רבי חיים בן עטר זצ"ל - אור החיים הקדוש

יום השנה לפטירתו || ה'תנ"ו - ט"ו בתמוז שנת ה'תק"ג

273 שנים לפטירתו של רבי חיים בן עטר זצ"ל - אור החיים הקדוש • ראה בבניין בית המקדש משימה המוטלת על כתפינו ועל גדולי ישראל • מדבריו: "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב"

"והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם... ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב" (אור החיים ויקרא כה, כה)

↓ מאת: הרב אבי כהנא

ר' חיים בן עטר ("אור החיים הקדוש") נולד במרוקו בעיר סלא (סאלי) בשנת ה'תנ"ו (1696), לאביו רבי משה עטר הדרשן, ולסבו ר' חיים בן עטר "הזקן", שהיו מצאצאי מגורשי ספרד שעסקו כנראה בעסקי בושם (פירוש השם עטר). ר' חיים בן עטר החל ללמוד אצל סביו שעל שמו נקרא, משפחתו ידעה טלטלות שונות במרוקו, אך הדבר לא מנע מר' חיים להתעלות במעלות התורה בחכמת הפרשנות, קבלה והלכה. ר' חיים חיבר ספרים כמו "חפץ ה'" על מסכתות הש"ס, ולהימנות כאחד הדרשנים הטובים בעיר סלא, כמו כן הוא שימש כגבאי צדקה עבור עניים. ר' חיים בא בברית הנישואין אך לא היו לו ילדים ולכן נשא אשה שניה אך גם ממנה לא היו לו ילדים. קשיי הפרנסה והמאבקים סביב ירושת חמיו גרמו לר' חיים מורת רוח והוא נזקק לעזרתו של אביו.

לאחר שחיבר את הספר "חפץ ה'" על מסכתות הש"ס יצא ר' חיים לקבל הסכמות מרבנים גדולים ולהדפיס את ספרו באמסטרדם, בשובו לעירו גילה עויינות והשתלטות על נכסיו, ולכן גמלה בליבו ההחלטה לעזוב את מרוקו ולעלות לארץ ישראל. בדרך לארץ ישראל עבר ר' חיים שתי נשיו ושני תלמידיו מסע נדודים בין ערים וארצות שונות, ביניהם אלג'יר ואיטליה שם חיבר את ספרו הנודע "אור החיים" וכן ספר "פרי תואר". ר' חיים החל לתכנן את העליה לארץ ישראל והקמת ישיבה בארץ ולצורך זה התחיל לגייס תמיכה כלכלית מחכמי איטליה וכן מחכמי מרוקו ובמקביל אסף תלמידים לצורך הקמת הישיבה בארץ ישראל.

בגיל 43 עלה ר' חיים לארץ ישראל התיישב תחילה משפחתו ותלמידיו בעכו עקב מגיפה שהיתה בירושלים, מאוחר יותר (לאחר כשלש שנים) עלו לירושלים והקימו שם את ישיבת "כנסת ישראל" חלק למדו לימודי הנגלה וחלק למדו לימודי הנסתר, כשהמפורסם מבין תלמידיו הוא החיד"א. לאחר שר' חיים ביסס את מקומו התחיל לדבר על הגאולה המתקרבת והמשיח, אולם מיד לאחר חג השבועות נסוג בו מדבריו בטענה שהיתה שעת כושר שהוחמצה, לאחר כחודש חלה ר' חיים ובעקבות כך השאיר הנחיות לתלמידיו בהנהגת ובסדרי הישיבה וחפצי הקודש, הוא נפטר במוצ"ש בליל ט"ו תמוז ה'תק"ג (1743) ונקבר בהר הזיתים פחות משנה לאחר עלייתו לירושלים כשהוא בן 47 שנים.

אור החיים הקדוש ציפה לגאולה ולישועה ואף ראה בבניין בית המקדש אחריות המוטלת על עם ישראל ובפרט על המנהיגים וגדולי ישראל שעתידים ליתן את הדין על עלבון הבית העלוב: "והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם... ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב" (אור החיים ויקרא כה, כה):