מותר לעלות להר הבית! || חובה לעלות להר הבית!
 |
| ישיבת צפת בהר הבית |
להתעיצות הלכתית ניתן לפנות למורה הוראה מטעם התנועה לכינון המקדש: 050-4142425.
↓ עלייה להר הבית - דיון הלכתי ורעיוני / הרב אלישע וולפסון
 |
| שער החוברת "לשכנו תדרשו" |
לעצם השאלה, שדנו בה הרבה, האם מותר היום מבחינה הלכתית לעלות להר הבית - אבאר את הדברים בקצרה.
שני חששות מרכזיים בדין העלייה להר:
- חשש כניסה למקומות אסורים משום טומאת מת. היינו שהתורה אוסרת באיסור חמור על טמא מת להיכנס למקום המקדש. מכיוון שכיום אין לנו אפר פרה אדומה, כולנו בחזקת טמאי מתים וממילא חל עלינו איסור חמור להיכנס למקום המקדש בהר הבית. מתוך חשש זה פוסקים רבים אוסרים את העלייה לכל ההר (אע"פ שהאיסור אינו אלא על מקום המקדש עצמו), מחשש שאיננו יודעים בדיוק את מקום המקדש, ואפילו אם יודעים - שמא בטעות ייכנסו למקום המקדש שאיסורו חמור מאוד.
- חשש כניסה לכל ההר כאשר אדם טמא בטומאה היוצאת מן הגוף (כטומאת קרי ונידה). התורה אוסרת להיכנס להר הבית כאשר אדם טמא בטומאה היוצאת מן הגוף כל עוד לא טבל ונטהר כדת וכדין ע"פ ההלכה. כיוון שכך, יש חשש שייכנסו להר ללא טבילה כראוי ויעברו על איסור זה.פוסקים רבים אוסרים לעלות להר הבית גם עקב חששות אלו.
אך ישנם פוסקים המתירים ואף קוראים בקריאה גדולה לעלות להר הבית על אף החששות שלעיל, ומבארים זאת כך:
- מכיוון שהתורה אסרה לטמא מת רק את מקום המקדש ולא את כל ההר, אין לנו לגזור גזרות חדשות ונוספות. ובפרט בעת הזאת שכאשר אין אנו עולים להר - אנו מחללים בזה שם שמים, שאנו מפקירים לידי אויבינו את המקום המקודש ביותר.
ואף שיש מחלוקת בין החכמים על גבולות החיל והעזרות, לכל הדעות ברור שאם אדם הולך בתוך החומות צמוד ממש לחומות העכשוויות, אין ספק שאינו נכנס לשטח החיל והעזרות, וייתכן שיש שם שטחים שאינם קדושים גם לא בקדושת הר הבית בלבד. - הוא הדין לגבי טומאה היוצאת מן הגוף, אין לנו לאסור את המותר. אלא אדרבה יש לנו האפשרות והזכות לשוב אל מצוות ששכחנו ואיבדנו בגלות הארוכה, ולהיטהר מתוך מצווה של תורה בטבילה כהלכה, ולעלות להר הקדוש בקדושה ובטהרה.
איפה הרבנים??
עוד אבאר שאלה שעולה מפי כול והיא:
אם אכן מצווה גדולה כל כך לעלות להר הבית ויש חילול השם גדול בכך שאיננו עולים, מדוע הרבנים אוסרים לעלות? ואף אם ברצוננו לעלות הרי אנו קטנים ומה נאמר ומה נענה אם רוב הרבנים אוסרים, הכיצד אנו נעלה, הרי אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אנו מחויבים לשמוע לדבריהם?
אכן רבים רוצים ומבינים את החשיבות הרבה לעלות להר הבית, אך מתוך אמונה ויראת חכמים מונעים עצמם לעלות, כיוון שרבם או שרוב הרבנים בדורנו אוסרים לעלות.
מבחינה הלכתית צריך לדעת שאף כאשר אדם הולך על פי פסיקתו של רב מסוים, אין לו חיוב ללכת תמיד ע"פ פסיקתו, ובמקומות שהוא מבין מתוך בירור אמתי של תורה באופן שונה מרבו, ויש פוסקים שסוברים כפי הבנתו, בהחלט מותר לו לנהוג כן. הציווי "לא תסור מכל אשר יורוך" לפי רוב הפוסקים אינו חל אלא על בית הדין הגדול היושב בירושלים (שנזכה במהרה), ויש מן הפוסקים הסוברים שאף בכל דור אם מתכנסים רוב הפוסקים ומכריעים יחד בהלכה, חובה לשמוע להם.
היום לצערנו אין איחוד של רבני ישראל שמוציאים פסק אחד ברור, אלא כל רב פוסק כהבנתו והשקפתו. במצב זה לכולי עלמא לא שייך ציווי "לא תסורו", וממילא כאשר יש פוסקים שסוברים שמותר ואף מצווה רבה לעלות להר הבית, מותר לכל אחד שמבקש לעשות רצון ה' - לעלות להר. ובפרט שגם האוסרים בנידון זה, אינם אוסרים אלא מחשש ולא מעצם האיסור.
אם אכן מצווה גדולה כל כך לעלות להר הבית ויש חילול השם גדול בכך שאיננו עולים, מדוע הרבנים אוסרים לעלות? ואף אם ברצוננו לעלות הרי אנו קטנים ומה נאמר ומה נענה אם רוב הרבנים אוסרים, הכיצד אנו נעלה, הרי אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אנו מחויבים לשמוע לדבריהם?
אכן רבים רוצים ומבינים את החשיבות הרבה לעלות להר הבית, אך מתוך אמונה ויראת חכמים מונעים עצמם לעלות, כיוון שרבם או שרוב הרבנים בדורנו אוסרים לעלות.
מבחינה הלכתית צריך לדעת שאף כאשר אדם הולך על פי פסיקתו של רב מסוים, אין לו חיוב ללכת תמיד ע"פ פסיקתו, ובמקומות שהוא מבין מתוך בירור אמתי של תורה באופן שונה מרבו, ויש פוסקים שסוברים כפי הבנתו, בהחלט מותר לו לנהוג כן. הציווי "לא תסור מכל אשר יורוך" לפי רוב הפוסקים אינו חל אלא על בית הדין הגדול היושב בירושלים (שנזכה במהרה), ויש מן הפוסקים הסוברים שאף בכל דור אם מתכנסים רוב הפוסקים ומכריעים יחד בהלכה, חובה לשמוע להם.
היום לצערנו אין איחוד של רבני ישראל שמוציאים פסק אחד ברור, אלא כל רב פוסק כהבנתו והשקפתו. במצב זה לכולי עלמא לא שייך ציווי "לא תסורו", וממילא כאשר יש פוסקים שסוברים שמותר ואף מצווה רבה לעלות להר הבית, מותר לכל אחד שמבקש לעשות רצון ה' - לעלות להר. ובפרט שגם האוסרים בנידון זה, אינם אוסרים אלא מחשש ולא מעצם האיסור.
הגאולה באה מכוח עם ישראל
מלבד הבירור ההלכתי, צריך להבין דבר יסודי ועמוק בגאולת ישראל. אנו יודעים שהקב"ה לא ברא את העולם במציאות מושלמת, ולא נתן לנו ליהנות מזיו קדושתו ללא עמל ויגיעה, אלא נתן לנו מציאות מורכבת של טוב ורע, כדי שתהיה לנו בחירה חופשית. ותכלית הבחירה היא שאנו בעצמנו נבחר וניצור את הטוב, ובכך לא יהיה לנו נהמא דכיסופא. הקב"ה חפץ שאנו בעצמנו ובכוחותינו נרכוש את הטוב ונזכה בו בעמל ויגיעה, ולא שהוא ישפיע עלינו הכול במתנה מלמעלה. כמו כן, על מהות הגאולה מבואר בספרים שצריך קודם כול 'אתערותא דלתתא' ורק אח"כ תגיע העת ל'אתערותא דלעילא'. כלומר, אנו צריכים להשתדל בכל כוחנו ויכולתנו להביא לגאולת ישראל, ומתוך השתדלותנו הקב"ה יגמור בעדנו.
התפיסה הגלותית הייתה ציפייה למשיח, המְתנה ותקווה לישועת ה' באופן פסיבי. זו מציאות מוכרחת בגלות כיוון שבה באמת אין לנו יכולת לעשות ולשנות אלא לקבל עלינו בהכנעה את הגזרה הקשה. אך בארץ ישראל ההנהגה שונה בתכלית, כפי שרואים אצל אבותינו הקדושים שתמיד פעלו בכל כוחם, הן במלחמות ובתחבולות, והן בפרנסה וכדו'. אנחנו פועלים ועושים ככל יכולתנו והקב"ה נותן את ברכתו והשפעתו עלינו.
כך גם בדרך הגאולה הנוכחית שאנו זוכים לה בחסדי ה', אומנם אנו תמיד מחכים להתגלות ה' עלינו, אך ציפייה זו לא מונעת מאתנו לפעול ולקדם את הישועה בעצמנו, לעשות ככל יכולתנו כדי להשיב את השכינה לציון עיר קודשנו, ומתוך כך יפתח ה' עלינו את אוצרו הטוב.
התפיסה הגלותית הייתה ציפייה למשיח, המְתנה ותקווה לישועת ה' באופן פסיבי. זו מציאות מוכרחת בגלות כיוון שבה באמת אין לנו יכולת לעשות ולשנות אלא לקבל עלינו בהכנעה את הגזרה הקשה. אך בארץ ישראל ההנהגה שונה בתכלית, כפי שרואים אצל אבותינו הקדושים שתמיד פעלו בכל כוחם, הן במלחמות ובתחבולות, והן בפרנסה וכדו'. אנחנו פועלים ועושים ככל יכולתנו והקב"ה נותן את ברכתו והשפעתו עלינו.
כך גם בדרך הגאולה הנוכחית שאנו זוכים לה בחסדי ה', אומנם אנו תמיד מחכים להתגלות ה' עלינו, אך ציפייה זו לא מונעת מאתנו לפעול ולקדם את הישועה בעצמנו, לעשות ככל יכולתנו כדי להשיב את השכינה לציון עיר קודשנו, ומתוך כך יפתח ה' עלינו את אוצרו הטוב.
אתערותא דלתתא
רבים טוענים שאמנם לגבי ארץ ישראל צריך אתערותא דלתתא, אנו צריכים לעשות ככל יכולתנו. אך להר הבית יש דין שונה, זה מקום קדוש ועליון ואין לנו שייכות בו, אלא עלינו להמתין לאתערותא דלעילא עד ביאת גואל צדק. אך מחשבה זו בטעות יסודה, כיוון שהר הבית מלבד היותו מקום בית המקדש, בוודאי חלה גם עליו הדין הבסיסי של כיבוש ארץ ישראל 10 , וכן הוא עיקר מקום התפילה כפי שנתבאר לעיל.
הבנה זו - שגם לגבי הר הבית עצמו צריך להשתדל ככל יכולתנו ולא לחכות להתגלות משמים - יש ללמוד מדברי הספרי על הפסוק (דברים י"ב, ה'): "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה".
הספרי מבאר כך: "דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא".
המציאות שה'ספרי' מבאר היא ממש המציאות שאנו נמצאים בה היום - עם ישראל חוזר לארצו אך עדיין אין לנו נביא ובית מקדש. בעת כזאת חל עלינו חיוב לא רק לקרב את עם ישראל לתורה ולמצוות, אלא לדרוש את ה' ואת בניין בית המקדש, וזאת על ידי עלייה למקום המקדש ובתפילה בו לגאולה השלמה. במילים "ובאת שמה" מלמדת אותנו התורה שזו הדרך לדרוש את ה', לבקש את שכינתו, להשתוקק ולהתפלל דווקא במקום המקדש בהר הבית על בניינו. לא לחכות להתגלות נביא, אלא לדרוש ולבוא בעצמנו למקום השכינה, ומתוך כך יתגלה בפועל נביא להורות לנו את הדרך לבניין הבית.
הבנה זו - שגם לגבי הר הבית עצמו צריך להשתדל ככל יכולתנו ולא לחכות להתגלות משמים - יש ללמוד מדברי הספרי על הפסוק (דברים י"ב, ה'): "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה".
הספרי מבאר כך: "דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא".
המציאות שה'ספרי' מבאר היא ממש המציאות שאנו נמצאים בה היום - עם ישראל חוזר לארצו אך עדיין אין לנו נביא ובית מקדש. בעת כזאת חל עלינו חיוב לא רק לקרב את עם ישראל לתורה ולמצוות, אלא לדרוש את ה' ואת בניין בית המקדש, וזאת על ידי עלייה למקום המקדש ובתפילה בו לגאולה השלמה. במילים "ובאת שמה" מלמדת אותנו התורה שזו הדרך לדרוש את ה', לבקש את שכינתו, להשתוקק ולהתפלל דווקא במקום המקדש בהר הבית על בניינו. לא לחכות להתגלות נביא, אלא לדרוש ולבוא בעצמנו למקום השכינה, ומתוך כך יתגלה בפועל נביא להורות לנו את הדרך לבניין הבית.
קפוץ למים
בנוסף לכך אני רוצה בס"ד לבאר בזהירות דבר חשוב ורגיש. כפי שביארנו, אין אנו צריכים לחכות להוראה משמים אף בעניין הר הבית. ממקום זה צריך להבין שהציפייה והמחשבה שאנו צריכים לחכות שכל הרבנים יקראו לעלות להר הבית - אינה נכונה. וזאת כיוון שהרבנים בעצמם הם 'אתערותא דלעילא' ביחס לעם, הם הנציגים והשלוחים של הקב"ה, בבחינת 'חכם עדיף מנביא'. וכיוון שהגאולה צריכה לבוא דווקא מלמטה, ממסירות הנפש של עמך בית ישראל, אסור לנו לחכות שהרבנים יגידו לנו מה לעשות בעניין זה, אלא אנו בעצמנו מחויבים להתבונן מה ה' דורש מאתנו, ולקרב בכל כוחנו את הגאולה מתוך דרישת אלוקים, ולא להמתין לקבל 'הוראות מלמעלה'.
את היסוד הזה מבאר בעל ה'משך חכמה' (שמות י"ד, י"ט): כאשר עמדו עם ישראל לפני ים סוף בהסתר פנים, מחכים ומצפים לישועת ה' ולמוצא פי משה רבנו שיורה להם מה לעשות, קורה פתאום בדיוק הדבר ההפוך. "ויסע מלאך האלוקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם". ומבאר ה'משך חכמה' ש'מלאך האלוקים' שבפסוק הוא משה רבנו, שהלך גם הוא עם הענן מאחורי עם ישראל. והנה עם ישראל שהולכים אחרי עמוד האש והענן ואחרי משה רבנו ב'עיניים עצומות', מוצאים את עצמם לבד מול הים. המנהיג הגדול שעשה להם אותות ומופתים והוציאם ממצרים, נעלם, והשאיר אותם לבד. בעת הזאת, מתאר המדרש, קפץ נחשון בן עמינדב למים מתוך אמונה ומסירות נפש, וכשהגיעו המים לצווארו נבקעו המים.
את היסוד הזה מבאר בעל ה'משך חכמה' (שמות י"ד, י"ט): כאשר עמדו עם ישראל לפני ים סוף בהסתר פנים, מחכים ומצפים לישועת ה' ולמוצא פי משה רבנו שיורה להם מה לעשות, קורה פתאום בדיוק הדבר ההפוך. "ויסע מלאך האלוקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם". ומבאר ה'משך חכמה' ש'מלאך האלוקים' שבפסוק הוא משה רבנו, שהלך גם הוא עם הענן מאחורי עם ישראל. והנה עם ישראל שהולכים אחרי עמוד האש והענן ואחרי משה רבנו ב'עיניים עצומות', מוצאים את עצמם לבד מול הים. המנהיג הגדול שעשה להם אותות ומופתים והוציאם ממצרים, נעלם, והשאיר אותם לבד. בעת הזאת, מתאר המדרש, קפץ נחשון בן עמינדב למים מתוך אמונה ומסירות נפש, וכשהגיעו המים לצווארו נבקעו המים.
הרבנים מחרישים- לא במקרה
השאלה המתבקשת היא, מדוע נעלם משה רבנו והשאיר את עם ישראל לבד דווקא כאשר צריכים אותו ביותר? ה'משך חכמה' מבאר שמשה רבנו נעלם כיוון שהגאולה ממצרים וקריעת ים סוף הייתה צריכה לבוא דווקא מתוך מסירות נפש של עם ישראל, המסירות הזאת היא שאפשרה את קריעת הים ואת הישועה הגדולה. אם היה משה רבנו מורה להם להיכנס לים, אזי לא הייתה כאן התעוררות של עם ישראל בעצמו, ולא הייתה להם זכות שייקרע להם הים, על כן הלך משה רבנו אחורה והשאיר את עם ישראל להאמין בה' (שמות י"ד, י"ט) ולקפוץ למים, ומתוך אמונה זו זכו לישועה וגילוי שכינה.
אנו יודעים שכך היה גם לגבי ארץ ישראל. עם ישראל עלו במסירות נפש לארצנו הקדושה, לאו דווקא מתוך קריאה של הרבנים לעלות לארץ, אדרבה, נראה שרבנים רבים וחשובים קראו לא לעלות לארץ מכל מיני סיבות. אך עמך בית ישראל, מתוך תביעה פנימית עמוקה, שב לארצו במסירות ואהבה.
אנו יודעים שכך היה גם לגבי ארץ ישראל. עם ישראל עלו במסירות נפש לארצנו הקדושה, לאו דווקא מתוך קריאה של הרבנים לעלות לארץ, אדרבה, נראה שרבנים רבים וחשובים קראו לא לעלות לארץ מכל מיני סיבות. אך עמך בית ישראל, מתוך תביעה פנימית עמוקה, שב לארצו במסירות ואהבה.
זהירות
את החשיבות והצורך שהגאולה תבוא מתוך עם ישראל דווקא, אפשר להבין ממה שאירע בימי מלך ישראל, הושע בן אלה. אנו יודעים שבימי הושע בן אלה גלו ישראל מאדמתם. דבר זה תמוה מאוד, שהרי דווקא הוא ביטל את השומרים שהעמיד ירבעם בן נבט כדי למנוע מעם ישראל לעלות לירושלים, ואם כן מדוע דווקא בימיו גלו?
חז"ל מבארים (גיטין פ"ח ע"א) שעד ימי הושע בן אלה, על אף שישראל לא עלו לרגל, לא התעורר כנגדם דין כיוון שהיו אנוסים. אך עתה שהושע הסיר את השומרים, היו ישראל מחויבים לעלות, ומכיוון שלא עלו, נתחייבו גלות. ודווקא בימי הושע כיוון שהוא גרם לחטא, הוא הסיר את השומרים אך לא חייב לעלות, ומכיוון שהיה מלך והיה יכול לחייב את ישראל לעלות ולא עשה כן, גלו ישראל בימיו.
אומרים חז"ל 'מאן מלכי רבנן', חכמי ישראל הם כמלכים שהאחריות שלהם על עם ישראל גדולה מאוד. מכיוון שכך, אין הרבנים יכולים להורות הוראה לציבור אלא אם כן הוא יכול לעמוד בה. רק כאשר הציבור נמצא במצב שמסוגל לקבל את דברי הרבנים, הם יכולים לדרוש זאת מהציבור.
על פי זה נבין שפעמים שהרבנים אוסרים או מתירים דבר מסוים אע"פ שראוי לפסוק אחרת, וזאת כדי לא לתת הוראה שעם ישראל עדיין אינו יכול לקיים, וחלילה עלול להתעורר דין כלפיו.
חז"ל מבארים (גיטין פ"ח ע"א) שעד ימי הושע בן אלה, על אף שישראל לא עלו לרגל, לא התעורר כנגדם דין כיוון שהיו אנוסים. אך עתה שהושע הסיר את השומרים, היו ישראל מחויבים לעלות, ומכיוון שלא עלו, נתחייבו גלות. ודווקא בימי הושע כיוון שהוא גרם לחטא, הוא הסיר את השומרים אך לא חייב לעלות, ומכיוון שהיה מלך והיה יכול לחייב את ישראל לעלות ולא עשה כן, גלו ישראל בימיו.
אומרים חז"ל 'מאן מלכי רבנן', חכמי ישראל הם כמלכים שהאחריות שלהם על עם ישראל גדולה מאוד. מכיוון שכך, אין הרבנים יכולים להורות הוראה לציבור אלא אם כן הוא יכול לעמוד בה. רק כאשר הציבור נמצא במצב שמסוגל לקבל את דברי הרבנים, הם יכולים לדרוש זאת מהציבור.
על פי זה נבין שפעמים שהרבנים אוסרים או מתירים דבר מסוים אע"פ שראוי לפסוק אחרת, וזאת כדי לא לתת הוראה שעם ישראל עדיין אינו יכול לקיים, וחלילה עלול להתעורר דין כלפיו.
דרשתי קרבתך
צריך לדעת שהוא הדין ביחס להר הבית, כיוון שלצערנו עם ישראל מרוחק ומפחד ממקום המקדש, וכן צריך ללמוד כיצד עולים להר על פי ההלכה, יש קושי אמתי להורות לעלות להר. דבר זה צריך להיעשות מלמטה, מתוך דרישה של העם, ורק כשאנו נדרוש זאת כראוי, יוכלו רוב מניין ובניין של פוסקי ישראל להורות לעלות להר. אך כעת הדרישה לעלות להר אינה צריכה לבוא מהרבנים, אלא כל יהודי ויהודי שעולה למקום זה על פי ההלכה, מקרב ומחבר ומשיב את עם ישראל למקום המקדש ולקב"ה.
כמובן שאם לא היו רבנים שמתירים לעלות, בודאי שהיה אסור לעלות, אך הקב"ה מסבב שיהיו רבנים שמתירים, כדי שתהיה אפשרות להתעוררות מלמטה, שתהיה לנו יכולת לדרוש את עיר האלוקים, וככל שנבקש ונעלה להר, כך יפתח הקב"ה את שעריו לכל ישראל כאיש אחד בלב אחד. הקב"ה חפץ שאנו נאמין בו, נאמין שהוא אוהב אותנו ומאמין בנו, סומך עלינו וגואל אותנו, ומשתוקק שנדרוש ונבקש אותו באמת ובלבב שלם.
כיוון שבמקום זה תלויה גאולת ישראל, ממילא המניעות אליו גדולות וקשות, והקב"ה חפץ בעם ישראל הפשוטים והאהובים שלו, שידרשו אותו ואת מקום שכינתו, יעלו למקום קודשו וידרשו את קרבתו. לא מכיוון ש'הרבנים אומרים שצריך לעלות', לא מתוך כפייה חיצונית, אלא רק מתוך כך שאנו חפצים בקרבת ה', אנו חפצים לשוב למקום השכינה ולדרוש את גאולתנו ותשובת כל עמנו בחן בחסד וברחמים רבים. מתוך תביעה והשתוקקות פנימית לשוב למקום השכינה, מתוך אמונה שאכן הקב"ה שב לציון ברחמים וגואל אותנו וחפץ לגאלנו גאולה שלמה, אוהב אותנו ומקיים בנו את דברי הנביאים "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
כמובן שאם לא היו רבנים שמתירים לעלות, בודאי שהיה אסור לעלות, אך הקב"ה מסבב שיהיו רבנים שמתירים, כדי שתהיה אפשרות להתעוררות מלמטה, שתהיה לנו יכולת לדרוש את עיר האלוקים, וככל שנבקש ונעלה להר, כך יפתח הקב"ה את שעריו לכל ישראל כאיש אחד בלב אחד. הקב"ה חפץ שאנו נאמין בו, נאמין שהוא אוהב אותנו ומאמין בנו, סומך עלינו וגואל אותנו, ומשתוקק שנדרוש ונבקש אותו באמת ובלבב שלם.
כיוון שבמקום זה תלויה גאולת ישראל, ממילא המניעות אליו גדולות וקשות, והקב"ה חפץ בעם ישראל הפשוטים והאהובים שלו, שידרשו אותו ואת מקום שכינתו, יעלו למקום קודשו וידרשו את קרבתו. לא מכיוון ש'הרבנים אומרים שצריך לעלות', לא מתוך כפייה חיצונית, אלא רק מתוך כך שאנו חפצים בקרבת ה', אנו חפצים לשוב למקום השכינה ולדרוש את גאולתנו ותשובת כל עמנו בחן בחסד וברחמים רבים. מתוך תביעה והשתוקקות פנימית לשוב למקום השכינה, מתוך אמונה שאכן הקב"ה שב לציון ברחמים וגואל אותנו וחפץ לגאלנו גאולה שלמה, אוהב אותנו ומקיים בנו את דברי הנביאים "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
סוף דבר – הלכה למעשה
לאור האמור לעיל, אנו נדרשים מתוך עוז וגבורה, ומתוך שמחה ואמונה ויראת ה' טהורה, לעלות להר הבית אחרי טבילה כדת וכדין, לגדר את מקום המקדש בכדי לשמור שלא יכנס איש למקום קדוש זה, ולקבוע שם את עיקר מקום תפילתנו. ולהתפלל שהקב"ה יגמור בעדנו, יקבץ כל נדחי ישראל, יזרוק עלינו מים טהורים ויפתח לבבות ישראל לתשובה, וישוב לשרות בתוכנו בבניין שלם במהרה בימינו ברחמים.
נהפוך הוא: כמובן שאם לא היו רבנים שמתירים לעלות ההרה, בודאי שעדיין היתה חובה לעלות אליו. שום דבר ואף אחד לא גובר על ציוויי התורה הקדושה, ובייחוד לא הפירוש הרווח לדברים י"ז ח'-י"ג שהוא תוצר של אי יושר.
השבמחק