בור הרוחות

פתח המערה || האם בפנים נמצא ארון הברית?

בכיפת הסלע הוחלפו בשבועות האחרונים השטיחים בעקבות תרומה של שטיחים חדשים מממלכת ירדן, וכך נחשפה באורח נדיר רצפת המבנה הניצב על מקום המקדש. בתמונה כאן נראה לוח שיש המכסה על פתחו של בור הרוחות, בור המצוי ברצפת המערה שמתחת לסלע – אבן השתיה. להערכת הארכיאולוג צחי דבירה, ממנהלי מיזם סינון שפכי עפר הר הבית, נראה שאבני הריצוף הללו, מסוג אופוס סקטילה, הן בנות התקופה הביזנטית, כלומר גילן מוערך בלמעלה מ-1500 שנה. דבירה מעריך שהרצפות הללו הועברו והותקנו מחדש במערה בתקופה מאוחרת יותר.

↓ המערה שמתחת לכיפת הסלע

המערה שמתחת לכיפת הסלע עמוסה בהקשרים יהודיים. לפי שיטה מרכזית במקורות חז"ל שכמותה הכריע גם הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ד,א), ארון הברית נגנז בשלהי ימי הבית הראשון ב'מטמוניות עמוקות ועקלקלות' מתחת לקודש הקדשים, האתר שאת מקומו מציין הסלע המדובר. בהקשר זה יש לציין שבמערה קיימים חללים רבים שטרם נחקרו. בעבר היא היתה גדולה כפליים ויותר מזו הנראית לעין היום. מידותיה צומצמו עם בניית הכיפה בשנת 691 והקמת קיר חוצץ בצדה הדרום-מזרחי של המערה, הכיוון שבו מצויים יסודות אחת מארבע האומנות המרכזיות התומכות בכיפה.

גם בור הרוחות שמתחת ללוח השיש מסתורי למדי וטרם נחקר כראוי. ככל הידוע הוא נפתח לאחרונה בשנת 1911 במהלך 'השוד של פארקר', כאשר קבוצת הרפתקנים אנגלים שיחדה את ראשי הוואקף והורשתה לפתוח את בור הרוחות ולחפור במקום ובנקודות נוספות ברחבי ההר במשך תשעה לילות רצופים. מרגע שהתגלה הדבר סערה הארץ כולה. יהודים, מוסלמים ונוצרים זעמו על החופרים. הקבוצה האנגלית נמלטה במהירות חזרה לארצה, אך השמועות התעקשו שהיא נטלה מבור הרוחות את מטהו של משה רבנו, ארון-הברית, המנורה, כלי המקדש, כתר שלמה המלך, טבעתו וחרבו ועוד כהנה וכהנה, ובסך הכל עשר תיבות מלאות באוצרות המקדש. ואמנם מנהיג קבוצת החופרים, קפטן מונטגיו בראונלו פארקר, הכחיש את הטענות. הוא הודה אמנם ש'בור הרוחות' שמתחת לאבן השתיה בכיפת הסלע נפתח בידי צוותו באותה חפירה לילית, אך לדבריו זהו בור שעומקו איננו עולה על 25 ס"מ.

מצד שני, מול עדותו של הקצין הבריטי מעניק השוחד קיימת עדות שונה לגמרי, של החוקר האיטלקי ארמטה פיירוטי, מהנדס העיר ירושלים מטעם הפאשה בין השנים 1854–1861. פיירוטי טען שהצליח להגיע לבור הרוחות המדובר דרך אחד הבורות הנמצאים צפונית לכיפה. המוסלמים עצמם נמנעים מלפתוח את הבור, מכיוון שלפי המסורת האיסלמית, לוח השיש סוגר למעשה על פתחו של השאול, על נשמות המתים הקבורות תחתיו (מכאן השם 'בור הרוחות') וכן על מקורות כל המים בעולם. נראה שהמסורת הזו שואבת את כוחה מהמסורת היהודית לגבי אבן השתיה, אשר לפי מדרש חז"ל ממנה 'הושתת העולם', ורואה באבן מעין פקק הסוגר על התהום שנכבשה תחתיו לבל תשוב להציף את העולם כבימי המבול.