מעצרים שערורייתיים || גם בית המשפט נדהם
מעצרו של יהודה עציון בהר הבית בעוון פשיטת ידיו כלפי מעלה חשף שוב את מצבם הקשה של יהודים חובשי כיפה במתחם, שהשוטרים נוהגים בהם למעשה כבפקודים • בית המשפט המחוזי לעג השבוע להתנהלות המשטרה ושלח אותה ללמוד את מסכת ראש השנה • צפו בסרטון משולב בתחתית הכתבה (הסרטון צורף ע"י מערכת האתר,עורך)
↓ עוד נצחון קטן בדרך לגאולה/ ארנון סגל
הארכיון המשפטי של ארגוני הר הבית הולך ומתעבה, זה בטוח, אבל שם לא משוכנעים שזה אכן המתכון לשינוי המציאות המדכדכת בהר. בקרב קהילת עולי ההר חובשי הכיפה מכירים כבר את הסטטיסטיקה שמספקת שניים-שלושה עצורים בממוצע מדי שבוע, בשל עילות משונות שלא היו מתאפשרות באף מקום אחר בישראל. לא רק מלמול תפילה, השתחוויה או נענוע הגוף המוכרים כיום לכל אלא אף עיכובם של יהודים שנתפסו מנמנמים בהר, שסטו במעט מהנתיב המדוייק שבו צעדה הקבוצה או התמהמהו בו מעט יותר ממה שהמשטרה מרשה.
לאינספור הנהלים המוזרים הללו אין כמובן זכר בחוק, וגם לא בתדרוך ההולך ומתארך המושמע בכניסה רק ליהודים שומרי מצוות. הסיבה לכך היא שרשימת הכללים האמיתית המוחלת על חובשי הכיפות אינסופית ומשתנה בכל רגע. הרשויות הישראליות תובעות מיהודים דתיים במתחם ציות מוחלט. כל חריגה קלילה – גם מהוראה שלחלוטין איננה חוקית – גוררת הרחקה בכוח מההר, עיכוב או מעצר ולעתים אף כתב אישום.
יהודה עציון מעפרה, מוותיקי פעילי הר הבית, עלה ההרה בצום עשרה בטבת. לעציון יש מנהג לפשוט את ידיו כלפי מעלה בעת סיורו באתר המקודש. יהיה מי שיראה בזה התחכמות ומתיחת גבולות, אולם עציון עצמו רואה בכך את מימוש המעט שנותר עדיין בגדר המותר לו ולשכמותו במקום היקר ללבם. עד עכשיו, בשלוש או ארבע הזדמנויות שונות שבהן הוא עלה ההרה זה עבר בשלום. המשטרה לא העירה על כך ואפילו גיבתה את המעשה הזה מול מלווי הוואקף שלעולם אינם שבעי רצון או אפילו אדישים לנוכח יהודים פוסעים בהר.
גם בתחילת עלייתו זו של עציון הניחו לו השוטרים המלווים לפשוט את כפיו באופן הרגיל, אולם כעבור דקות אחדות, בשל תלונות הוואקף, החליט קצין משטרה להורות לעציון לחדול מכך. הלה סירב, ומשנדרש להתלוות לשוטרים ולצאת משטח ההר התיישב על הרצפה ונישא מהמקום החוצה בידי ארבעה כחולי מדים ולקול זעקות אנשי הוואקף. אדם נוסף שפשט את ידיו כלפי מעלה בעקבות עציון, צמח בן יונה, נעצר אף הוא והוצא משטח ההר. השניים שוחררו רק אחר הצהרים, כעבור שעות רבות ותוך הוראה להתייצב לדיון בעניינם בבית משפט השלום יומיים אחר כך.
בדיון המשפטי אימצה השופטת ג'ויה סקפה שפירא את עמדת המשטרה. זו כתבה בהחלטתה שאין לה כוונה לדון בשאלה האם מותר לפרוש ידיים כלפי מעלה בהר הבית, ודי לה באי ציותם של עציון ובן יונה להוראות השוטרים בכדי להצדיק את מעצרם. בשל כך הטילה עליהם הרחקה של 15 יום משערי ההר, ערבות עצמית וערבות נוספת של צד שלישי ובנוסף קבעה שאם לא יחתמו השניים על הסכמתם לכך עד ארבע אחרי הצהרים באותו היום – הם ישובו וייעצרו.
השניים הודיעו שלא יחתמו ומיהרו לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. עו"ד איריס אדרי מתל אביב נשכרה מטעם ארגון 'חוננו' והקרן למורשת הר הבית לייצג את השניים בערעור.
ידיו עושות מלחמה
 |
| עו"ד אדרי ועציון ביציאה מבית המשפט השבוע |
"יותר מכך, טענו שבלית ברירה אנו מצייתים לאיסור המביש של תפילת יהודים בהר, אך בוודאי שאין לאסור ביטויי התייחדות אישיים עם הבורא שאינם מהווים תפילה מופגנת. הטיעון הבסיסי שלנו הוא שהיות שהאיסור על נשיאת כפיים הוא בלתי חוקי, ממילא עיכובו של יהודה עציון לכתחילה היה בלתי חוקי ולכן הוא גם היה רשאי לא לשתף פעולה עם עיכובו.
"דרשנו קביעה חד משמעית שנשיאת הכפיים לא נאסרה ומותרת, ועל כן לכתחילה לא היה מקום לאסור זאת וממילא גם לא היה מקום לעכב ולעצור את עציון ובן יונה. טענו שמדובר באיסור גחמתי אבסורדי, שעלול להוביל לשלל איסורים שרירותיים שפוגעים בחופש הדת, האמונה והמצפון, והסברנו שעם כל הכבוד גם הטיעון בדבר 'נפיצות הר הבית ורגישותו' איננו בבחינת מנטרת-קסם שלעולם תאפשר פעולות בלתי חוקיות ושרירותיות של שוטרים שיוכלו להפר ברגל גסה את זכויותיהם הבסיסיות של יהודים בהר הבית. הזכרנו גם את האיסור לתת משקל מכריע לחשש מאלימות של אנשי הוואקף והמוסלמים".
השופט המחוזי רם וינוגרד הורה לקבל את ערעורו של עציון. לדבריו בהחלטת הדין, "אין צורך לדון בשאלה האם הטיית כפות הידיים כלפי מעלה מהווה פעולה של תפילה ודי בכך שהמשטרה לא אסרה פעולה זו עד עתה". בעוקצנות העיר שבאופן דומה "יש לשקול לאסור הרמת עיניים כלפי מעלה על רקע האמור במשנה במסכת ראש השנה פרק ג', ואולי יש צורך לאסור גם כיסוי ראש בהר הבית מאחר ועל פי הנאמר בתלמוד מדובר על לבוש המעיד על יראת שמיים. אכן מדובר במדרון חלקלק", סיכם וינוגרד והוסיף שייתכן שעציון ובן יונה בחרו להלך בהר באופן הזה ברוח ישעיהו פרק א'.
עורכת הדין – הלא דתיה, יש לציין – טרחה להתעדכן מה כתוב בעניין העכשווי בפרק א' בישעיהו (דווקא בהקשר שלילי – "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי... וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם") ובפרק ג' במסכת ראש השנה (משנה ו': "'והיה, כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל...' – שמות יז, יא – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או ידיו שוברות מלחמה? אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלן, ומכוונין את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתגברין; ואם לאו היו נופלים"), ושמחה לגלות שהשופט לועג להתנהלות המשטרתית: "בית המשפט מודע לחוסר ההיגיון שבאיסור ביטויים חיצוניים כאלה ואחרים המעידים על יראת שמיים והתייחדות עם הבורא וכדומה, ומתרה מפני הטלת איסורים שרירותיים כאלה".
ויחד עם זאת, ערעורו של בן יונה נדחה בידי וינוגרד. אדרי: "בית המשפט בחר שלא לקבל את הערר בנוגע לצמח בן יונה, וזאת בטענה שהלה חתם על התחייבות לציית להוראות המשטרה, ולכן בעצם חתימתו היה עליו לציית להוראות ויהי מה. לדעתי מדובר בקביעה שגויה. ראשית, מפני שעובדתית צמח לא הפר את הוראות השוטרים. שנית, מבחינה עקרונית ומשפטית במקרה של אי ציות להוראה בלתי חוקית של שוטר, אין מקום להבחין בין מי שחתם על התחייבות לבין מי שלא חתם על התחייבות. חתימת התחייבות לא יכולה להכשיר את הוראתו הבלתי חוקית של השוטר ולחייב את הציות לה, כשם שאפילו הוראות חוק העונשין עצמן, הקובעות עבירה של אי ציות לשוטר, נסוגות שעה שמדובר בהוראה בלתי חוקית.
ומה הלאה? "הארגונים שמטעמם נשכרתי לומדים את ההחלטה בכל הנוגע לצמח בן יונה ושוקלים אם לערער על כך לבית המשפט העליון. אנחנו מקווים מאוד שהמשטרה תכבד את החלטת בית המשפט ואת רוח הדברים והמסרים שהועברו בה, תצמצם התערבותה בחופש התנועה והדת של המבקרים היהודים לכדי מינימום ותאפשר ליהודים, אם לא להתפלל בצורה מופגנת, לפחות לתת ביטויים להתייחדותם עם הבורא ועם המקום ולתפילתם הפנימית האילמת. בחברה מתוקנת מאבק כזה על זכויות יסוד חוקתיות היה נישא על כפיהם של ארגוני זכויות האדם. משום מה קולם לא נשמע בסוגיה הזו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה