לדבר בשפה חדשה ומובנת || לחשוב במונחים מעשיים
הרב יוחאי מקבילי מקים מפעל משנה תורה ומייסד ארגון הרמב"ם היומי, הנו איש מעשה החי חיי תורה ומפיצה ברבים.
הרב העולה להר הבית בטהרה, פועל לבניין המקדש, תוך הנחלת תודעת המקדש לרבים. הרב מאמין שהדבר שמונע מאיתנו כיום לבנות את בית המקדש הוא לא הוואקף ולא הפחד מהגויים, אלא חוסר רצון שלנו ופחד מהתמודדות עם קיום מצוות התורה במלואם.
במסגרת הקמת רשת רכזי המקדש (ר': קול קורא: דרושים רכזי מקדש >>) פונה הרב מקבילי לרכזי המקדש בקריאת כיוון מרעננת.
↓ לרכזי המקדש, ה' עמכם! / הרב יוחאי מקבילי
וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ, יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּה' " (תהילים מ,ד)
לרכזי המקדש, ה' עמכם!
חודש טוב. חודש טוב? לפי הרמב"ם אין חודש טוב וחודש לא טוב, כל חודש הוא טוב, תלוי מה עושים איתו. אז הנה נתחיל לעשות טוב.
בְּאֶחָד בַּאֲדָר מְשַׁמְּעִין עַל הַשְּׁקָלִים, כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ וְיִהְיֶה עָתִיד לִתֵּן... בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה: בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן... כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם שָׁלשׁ קֻפּוֹת אֵלּוּ - תּוֹרֵם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַכְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין לָהּ וּלְשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁלִישִׁית... וּלְשֵׁם הַמְּדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת וּלְשֵׁם שְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל.
מי מבין את זה היום? מעטים. ממי שמבין, מי מצייר לו את זה בראש? אולי אחד. בשביל רוב שומרי המצוות, שבאים לבית הכנסת לשמוע פרשת "שקלים" - המילים אלו לא אומרות ולא כלום.
ננסה שוב:
בא' באדר מתחילים להכריז על קמפיין המגבית העולמית לתקציב השנתי של המקדש, כדי שכל יהודי יוכל להתכונן לכך. בשלוש פעמים בשנה מפרישים את התקציב שנצבר לצרכי המקדש, ובכל פעם הכסף נלקח משלושה מאגרים המציינים את השותפות המלאה של כל חלקי ישראל.
עכשיו ברור? הרבה יותר (וזה ניסיון ראשוני בלבד). השפה - שפה עכשווית. אפשר להתחיל לדמיין. אם לא נצליח לחבר את השפה לשפה עכשווית - לא נצליח לגרום לאנשים לדמיין, ואם אין דמיון - אין חלום. ואם אין חלום - תמשיכו לחלום על זה (במובן האירוני...) שיהיה מימוש.
כל עוד נדבר בלשון המשנה והתלמוד - אז הדברים יהיו רק לשינון ולימוד. כשנדבר בלשון ימינו - השפה כבר תיצור הזמנה, תרקום חלום. לא חלום של העבר, אלא של העתיד. כל עוד נשקע בנוסטלגיה - נשקע בעבר. כל עוד נחשוב במונחים של בית שני, לא יהיה בית שלישי. תכניסו טוב לראש: בית שלישי יהיה אחר, שונה ממה שהיה. כפי שבית שני היה אחר מאשר בית ראשון. לא רק בגודל, אלא גם בתפקיד, בתודעה, בכל, אפילו במערכות האלקטרוניות שיהיו שם. אם היו מחכים בבית שני שיהיה ארון הברית - גם בית שני לא היה. אם נמשיך לעשות את אותם הדברים שעד עכשיו לא עבדו - בל נצפה לתוצאות חדשות. אם נישאר אחורה, לא ניזום, לא נחלום בצורה שונה - לא יהיה חדש. ואתם יודעים מה? גם כשייבנה בית המקדש, נבכה שזה לא זה. וגם זה לא חדש, אתם בטח זוכרים את הפסוקים שרוב העם בכה כשראה את בית שני, הוא רצה את בית ראשון "וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל, וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל" (עזרא ג,ב. תפתחו שם).
משל למה הדבר דומה? לאדם שנכשל למצוא את אשת חייו בדייטים, או שנכשל להתחתן בשנית, כי הוא משווה כל אחת לאקסית /גרושה שלו. כשציורים על בית בית המקדש יהיו כאלו לא רק שמתארים לנו ילדים וגברים בשמלות של בית שני, אלא במכנסיים וחולצה, וכשנשים במקדש יצוירו בשמלות של ימינו - נדע שאפשר לדמיין את העתיד, לא את העבר. נדע שאפשר "לחדש ימינו כקדם". לא רק כמו שהיה פעם בזמן הקדום, אלא קדימה. נשיר שיר חדש, כי לבית חדש צריך דמיון חדש.
אתם הרכזים, צריכים לדבר את אותם רעיונות בשפה חדשה. כך תחדשו את התביעה. באמת, אין לנו פתרונות לכל הדברים, אבל כשתהיה תביעה = דרישה חדשה, כבר נמצא את הדרך. "לשכנו תדרשו", כשנעורר את הדרישה באופן חדש - אז "ובאת שמה".
קדימה. שיר חדש.
יוחאי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה