פרשת המקדש || פרשת שמות | שמואל בן חמו
מדוע בני ישראל השתעבדו בעבודות פרך?
למה אנחנו מתקשים לבנות בית לה'?
↓ מאת: שמואל בן חמו
פרשת שמות מציינת את תחילת השעבוד הפיזי של בני ישראל. מצרים ופרעה מעבידים את ישראל בצורה קשה ולא אנושית.
כשמתבוננים בפסוקים עצמם השעבוד מתואר בצורה משונה כאשר מטרתו איננה רווח כספי של עבודה חינמית אלא דבר אחר.
המצרים משעבדים את ישראל במטרה לשלוט עליהם בצורה מוחלטת ולמעשה להילחם נגד הקב"ה.
המצרים נלחמים נגד הקב"ה דרך עם ישראל. הם מתנגדים בכל כוחם להתרבות עם ישראל ומונעים ממנו פריה ורביה.
הם מתישים את הגברים, מרחיקים אותם מנשותיהם על ידי עבודה בשדה ולבסוף הורגים את ילדיהם. ברכת ה' לאדם היא פריה ורביה. (ראה מאמר על פרשת בראשית תשעו). התורה משתמשת בפעלים שונים לגבי התרבות בני ישראל. כמו שכתוב: רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ....... יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א, ט-יב).
כמו שהמצרים מנסים להגביל את בני ישראל, הקב"ה עושה בדיוק ההיפך ועם ישראל מתרבה עוד יותר: כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ
המצרים רוצים לצמצם את השפע של ישראל לכן הם מעבידים אותם בעבודות בניה דווקא. (ראה מהר"ל גבורות ה' פרק טו).
מדוע המצרים אינם רוצים יותר עבדים ומנסים לצמצם את גודל עם ישראל?
הפסוק המתאר את קושי השעבוד ועינויי בני ישראל מעלה שאלות רבות: וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם בְּפָֽרֶךְ: (שמות א,יד).
למה המילה עבודה חוזרת ארבע פעמים? למה לציין את אופי העבודה בחומר ובלבנים? מה משמעות הביטוי עבודה בשדה? מה פירוש המילה פרך?
ראשית נביא את הספר "ארחות צדיקים" בנושא התשובה. הוא מכוון את האדם שרוצה לחזור בתשובה להביע את צערו על ידי מעשים ועינויים.
למשל אם האדם קבע לעצמו צום הוא צריך להתכוון כאילו ערך את המזבח. בנוסף לכך, הסיר שלא העמיד על האש יחשב כאש של המזבח והדם שפחת בגופו כנגד זריקת הדם על המזבח. לבישת בגדים פשוטים היא כנגד לבישת בגדי הכהונה.
הוא ממשיך ומפרט את כל העינויים שהגוף עובר כנגד עבודת הקרבנות בבית המקדש. " וכשיבכה על פשעיו ויתענה, יאמר: דמעותי יכבו חרון אפע, ותשובת מעשי ישיבו אפך ממני, וערך שולחני אשר [לא] ערכתי יחשוב כמזבח ערוך, והסיר אשר לא הצגתי על גחלים - כאש תוקד על מזבחך, ואת חסרון דמי יכפר כדם על קרנות המזבח, ומעוט חלבי - כחלב אמורים, וקול בכיי - כקול שירים משוררים, וריח רעבון נפשי - כריח הקטרת, וחלשות איברי - כנתחי קרבן, ושברון לבי יקרע הספרים שכתובים בהם עונותיי, ושנוי בגדי החמודות - כבגדי כהונה, ומניעת רחיצה - כקדוש ידים ורגלים, ותשובותיי ישיבוני אליך, כי נחמתי על רע מעללי שעשיתי, ולא אשוב להרע לפניך".(ארחות צדיקים שער התשובה דף ריז).
גם בתלמוד, העינויים של התענית נחשבים כהקרבת קרבן כמו שכתוב: "רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני." (ברכות דף יז,א).
נראה לומר שכל העינויים שבני ישראל סבלו במצרים נחשבים להקרבת קרבנות בבית המקדש. יש רמז לכך במילה "פרך" המתארך את קושי העבודה, כאשר משנים את סדר האותיות מקבלים את המילה "כפר".
עבודת פרך נהפכת לעבודת כפרה של בני ישראל כמו עבודת הקרבנות. זה מסביר אולי את הריבו של המילה "עבודה" בפסוק י"ד שלמעלה שבא לרמוז על עבודת המקדש. בנוסף לכך המילים "חומר ולבנים, עבודת בשדה, ויבן" באותו הפסוק רומזות אף הן לעבודת המקדש.
אם נתבונן בסיבת גלות מצרים, קשה לציין איזשהו חטא שעברו בני ישראל לפני כן. נראה לומר שסיבת הגלות הינה לצבור זכויות לדורות הבאים דרך עינויים פיזיים קשים הנחשבים לעבודת הקרבנות. זכויות אלה יצילו את עם ישראל בתקופות קשות בעתיד.
מדוע עבודת פרך רומזת דווקא לעבודת בית המקדש?
לענ"ד יש דימיון בין עבודות פרך במצרים ובנין בית המקדש. טבע האדם אינו רוצה לבנות מקום להשראת השכינה באופן תמידי.
זה מגביל את החופש שלו. האורים ותומים מנחים את המלך לקבלת החלטות חשובות. המקדש דורש התנהגות למופת וכל סטייה או חטא מתגלה בצורה מוחשית במקדש וחייבים להביא קרבן. זהו משא כבד לכן שבט לוי היה קטן במספרם ביחס לשבטים האחרים בגלל קושי עבודת המקדש.
הקרבת הקרבנות נקראת עבודה המכילה משמעות שלילית של חובה, משא ושעבוד.
בכל הדורות עם ישראל התקשה לבנות את בית המקדש. בנין בית ראשון התעכב אז הקב"ה הביא מגיפה על ישראל. בית שני נבנה על ידי מיעוט העם שחזר מגלות בבל. החשמונאים שהיו מיעוט הצליחו להנהיג את העם לחידוש עבודת הקרבנות והמלכות.
יש מקרה יוצא דופן כאשר במדבר בני ישראל תרמו בעין יפה ובנו את המשכן בהתלהבות גדולה. מדוע דווקא דור יוצאי מצרים גילו התלהבות כה גדולה?
נראה לומר שיוצאי מצרים לא נרתעו מעבודות פרך של בנין המשכן, כי כבר היו רגלים אליהן במצרים.
לצערנו גם היום אנחנו לא נלהבים לבנות את בית המקדש השלישי ולחדש את העבודה.
לסיכום נביא את דברי המהר"ל המחזק את דברינו. בזמן השעבוד הגוף נחלש בגלל הסבל ומשאיר מקום לכוחות הרוחניים המתגברים באדם. זה מוביל לדביקות בהקב"ה ובקדושה כמו עבודת הקרבנות במקדש. כתוצאה מחיבורזה נהנים מהשפע האלוקי וברכת ה' שהתבטאה בפריה ורביה בצורה אל-טבעית.
"כי השיעבוד הוא למעטם ועל ידי זה החומר שלהם נחלש, וכאשר החומר נחלש ביותר מתדבק הנפש והרוח בכח קדוש. וזהו דוקא בישראל כיון שהם דבקים בכח קדוש אז בא להם הברכה בודאי..." (מהר"ל גבורות ה' פרק טו).
בע"ה נתגבר על הקושי והעבודות פרך של בנין בית המקדש השלישי ונזכה לחדש את עבודת הקרבנות בב"א.
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת משה בן סולטנה ויעקב דון ולרפואתם השלמה של מרסל מזל טוב בת איבון פתחון ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה