החרדים זעקו על חילול הר הבית || המפד"ל גוננה על המוסלמים
בשבועות האחרונים היה מי שצייר את הענקת תיק הדתות לחרדים כפיגוע ממוקד בכל היקר ליהדות. נו נו, לאור הסיפור הבא, מעברו הדתי-לאומי הרחוק של המשרד, כדאי להטיל בכך מעט ספק * כשהחרדים תבעו לעצור את ההרס באורוות שלמה
↓ כשהשר מהמפד"ל הגן על עבודות הואקף מפני החרדים
 |
| "למטרות תיירות". הרס העתיקות באורוות שלמה, 1999 |
על-פי דפוס החשיבה הדתי-לאומי המקובל לאחרונה, משרד הדתות בידי החרדים הוא אחד האיומים הגדולים על צביונה היהודי של ישראל. אולם, מה לעשות, מומלץ לבחון מחדש את ההנחה הזו לאור עיון קל בפרוטוקולים של דיוני רשויות המדינה.
הימים ימי הכנסת ה-11, כ"ב בשבט תשמ"ח (10.2.1988). חבר הכנסת אברהם שפירא המנוח מאגודת ישראל מפנה במליאת הכנסת שאילתה לשר לענייני דתות מטעם מפלגת הציונות הדתית, זבולון המר ז"ל, בעניין שמועה על חפירות בהר הבית:
"בעיתון 'יום השישי' מתאריך י' בשבט התשמ"ח (29.1.1988)", פתח שפירא, "פורסם שהווקף מכשיר בחשאי את אורוות שלמה שבמעבה הר-הבית להקמת מסגד שלישי, אשר יכיל 100,000 איש. כמו כן, אנשי הווקף גורמים הרס וטשטוש של שרידים יהודיים בשטח ההר. ברצוני לשאול האם ידועים למשרדך הפרטים הנ"ל? האם נערכה על-ידי משרדך חקירה לאימות הפרטים, ומה היו ממצאיה? האם ימנע משרדך המשך מעשים אלו בעתיד? אם כן – כיצד?".
הימים ימי הכנסת ה-11, כ"ב בשבט תשמ"ח (10.2.1988). חבר הכנסת אברהם שפירא המנוח מאגודת ישראל מפנה במליאת הכנסת שאילתה לשר לענייני דתות מטעם מפלגת הציונות הדתית, זבולון המר ז"ל, בעניין שמועה על חפירות בהר הבית:
"בעיתון 'יום השישי' מתאריך י' בשבט התשמ"ח (29.1.1988)", פתח שפירא, "פורסם שהווקף מכשיר בחשאי את אורוות שלמה שבמעבה הר-הבית להקמת מסגד שלישי, אשר יכיל 100,000 איש. כמו כן, אנשי הווקף גורמים הרס וטשטוש של שרידים יהודיים בשטח ההר. ברצוני לשאול האם ידועים למשרדך הפרטים הנ"ל? האם נערכה על-ידי משרדך חקירה לאימות הפרטים, ומה היו ממצאיה? האם ימנע משרדך המשך מעשים אלו בעתיד? אם כן – כיצד?".
 |
| זבולון המר ז"ל |
בהערת ביניים ממרחק 27 שנים נציין שאותן עבודות ששמועתן הגיעה לעיתונות החרדית בשלהי שנות השמונים הובילו בהמשך, בהעדר פיקוח שלטוני, לבנייתו של מסגד תת קרקעי אדיר במפלסים העתיקים התחתונים בדרום הר הבית, מסגד שהפך לגדול ביותר במזרח התיכון ובו 10,000 מקומות ישיבה. מאוחר יותר, בשנת 1999, בכסות של בקשה תמימה כביכול לבניית פתח חירום למסגד, התרחש שם מה שכונה לימים 'שוד העתיקות הגדול'. בעזרת דחפורים וכלים כבדים נפער בתוך שלושה ימים בור עצום בחלל ההר. מאות משאיות הוציאו את תכולתו למזבלות הסביבה. עד היום נוברים בשפכי העפר הללו ומתגלים שם ממצאים ארכיאולוגיים מסעירים.
תשובת השר המר, מכל מקום, היתה מינורית בהרבה ממה שאולי היה מצופה, ובעיקר ביקשה להרגיע את חובש השטריימל המודאג באשר לנעשה בהר: "למשרדי לא ידוע על הכשרת מה שמוגדר כ'אורוות שלמה' להקמת מסגד שלישי, אשר יכיל 100,000 איש. משרדי בדק את הנושא ומסתבר שאכן נעשות פעולות באתר הנ"ל, אך לא למטרה שצוינה על-ידך אלא למטרות תיירות".
יחד עם זאת, ייאמר לזכותו של המר, הוא הוסיף לדבריו גם הסתייגות שהפנתה את השואל לגוף שלטוני אחר שעסק באותה עת בעניין: "כידוע לך, נדון עתה נושא זה בבג"ץ. הערכתנו היא כי לכאורה אכן נעשים על הר-הבית מעשים לא תקינים, הפוגעים בו הן מן הבחינה היהודית והן מן הבחינה של החוק הישראלי. הורינו למסור את עמדתנו המפורטת ליועץ המשפטי לממשלה, שבג"ץ ביקשו להביע את דעתו בסוגיה זו".
אלא שגם בג"ץ אימץ את עמדת השר שהעבודות באתר המקודש מתבצעות ל'מטרות תיירות', ולא מיהר להתרשם מגודל השערוריה. בהיכל בית המשפט דנו והוסיפו ודנו בנעשה באורוות שלמה במשך שנים ארוכות, ובשטח נמשכו העבודות ללא הפרעה. השופטים עצמם, כאמור, לא יצאו מגדרם כדי לגדוע את הפגיעה בעתיקות היקרות. בפסק בג"ץ משנת 1996 (7128/96), כשכבר היתה ידועה לממשלה כוונת הוואקף להפוך את המתחם שהוכשר בדרום ההר למסגד עצום, העריך השופט יצחק זמיר שהשמשת אורוות שלמה כמסגד רק תגדיל את חופש הגישה של יהודים להר.
"אך האם לא ייפגע חופש הגישה לאורוות שלמה?", הרהר השופט הנכבד על גבי הכתב. "מבחינה עובדתית התשובה, ככל הנראה, שלילית. שהרי עד כה היו אורוות שלמה נעולות וסגורות על ידי הווקף בפני הציבור הרחב. אם אורוות שלמה ייעשו מסגד, מסתבר כי הן ייפתחו בפני מבקרים, כמו שני המסגדים הקיימים היום על הר הבית, מחוץ לשעות התפילה. הגישה לאורוות שלמה תהיה, אם כן, חופשית יותר".
חבל מעט שאנשי הוואקף לא קראו את פסק השופט זמיר. להם, מתברר, היו תוכניות הפוכות לחלוטין מאלו שדימה השופט. מסגד אל מרוואני החדש באורוות שלמה נותר מאז ועד היום יודן-ריין כשהיה, וכמוהו גם המסגד הרביעי שנפתח בשטח ההר בחסות ממשלת נתניהו בשנת 1998 – אל אקצה אל קדימה (אל אקצה הקדומה, מתחם שערי חולדה התת-קרקעי בדרום ההר). לא זו בלבד אלא שגם שני המסגדים הראשיים שהיו פתוחים באותה עת לבני דתות אחרות – אל אקצה וכיפת הסלע – נסגרו בהמשך לכניסתם של אלו וכך נותרו סגורים עד היום הזה. באיחור קריטי התברר להמר, לזמיר ולמדינת ישראל שכל שעשה הוואקף בהר הבית לא עשה אלא לצורך עצמו.
תשובת השר המר, מכל מקום, היתה מינורית בהרבה ממה שאולי היה מצופה, ובעיקר ביקשה להרגיע את חובש השטריימל המודאג באשר לנעשה בהר: "למשרדי לא ידוע על הכשרת מה שמוגדר כ'אורוות שלמה' להקמת מסגד שלישי, אשר יכיל 100,000 איש. משרדי בדק את הנושא ומסתבר שאכן נעשות פעולות באתר הנ"ל, אך לא למטרה שצוינה על-ידך אלא למטרות תיירות".
יחד עם זאת, ייאמר לזכותו של המר, הוא הוסיף לדבריו גם הסתייגות שהפנתה את השואל לגוף שלטוני אחר שעסק באותה עת בעניין: "כידוע לך, נדון עתה נושא זה בבג"ץ. הערכתנו היא כי לכאורה אכן נעשים על הר-הבית מעשים לא תקינים, הפוגעים בו הן מן הבחינה היהודית והן מן הבחינה של החוק הישראלי. הורינו למסור את עמדתנו המפורטת ליועץ המשפטי לממשלה, שבג"ץ ביקשו להביע את דעתו בסוגיה זו".
אלא שגם בג"ץ אימץ את עמדת השר שהעבודות באתר המקודש מתבצעות ל'מטרות תיירות', ולא מיהר להתרשם מגודל השערוריה. בהיכל בית המשפט דנו והוסיפו ודנו בנעשה באורוות שלמה במשך שנים ארוכות, ובשטח נמשכו העבודות ללא הפרעה. השופטים עצמם, כאמור, לא יצאו מגדרם כדי לגדוע את הפגיעה בעתיקות היקרות. בפסק בג"ץ משנת 1996 (7128/96), כשכבר היתה ידועה לממשלה כוונת הוואקף להפוך את המתחם שהוכשר בדרום ההר למסגד עצום, העריך השופט יצחק זמיר שהשמשת אורוות שלמה כמסגד רק תגדיל את חופש הגישה של יהודים להר.
"אך האם לא ייפגע חופש הגישה לאורוות שלמה?", הרהר השופט הנכבד על גבי הכתב. "מבחינה עובדתית התשובה, ככל הנראה, שלילית. שהרי עד כה היו אורוות שלמה נעולות וסגורות על ידי הווקף בפני הציבור הרחב. אם אורוות שלמה ייעשו מסגד, מסתבר כי הן ייפתחו בפני מבקרים, כמו שני המסגדים הקיימים היום על הר הבית, מחוץ לשעות התפילה. הגישה לאורוות שלמה תהיה, אם כן, חופשית יותר".
חבל מעט שאנשי הוואקף לא קראו את פסק השופט זמיר. להם, מתברר, היו תוכניות הפוכות לחלוטין מאלו שדימה השופט. מסגד אל מרוואני החדש באורוות שלמה נותר מאז ועד היום יודן-ריין כשהיה, וכמוהו גם המסגד הרביעי שנפתח בשטח ההר בחסות ממשלת נתניהו בשנת 1998 – אל אקצה אל קדימה (אל אקצה הקדומה, מתחם שערי חולדה התת-קרקעי בדרום ההר). לא זו בלבד אלא שגם שני המסגדים הראשיים שהיו פתוחים באותה עת לבני דתות אחרות – אל אקצה וכיפת הסלע – נסגרו בהמשך לכניסתם של אלו וכך נותרו סגורים עד היום הזה. באיחור קריטי התברר להמר, לזמיר ולמדינת ישראל שכל שעשה הוואקף בהר הבית לא עשה אלא לצורך עצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה