האם מותר לא לעלות להר הבית?

"שואל ומשיב" בלי שאלות ובלי תשובות לעניין || ויכוח בסוכה

ברצוני להתייחס לדיון שהשתתפתי בו בנושא הר הבית, דיון שעשוי לשפוך מעט אור על המחלוקת הקיימת בנושא בציבור כיום. תחושתי היא שסיפור הדיון הזה יהווה מקור מידע לאלה שאינם מודעים למכלול השלם ועד כמה חשוב נושא זה לעם היהודי, בייחוד כיום, כאשר ממשלת ישראל שוב מוכנה לתת חלקים מארץ ישראל לאויבינו.

↓ מאת: אבא הורוביץ

במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות, אשתי ואני הלכנו לברך בברכת "ברוכים הבאים" ידיד שלנו, שבא מאוסטרליה לבקר את משפחתו הגרה בישראל. הוא מגדיר את עצמו כדתי לאומי, אבל רוב משפחתו תימנית חרדית.

בהגיענו, הוּבלתי לסוכה לשבת עם הגברים. תוך כדי השיחה, הראיתי לידידי צילום שלי על הר הבית, כשאני לובש חולצה עם הדפס של דגל ישראל עליה. ידידי, מתוך רצון לתבל את השיחה בסוכה בנושא מעניין יותר, ציין בפני המשפחה שאני אחד מ"אלה" שעולים להר הבית. מיד ציין אחד מבני המשפחה בבוז גלוי: "אסור לעלות להר הבית. העונש על זה הוא כרת".

ויכוח עם רב שואל ומשיב

מאחר ולמדתי במשך מספר שנים את הלכות הר הבית, ומאחר וקראתי את ספרי הרב ישראל אריאל בנושא פעמים רבות, חשתי ביטחון עצמי רב כשהשבתי לו: "איפה כתוב שזה אסור?" האדם החרדי שאיתו דנתי בנושא, ומאוחר יותר הבנתי שהוא יושב בבית המדרש כ"שואל ומשיב", ענה מייד: "זה כתוב בספרים". אינני בטוח מדוע הוא חשב שתשובה זו תספק אותי, או כל אדם אחר המתייחס להלכה כאל נושא רציני. בכל נושא כללי אחר, הייתה תשובה זו מוגדרת כ'צולעת' במקרה הטוב.

המשכתי להסביר לו שרק בעזרה אסור להכניס טמא מת, אבל בהר הבית מותר להכניס אפילו את המת בעצמו. אמרתי לו לפתוח הלכות ביאת מקדש פרק ג הלכה ד ברמב"ם והוא יראה שכך כתוב שם. הר הבית נחשב למחנה לויה, ולמדנו שמשה רבנו נשא עימו-במחיצתו את עצמות יוסף, לכן גם לנו מותר להכניס מת למחנה לויה = להר הבית.

הגדולים יודעים בשבילנו

תגובתו הבאה הייתה צפויה. הוא אמר שהגדולים קבעו שזה אסור. שאלתי אותו אם ביכולתו להגדיר מהו גדול. הוא אמר "הרב עובדיה והרב אלישיב". אמרתי לו שהם לא הרבנים שלי, ושהרבנים שלי אומרים שמותר לעלות להר הבית ושהם יכולים להוכיח מדוע הדבר מותר. ודרך אגב, אמרתי לו, שניים מהרבנים 'שלי' הם הרמב"ם והרדב"ז.

יתרה מזאת, הרב אלישיב מעולם לא כתב מאמר הלכתי או נייר עמדה הלכתי, בו הוא מסביר מדוע הוא מרגיש שאסור לעלות להר הבית. (ראה בספר "קול מהיכל", בו הרב אריאל מתווכח עם הרב נבנצאל). 

הטעם של הרב עובדיה יוסף לאסור עלייה להר הבית (יביע אומר חלק ה', יורה דעה סימן כ"ו) נראה בעייתי במידה שווה. ההיגיון שלו מתבסס על עקרון "מורא מקדש", שאומר שאין לנו זכות להיות על הר הבית אם איננו מקיימים שם שום מצווה. למעשה, אלה העולים להר הבית מקיימים מצוות רבות וכפי שיוסבר בהמשך, ולכן נראה שהדאגה של הרב עובדיה אין לה על מה שתסמוך. הרמב"ן בפרשת וירא, פרק כ"ב פסוק ב', מגדיר את עצם עניין "מורא מקדש", במילים: "...ושם 'מוריה' עשאו מן 'מורא', ששם יראו א-לוקים ויעבדו לפניו". רק על ההר ניתן לקיים את מצוות מורא מקדש.

אמרתי לו שאפילו 'גדול' שאומר שמשהו אסור ואינו מנמק את דבריו או נותן מקור לפסק שלו, אין חיוב לשמוע בקולו. פסק לא יכול להישען על תחושה בלבד. בהסתמכי על כתבי הרב אריאל, הפניתי אותו למכתב שכתב רבי אברהם בן הרמב"ם, הנמצא בספר עין יעקב, ובו רבי אברהם כותב שחובה על כל רב לתת מקור והוכחה לדבריו ושאם הוא אינו נוהג כך, אפילו יהיה גדול כיהושע בן נון אין שומעים לדבריו (חולין קכד עמוד א).

הדובר השיב לדבריי באומרו כי הסיבה שהרבנים אוסרים לעלות להר הבית היא שאיננו יודעים בבירור היכן היו המקומות הקדושים, ולכן אנחנו לא יודעים לאן מותר ולאן אסור לעלות. אמרתי לו שאי אפשר לאסור דבר על סמך אי ידיעה, אם רבנים אחרים טוענים שהם כן יודעים. הפניתי אותו למסכת סנהדרין דף ט עמוד ב, שם כתוב: "סנהדרין קטנה שנחלקו… ואחד אומר איני יודע ...זה שאומר איני יודע הרי הוא כמי שאינו". אם דיין אומר שהוא לא יודע, מתייחסים אליו כאילו הוא לא קיים בכלל. מעמדו והפסק שלו הופכים להיות לא רלוונטיים. אי אפשר לאסור משהו על סמך בדיקה שאינה מעמיקה מספיק.

מי מתיר לנו לנטוש את הר הבית?

בשלב זה עברתי להתקפה, ושאלתי אותו באיזו זכות מותר לו לנטוש את הר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, לטובת בני בליעל המטמאים את המקום בכל יום. המקום שהרמב"ם אמר עליו בהלכות בית הבחירה, פרק ו הלכה טז: "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה". 

הקדושה של הר הבית עדיין קיימת, כי שכינתו של הקדוש ברוך הוא המקדשת את ההר אינה בטלה לעולם. מדוע אם כן, החרדים המוכנים לחרף נפשם בהגנה על קברי מתים שלא ברור אם הם של יהודים בכלל, אינם מוכנים להגן על המקום הקדוש ביותר לא-לוקים? הסברתי לו שישנן יותר ממאתיים מצוות שניתן לקיימן רק על הר הבית, ועדיין החרדים מתעלמים מכך בטענה שהם אינם יודעים היכן המקומות הקדושים נמצאים. 

ידוע שמי שחוטא משום שאינו יודע את ההלכה ועובר בשגגה על חטא שעונשו בזדון כרת, חייב להביא קרבן חטאת. אי ידיעה איננה תירוץ בהלכה היהודית. איך תוכל, שאלתי אותו, להרשות לאויבינו להמשיך ולחלל את המקום הקדוש ביותר לנו מתוך חוסר אכפתיות מזעזעת? מה שווה התורה שלך, אם אינך מוכן לפקוח את עיניך ולראות מה כל התורה מצווה? אולי הרבנים שלך צריכים לעבוד מעט קשה יותר, על מנת לברר היכן נמצאים המקומות הקדושים ולהיכן בדיוק מותר לעלות.

הוא שאל אותי מדוע אני בכלל עולה להר הבית. עניתי לו שאני עושה זאת ממספר סיבות: ראשית, על מנת לקיים את מצוות התפילה, בדומה לרבי עקיבא, רבי יהושע ורבי אליעזר (בסוף מסכת מכות) שעלו להר הבית להתפלל. שנית, אני עולה להר הבית בכדי להשתחוות במקום הקדוש ביותר לעם ישראל ובכך לבטל את עצמי בפני ריבונו של עולם. 

אני עולה להר הבית גם כדי לקיים את מצוות מורא מקדש, כפי שהיא כתובה בהלכות בית הבחירה פרק ז הלכות א,ב ברמב"ם. אני עולה להר הבית גם כדי לכבוש במובן מסוים את הר הבית ולתבוע אותו בחזרה מה"שועלים שהלכו בו". אינני מאמין בנטישת המקום המקודש ביותר לנו ובמסירתו לאויבינו. ולסיום, אני עולה להר הבית כי זהו הצעד הראשון הנחוץ כדי להגיע בסופו של דבר לבניין בית המקדש. 

כן בשמים היא וכן מעבר לים?

ואז ה"שואל ומשיב" ענה: "על מה אתה מדבר? בית המקדש ירד מהשמים" ונפנף בידו כמבטל לחלוטין את דבריי.

לא הוכיתי בהלם מדבריו, מכיוון ששמעתי את אותה התשובה פעמים רבות בעבר. אשתי הציעה שייתכן שכולם לומדים 'עובדה' זו בגן הילדים והיא נשארת איתנו לאורך כל הדרך עד לבגרותנו ומשמשת כתירוץ להימנעות מעשייה בתחום מאיים זה של בניין בית המקדש. יתכן שהייתה זו הגלות בת כמעט 2000 השנים, שאילצה אותנו לחלום על ניסים גדולים יותר מקריעת ים סוף. שאלתי אותו "היכן זה כתוב"? ושוב הוא ענה את התשובה ה'ישיבתית': "בספרים"... ביודעי שאין הדבר כן, עניתי כי הדבר אינו כתוב בשום מקום בגמרא ובוודאי שלא בהלכה.

שאלתי אותו אם ה' ייצר את התפילין שהוא מניח כל בוקר, או אם ישנן מצוות אחרות שבהן הוא מניח שה' יעשה עבורו את העבודה. אמרתי לו שבקבלה יש מונח שנקרא "אתערותא דלתתא" ו"אתערותא דלעילא" (זוהר, לך לך, פ"ח, א'), שמשמעותו היא שבמקום שבו יש התעוררות מלמטה, מהעולם הגשמי שלנו, העולם הרוחני העליון מגיב בהתעוררות משלו. המונח הזה מלמד אותנו שעלינו קודם כל לעשות את חלקנו בתורה ובמצוות, ורק אז ה' יענה לתפילותינו. נחשון בן עמינדב קפץ לים ורק אז הוא נבקע. וגם בנושא המקדש כתוב: "ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם". קודם אנחנו עושים מקדש, ורק אז ה' שוכן בתוכנו.

יתרה מזאת, כיצד ייתכן שנס גדול כל כך כמקדש בנוי היורד משמים ומוצב במקומו המדויק, שנס גדול כזה לא יוזכר בשום מקום בחז"ל? או בגמרא? או ברמב"ם, או בבית יוסף? יש לנו כלל בהלכה: "לא בשמים היא", שכוונתו שמצוות התורה לא נקבעות בשמים או על ידי מלאכים או ניסים, אלא על ידי החכמים והסנהדרין עלי אדמות.

לאחר מכן ביקשתי ממנו להביא הלכות בית הבחירה ברמב"ם, וביקשתי ממנו לקרוא את הלכה א האומרת: "מצות עשה לעשות בית להשם מוכן להיות מקריבין בו קרבנות... שנאמר ועשו לי מקדש". עצרתי אותו ושאלתי אותו האם כתוב שם שהמקדש ירד מהשמים? הרי כתוב שם שישנו חיוב בזמננו לבנות את בית המקדש. ספר החינוך בפרשת תרומה אומר אותו הדבר. למעשה, בעל ה"מנחת חינוך" בפרשת תרומה אומר שהבאת קרבנות ובניין בית המקדש הינן מצוות הנוהגות בזמן הזה.

למה לא ניגשים לעבודת בניין המקדש?

ה"שואל ומשיב" התחיל לגמגם ואמר שאם זה נכון, אז למה אני לא בונה את בית המקדש? עניתי לו שכל 93 כלי המקדש מוכנים לעבודה, אבל המציאות היא שהממשלה, השב"כ, המשטרה והצבא לא ירשו לנו לבנות את בית המקדש, אחרת היינו בונים אותו. הבן שלו אמר שכנראה שהכלים הם רק לתצוגה וללמידה. עניתי לו שלא, הם נבנו לפי כל הדעות בהלכה ומיועדים לשימוש בעבודה בבית המקדש.

השאלה הבאה הייתה צפויה. "האם אתה חושב שתקריבו קרבנות"? השבתי "בהחלט". ראשית כל, לפי י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם, העיקר התשיעי הוא "אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". התורה והמצוות אינם משתנים. למעשה, הרמב"ם אומר שזו כפירה לחשוב אחרת. גם האמונה שבית המקדש ירד מן השמים עשויה להיחשב ככפירה, כי היא מבטלת למעשה אחת ממצוות התורה.

היו ניסיונות של גדולי עולם להקריב קורבנות בהר הבית

בשלב הזה הסברתי שבעלי התוספות במאה ה-12, וכן הרב אשתורי הפרחי, ביקשו להקריב קרבנות על הר הבית בזמן בו היו רק אלפים מועטים של יהודים בארץ ישראל. כל המעשה מובא בספר "כפתור ופרח" לרבי אשתורי הפרחי. רבי עקיבא איגר ביקש מחתנו ה"חתם סופר" לברר את האפשרות של הבאת קרבן פסח על הר הבית (יורה דעה רל"ו). הדבר היחיד שמנע ממנו לבצע את כוונתו היה השליט המוסלמי באותה תקופה, שאסר על מי שאינו מוסלמי לעלות להר הבית, אחרת הם היו מקריבים אז את קרבן הפסח. השאלה הגדולה יותר, אמרתי לו, היא למה אנחנו לא מקריבים קרבנות בזמן הזה?

בשלב מסוים הם שאלו איך ניתן להקריב קרבנות ללא בית מקדש, ולכך עניתי שזאת הלכה מפורשת ברמב"ם, בהלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טו: "לפיכך מקריבין הקרבנות כולם אף על פי שאין שם בית בנוי". זה בדיוק מה שעם ישראל עשו ב-18 השנים הראשונות של בית המקדש השני, וזאת הייתה תכניתו של רבי עקיבא איגר.

המשכתי לפתור את תעלומת המיתוס של בית המקדש היורד באש מן השמים, וציינתי את מקורו ברש"י בשני מקורות מקבילים בגמרא. במסכת ראש השנה דף ל עמוד א ובמסכת סוכה דף מא עמוד א, רש"י מנסה להסביר קושי בגמרא על ידי שהוא אומר: "אבל בית המקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל, הוא יגלה ויבוא משמים". הפירוש הזה של רש"י הוא המקור לכל אלו המבקשים להאמין שבית המקדש ירד בנוי על ידי ה'.

על מנת להסביר את הפירוש הזה של רש"י, ציטטתי את ה"תפארת ישראל" על מסכת מידות, האומר שדברי רש"י היו "דברי אגדה" ואין למדים מדברי אגדה. ה"תפארת ישראל" מסביר שרש"י התכוון לומר שה' יעזור ליהודים שיבנו את בית המקדש, בכך שיגן עליהם. ה"ערוך לנר" מביא הסבר דומה. הרמח"ל (בספרו "משכני עליון") אומר שכוונתו של רש"י היא לומר שבית המקדש הרוחני ירד משמים אל תוך בית המקדש הגשמי שאנחנו נבנה מלמטה. והכי חשוב – רש"י אינו חוזר על הסבר זה בשום מקום אחר בתנ"ך או בגמרא. להיפך, בספר יחזקאל רש"י אומר במפורש שבית המקדש השלישי ייבנה בידי אדם (יחזקאל מג, יא). ועדיין רבים ביכרו להעדיף את ההסבר הקשה של רש"י, שניסה להסביר דברי אגדה בגמרא. האם יש כאן מגמתיות?

יתרה מזאת, אם בית המקדש יבוא משמים, מדוע כתב רבי יהודה הנשיא את כל מסכת מידות? הרמב"ם בהקדמתו למסכת מידות מסביר שהסיבה לכתיבת מסכת זו היא כדי שאנחנו נדע כיצד לבנות את בית המקדש כשיגיע הזמן המתאים לכך. ה"תוספות יום טוב" מסכים עם דברי הרמב"ם הללו. זה הסבר הגיוני הרבה יותר מבניינים מעופפים.

סיימתי באומרי שעלינו להבין שהרמב"ם התמודד עם בעיה דומה בזמנו. בהקדמתו לספר קדשים, הוא כותב שהחכם והסכל הינם במדרגה שווה כאשר המדובר בהלכות קדשים; שניהם אינם יודעים דבר. אמרתי לחבריי החדשים שאם כל מה שהשגתי מהדיון הוא שהם יתחילו ללמוד הלכות קדשים ויפתחו את עיניהם, אז 'דיינו'.

בעקבות הויכוח

בעקבות הדיון, אחד האחים הזמין אותי לחתונה של הבת שלו.

אני מספר את כל זה על מנת לחשוף את רמת הבורות המצויה בקרב היהודים, ולו הלמדנים הגדולים ביותר, כשהדברים נוגעים לסוגיית הר הבית ובית המקדש. זוהי טרגדיה, שבימינו כשרוב היהודים בעולם חיים בארץ ישראל והאפשרות קרובה לבניין בית המקדש, רבים מתחבאים בצילה של הגלות ומתכחשים לאחריותם לה' ולביתו. אפילו 'גדולים' רבים לא למדו את הנושאים הללו ביסודיות הדרושה על מנת לפסוק כהלכה בנושאים הקשורים להר הבית. רבים מהם בוחרים לומר עד היום "אנחנו לא יודעים" ואז אוסרים את העלייה להר הבית, במקום להיכנס לעובי הקורה בניסיון למצוא פתרונות אמיתיים.

חומרות שמביאות לביטול מצוות

אמרת חז"ל ידועה בגמרא אומרת כי "מתוך שהחמרת הקלת". הכוונה היא שאם תחמיר יותר מדי בדבר אחד, תהיה בסכנה להקל במקום אחר באופן שאינו ראוי. אני מאמין שהאמרה הזאת רלוונטית לנושא הר הבית. על ידי כך שרבנים מסוימים מכריזים שישנו איסור לעלות להר הבית, הם באותו הזמן מונעים אותנו מלקיים יותר ממאתיים מצוות הכתובות בתורה. 

מתי והיכן הותר לעשות דבר שכזה? האם מותר לנו לפי ההלכה לקבל פסק כזה, או האם שומה עלינו להתנגד לרבנים הללו, ולא משנה מי הם ומה מעמדם, ולהתעלם מה'פסק' שלהם, כדי לשמור על התורה? יש גמרא במסכת סנהדרין דף ו עמוד ב, האומרת שאם ראית את רבך טועה בדבר הלכה עליך לתקן אותו, ככתוב בפסוק "לא תגורו מפני איש". האם אין הוראה זו נכונה פי כמה, כאשר נגרם חילול ה' אדיר במקום מנוחתו של ה'? אני תוהה: האם מותר לנו לא לעלות להר הבית?