יש לכהן דרכים לחייב את המקריב בכרת || זה לא כל כך פשוט
כל מנעד האפשרויות: כך תחייבו את יקירכם לשעבר בעונש כרת
↓ הלכות הקורבנות בשפה קלילה/ ארנון סגל
בעקבות גל מחאות נרחב שהתעורר בשל דברים שנכתבו כאן לאחרונה, אנו מבקשים להבהיר: מתברר שהיה מי שהבין ממדור מקודש זה, כאילו די במחשבות שליליות של כהנים בעייתיים במיוחד בכדי לנטרל את יכולת הקרבנות שבהם טיפלו למלא את ייעודם. אנו מודיעים באופן הברור ביותר שניתן לומר דברים בכלל, שהנכתב כאן קיבלו לצערנו פרשנות מעוותת לחלוטין. אנו חשים שייתכן שהיה מי שנוח לו להבין את הדברים באופן המוטעה הזה. ייאמר גלויות: רק אמירה מפורשת, איום או הצהרה של נציג הדת היהודית שלפיה בכוונתו לאכול את בשר העז ששימשה לפולחן שלא בדרך הקבילה, כלומר מחוץ למסגרת הזמן שהוקצב לאכילת הקרבן או מחוץ לשטח שהוגדר עבורו, תביא לפסילתו ולהגדרתו כפיגול. אין די בהירהורים וירטואליים. שיהיה ברור: איננו מתיימרים לחדור לעולם המחשבה המפותח של הכהנים, לא ניכנס להם לנשמה ולא ננבור בתוך מוחם. למעשה אין לנו גם יכולת לעשות זאת. איננו משטרת מחשבות.
ובחזרה לענייננו: כאמור, כל מי ששחט כל אובייקט קרבני שחיט, קיבל את דמו בענייניות בכלי המיועד לכך, הילך לאטו לכיוון המזבח וזרק את הנוזל האדום על הקיר (זה לגמרי בסדר, אל תבינו לא נכון), אולם עשה זאת בהצהירו שבכוונתו לאכול את בשרו – או לחילופין להצית את אבריו המיועדים להגיע בסוף הדרך למזבח – מחוץ למקום המיועד לכך, כאן נגמר המשחק והקרבן פסול מלהאכל גם אם אין בו מתום מכל הבחינות האחרות. לא יהיו פשרות בעניין הזה.
במקרה מקביל, שבו הודיע הכהן בראיון טלוויזיוני בשעת מעשה שבכוונתו לאכול כל מה שאכיל בקרבן או להצית כל חלק בו שאמור בסופו של יום להגיע אל אש המזבח, אולם בהסתייגות אחת – לאחר הזמן המותר – ובכן, הקרבן הזה כבר ממש לא בכיוון הנכון. הוא נקרא מעתה 'פיגול' וכל מי שטעם מבשרו יתכבד בעונש כרת.
או בלשון אחרת, מי שנורא מעוניין להפיל עונש כרת על אחד מידידיו לשעבר, וחפץ לעשות זאת באמצעות פיתויו לאכול מבשרו המורעל-רוחנית של פיגול, צריך להקפיד מאוד שכל פרטי הכנתה של הבהמה האסורה הזו לקרבן ייעשה באופן הראוי. אחרת לא נגיע לעולם למטרה המיוחלת (כרת, כזכור). כך זה יתאפשר:
- אם הבחור טהור-הלב ולבן הבגדים התאפק ושחט את הכבש בשתיקה גמורה, ללא הצהרות שאינן במקומן על כוונות שליליות כלשהן, אולם את קבלת הדם, הולכתו וזריקתו על המזבח ביצע תוך כדי ראיון עיתונאי ל'הארץ' שבו הצהיר בלעדית שהקרבן ייאכל לאחר הזמן המותר.
- לחילופין, הכהן העניק את הראיון הנ"ל ל'הארץ' בשעת השחיטה, אך בשעת קבלת הדם, הולכתו וזריקתו על הקירות התעטף בשתיקה גדולה.
- הראיון השערורייתי התקיים לכל אורך האקט הפולחני-יהודי כל-כך: בשעת השחיטה, קבלת הדם, הולכתו וזריקתו (השלב הכי כיפי).
לעומת זאת, אם הכהן זיגזג במהלך הראיון באופנים הבעייתיים הבאים, הוא לא יצליח לחייב את יקירו בעונש כרת, והלה יוסיף לחיות בטוב לאורך ימים ושנים, לצער הלב:
א. בראשית ראיון טלוויזיוני, ובעודו שוחט פר צעיר, הצהיר הכהן היקר שבכוונתו לאכול את בשר הפר, או לפחות אותם חלקים מובחרים בו הניתנים לכהנים בתמורה לעבודתם המושקעת – מחוץ לתחום המותר. אולם בהמשך הראיון, בעודו מבצע את שאר שלוש העבודות הנדרשות, שינה גישה והדהים את המגישים באולפן כשהצהיר שיאכל אמנם את היצור המקודש והאומלל בשטח הלגיטימי המותר – אך מחוץ לתחום הזמן המותר.
ב. מקרה הפוך: שחט עז, למשל, תוך כדי מילמולים משונים על רצונו העז לאכול את העז רק כעבור חודשיים וחצי (מיותר לומר שזה ה-ר-ב-ה אחרי תום הזמן המותר). את שאר עבודות ההקרבה ביצע תוך כדי רטינות שהשמיע בקול ישראל ולפיהן בכוונתו לאכול את הקרבן הזה בזמן הקביל, אולם באיים הקריביים. האיים הקריביים, יש לדעת, אינם נכללים על פי רוב השיטות ההלכתיות (למעט, כנראה, זו של הרב ישראל אריאל) בתחומי הארץ הקדושה ובוודאי שאין לאכול בהם קרבנות שמקום אכילתם היחידי הוא בירושלים – בירת הנצח של העם היהודי שלא תחולק לעולם.
ג. הכהן החביב שחט, קיבל את הדם, הילך לו עם כלי מלא דם בידיו וזרק אותו היכן שצריך לזרוק דברים כאלו – והכל תוך כדי מילמול מתמשך שאת הקרבן הזה הוא גמר אומר לאכול מחוץ לשטח המוניציפאלי של ירושלים. הקרבן אמנם פסול מכל וכל, אך מי שאכל אותו בכל זאת לא אכל אותה עד כדי כך. הוא לא יתחייב בעונש כרת.
קיימים מקרים נוספים כאלו שבהם לא יתחייב אוכל הקרבן הפסול בכרת, אך אין ברצוננו להעניק יותר מדי רעיונות לכהנים שבחרו להמיט עונש כרת על מי שהם לא כל כך אוהבים. נמשיך בכך בפעם אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה