נקודת חיבור בין שמים לארץ || מציאות ולא מטאפורה
בימי חורבן גוש קטיף שאל אותי ארי שביט אם יש דרך לפצות את תושבי הגוש באופן שיפייס אותם, וכך הם יקומו ויעזבו ללא מאבק. עניתי לו שיש דבר אחד שאם נציע אותו יתכן שיתקבל כתמורה ראויה: לבנות עכשיו את בית המקדש. נשתוקק ונתפלל לא רק שנזכה לראות בבניינו, אלא שנזכה להיות שותפים במלאכת הבניין
מאת: ארנון סגל
"ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" (בראשית כב, ד). מעטים המקומות שזכו במקרא לכינוי "מקום". הר הבית זכה להיות המקום, כשמו של הקדוש ברוך הוא. הדיבור על נקודה במרחב כמקום מבטא התייחסות מיוחדת טעונת משמעות. בנקודה במרחב שהיתה למקום, מתקיים מפגש טעון בין הפיזי לבין מה שמעל לפיזי. זהו מפגש בין חומר לרוח, בין ארץ לשמיים, בין חול לקודש.
בערי הנמל, הנמל הוא מוקד המפגש בין ים ליבשה ושם מתהווה הרשת המכוננת קשר וזיקה לערי נמל אחרות. גם ירושלים היא עיר נמל: לא בחיבור בין ים ליבשה. לירושלים נמל מסוג אחר: נמל המחבר ארץ ושמים, מקום מפגש המכונן את המקום שאותו בחר א-לוהים לשכן שמו שם. ירושלים ללא בית מקדש היא בהיבט זה כעיר נמל שנטלו ממנה את הנמל. אפשר לשאול: אז מה? גם לתל אביב היה נמל, אך העבירו אותו לעיר אחרת. הפכו אותו בחדווה לדבר אחר, אז אולי גם בירושלים אפשר לוותר? אולי גם בירושלים אפשר להעביר את המקדש למקום אחר?
בימי חורבן גוש קטיף שאל אותי ארי שביט אם יש דרך לפצות את תושבי הגוש באופן שיפייס אותם, וכך הם יקומו ויעזבו ללא מאבק. עניתי לו שיש דבר אחד שאם נציע אותו יתכן שיתקבל כתמורה ראויה: לבנות עכשיו את בית המקדש. ארי שאל: 'ואיפה נבנה אותו?'. עניתי שכמובן, נבנה אותו בהר הבית. תגובתו היתה שאם כך, אם לא ניתן להציע מקום חלופי, אז ממש לא.
על שער השמיים הפתוח דווקא למקום הזה, בנקודת ציון מדוייקת, ניתן ללמוד מפירוש 'אור החיים' בפתיחת ספר בראשית: "כי מצינו לקדוש ברוך הוא שבחר לשכון בערפל וחיבב לשכון בתוכנו, ומצינו (תענית ה.) שהקדוש ברוך הוא נשבע כביכול שלא ייכנס לירושלים של מעלה, עד שיכנס לירושלים של מטה. הרי זה מגיד שחביבה לו של מטה יותר משל מעלה".
זהו לב הענין: ירושלים של מטה באבק דרכיה, בזיעת יהודים המתהלכים בסמטאותיה, קודמת לירושלים של מעלה. כפי שמסביר שם בבראשית אור החיים: "בראשית ברא א-לוהים את השמיים ואת הארץ – שהארץ חביבה אצלו ומעולה יותר, שהשמיים אדרבא תלויים בה. וכל זה באמצעות בני ישראל עם קודשו כי בהם תלוי קיום העולמות – גם העליונים – כידוע לבקיאים בחדרי החכמה האמיתית". ועיין שם.
שאלתי פעם רב בארצות הברית למה הוא מתכוון בתפילת מוסף של חג באומרו: "בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו". הוא ענה: "אני מתכוון לתיקון עולם. בית מקדש הוא עניין רעיוני ולא ממשי. הוא יכול להיות בכל מקום".
בנקודה זו מזדקר צומת מהותי להגדרת תוכן יהדותנו: בעבורי שקיקת הגאולה סובבת סביב נקודה אחת מרכזית ביקום כולו, והיא מוגדרת בנקודת ציון מדוייקת במרחב: בהר הבית. למי שעבורו ירושלים של מעלה אינה תלויה בירושלים של מטה, ישנה כנראה לא רק השקפת עולם שונה אלא גם תפיסת יהדות שונה. זו אינה מחלוקת בשאלת העיתוי הנכון ובירור התנאים לתחילת עבודת הבניין. זו מחלוקת על עצם התוכן של רעיון המקדש ועל עצם מקומו.
באפריל תש"ח, בעיצומה של מלחמת העצמאות הפנה בן גוריון את המאמץ העיקרי להגנת ירושלים והסביר למועצת העם: "אם יש לארץ נשמה, הרי ירושלים היא נשמתה". בהדגשת הזיקות שבין ירושלים לכלל ארץ ישראל ובין הר הבית לירושלים, נוכל לומר: "אם יש לירושלים נשמה, הרי הר הבית הוא נשמתה".
נשתוקק ונתפלל לא רק שייבנה המקדש, לא רק שנזכה לראות בבניינו, אלא שנזכה להיות שותפים במלאכת הבניין. לממש במעשה ידינו פעולה באתערותא דלתתא ככתוב: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו" (תהילים ק"ב).
הערת העורך ובקשת סליחה: כהרגלנו, אנחנו מפרסמים כאן את מדורו של ארנון סגל במקור ראשון "דף הבית", במלואו. הדברים המובאים לעיל נאמרים מפיו של אדם שפיקד בפועל על גירושם של רבים מקוראי האתר (בין היתר, חלק ממשפחתי היקרה) מביתם באכזריות, ללא עוול בידם. את בתיהם ואת אדמת ארץ קודשנו מסרה ממשלה אכזרית לידי האוייב ומשם משגר האוייב טילים לעבר ריכוזי אוכלוסיה יהודיים.
קשה להתעלם ממעשיו של חייל פשוט שהיה שותף לפשע, על אחת כמה וכמה ממעשיו של מפקד כוחות הגירוש. באתר זה אנחנו משתדלים להביא מידע רחב ומגוון שקשור להר הבית ובניין הבית בפועל לטובת הקוראים ולכן הבאנו את הדברים במלואם. אנחנו מבקשים סליחה מהנפגעים של הפשע ברמות השונות - המגורשים, נפגעי הטילים מעזה וכל יהודי שארצו נמסרה לאוייב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה