יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

האם האכילה חשובה מהתענית?

פרשת המקדש || יום הכיפורים | שמואל בן חמו

למה יש מצווה לאכול ביום התשיעי ? 
למה הכהן הגדול נכנס בקודש הקדשים?

↓ מאת: שמואל בן חמו

יום כיפור הינו יום שכולו מקדש. סדר העבודה של כהן הגדול מהווה האירוע המרכזי של יום כיפור. השיא מתרחש כאשר הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים לאחר שבעה ימים של הכנות מדוקדקות. 

ביום כיפור אנחנו חייבים להימנע מחמישה דברים: מלאכה, אכילה ושתייה, נעילת הסנדל, סיכה ורחיצה ותשמיש המיטה. (ראה שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריא). 

כתוצאה מזה אנחנו דומים למלאכים שאינם אוכלים או נהנים מתענוגות עולם הזה. 

בניגוד לאיסורים של יום כיפור עצמו בתשיעי לחודש יש מצווה לאכול, כמו שכתוב בתלמוד: " לכדתני חייא בר רב מדיפתי דתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי:" (יומא פא ע/ב). 

רש"י מפרש שיום התשיעי הינו הכנה ליום העשירי: "והכי משמע קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות".(רש"י שם). 

למה מתכוון רש"י כאשר הוא אומר שהאכילה מכינה את האדם לקראת יום כיפור? איך דבר חומרי יכול לעזור ליום שכולו רוחני? 

ניעזר בפירוש החלבן בספרו "טללי חיים" כדי לענות לשאלות האלה. 
מהתלמוד יוצא שיש חשיבות רבה לאכילה של יום התשיעי. למעשה שני הימים משלימים אחד את השני. 

ניתן לדמות את היום התשיעי לגוף האדם ואת יום העשירי לנשמה. כאשר הקב"ה ברא את האדם הוא הכניס את הנשמה לתוך הגוף. זאת מהות האדם ותכלית הבריאה לחבר בצורה מוצלחת את החומר עם הרוח. 
תכלית העולם היא להפוך את החומר לדבר גבוה וקדוש. 

ביום כיפור אנחנו מפרידים בין שתי הבחינות של האדם. יום התשיעי מוקדש לגוף ולאחר מכן יום כיפור מוקדש לנשמה. 

זה עדיין לא המציאות המושלמת של חיבור ממש בין שתי הבחינות המנוגדות. 

בחג הסוכות אנחנו מצליחים לחבר ביום אחד את העיניין הרוחני והגשמי. כך מובא בחלבן: " והנה רצון ה' יתברך הוא דווקא בחיבור גוף ונשמה, ולא במחייה של הגוף. וכדי להורותנו שאין זו תכלית מעלתה נצטווינו לאכול בתשיעי, להראות שיש ענין גבוה באכילה, ולא רק בתענית, וכך התשיעי והעשירי משלימים לפרצוף אחד ממש" (טללי חיים, תשרי דף שעב-ג). 

בע"ה נרחיב בעיניין הזה במאמר הבא על חג הסוכות. 

נראה לומר שזאת הייתה כוונת רש"י כאשר הוא פירש שהאכילה של יום התשיעי מכינה ליום העשירי. בית המקדש הינו כמובן המקום המיועד לחיבור בין השמים לבין הארץ. מקום בית המקדש הינו בהר המוריה והלב נמצא בקודש הקדשים מעל אבן השתייה. 

כידוע העולם נברא מאבן השתייה ומעליה הונח ארון הברית. זה המקום הכי גבוהה והכי קרוב להקב"ה. 

הרמח"ל בספרו "משכני עליון" מתאר את כל חלקי בית המקדש ומבאר איך הם מקושרים לעולמות העליונים. 
היסוד של כל עולמות האלה הוא אבן השתייה. המקום הראשון במעלה שמקבל את השפעתו מאבן השתייה הוא: קודש הקדשים. 

כמו שכתוב: " והמקום הראשון הוא בית קודש הקדשים אשר נמצא שם הארון והעדות, והאבן השתיה שם עמדה להתחזק בו הרבה." ( רמח"ל ספר משכני עליון דף קנא). 

כאשר הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים הוא נכנס בזכות כל עם ישראל. כי מקום קודש הקדשים שייך רק לישראל. מתוך קדושת יום כיפור המעלה את כל העם לדרגה גבוהה, הכהן הגדול מסוגל להיכנס ולהישאר בחיים. 

למעשה כולנו נכנסים יחד עם הכהן הגדול לקודש הקדשים. (ראה טללי חיים, החלבן, חודש תשרי דף שלד). 
ראוי לציין בימי חנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך, עם ישראל אכל ביום כיפור. הם עשו זאת מתוך שמחה וחיבור אמיתי של רוחניות וגשמיות. 

מי שטוען שבית המקדש יירד בנוי מן השמים הולך נגד היסוד של בית המקדש שהוא החיבור בין החומר והרוח. 

אם הוא ירד מהשמים אז איפה המקום של החומר? 

בע"ה נרחיב את הענין של חנוכת בית המקדש הראשון ביום כיפור ולאחריו חג סוכות. 
ביום כיפור זה נתפלל לחידוש עבודת הקרבנות במעשים ולא בדיבורים בב"א.

הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של מרסל מזל טוב בת איבון פתחון ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה

2 comments:

  1. מדוע התמונה (כנראה של מכון המקדש) של קודש הקדשים כוללת צלבי-קרס על הרצפה? (לפחות שמונה). של מי היה הרעיון (או חוסר המחשבה)?

    השבמחק
    תשובות
    1. ככל הידוע לי לא מדובר בתמונה של מכון המקדש. באשר לריצוף, השאלה אמורה להיות מופנית לרצף או לצלם שלא שם לב לרקע.

      מחק