תפילה בחצרות בית ה' שהתקבלה || פרי בטן, פרי תפילה בהר הבית
 |
| רינה ואריאל עמיחי בהר הבית ב-י"א באייר |
לא צריך ללכת רחוק • אין צורך בתשלומים לגופים מפוקפקים • לא צריך לחפש בספרים עלומים • אין צורך לשאול מקובלים אלמונים על סגולות נדירות שהתגלו לפתע • אפשר לפתוח את הספר המפורסם בתבל • לשמוע לדברי חז"ל • להגיע למקום עליו אמר ה': "והיו עיני ולבי שם כל הימים" • לטבול, לעלות להר הבית ולשאת תפילה חרישית • להאמין שהקדוש ברוך הוא ייתן את הטוב ביותר • סיפורה המופלא של רינה וכמה תובנות
↓ רינה אריאל מספרת:
מדי חודש בחודשו עמיחי ואני עולים להר הבית. עמיחי, בעלי הכהן, עולה לבדוק את השטח לקראת חזרתו לעבודת בית המקדש, ואני עולה לשאת תפילה חרישית לשוכן במקום ולהגיד: חזרנו הביתה. הבוקר זכינו לעלות עם הרב איתי אליצור ועם עוד כמה יהודים להר הבית.
היום נחשפתי לעוד סיפור מרגש.
אחד היהודים, אתו עלינו להר הקודש, סיפר שהוא נוהג לעלות מדי י"א לחודש להר הבית. הוא החל לעלות להר הבית לאחר שהיה נשוי מעל עשור ללא ילדים.
שנים של תפילות ותחנונים, אך אין פרי בטן. האיש החל לעלות להר הבית ולקח על עצמו לעלות ביום קבוע - י"א בחודש.
לאחר זמן לא רב נפקדה אשתו בפרי בטן. התינוק נולד ב-י"א בחודש. שני הילדים הבאים נולדו גם הם ב-י"א בחודש!!
↓ זה המקום אשר בחר ה'
כמעט כל אחד נתקל בפרסומים כאלו ואחרים, המציעים הצלחות, ישועות, מזור לכל בעיה - והכל תמורת תשלום כזה או אחר. ניתן לשלם במזומן, בהוראת קבע, בצ'ק או בכרטיס אשראי, אפילו ב-paypal.
הישועה מובטחת (לפחות למקבל התשלום), החור בכיס גדל והאכזבות לא מאחרות לבוא.
אם הציפיות מתגשמות, זה בזכות הסגולות ואם להיפך - כנראה שיש להגדיל את החור בכיס ולהמשיך לצפות...
יש הקושרים מקומות שונים עם סגולות מיוחדות לצרכים מיוחדים. יש מקום, בו מתקבלות תפילות לזיווג. מקום אחר המתאים במיוחד לתפילות על בריאות וכו' וכו'.
הכל כמובן מסתמך על מסורות עלומות וספרים קדושים הידועים ל"מבינים" בלבד.
המקום האמיתי - המקום אשר בחר ה'
יש מקום אחד נשכח ונעזב, עליו נאמר על ידי שלמה המלך: "כָּל-תְּפִלָּה כָל-תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל-הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה." (מלכים א ח ל"ח)
על המקום הזה אמר ישעיהו הנביא: "כִּי בֵיתִי בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים"
זה המקום עליו אמר ה': "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים." (מלכים א ט ג')
חז"ל מספרים ששלמה בנה את בית המקדש על תנאי: "שמתחלה לא בנאו שלמה אלא על תנאי שכל מי שיש לו צרה יבא ויתפלל עליה..." (שמחות ו ה"א)
כך נאמר במסכת שמחות:
אלו שמקיפין (בהר הבית) דרך שמאל: אבל, ומנודה, ומי שיש לו חולה בתוך ביתו, ומי שאבד לו אבדה.
"מה לך מקיף בדרך שמאל?" "שאני אבל", אומרים לו "השוכן בבית הזה ינחמך"
"שאני מנודה" -- "השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך", דברי רבי מאיר. אמר לו רבי יוסי עשית כאילו עברו עליו את הדין, אלא "השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע את דברי חביריך ויקרבוך".
מי שיש לו חולה בתוך ביתו אומר לו "השוכן בבית הזה ירחם עליו (ואם היה בן של קיימא ירחם עליו) מיד".
מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה נתרפתה.
מי שאבד אבדה אומר לו "השוכן בבית הזה יתן בלב מי שמצאה ויחזירה לך מיד".
מעשה באלעזר ובחנניה ובחזקיה בן גרון שאבד לו ספר תורה שלו לקוחה במאה מנה ועלה והקיף ולא זזו משם עד שבאו ואמרו לו נמצא הספר תורה.
דווקא בחורבנו
לכאורה, ניתן לחשוב שתפילה חטופה בימינו בהר הבית החרב, באופן שקלגסי הוואקף והשוטרים לא ישימו לב, אינה כמו תפילה בבית המקדש עצמו - טענה עם הגיון רב.
ניתן לומר ובצדק, שלמרות ששכינה לא זזה ממקומה, אין כיום גילוי שכינה כפי שהיה בבית המקדש עצמו. אין להשוות בין תפילה מול האש שיורדת ממרום ואוכלת את החלבים ואת העולות, מול עשן הקטורת המיתמר למרום, לבין תפילה מול פרצופיהם הזועפים של מחבלי הוואקף ועיניהם הבוחנות של השוטרים.
אולם מצד שני, כיצד ניתן להשוות תפילה של יהודי שמח וטוב לב, הפוגש בקול רנה ותודה המון חוגג, כאשר בבית אלוקים הוא מהלך ברגש, לבין תפילת יהודי שעולה עם לב שבור שמוסר את נפשו למען בית ה'.
נראה שזכות מסירות הנפש של העולים בטהרה להר הבית, היא שעומדת להם והיא שמעלה את תפילותיהם אל כיסא הכבוד, הרבה מעבר לקדושת המקום.
קשה להתפלל ככה
קשה מאוד להתפלל בלי שהשפתיים ינועו ובלי שהקול ישמע. אמנם אמרו חז"ל במסכת תענית על הציווי: 'ולעבדו בכל לבבכם' – "איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה".
אולם איזו מן תפילה היא זו - תפילה במחתרת כאנוסים בארצות הגויים?
על כך נאמר במסכת סנהדרין: "רחמנא - ליבא בעי" - ה' מבקש את הלב, כלומר הקדוש ברוך הוא לא מבקש את התפילה היפה והמהודרת, אלא את זו שבאה מלב שבור ורותח על חילול ה'.
ואם לא הצלחת להתפלל, לא נורא. עצם הנוכחות במקום הקדוש, עצם הדאגה לכבוד שמים, עצם הרצון לעשות משהו למען בית ה' - תעמוד לך יותר מכל תפילה.
הסיפור המרגש ששמעה רינה, מוכיח יותר מכל שהעיקר הוא עצם העליה להר הבית ולא בהכרח התפילה בו. כל הבנים של היהודי היקר נולדו באותו יום בחודש בו הוא נוהג לעלות להר הבית.
הרב אלבום נוהג לומר לחתנים וכלות בהר הבית: כשם ששמת את ליבך לבנות ולרומם את בית ה' החרב, כך ה' ישים את ליבו לבנות ולרומם את ביתך.
עצם תשומת הלב לבית ה' החרב, עצם הדאגה לכבוד ה', עצם העליה הקשה להר הבית, עצם ההשפלה שיהודי מכניס את עצמו אליה, כדי למנוע את המשך השפלת כבוד שמים - ראויים הם שיתקבלו כעולה וכקרבן, א יותר מתפילת זקן ורגיל.
סיפורי נסים - לא בשבילנו
ומה עם סיפורים על תפילות שנענו בהר הבית?
יש הרבה. הסיפור שהובא לעיל הוא אחד מני רבים.
אבל יש גם סיפורים הפוכים, על יהודים שביקשו, לא קיבלו והבינו שזה לא בשבילם.
למה לא מפיצים את סיפורי המעשיות וסיפורי הנסים?
א. אין לאף אחד אינטרס כלכלי בדבר ואין צורך לפרסם את המפורסמות והידועות.
ב. הקדוש ברוך הוא לא מינה נציג מטעמו שיבטיח דברים בשמו.
שלמה המלך מבקש בתפילתו שהשוכן במקום יענה ללא תנאי לתפילת הנכרי: "אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר-יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת-שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי-שִׁמְךָ נִקְרָא עַל-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי." (מלכים א ח מ"ג)
הנכרי לא מבין את דרכי ההשגחה וכדי למנוע חילול ה', שלמה מבקש שתפילת הנכרי תיענה ללא תנאי. הנכרי זקוק לסיפורי מעשיות על נסים ונפלאות.
אולם בן ישראל מבין שריבונו של עולם יודע טוב מאתנו מה טוב לנו ולכן מבקש שלמה: "...וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל-דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת-לְבָבוֹ כִּי-אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת-לְבַב כָּל-בְּנֵי הָאָדָם." (מלכים א ח ל"ט)
ליהודי יש ביטחון בה' ובדרכי השגחתו, יהודי לא זקוק לסיפורי מעשיות, כדי לאהוב את ה' ולהאמין בו.
אז מה לעשות?
בית המקדש הוא מקום שאליו מגיעים להודות על כל הטוב שנתן לנו ה' יתברך ואליו מביאים גם את כל הצרות.
גם היום ראוי לעשות כך. לבוא לשבח את ה', להודות לו ולבקש ממנו את כל צרכינו.
היום בניגוד לזמן שבית המקדש היה בנוי, התפקיד שלנו הוא לדרוש את בניינו, כפי שמובא במסכת סוכה וראש השנה: "ציון היא דורש אין לה - מכלל דבעיא דרישה (= מכאן שצריכה דרישה)".
מעבר לצרכים הפרטיים החשובים שלנו, עלינו לעלות להר הבית ובעצם העליה לדרוש את בניין בית המקדש. שאר הצרכים כבר יסתדרו מאליהם - אם תוך קבלת ממדים נכונים ואם מתוך סייעתא דשמיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה