פרשת המקדש || וישלח
מדוע יעקב אבינו לא קיים את נדרו?
מי מונע מאיתנו את בנין בית המקדש?
מי מונע מאיתנו את בנין בית המקדש?
↓ מאת: שמואל בן חמו
פרשת וישלח מתארת את חזרתו של יעקב אבינו לארץ ישראל. הפרשה רצופה בקשיים עבור יעקב אבינו ומשפחתו. נעמוד על הסיפור של בת יעקב אבינו: דינה בת לאה. רש"י מפרש לפי המדרש תנחומא שהאונס של דינה בא כעונש ליעקב אבינו שלא עמד בנדרו והתעכב בקיומו. "קום עלה. לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך:" (רש"י בראשית לה,א).
כאשר יעקב אבינו ברח מפני עשו בדרך לחרן הוא נדר בהר המוריה. אם הקב"ה יפרנס אותו וישמור עליו הוא יחזור לבית-אל (הר הבית) ויקריב שם קרבנות. כמו שכתוב: וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם־יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָֽתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ (בראשית כח,כ).
ננסה לראות האם קיים קשר בין עונש דינה ובין הנדר עצמו? נראה לומר שהתנהגות דינה רומזת על עבודת הקרבנות בבית המקדש.
בעל הטורים נותן לנו רמז ראשון כאשר הוא אומר שהביטוי טִמְּאוּ אֲחוֹתָֽם מוזכר פעמיים נוספות בנושא טומאת המקדש. פעם אחת בספר יחזקיאל כאשר ישראל עובדי עבודה זרה מביאים קרבנות לבית המקדש. ופעם שנייה בזמן חורבן בית המקדש על ידי הגויים.
לכן כאשר אדם מטמא בת ישראל זה נחשב כאילו טימא את המזבח. כמו שכתוב: בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל־הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָֽם׃ (בראשית לד,כז).
כאשר יעקב אבינו ברח מפני עשו בדרך לחרן הוא נדר בהר המוריה. אם הקב"ה יפרנס אותו וישמור עליו הוא יחזור לבית-אל (הר הבית) ויקריב שם קרבנות. כמו שכתוב: וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם־יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָֽתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ (בראשית כח,כ).
ננסה לראות האם קיים קשר בין עונש דינה ובין הנדר עצמו? נראה לומר שהתנהגות דינה רומזת על עבודת הקרבנות בבית המקדש.
בעל הטורים נותן לנו רמז ראשון כאשר הוא אומר שהביטוי טִמְּאוּ אֲחוֹתָֽם מוזכר פעמיים נוספות בנושא טומאת המקדש. פעם אחת בספר יחזקיאל כאשר ישראל עובדי עבודה זרה מביאים קרבנות לבית המקדש. ופעם שנייה בזמן חורבן בית המקדש על ידי הגויים.
לכן כאשר אדם מטמא בת ישראל זה נחשב כאילו טימא את המזבח. כמו שכתוב: בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל־הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָֽם׃ (בראשית לד,כז).
דברי בעל הטורים על הפסוק: " טמאו. ג' במסורה טמאו אחותם. טמאו את מקדשי (יחזקיאל כג,לח). טמאו את היכל קדשך (תהילים עט). כולם למדין מזה טמאו קדשי לעשות מעשה שכם וכן טמאו את היכל קדשך כדכתיב נשים בציון ענו:".
בנוסף לכך המדרש תנחומא משבח את האישה הצנועה שאינה יוצאת מביתה במטרה של זנות. הוא משווה אותה למזבח כאשר היא מכפרת על משפחתה ושומרת עליה מכל רע. כמו שכתוב: " א"ר פנחס הכהן בר חמא: בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר, כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר: (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ואין ירכתי, אלא מזבח, שנאמר: ושחט אותו על ירך המזבח (ויקרא א)." (מדרש תנחומא וישלח, סימן ו).
המדרש ממשיך ומקשר את האישה הצנועה למשפחת הכהונה. מרוב צדקותה היא ראויה להתחתן עם כהן גדול. כמו שכתוב: "אמר ר' יוסי: כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להינשא לכהן גדול ותעמיד כוהנים גדולים, שנאמר: כל כבודה וגו'. אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה, תינשא למי שכתוב בהן: ושבצת הכתונת שש." (מדרש תנחומא סימן ו).
מתוך המדרשים שהבאנו ופירוש בעל הטורים, נראה לומר שדינה התנהגה בניגוד לאישה צנועה הדומה למזבח. לכן היא נטמאה על ידי שכם בן חמור. התנהגות של דינה הייתה יכולה לשמש כתזכורת ליעקב אבינו כדי לקיים את נדרו ולהקריב קרבנות בהר המוריה.
קשה להבין את התנהגות יעקב אבינו. הרי לפני הבריחה מבית לבן הוא מזכיר לרחל ולאה שעליו לקיים את נדרו שנדר בבית-אל. כמו שכתוב: אָנֹכִי הָקל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּך. (בראשית לא,יג).
רש"י מבהיר את מהות הנדר: " וצריך אתה לשלמו, שאמרת (שם כב) יהיה בית אלהים, שתקריב שם קרבנות:".
רואים מכאן שיעקב אבינו זוכר היטב את נדרו כאשר הוא עדיין נמצא בגלות אצל לבן.
חשוב לזכור שיעקב אבינו חווה שני מפגשים קשים עם לבן ועם עשו.
לבן כרת ברית עם יעקב אבינו והגביל אותו במספר הנשים וכך למעשה מנסה למנוע את התרבות עם ישראל.
כמו שכתוב: ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלקים עד ביני ובינך (בראשית לא,נ).
לבן התכוון להרוג את כל ישראל ח"ו כמו שמובא בהגדה של פסח מתוך ספר דברים: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כו,ה).
לעומת זאת עשו מגביל את יעקב אבינו בנוגע לרכוש שלו. כמו שכתוב: אחי יהי לך אשר לך. (בראשית לג,ט).
ברוב טובו, עשו משאיר ליעקב אבינו את רכושו. מתוך פשט הפסוק ניתן להבין שהוא אינו מסכים שיתעשר יותר ממה שהוא עכשיו.
"יהי לך" הינו בלשון עתיד. לכן משתמע מכאן שגם בעתיד לא יהיה לך יותר ממה שקיבלת עד עכשיו בזכות ברכת יצחק.
עשו מנסה גם להגביל אותו במסלול הנסיעה שלו ומחייב אותו ללכת אחריו. וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ (בראשית לג,יב).
לבן מגביל את הנפש ועשו מגביל את הרכוש וחופש התנועה.
נראה לומר שאחרי שני מפגשים מאיימים כאלה יעקב אבינו דחה את הקרבת הקרבנות בהר הבית. אולי עשו ולבן היו מפרשים את בנית המזבח כאל התגרות בהם!
אנחנו רואים קושי אצל יעקב אבינו בנוגע להקרבת קרבנות בהר הבית.
כנראה שגם אנחנו ירשנו את הקושי הזה מאבותינו בכל מה שנוגע לבית המקדש והר הבית.
בדומה ללבן ועשו, גם היום אומות העולם מנסות להגביל אותנו. אחת מונעת את ההתיישבות והבניה בכל חלקי הארץ, השנייה גוזרת עלינו סנקציות כלכליות. בנוסף לכך הערבים היושבים בארץ מנסים לערער את עצם נוכחותנו בארץ בכל דרך אפשרית.
כמו שהפיתרון לצרות של יעקב אבינו היה בהקרבת קרבנות בהר הבית, גם לנו פיתרון זהה.
כאשר נתעשת ונפסיק להתחשב בגויים נוכל לקיים את מצוות בנית בית המקדש השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת משה בן סולטנה ויעקב דון ולרפואתם השלמה של מרסל מזל טוב בת איבון פתחון ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM
בנוסף לכך המדרש תנחומא משבח את האישה הצנועה שאינה יוצאת מביתה במטרה של זנות. הוא משווה אותה למזבח כאשר היא מכפרת על משפחתה ושומרת עליה מכל רע. כמו שכתוב: " א"ר פנחס הכהן בר חמא: בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר, כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר: (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ואין ירכתי, אלא מזבח, שנאמר: ושחט אותו על ירך המזבח (ויקרא א)." (מדרש תנחומא וישלח, סימן ו).
המדרש ממשיך ומקשר את האישה הצנועה למשפחת הכהונה. מרוב צדקותה היא ראויה להתחתן עם כהן גדול. כמו שכתוב: "אמר ר' יוסי: כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להינשא לכהן גדול ותעמיד כוהנים גדולים, שנאמר: כל כבודה וגו'. אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה, תינשא למי שכתוב בהן: ושבצת הכתונת שש." (מדרש תנחומא סימן ו).
מתוך המדרשים שהבאנו ופירוש בעל הטורים, נראה לומר שדינה התנהגה בניגוד לאישה צנועה הדומה למזבח. לכן היא נטמאה על ידי שכם בן חמור. התנהגות של דינה הייתה יכולה לשמש כתזכורת ליעקב אבינו כדי לקיים את נדרו ולהקריב קרבנות בהר המוריה.
קשה להבין את התנהגות יעקב אבינו. הרי לפני הבריחה מבית לבן הוא מזכיר לרחל ולאה שעליו לקיים את נדרו שנדר בבית-אל. כמו שכתוב: אָנֹכִי הָקל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּך. (בראשית לא,יג).
רש"י מבהיר את מהות הנדר: " וצריך אתה לשלמו, שאמרת (שם כב) יהיה בית אלהים, שתקריב שם קרבנות:".
רואים מכאן שיעקב אבינו זוכר היטב את נדרו כאשר הוא עדיין נמצא בגלות אצל לבן.
חשוב לזכור שיעקב אבינו חווה שני מפגשים קשים עם לבן ועם עשו.
לבן כרת ברית עם יעקב אבינו והגביל אותו במספר הנשים וכך למעשה מנסה למנוע את התרבות עם ישראל.
כמו שכתוב: ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלקים עד ביני ובינך (בראשית לא,נ).
לבן התכוון להרוג את כל ישראל ח"ו כמו שמובא בהגדה של פסח מתוך ספר דברים: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כו,ה).
לעומת זאת עשו מגביל את יעקב אבינו בנוגע לרכוש שלו. כמו שכתוב: אחי יהי לך אשר לך. (בראשית לג,ט).
ברוב טובו, עשו משאיר ליעקב אבינו את רכושו. מתוך פשט הפסוק ניתן להבין שהוא אינו מסכים שיתעשר יותר ממה שהוא עכשיו.
"יהי לך" הינו בלשון עתיד. לכן משתמע מכאן שגם בעתיד לא יהיה לך יותר ממה שקיבלת עד עכשיו בזכות ברכת יצחק.
עשו מנסה גם להגביל אותו במסלול הנסיעה שלו ומחייב אותו ללכת אחריו. וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ (בראשית לג,יב).
לבן מגביל את הנפש ועשו מגביל את הרכוש וחופש התנועה.
נראה לומר שאחרי שני מפגשים מאיימים כאלה יעקב אבינו דחה את הקרבת הקרבנות בהר הבית. אולי עשו ולבן היו מפרשים את בנית המזבח כאל התגרות בהם!
אנחנו רואים קושי אצל יעקב אבינו בנוגע להקרבת קרבנות בהר הבית.
כנראה שגם אנחנו ירשנו את הקושי הזה מאבותינו בכל מה שנוגע לבית המקדש והר הבית.
בדומה ללבן ועשו, גם היום אומות העולם מנסות להגביל אותנו. אחת מונעת את ההתיישבות והבניה בכל חלקי הארץ, השנייה גוזרת עלינו סנקציות כלכליות. בנוסף לכך הערבים היושבים בארץ מנסים לערער את עצם נוכחותנו בארץ בכל דרך אפשרית.
כמו שהפיתרון לצרות של יעקב אבינו היה בהקרבת קרבנות בהר הבית, גם לנו פיתרון זהה.
כאשר נתעשת ונפסיק להתחשב בגויים נוכל לקיים את מצוות בנית בית המקדש השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת משה בן סולטנה ויעקב דון ולרפואתם השלמה של מרסל מזל טוב בת איבון פתחון ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה