פרשת המקדש || במדבר תשע"ז
"העומר היה מתיר [את החדש] במדינה, ושתי הלחם במקדש" (משנה מנחות סח, ב) • לאחד את שתי הקדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה
↓ מאת: הרב ישראל אריאל
לדעת מרן הרב זצ"ל לא תיתכן 'מדינת ישראל' בלא מקדש. כך כתב הרב במאמרי הראיה (הגדה של פסח, העומר, החדש במדינה ובמקדש):
"העומר היה מתיר [את החדש] במדינה, ושתי הלחם במקדש" (משנה מנחות סח, ב):
"נשמה אחת היא המחיה את המדינה ואת המקדש בישראל, לא בקשרים מלאכותיים הננו מקשרים את חיי עמנו... הנשמה הגדולה של האומה קדושת האחדות היא כל חייה... קול הכורם והיוגב על אדמת ישראל... עד קול הזמרה הנאצלה אשר בהיכל ד', קול אחד הוא בתוכיות הוייתנו... והם הם המדינה והמקדש... האחדות המהותית של המדינה והמקדש, טבועה היא בעצם נשמתנו.
רק הסיגים אשר נדבקו בנו מדרכי הגויים, הם הם הגורמים לתועים איזה תקופה קצרה לחשוב, שתוכל להיות אצלנו תכנית של מדינה שאינה תכנית של מקדש... וסימן לדבר – 'העומר היה מתיר במדינה - ושתי הלחם במקדש'... בכך יתאחדו כל פרודותינו במדינה ובמקדש שייבנו יחדיו במהרה בימינו אמן".
לדעת מרן הרב זצ"ל, הטוען שיש לעסוק תחילה בבניין המדינה, ואילו המקדש נועד לאחרית הימים "תועה" ומטעה, לדעת הרב דבק בו משהו "מדרכי הגויים".
ואכן, אנשי בית שני הקימו מקדש בירושלים מיד בבואם ארצה, ואילו ה'מדינה' הלכה ונבנתה ברבות הימים סביב המקדש הנבנה בירושלים.
מרן הרב זצ"ל, חוזר על העיקרון הזה בהקשר לחידושי מנהגים בדורנו, וכותב במאמרי הראיה ב (עמ' 474):
"העומר היה בא להתיר את החדש במדינה, ושתי הלחם היו מתירים את החדש במקדש. כי ישנן שתי קדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ושתיהן צריכות להיות דבוקות וקשורות זו בזו מבלי להפריד ביניהן. כל חדש אסור הן במקדש והן במדינה, עד אשר יקריבו חלק ממנו לגבוה...
עלינו לעורר את נשמת ישראל מתרדמתה באופן תמידי, בלי הרף והפסק, על ידי שמירת התורה והמצוות שהן סם חיים לישראל. ורק על ידי כך, יתאחדו יחד שתי הקדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ונזכה לראות בשגשוג המדיניות הישראלית ובפריחתה, ובבניין בית מקדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו אמן".
עם כל הרצון הטוב, גם אם ממשלת ישראל וכל הציבור היהודי ירצה מקדש, לא יוכלו לבנות, כי יצטרכו להרוס את מסגד עומר ומלייארדי מוסלמים וגם העולם הנוצרי לא יעמוד לצד ישראל במלחמה זו. כך שהר הבית אינו לגמרי בידינו.
השבמחק