לקוראים כפי שהוא לשיקול דעתם הבוגר. השניה - דוקא דבריה הנרגשים של הגב' סלע, אמורים להביא להגברת העליות להר הבית של שוחרי ציון.

אנחנו מביאים את דבריה של רחל סלע בפורום פנימי של פעילי הר הבית, את תגובותיהם של כמה מהחברים ואת תשובת רחל למגיבים. מומלץ לקרוא כל מילה! מומלץ לקרוא את הכאב שבדברים הראשונים ואת התקוה והעוז שבדברי התגובה של רחל.

↓ רחל סלע כותבת על העליה להר הבית ב-ל' בניסן

אספסוף ערבי מוסת בהר הבית. משטרת נתניהו נמסה

מה שהתרחש היום על הר הבית היה חציית עוד ועוד קווים אדומים.

המון ערבים, גברים נשים וילדים - מאות רבות (אלפים?) צורחים, מקללים, זורקים אבנים.

אחרי שחיכינו זמן רב - עלינו בשעה 10.00 או כמה דקות קודם לכן, קבוצה של 10 (לפנינו עלו לפחות 4 קבוצות כאלו), האספסוף הערבי המשולהב ליווה אותנו בכל הסיבוב.

השוטרים הקיפו אותנו צמוד כחומה חיה, אך לא מנעו מהערבים להתקרב עד נגיעה בנו.

כל הזמן זירזו אותנו (בנימוס ובטון סביר, אך כולל דחיפה קלה מאחור כל הזמן), אין מה לדבר על עצירה או על הסבר, לא שומעים כלום ברעש הזה ולא נותנים לעמוד לרגע.

היתרון - התרכזנו בתפילות, אמרנו הלל בקול רם ובשירה, תפילה לשלום המדינה והרבה תפילות אישיות וכלליות מכל הסוגים.

מישהו שמע על סטטוס קוו בהר הבית?

אפשר לעשות עם זה משהו בבית משפט? בכנסת?

אנשים נורמטיביים לא יבואו במצב כזה, ילדים יפחדו לבוא במצב כזה, אנחנו מאבדים כמה הישגים חשובים שכבר הגענו אליהם של עליית אנשים "רגילים", משפחות וכד', על עליה כחוויה דתית של התקרבות לה' וכו'.

כל חכמי הפורום ומומחי הפעולה - מה עושים???

ה' ירחם... בשבוע של יום העצמאות להרגיש תולעת יעקב בלב בירתנו הריבונית המאוחדת מזה 48 שנים...

כשיצאנו והלכנו ברחוב השלשלת ערבי אחד אמר "רק בחלומות תוכלו לראות את הר הבית" וערבי שני אמר "עד הברכיים יגיע הדם שלכם במלחמה שנהרוג אתכם על הר הבית", והשלישי אמר: "חכו חכו, אנחנו תיכף כובשים גם את הכותל המערבי".

אלו היו זמירות סיום שהלמו ממש את הקריאות שצרחו באוזנינו בהר הבית.

אוי...

↓ ארנון סגל מגיב

רחל, חזקי ואמצי.

דווקא מתוך הזדהות מלאה עם אותה חוויה שתיארת אני רואה את הישועה.

חמישים יהודים דתיים שעולים מביאים את ההמון המוסלמי לתחושת מצוקה נוראה עד שהוא פונה למעשים אלימים כאלה.

למה זה? מה ההגיון בזה?

לענ"ד אין הסבר אחר מלבד זאת שהם חשים שה' איתנו ושכוחנו חזק מכוחם, גם אם אנחנו עדיין מעטים ולא מורשים אפילו למלמל בהר. הם עושים כל מאמץ להרתיענו ולהשפילנו כי הם חשים את העוצמה שלנו אפילו יותר מאיתנו.

בהר מתנהלת מלחמת התשה ולשם כך נדרשים עצבים חזקים והתמדה בתנאים לא פשוטים. לענ"ד הוכחנו עמידה ומסירות עד עתה, יחד עם קהל הולך ומתרחב למרות ועל אף כל ההתנכלויות. מי ייתן שנמשיך ונתגבר לעומת כל המכשולים, והלוואי שלא יהיו עוד הרבה כאלו.

כה לחי, ישר כוחם של כל המצטערים בצער הזה ומן המיצר נצא לאורה גדולה,

חודש טוב,
ארנון

↓ תגובת מיכאל פואה

 

שלום וחודש טוב

מצטרף בכל מילה של ארנון.

החלוצים שעלו לארץ סכנו את חייהם וחיי משפחתם מול הסכנות שארבו להם כאן. בזכות מסירותם יובשו הביצות הופרחו השממות ואנחנו ב"ה זוכים להמשיך את דרכם.

הבריחה שלנו כעם מהמשמעות ומהזהות שלנו כעם מתמקדת היום במקום אחד ומיוחד כאן בהר הבית. המאבק על ההר הוא מאבק לא כנגד הערבים המאבק הוא על ליבו של העם.

כל יהודי שעולה בקדושה ובטהרה להר מעמיד את עם ישראל מול השאלה במי לבחור? ביהודי - בקדושה, או בפורע המוסלמי ...... ככל שהשאלה מתחדדת הפתרון מתקרב.

נכון זה לא קל, ופעמים רבות מפחיד משפיל ומתסכל , אבל זה לאין ערוך יותר קל מהביצות של פעם. לכן בנערינו ובזקנינו עם נשינו וטפנו נמשיך לדפוק על השערים עד יפתחו הלבבות, ונשוב נעלה לבית א-לוהינו בקול רינה ותודה המון חוגג.

ערב יום העצמאות ה-67 למדינת ישראל הכלי שנתן לנו ה' בחסדו לממש את תפקידנו.

בתודה ובברכה
מיכאל פואה

↓ תגובת יהודה גליק

רחל רחל,

מילותייך מחזקות

תעצומות הנפש  הבלתי פוסקות שלך

ההתמדה שלך למרות הכל ועל אף הכל נותנים לי המון כוחות ממקומי המורחק מההר

תודה לך חזקי ואימצי

תחזקנה ידיכן נשות המקדש הצדקניות

↓ תגובת פרופ' הלל ויס

עצמאות היא בדיחה עצובה כאשר שלטונות מדינת ישראל משתמשים יום יום ביהודים כדי להשפילם עד עפר בהר הבית באופן שיטתי ומאורגן תוך גיוס המון ערבי משולהב.

הגיע הזמן למלכות בית דוד שתקום. דוד מלכנו שיגרש כל יבוסי וכנעני מירושלים בירת קדשנו, מהר ציון ומציון כולה ויצוק תוכן ומשמעות לתחיית העצמות היבשות בארץ ישראל.

נדרש מכל יהודי להניף ליד דגל ישראל עוד שני דגלים: הר הבית וטלאי צהוב. הפסים הכחולים בדגל המדינה צריכים להיות אלכסוניים: מנהר פרת ועד הנילוס.

↓ תגובת אסף בן שלמה

רחל, הדברים שלך תמיד מחזקים את כולנו.

אם מפיך אנחנו שומעים דברים כה קשים סימן שבאמת באו מים עד נפש.

כשחזקיהו המלך הרגיש שבאו מים עד נפש הוא שלח לישעיהו הנביא: "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה" ואכן הלידה הגיעה ובשלום.

אני מצטרף לדברים הנכוחים שכתבו קודמי.

אין ספק שהרגע יגיע, השאלה איך וכמה נהיה מוכנים לקראתו.

אם היינו בשנת תשכ"ז במצב הנפשי של היום, אין ספק שבמקום מלחמות קואליציוניות היינו דנים היום על בעלי התפקידים בבית המקדש שיחליפו את בעלי התפקידים המזדקנים...

↓ תגובת צפורה פילץ

רחל,
זה כל כך עצוב לשמוע...

ישועת ה' כהרף עין.
כשהגאולה בפתח ממש ומתדפקת על הדלת, הטומאה מתגברת..
בצפיה לגאולה.
צפורה

↓ תגובת מעיין סגל

נורא עצוב. ולמרות זאת התחושה הפנימית שלי לאור החיים שלנו כאן באיזור. שהערבים כל כך בשפל שהם מנסים את מזלם האחרון להראות ריבונים. ד' ילחם לנו את מלחמתו ונזכה במהרה לגאולה השלמה. חודש טוב שופע בניסים.

↓ תגובת אסף פריד

 

המשימה שלנו היא להסביר לכל העם ובעיקר לנאבקים על הארץ, שהיום המאבק על הארץ מתמקד בהר הבית.

בהר הבית ננצח את הקרב על ארץ ישראל ובהר הבית נמשיך את תהליך שיבת ציון או אם תרצו, מלחמת העצמאות ממשיכה כיום בהר הבית.

פעם היתה הסיסמה שטבע חברינו אדיר זיק ז"ל יהודים בעז"ה, ננצח.

נכון, בעזה הפסדנו, אבל בהר הבית ננצח בעז"ה גם את עזה.

↓ רחל סלע עונה ומסכמת את הדברים

שלום וחודש טוב לכל החברים היקרים, פעילי המקדש.

שלא תהיה כל טעות או בלבול, תיארתי מציאות קשה, שחלקכם כבר פגש בה ובדומות לה, אבל אין יאוש כלל.
זוהי מלחמה על הר הבית, מלחמה בארץ ומלחמה בשמיים, ובמלחמה הזאת אנחנו ננצח.

כך התורה, כך הנביאים, כך הכתובים.

אני מרגישה שה' יושב במקדשו שבשמיים המכוון כנגד מקדשו החרב שלמטה, מביט ארצה בעצב ושואל בתסכול: "איפה אתם? למה אתם לא באים? הרי נתתי לכם את המקום הנבחר, איך אתם יושבים ולא עושים כלום עם מתנתי זאת?!"

וכל פעם כשאני עולה אני אומרת לה' - "באנו, תראה כמה יהודים באים, הרבה יותר מאשר לפני שנה ולפני שנתיים ולפני עשר שנים. אנחנו מייחלים שכל יום יעלו אלף ויותר, אבל לפחות אנחנו מתקדמים, ומשתדלים. תעזור לנו!".

ואחת מתפילותי הקבועות בהר היא: א-לוקים, תפתח את עיני מנהיגינו וחכמינו, תפתח את לבבות עמך בית ישראל, שהלב הער והפועם למקדש יעיר את השכבות החיצוניות הישֵנות וילהיט את כלל האישיות הלאומית שלנו, את מנגנוני ההכחשה והתירוצים המסתפקים בזכר למקדש, שהרגילונו להצטמצם במוזיאון של רמזי תורה במקום בתורה שלמה חיה ומחייה!

כל אחת מחמש הנשים שעלו אתמול לראשונה וחוו חוויה מאד מטלטלת, מאד שונה ממה שהן דמיינו לעצמן - אמרה שהיא תבוא שוב!

בחור שבא במיוחד מצפת (שעתיים ושלושת רבעי בנסיעה ישירה ברכב, והוא בא בלי רכב) אמר שמאז שהמצב ככה הוא בא פי שניים ממה שבא בעבר והוא כל שבועיים עולה עכשיו להר!

למרות שה"סטטוס קוו" הוא בדיחה עצובה ומעוררת גיחוך עגמומי, והמצב על ההר הולך ורע - מספר העולים גדל. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

הכוחות שמתעוררים בעם למקדש הם גדולים והם מתחזקים. תודעת המקדש מתרחבת בכל שדרות הציבור.
לכן אין יאוש כלל ואפילו לא אבק של יאוש או משהו בכיוון הזה.

רק עצב גדול על מצב ההר, עצב מהתעלמות ההנהגה הרוחנית ובודאי הלאומית מסלע קיומנו ומעומק הווייתנו כאן!

יהי רצון שצירי הלידה הכואבים האלו יולידו במהרה את הגאולה השלמה!!!

ואנחנו את ההשתדלות שלנו נעשה כמיטב יכולתנו, וה' יעזור וירחם.

תשעה באב - צפו: הרב ריצ'מן ומיכאל פואה בהר הבית בעברית ואנגלית

תשעה באב בהר הבית || צפו בתיעוד העליה

היום, תשעה באב, היום בו נחרב בית המקדש, הגיעו מאות יהודים להר הבית כדי לקיים את המצווה של להיות במקום הקדוש, להתפלל שם לשלום חיילי צה"ל, המגינים על כל ישראל.

העולים רצו להראות, שהמעגל האינסופי של האבל יכול להגיע לסופו, כאשר העם היהודי יהיה מוכן לקבל את האחריות לבנייתו מחדש של בית המקדש. אחריות שמוטלת ישירות על כתפינו.

חכמי ישראל לימדו שבית המקדש יכול להיבנות מחדש. רק פעם אחת האומה השיגה רמה של אחדות ואהבה ללא תנאי. לאורך כל השבועות האחרונים, האומה שלנו הייתה עדים לרמה של אחדות שהיא כמעט חסרת תקדים. זהו סוג של אחדות ומחויבות, שיאפשר לדור שלנו, בעזרת ה' ועם רצונו של העם בישראל, לבנות מחדש את בית המקדש.

↓ צפו בתיעוד העליה עם הרב ריצ'מן ומיכאל פואה

מי יעלה בהר ה'?

מאת: מיכאל פואה* / ערוץ 7

רבנים בהר הבית

"הרבנות הראשית תפקידה להורות הלכה לכל הגופים הציבוריים בישראל! נוח או לא נוח זה החוק שהכנסת קיבלה! אני כסגן השר פונה לקבל את עמדת הרבנות והסכמתה להכיר במציאות", כך אמר סגן השר אלי בן דהן בישיבת ועדת הפנים בנושא הר הבית שהתקיימה אתמול ר"ח כסלו בכנסת.

אלא שסגן השר לא דייק בלשון המעטה. החוק קובע כי תפקיד מועצת הרבנות הראשית  הוא: "מתן תשובות וחוות דעת בעניני הלכה לשואלים בעצתה".

הרבנות על פי החוק אמורה לתת חוות דעת לשואלים בעצתה, אך אין חובה לגוף ציבורי כלשהו לשאול בעצתה או לנהוג לפי עצה זו. סגן השר רשאי להחליט לשאול את מועצת הרבנות ובאופן אישי לפעול לפי עצתה, אך אז תעמוד לפתחו שאלה שהוא בוודאי לא יעז לשאול. השאלה היא האם למי שאינו יהודי מותר לעלות להר לפי דעת הרבנות הראשית? שאלה זו אינה נוגעת לערבים שכמובן לא שואלים את הרבנות, אלא לסגן השר שהתחייב לתקן תקנות רק לפי ההלכה שתקבע הרבנות.

האיסור ההלכתי לכניסת יהודים באזורים מסוימים בהר הבית הוא ברור ומוחלט באזורים נרחבים יותר ביחס לגויים. אם סגן השר בן דהן מעוניין לשמור על ההלכה, עליו לשאול את הרבנים הראשיים האם מותר לו כמי שאחראי למקומות הקדושים לאפשר גם למי שאינם יהודיים לעלות להר הבית ולתקן תקנות בהתאם.

אינני תמים וברור לי שהרב בן דהן וגם כל החכי"ם מש"ס ואגודת ישראל לא יביכו את הרבנים בשאלה זו שהתשובה ההלכתית לה היא פשוטה. הסיבה לכך היא, שעלה התאנה ההלכתי נועד לכסות את מבושי ההפקרה המדינית. לרב בן דהן ולרבנות הראשית לא אכפת שהמקום הקדוש ביותר לעם היהודי, מופקר בידי פורעים מוסלמים, העיקר שיהודים לא יעלו – גלות במיטבה.

מי שהצילה אותנו מהתנהלות גלותית זו, הייתה דווקא יו"ר הוועדה חה"כ מירי רגב. "בן-דהן אמר שהוא מחכה לרבנות הראשית. עם כל הכבוד אין קשר בין פסק ההלכה של הרבנות לבין זה שיהודי רוצה לעלות להר הבית אם הוא רוצה! גם אם הרבנות לא תאשר את זה צריך לאפשר תקנות לעלות להר הבית!" כדי להבין את משמעות דבריה של חה"כ רגב  כדאי להיזכר כי רק לפני מאה שנה היו יהודים רבים ובניהם גדולי תורה שלא עלו לארץ כיוון שהם חשבו שההלכה אוסרת לעלות לארץ.

בזכות יהודים שלא נכנעו למקובל ולשגרתי יש לנו היום מדינה בה יכול להתקיים הדיון החשוב הזה בכנסת ישראל. כדי לקדם את תהליך החזרה לארץ נאלץ בורא עולם להיעזר באנשים שפרקו עול מלכות שמיים מעליהם. 

עתה ברוך ה' בחזית החזרת הריבונות להר  עומדים אנשי אמונה - "אנחנו פוחדים רק מהקדוש ברוך הוא" הוסיפה חה"כ מירי רגב בסיום דבריה. ואנו שפועלים כדי לגאול את המקום הקדוש לנו מחרפתו, מתפללים ומייחלים שלא נאלץ לשלם מחיר לאומי כבד כדי לחזור למקום מקדשנו וסלע קיומנו, כפי שעמנו שילם בעת חורבן הגלות וחזרתו לארץ.

* מיכאל פואה, מנהל מחקר ופיתוח בתנועת "מנהיגות יהודית", לשעבר יועץ שר הרווחה.

סרטון מדיוני ועדת הפנים של הכנסת

להלן דברי מיכאל פואה בועדת הפנים של הכנסת, בהנחית יו"ר הועדה מירי רגב:

'כרסום חמור בזכויות היהודים בהר הבית'

דו"ח חמור הונח על שולחן ועדת הפנים: כרסום מתמיד ומואץ בזכויות היהודים בהר הבית. "ממשלת ישראל הפכה קבלן ביצוע של הוואקף".

מאת: שמעון כהן / ערוץ 7

הרס ארכאולוגי: עבודות בניה בהר הבית

בפני ועדת הפנים של הכנסת מונח היום דו"ח מיוחד החושף החמרה משמעותית בזכויות היהודים בהר הבית. מאחורי הדו"ח עומדת מחלקת המחקר והפיתוח של חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד. יו"ר המחלקה, מיכאל פואה, סיפר ביומן ערוץ 7 על הדו"ח ומסקנותיו.

בראשית הדברים הסביר פואה כי הדו"ח בחן את השינויים שחלו מאז ישיבתה האחרונה של ועדת הפנים סביב הנושא, ישיבה שהתקיימה לאחר ביטול הסיור שאמור היה להתקיים לחברי הועדה במתחם הר הבית. הדו"ח ביקש לבדוק לאיזה שינוי הובילה הישיבה ההיא, אך גילה כי במרוצת החודש האחרון קיימת התדרדרות חמורה בזכויות היהודית בהר.

פואה מזכיר כי לבד מההנחיה שלא לקיים את סיור הועדה בהר נאסר גם על ח"כ פייגלין לבקר במקום ומאוחר יותר התבקש גם השר אריאל שלא לעלות להר. במהלך תשעה באב ביקשו חברי הכנסת אלקין ומועלם-רפאלי להגיע להר אך הדבר נמנע מהם. יום למחרת נקטע סיורו של חבר הכנסת אלקין באמצעו בעקבות פרובוקציות של מוסלמים. פואה רואה בהתנכלות ממוקדת זו לביקורים ממלכתיים שהר נסיגה מדינית משמעותית. הוא מוסיף ומציין כי קבוצות הפרובוקציה מוכרות ומתועדות ומכתבי התראה נשלחו אודותיהם למשטרה, אך זו "במקום לסלק אותם משתפת איתם פעולה כאשר היא מורה על סגירת ההר בעקבות הפרובוקציות".

פואה מציג נתונים אודות הנוכחות בהר הבית וקובע כי בעוד במאה אחוזים מהזמן מותר למוסלמים להיות במקום, כולל לינה במתחם ההר בתקופת הרמאדאן, הרי שליהודים מותר להיות במקום 12.5 אחוזים בלבד, וגם זאת לא חל חשבון המוסלמים אלא במקביל אליהם. הנתונים מחמירים בחודש האחרון בעקבות סגירת ההר לכניסת יהודים שקיבלו 5 אחוזים בלבד מהזמן לטובת נוכחותם בו.

בדבריו מציין פואה כי איסורי הכניסה נקבעו ללא הודעה מראש, ולאחר שיהודים הגיעו מרחוק, נערכו ורק כאשר הגיעו למקום נאמר להם שלא יוכלו להיכנס.

פואה מוצא נקודת מפנה ביום החתימה בין הרש"פ לירדן על השליטה בהר הבית. בהסכם זה שנחתם לפני חודשים אחדים הודיעה ירדן כי היא מכירה בריבונות הפלשתינית בירושלים ובמיוחד במקומות הקדושים כשמנגד אש"ף מכיר בזכויות הניהול של ירדן את המקומות הקדושים על ידי הוואקף. "ממשלת ישראל לא הגיבה לדברים עד שחברי כנסת אילצו אותה להגיב וגם אז היא עשתה זו בקול רפה", אומר פואה הקובע כי כיום הקובע מי יכנס וממי תימנע כניסה להר היא ממשלת ירדן ואילו ממשלת ישראל משמשת כקבלן ביצוע של הוואקף וממשלת ירדן.

אפליה גזענית: זמני נוכחות של יהודים בהר הבית לעומת מוסלמים

פואה מוסיף ומזכיר כי הריבונות הישראלית בירושלים קבועה ומוגדרת בחוק וכל מהלך מסוג זה שמשמעותו מסירת אחריות לגורם זר מחייבת את הבאתו להכרעת העם והכנסת.

באשר לדבריו של סגן שר הדתות, הרב אלי בן דהן, על היערכות במשרדו לקביעת הנהלים שיאפשרו תפילה יהודית על הר הבית אומר פואה כי לצורך תפילה שכזו אין כל צורך בחקיקה שכן הדברים כבר מעוגנים בחוקי זכויות הפרט מעבר לקביעת בית המשפט המחייבת את חופש הפולחן לבני כל הדתות, ולמעשה המציאות שבה אין אפשרות ליהודים להתפלל בהר היא המנוגדת לחוק.

לשאלה אם אין מקום לטעמו לשיקולי מדיניות שבעקבותיהם מנסה הממשלה לקדם את עמדותיה מבלי להגיע לחיכוך עם העולם, אומר פואה כי אין מקום לשיקולים מסוג זה שכן "משמעות הדברים היא שאין משמעות לריבונותה של מדינת ישראל כי כל לחץ יכול להשפיע בכל תחום. המשמעות של מדינה ריבונית היא שהמדינה מחליטה החלטות ופועל על פי הכללים שלה".

יצוין כי הדו"ח עוסק גם בתופעה הנמשכת של הרס עתיקות בהר על ידי אנשי הוואקף. המסמך מתעד מספר מקרים שכאלה בהם בוצע הרס עתיקות ללא בקרה וללא פיקוח של הרשויות הממונות. "מי שחוצב בהר חוצב באלפי שנות היסטוריה. זה נעשה במגמה למחוק עדויות למציאות היהודית במקום", אומר פואה המשוכנע כי גם אם ההרס מבוצע בתואנה של מתיחת קו חשמל או תיקון צינור מים הרי שהדברים נעשים על רקע הכוונה של עיוות ההיסטוריה ומבלי שמדינת ישראל אוכפת את ריבונותה על בסיס קיומה ההיסטורי.

להאזנה לראיון >>

ועדת הפנים של הכנסת דנה בזכות תפילה ליהודים בהר הבית

ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת דנה לכבוד יום ירושלים בזכות התפילה ליהודים בהר הבית.

 

להלן דברי הפתיחה של יו"ר הועדה - ח"כ מירי רגב, ח"כ משה פייגלין ומיכאל פואה:

האם אנחנו רוצים את בית המקדש?

מאת: מיכאל פואה

אם כל מי שקורא את הדברים האלו היה מצטרף גם הוא לעולים, הכל היה אחרת. השוטרים, אותם שוטרים היו עומדים ומכוונים את תנועת העולים. לא בשוטרים ומפקדיהם האשם. ההתכוונות להר בית ה' היא אמירה שמרכז החיים שלנו הוא העולם הרוחני עולם הקודש. האם אנו מוכנים לכך?

 

הלכנו להתפלל בכותל לפני העלייה להר



צום תשעה באב יום ראשון בבוקר השעה ארבע וחצי בבוקר, הצעיר בבני בן 13 ועוד שני ס"מ מעמיס עצמו על הרכב עם שמיכה , הוא הולך לישון בשעתיים הקרובות, ואני לנהוג. קצת טירוף אני יודע ... אבל השנה נכנסה בי איזו רוח שטות. חשבתי לעצמי מה אני עוד פעם אשב לארץ ואקונן על בית המקדש שחרב? במה אני שונה מהיהודי בניו יורק שאומר לשנה הבאה בירושלים, אבל מתעקש לא לקנות כרטיס טיסה ולעלות? אז ביום ו' הלכנו למקווה טבלנו כדת וכדין – קנינו את כרטיס הכניסה ביושר וכל השבת היינו בציפייה לעלות להר הבית בצום.

בשעה חמש אני פותח חדשות, ושומע להפתעתי שהמשטרה נערכת לאפשר ליהודים לעלות להר הבית ולמנוע חיכוכים עם הציבור המוסלמי שנמצא בהר בנוכחות מוגברת עקב צום הרמדאן. משהו מוזר כאן אני אומר לעצמי , מי לעזאזל חוץ ממני המשוגע שקם לפני חמש בבוקר כדי לשלוח הודעות לתקשורת? ומה כל כך חשוב לו להודיע שיאפשרו ליהודים לעלות להר? הרי זה לכאורה המצב הרגיל שביום א-ה יש עלייה להר בבוקר, ובגלל צום הרמדאן אין בצהריים? כדי להיות בטוח שלא טעיתי פתחתי את החדשות גם בשש בבוקר, ואכן כן ההודעה חוזרת על עצמה.

הגענו לעיר העתיקה , והיות וכבר הפנמנו שליהודים אסור להתפלל במקום שערבים משחקים כדורגל וממנגלים, הלכנו להתפלל בכותל לפני העלייה להר. המראה ברחבת הכותל מרנין. מאות ואולי אלפים מתפללים ממלאים את הרחבה הגלויה והמקורה, מנינים מכל המינים והסוגים חג לעין ולאוזן. לקהילות הספרדיות יש יתרון גדול באירועים מעין אלו. בעוד במניינים האשכנזים אתה מנסה להידחף ולהדביק אוזנך לחזן שנאלץ ממש לצעוק כדי שיהיו עשרה ששומעים אותו. במנין ספרדי כולם שרים בקול את הקינות, וגם אם אתה עייף אתה נסחף עם כולם – תפילה בציבור כפשוטה. והנה בעוד אני בברכת גאל ישראל, אני שומע ברקע חבורה השרה את הקינה על ההבדל בין צאתי ממצרים לצאתי מירושלים. חשבתי לעצמי ומה עם החזרה לירושלים, האם גם היא יכולה להיכנס לקינה? בצד השמח או בצד העצוב? 

המצב בו אלפי יהודים לבושים יפה נראים טוב ויושבים כל כך סמוך למקום המקדש היא סיבה לשמחה רבה, ממש גאולה. אך מצד שני אותם יהודים טובים תקועים במחשבתם  בכותל, ממש כמו שאלפיים שנה היינו תקועים בגלות. צעקה מתפרצת מליבי:  יהודים , קומו נעלה ציון , קומו ונעלה לבית א-לוהינו המוזנח המושפל השמם מבניו, ונמצא ברשותנו בידי אויבנו. זה פה קרוב, כל כך קרוב מעברו השני של הכותל. לא צריך לשנות ארץ, לא צריך להחליף שפה ומקום עבודה, צריך רק לרצות , לרצות באמת את מה שכולנו מתפללים אליו יום יום!  אך הצעקה נתקעת, היא יוצאת מהלב אך לא פורצת את מחסום השפתיים.

סיימנו את התפילה, אנו מגיעים לכניסה המיוחדת לעולים שאינם מוסלמים להר , שם כבר מחכים כמה עשרות "משוגעים" כמונו. מחכים עד לשעה היעודה והשער לא נפתח, מחכים עוד חצי שעה , ואז מגיע ההודעה מאחד השומרים בכניסה לכותל , היום אין כניסה להר. למה? סתם , ככה.

"ההתכוונות להר בית ה' היא אמירה
שמרכז החיים שלנו הוא העולם הרוחני עולם הקודש"

התיישבנו לארץ והתחלנו לקרוא איכה. איכה הגענו למצב זה שיהודים מונעים מיהודים לא רק מלהתפלל להר, אלא אפילו מלעלות לפי ההוראות המשפילות? אחרי כמה דק' מגיע בבהלה מפקד המקומות הקדושים יחד עם חבורת שוטרים ומצווה עלינו לפנות את הכניסה. מדוע אתה לא מאפשר לנו לעלות להר הוא נשאל, אך תשובה אין. יהודים בהר הבית הם לא אזרחים, הם לא ראויים אפילו לתשובה. אחת מהעולות אישה בוגרת שואה מכלה את זעמה בדברים קשים לשוטרים, אני לא מתחבר לדבריה. ברור לי שאם כל המתפללים בכותל היו עומדים בכניסה להר , אם כל מי שקורא את הדברים האלו היה מצטרף גם הוא לעולים, הכל היה אחרת. השוטרים, אותם שוטרים היו עומדים ומכוונים את תנועת העולים. לא בשוטרים ומפקדיהם האשם.

ההתכוונות להר בית ה' היא אמירה שמרכז החיים שלנו הוא העולם הרוחני עולם הקודש. האם אנו מוכנים לכך? תפילתי שעד שנה הבאה כל אחד מאיתנו יעשה לפחות עוד צעד ממשי לכיוון.

מיכאל פואה 

הכתבה פורסמה באתר ישראלי פטריוטי