רשות העתיקות מודה: איננו אוכפים את החוק בהר הבית

מחוץ לחוק || הממשלה מסרבת לאכוף את החוק

ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות, יובל ברוך, בהתבטאות נדירה: אל תבואו אלינו בטענות על הפרת חוק העתיקות באתר המקודש. ידינו כבולות.

↓ מאת: ארנון סגל

דבריו הדרמטייים של יובל ברוך לפני שבועיים במגדל דוד חלפו משום מה מתחת לרדאר. האדם שהשמיע אותם, הלא הוא ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות, מתנזר בדרך כלל משיחות פומביות בעניין הר הבית ובכל זאת נעתר הפעם להשמיע את גרסתו בנושא. זאת, במסגרת כנס השקה חגיגי שערך עמי מיטב – בכיר מערכת הביטחון לשעבר ומדריך תיירים ותיק בבירה, לרגל הוצאתו לאור של ספר הדרכה למסייר בעיר העתיקה בירושלים שכתב. ככל הנראה חברותו הקרובה לברוך היא זו שהמריצה את האחרון לפרוש כעת ממנזר השתקנים.

ברוך התוודה בראשית דבריו: "הפעמים שאני מדבר על הר הבית הן נדירות. אני ממעט ומתחמק מכל דיון פומבי בנושא למרות שאני עוסק בו לפחות שלושים שנה. מכיוון שאינני אוהב להתנצל, אינני אוהב לדבר על נושא הר הבית כי נוצרת תחושה שאני בא להתנצל, וזה ממש לא נכון".

ובכל זאת הוא השמיע אחר כך נאום ארוך ומפורט שכולו התנצלות. כששומעים את הדברים מבינים מיד מדוע לא התלהב ברוך להתבטא בנושא עד עכשיו. ככלות הכל, רוב האנשים העוברים על החוק אינם ששים להודות בכך בפומבי. במסגרת תפקידו, כך היה ברור כבר זמן רב אולם לראשונה הוא מודה בכך בפה מלא – נאלצו ברוך ורשות העתיקות שהוא מייצג להשלים עם הפרת חוק מתמשכת שהתבצעה בהר בתחומים הישירים שהרשות ממונה עליהם, כלומר בעצם לחטוא לתפקידם. למעשה, ההפרות מוסיפות להתרחש בהר. התחום שמתייחס אליו ברוך הוא אמנם צר יחסית, שני חוקים בלבד שעל אכיפתם ממונה הרשות – חוק העתיקות וחוק רשות העתיקות. אולם מדבריו מובן שלמעשה מדובר בהפרת חוקים נוספים בידי רשויות אחרות של המדינה. 

"כל הציבור הישראלי שמבקר בצדק או שלא בצדק את ממשלת ישראל על אוזלת ידה בהר הבית", המשיך ברוך, "מכוון פעמים רבות את הביקורת ישירות אל רשות העתיקות. אנחנו כנראה המטרה הרכה יותר. לכאורה המחוקק נתן כוח רב בידי הרשות לעסוק בענייני עתיקות", הוסיף. "הר הבית כאתר עתיקות נכלל גם הוא בהגדרה זו. הוא לא שונה מקיסריה, לא ממצדה". אולם הארכיאולוג מיהר לסייג: "כפי שכולם יודעים אין הדבר כך וסייגים רבים מגבילים את פעולת הרשות כמו גם גורמים אזרחיים רבים בהר הבית. רשות העתיקות היא הגורם הדומיננטי והמוכר אבל לא היחיד שאמור לפעול בהר הבית. גורמי ביטחון יש הרבה".

כדי להכשיר את התעלמות הרשות ממילוי חובתה וממניעת הרס העתיקות בהר, מרחיק ארכיאולוג רשות העתיקות עד לראשית ימי המנדט הבריטי, לכתב ההסמכה של שלטון המנדט אשר כונה 'דבר המלך במועצתו'. המלך הוא ג'ורג' החמישי מאנגליה שצבאותיו כבשו את ארץ ישראל מידי השלטון העות'מאני, וברוך בחר לצטט את סעיף 14 בהחלטה, שבו מפורטות הסמכויות הקשורות ל'אתרים המיועדים לתכלית דתית' אשר על-פיו הוענקו לממשלה בלבד ולא לגורמי האכיפה הרגילים. ברוך ציטט גם מחוק העתיקות המחייב דיון ועדת שרים במקרה של פעולות חפירה בהר. 

"אולם בהגבלות על פעולת רשות העתיקות בהר בחוק הרשמי כנראה לא היה די", הוסיף ברוך. "לכן כאשר נמצא שיש לחדד את הדברים, וכנראה הדבר הזה היה הכרחי, ניתנו בידי הגורמים המשפטיים הנחיות נוספות שגרעו עוד יותר מיכולת רשות העתיקות לפעול בהר הבית באופן עצמאי. 

"המפנה המשמעותי ביותר אירע בשנת 1988 בהמשך לעתירה לבג"ץ. בעטיה פרסם היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, מסמך ובו הנחיות להתנהלות בהר הבית בכל הקשור לסוגיות של בניה ונקבע בו שאנשי אגף העתיקות – לימים רשות העתיקות – לא יממשו את מלוא סמכותם בהר. הנחיות אלו נוסחו מחדש בידי היועץ המשפטי הנוכחי יהודה ויינשטיין בשנת 2012. מצד אחד, ההנחיות מסמיכות את רשות העתיקות והמשטרה לפעול בהר. מצד שני, כשצוללים לתוכן מתברר שאלו מונעות מהגופים האזרחיים אבל גם מהמשטרה לפעול במצבים שבהם החוק מופר". 

איש הרשות מצטט מדברי חריש: "כעיקרון, שטח הר הבית הוא חלק משטחה של מדינת ישראל וחל בו החוק של מדינת ישראל. יחד עם זאת... בכל הנוגע להר הבית המצב הוא מיוחד במינו וספק בלבי אם יש לו אח ורע בתולדות ארצנו או בעולם כולו. המצב רגיש והרה סכנות על רקע בין-דתי והמקום מועד לפורענות. במקום כזה אפילו שאלה פשוטה של אכיפת חוק או של חקירה על הפרת החוק חורגת מתחום סדר המשפט הרגיל". 

ולאור זאת כתב היועץ המשפטי: "'עיריית ירושלים, אגף העתיקות והמשטרה יוסיפו להפעיל השפעתם' – השפעתם בלבד ולא סמכותם", מדייק ברוך – "'כדי למנוע ככל האפשר פעילות העלולה להביא להפרת החוק הישראלי'". 

"ובתוך הקלחת הזו, בתוך הסד הזה", מסכם ברוך, "מפקחי רשות העתיקות אמורים לפעול. מתוך הבנה שהחלק החשוב ביותר ברכב שמסיע אותנו לעבודה הוא הבלם. זה התמרור שלאורו אנו עובדים, עם ברקס לחוץ כל הזמן". ברוך רתם למהלך שלו גם את השופט המנוח מישאל חשין, שבפסק דין לעתירה שהגישה תנועת נאמני הר הבית קבע נחרצות: "בעיקר משום שבתי המשפט מושכים את ידם מטיפול בנושאים הקשורים בהר הבית, חובה כפולה ומכופלת המוטלת על הרשות המבצעת לפני ולפנים מכל חילוקי דעות ולכל פריצת גדר, לעשות את הניתן להיעשות במהירות המירבית כדי לשמור על השטח, על השלום ועל האיזון הראוי בין חלקי הציבור השונים'".

בקיצור, בהסתמך על גדולים ממנו מפנה אותנו ברוך ישירות לראש הממשלה. אם קורות עץ עתיקות מוטלות בהר הבית בניגוד מוחלט לחוק ונתונות לחסדי הגשמים, הרוחות והוואקף – מה שקורה בפועל כבר שנים רבות, ברוך לא ינקוף אצבע או לכל היותר 'יפעיל השפעתו' בעזרת תראפיה רוחנית כלשהי כדי למנוע את המחדל. זאת על אף שזו אחריותו הישירה. בשנותיו בתפקיד נחפר מקום המקדש כמה פעמים לצורך החלפת צינורות כלשהם. גם בתוך כיפת הסלע עצמה – מקום ההיכל לדעת רוב החוקרים, נעשו עבודות בידי הוואקף. בשבועות האחרונים התבצעו עבודות גם בדרום הר הבית.

כל עבודה חייבת כאמור אישור של ועדת השרים בראשות שרת התרבות מירי רגב, אך זו – על פי הודעת השרה בכנסת בשבוע שעבר – לא התכנסה ולו פעם אחת מאז תחילת הקדנציה הנוכחית. האם זה מפני שברוך כלל לא טרח לעדכן את הדרג המבצע והוא מתמקד ב'הפעלת השפעתו' להפסקת העבודות בדרכים מופשטות כלשהן? נראה שיש מקום לחשוד שהאיש פשוט הפנים היטב את המסר המוכתב מלמעלה. האם הבין שכדי לשרוד בתפקידו עליו להעלים עין, להוות חותמת גומי לצפצוף על חוקים ולטאטא את עפר החפירות ואת שאריות הריבונות הישראלית מתחת לשטיחים החדשים שהוואקף פרשֹ במקום הקדוש בעולם?