קשה להבין את רצף הפרשיות של תחילת ספר ויקרא. פרשת ויקרא ופרשת צו עוסקות בדיני הקרבנות וסדר הקרבתם. בסוף פרשת צו מתואר איך הכוהנים במשך שבעה ימים לא יצאו מפתח אוהל מועד כדי להתקדש ולהתכונן לקראת יום חנוכת המשכן. כמו שכתוב: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, שִׁבְעַת יָמִים--עַד יוֹם מְלֹאת, יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם: (ויקרא ח,לג).
וביום השמיני למילואים, מגיעים ליום הגדול של חנוכת המשכן בתחילת פרשת שמיני.
דווקא ביום המיוחד הזה מתרחש אסון כבד ושני בני אהרון, נדב ואביהוא נשרפים בזמן הקטרת קטורת ללא ציווי מהקב"ה. כמו שכתוב: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה' (ויקרא י,ב).
לאחר האירוע הטראגי הזה, התורה מצווה אותנו על הבהמות המותרות והאסורות לאכילה, דיני טומאת לידה של יולדת, דיני נגעים למצורע וטומאת זיבה לאיש ולאישה.
בפרשת אחרי מות, חוזרים להמשך הסיפור של מות נדב ואביהוא והתורה מזהירה את הכוהנים במטרה למנוע הישנות מקרה דומה בעתיד. כמו שכתוב:וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת... (ויקרא טז,ב).
למעשה התורה מוסרת לנו את סדר העבודה המאפשר את הכניסה לקודש הקדשים ללא פגע.
קשה להבין למה התורה הפרידה בין מות בני אהרון ובין תיקון החטא עם נושאים שלכאורה אינם קשורים כמו: המאכלות האסורים ודיני טומאה וטהרה שונים.
ננסה להבין את המשמעות של רצף הפרשיות בעזרת פירוש הרב חיים כהן- החלבן בספרו על חומש ויקרא, דפים שנז-שפב.
ראשית נחזור אחורה בזמן כאשר אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת. לפני החטא אדם הראשון חי בגן עדן במציאות של רוחניות בלבד ללא יצר הרע. ראה רבני בחיי: "ובעבור שהאדם היה מתחלה כולו שכלי ....שעדיין לא נולד יצר הרע שהיה בו שהרי כולו שכלי בלא יצר הרע" (בראשית ג,ו).
אדם הראשון לא נמשך לאחר הרע, כאשר היתה הפרדה מלאה בין הטוב ובין הרע.
עץ הדעת מכיל את הטוב ואת הרע, ומחדש לעולם את המושג של בחירה חופשית. למעשה, אחרי חטא האכילה מעץ הדעת, הרע והטוב התערבבו. ניתן ללמוד את זה מתוך המילים של הפסוק וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: (בראשית ב,ט), כאשר הטוב והרע סמוכים ומופרדים על ידי ו' החיבור.
המדרש ילקוט ראובני אומר את זה בצורה מפורשת: "אלו לא חטא אדם היו כל כוחות הטומאה מסייעים לאדם והיו משרתים עושי רצונו. אבל אחר שחטא אדם צוה הקב"ה שלא לערבב כוחות הטומאה ולהוסיף כח שלהם וצוה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו " (בראשית עמ' מב).
לאחר חטא אדם הראשון וגירושו מגן עדן, נוצרה מציאות חדשה של טומאה מעורבבת עם הקדושה. כדי לתקן את החטא, עלינו להפריד בין כוחות הרע לבין הטוב.
תיקון החטא מקרב אותנו להקב"ה. זאת מהות הקורבנות ובית המקדש. הקורבנות עוזרים לנו להתקרב להקב"ה ובית המקדש הינו מקום ייחודי שהשכינה שולטת בו ואינה משאירה מקום לטומאה.
עכשיו נחזור לבני אהרון, נדב ואביהוא. כאשר הם הקריבו אש זרה בזמן חנוכת המשכן, הם חשבו שהגוף החומרי שלהם התקדש והגיעו למדרגה רוחנית שלפני חטא אדם הראשון. מתוך כך, הם חשבו שהם ראויים להקריב את עצמם על גבי המזבח. הקב"ה לא קיבל אותם בתור קורבן ומכנה אותם "אש זרה". כי עדיין יש מקום לזכך את הגוף הגשמי של האדם, שאינו ראוי לעלות על המזבח.
ראה השל"ה הקדוש: ".... אלא הם עצמם קרבו, והאש זרה הוא בעודם בגופם בחומרם, על כן נדבקה נשמתם למעלה, ואז נתחנך המשכן שלמעל...." (השל"ה הקדוש מסכת תענית, דרוש הספד מיתת הצדיקים).
עכשיו אנחנו יכולים להבין למה הפרשיות של מאכלות אסורים ודיני טומאה וטהרה מפרידות בין מות בני אהרון ובין כניסה לקודש הקדשים ביום כיפור.
למעשה, פרשיות אלה קשורות לתיקון חטא אדם הראשון וכתוצאה מכך גם של נדב ואביהוא. נושא המאכלות האסורים בא להורות לנו איך לקדש ולזכך את הגוף ולהתרחק ממאכלים המטמאים אותו. כשמתרחקים מהבהמות הטמאות מגבירים את הקדושה בתוכנו ובעולם כולו וכך מתקנים את חטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע של אדם הראשון.
טומאת היולדת באה לתקן את קללת חוה בזמן הלידה: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים (בראשית ג,טז).
דיני הצרעת-הבאה בגלל לשון הרע, מתקנים את חטא הלשון הרע של הנחש. יחד עם זאת, התורה מפרידה בין נגע טהור לבין נגע טמא כדי להפריד בין הטוב והרע.
דם נידה ודם זיבה באים לתקן את קללת המוות שבאה לעולם לאחר החטא.
אנחנו רואים שכל הנושאים המפרידים בין מות בני אהרון ובין סדר עבודת יום כיפור באים לתקן את חטא אדם הראשון, בהפרדת הטוב מן הרע שהתערבבו לאחר החטא. עכשיו הבנו את משמעות רצף הפרשיות.
נראה לומר שפרשיות אלה שחלות תמיד בתקופת יום העצמאות רומזות לנו על תהליך הגאולה, המשלים את תיקון חטא אדם הראשון.
שלב הראשון הוא עליית היהודים לארץ ישראל ועזיבת הארצות הטמאות המסמנת את סיום הגלות והיפרדות מהגויים.
שלב הבא הינו ביטול שלטון אומות העולם על ישראל והכרזת העצמאות שהובילה להקמת מדינת ישראל.
שלב נוסף הינו שחרור חלקים נרחבים של ארץ ישראל ובמיוחד את המקומות הקדושים כמו: חברון, שכם, ירושלים והר הבית. גם כאן אנחנו מנצחים את כוחות הטומאה ומבטלים את שלטון הגויים על המקומות הקדושים כדי להגביר את הקדושה במקומות האלה.
כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של תיקון נוסף והוא ביטול השפעת הערב-רב על עם ישראל. מהות הערב-רב הינו לערבב ולבלבל אותנו כדי לעכב את הגאולה ולחזק את כוחות הטומאה. שורש המילה "ערב-רב" בא מלשון ערבוב, הרומז לערבוב הטוב והרע שנגרם מחטא אדם הראשון.
הערב-רב מנסה לחלק את הארץ, למנוע התיישבות יהודית ולתת אחיזה לאומות העולם בארץ הקדושה. הם גם מנסים לטשטש את הזהות היהודית הקדושה הרחוקה שנות אור מזו של הגויים. ברוך ה', אנחנו זוכים לראות בשנים האחרונות איך כל המושחתים מתגלים ונענשים ואיך השמאל הקיצוני מאבד אט אט את השפעתו על האליטה השלטונית, משפטית וכלכלית.
נראה לומר, שאנחנו קרובים לשלב האחרון לקראת התגלות משיח בן דוד, שהינו ביטול השפעת אומות העולם על ישראל, הרחקת הגויים היושבים בתוכנו ובנין בית המקדש השלישי בהר הבית.
לאחר מכן נוכל להיכנס לקודש הקדשים ולתקן באופן סופי את חטא אדם הראשון. כך נשלים את תיקון החטא ונפריד באופן מוחלט בין הטוב ובין הרע.
לסיכום, נראה לומר שמתוך סדר הפרשיות הראשונות של ספר ויקרא אנחנו לומדים על שלבי הגאולה. הרחקת הטומאה וכוחות הרע מישראל מובילה לגאולה השלמה ותיקון חטא אדם הראשון. ולבסוף נוכל להיכנס בשמחה לקודש הקדשים בבית המקדש השלשי בב"א.
הגיליון מוקדש לרפואתה השלמה של משה בן איבון פתחון
מעשה בצייר מיוצאי רוסיה שעבד ב'מכון המקדש', והיה רחוק מאד מיהדות. הסברנו לו את תוכן הציורים שנתבקש לצייר, וכגון שילוח השעיר למדבר - כמבואר ביומא סז, א; שהכהן מעמיד את השעיר בראש הצוק – "ודוחפו לאחוריו. והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים". הרגשנו שפני הצייר משתנות. חשבנו שיסרב לצייר את הציור. 
