מבט ראשון על הדלק הירושלמי שמגביה את הלהבות
ומזרים אדרנלין לעורקיו של הטרור הג'יהאדיסטי ברחבי העולם
מאת: נדב שרגאי / ישראל היום
 |
| מחבלים מניפים דגל אש"ף בהר הבית |
מה הקשר בין הג'יהאדיסטים הצ'צ'נים, שאליהם
היו קשורים על פי ההשערה האחים צרנאייב, מבצעי הפיגוע במרתון בוסטון, לבין מקורות ההשראה
של חברי החוליה המזרח־ירושלמית שתיכננה, על פי השב"כ, לרצוח מתפללים יהודים ושוטרים
בהר הבית לפני שבועות אחדים? כיצד קשורים למכלול הרעיונות שמאחורי הפיגוע בבוסטון והכמעט
פיגוע בהר הבית פעילי מפלגת השחרור האיסלאמית - חיזב אל־תחריר, הפועלת בשטחי הרשות
הפלשתינית, במזרח ירושלים ובמסגרת תאים חשאיים באירופה? ומה לחלק מחוליות הטרור שיצאו
בשנים האחרונות מקרב ערביי ישראל ולמקורות ההשראה הללו?
התשובה טמונה בפרסומים דתיים, בדרשות, באתרי
אינטרנט רבים ובספרי הלכה מוסלמיים. גופי מעקב והערכה שנחשפים לחומרים הללו סבורים
כבר תקופה ארוכה: קשר הטרור, ההשקפתי יש לומר, מתנקז אל תוך חזון הקמת החליפות המוסלמית
העולמית ברוח מוחמד, שבירתה ירושלים.
* * *
את החזון הזה מקדם בקולניות רבה השייח'
ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית הישראלית, המכנה את עצמו "שייח'
אל־אקצא". כמו כן, השקפה זו הזה חולקים
תודעתית, לפחות חלק מהאוטוריטות הרוחניות של אינטרנציונל הטרור הגיהדיסטי על
ענפיו המרובים. במסכת הזאת ירושלים ואל־אקצא, שתמיד הוצבו כסמלים מרכזיים, תופסים לאחרונה
מקום מרכזי אף יותר באמצעות קריאת הקרב וההסתה: "אל־אקצא בסכנה". העולם המוסלמי
מאשים כיום את ישראל בגלוי כי היא מתכוונת ומנסה להרוס את המסגד, והתיאור הרווח של
מתחם אל־אקצא כ"שבוי, מאוים, מחולל ומטומא" על ידי היהודים והישראלים, מגביה
את הלהבות ומזרים אדרנלין לעורקיו של הטרור הג'יהאדיסטי בכל רחבי העולם.
התהליך הזה - תרגומה של הקריאה "אל־אקצא
בסכנה" לאור ירוק והשימוש בה כחותמת כשרות לטרור הג'יהאדיסטי - נמשך כבר שנים.
הדוגמאות רבות. הן מתועדות על ידי גופי המעקב הממלכתיים בישראל וברחבי העולם. הציבור
הרחב אינו מרבה להיחשף אליהן. הן מצביעות הן על הקשר התודעתי בין הטרור העולמי לאל־אקצא,
והן על חיבור תודעתי דומה בין הג'יהאד העולמי לבין הסיפור הצ'צ'ני, שגם החוליה המקשרת
שלו היא מסגד אל־אקצא.
אין טוב משתי דוגמאות הממחישות זאת. הראשונה
אינה חדשה אבל תמיד רלוונטית: התבטאות של הממונה על עניינים צבאיים במועצת השורא הצ'צ'נית,
חטאב (שאינו עוד בין החיים), ששימש בעבר כסגנו של מנהיג המורדים הצ'צ'נים, גוהר דודאייב
(שחוסל על ידי הרוסים). חטאב הסביר בראיון לערוץ אל־ג'זירה כי אמנם "אנו מצויים
בג'יהאד ובלחימה קשה נגד הכוחות הרוסיים, שהם גדולים וחמושים יותר מהצבא הישראלי עשרות
מונים... אבל... מטרתנו היא לעמוד לצד אחינו בירושלים ובאל־אקצא אל־שריף כמיטב יכולתנו...
לא שכחנו ולא נשכח את אחינו באל־אקצא. סוגיית אל־אקצא היא הסוגיה הראשונה במעלה עבורנו
ועבור העולם האיסלאמי כולו. המוג'אהדין החלו היום, יתברך אללה, בצעדים מעשיים לביצוע
תוכניות צבאיות נגד היהודים..."
המחויבות באה לא פעם גם מן הכיוון ההפוך
- מאל־אקצא לעבר "האחים" בצ'צ'ניה וכוללת התייחסות מפורשת לחזון החליפות
האיסלאמית העולמית. האימאם מנצרת, נזם אבו סלים, שנידון בספטמבר האחרון לשלוש שנות
מאסר לאחר שפירסם דברי תמיכה באל־קאעידה ובג'יהאד העולמי, ואף קרא לפעולות אלימות שבסופו
של דבר הביאו לרצח יהודי, בא לפני שנים אחדות למסגד אל־אקצא. הוא דיבר שם לפני ההמונים
על "שיח החרבות" של האיסלאם עם "הפושעים על פני האדמה", שאינם
"מאמינים ויראי שמים", "שיח חרבו של מחמד בן מסלמה...", ועל
"האמת שתעקור מן השורש את הכופרים על פני האדמה ותביא לשלטון מוסלמי של חליפות
ישרה שבירתה ירושלים הקדושה..."
האימאם מנצרת גם העלה על נס את דגל הג'יהאד
וקרא: "...תמוך בלוחמי הג'יהאד אלוקים... חזק אותם... סייע ללוחמי הג'יהאד בכל
מקום באפגניסטן, בצ'צ'ניה, בעיראק, באדמת סוריה רבתי ובפלשתין..."
גם באירופה מודעים לקשר התודעתי המתהווה
בין הטרור העולמי ל"אל־אקצא בסכנה", ולעובדה שאל־אקצא כפי שהוא מתואר הפך
להיות אחד הגלגלים שמניעים את הטרור הזה. מי ששם את הדברים על השולחן, בכנס שהתקיים
לפני שנים אחדות במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (במרכז הבינתחומי בהרצליה), הוא
שיראז מאהר, צעיר בריטי ממוצא פקיסטני, שבעברו עמד בראש אחד התאים של חיזב אל־תחריר
בבריטניה.
גם חיזב אל־תחריר, שהוצאה אל מחוץ לחוק
באחדות ממדינות ערב ואירופה, משלבת בחזונה את הג'יהאד ואת חזון החליפות העולמית שבירתה
ירושלים. בגרמניה, למשל, הוצא הארגון אל מחוץ לחוק לאחר שהתברר ש"המוח" מאחורי
מתקפת 11 בספטמבר, מוחמד עטא, הושפע מן האידיאולוגיה של הארגון.
מאהר, ש"חזר בתשובה", בא לכנס
בישראל ורתם את עצמו למסע נגד הטרור העולמי. דבריו מקבלים היום משנה תוקף. מאהר סיפר
כיצד בעברו הטיף לתמיכה בטרור, הצדיק את פעולות חמאס, תמך בפיצוץ אוטובוסים ובפגיעה
בילדים וכן כיצד ליוותה אותו במשך שנים קריאת מנהיגי ארגונו: "אתם הילדים של צלאח
א־דין, חייבים לשחרר את אל־אקצא בכל מחיר" (פורסם בשעתו על ידי העיתונאית מרב
לונדנר).
סרטוני פיגועים ביו־טיוב
לא הרבה השתנה מאז. להפך. חוליית הטרור
שנעצרה לפני שבועות אחדים, ושמעצר חבריה הוארך השבוע עד תום ההליכים, תיכננה אף היא,
כך מתברר על פי הודעת השב"כ, פיגוע טרור נגד יהודים בהר הבית, "כדי להגן
על מסגד אל־אקצא". ותיקי שירות הביטחון הכללי זוכרים לא מעט אירועים שבהם שימשו
ההר ומסגדיו מקום התכנסות ותכנון לחוליות טרור רבות, קודם שיצאו לפיגועים רצחניים,
אבל הם מציינים שאין תקדים לחוליה שתיכננה פיגוע נגד יהודים בהר הבית גופו, דבר המנוגד
לכאורה להלכה המוסלמית, שלפיה אין לשפוך דם בחארם (מקום קדוש).
על פי גירסת השב"כ, שתתברר בבית המשפט
בחודשים הקרובים, נור בן שחאדה חמדאן מראס אל־עמוד גייס לחוליה שלו שלושה מחבריו, תושבי
א־טור, ובחודשיים האחרונים (פברואר ומארס) נפגש עימם פעמים רבות כדי לתכנן ירי ורצח
של שוטרים ומתפללים יהודים בהר הבית. מקורות ההשראה של חמדאן, לבד מההכרח "להגן
על אל־אקצא", היו, כך מסתבר, סרטוני יו־טיוב שבהם נהג לצפות. הסרטונים הללו תיעדו
פיגועים בירושלים, ובעיקר אחד: הפיגוע בישיבת מרכז הרב במארס 2008.
חמדאן, שמתפרנס מעבודה בחנות בעיר העתיקה
בירושלים, החליט לקדם את תוכניתו. הוא ראה באינטרנט צילום משותף של מחמד חג'אזי, המפקד
הכללי של ארגון חללי אל־אקצא ברצועת עזה, ושל ופאא אלביס, ששוחררה לעזה במסגרת עיסקת
שליט. בשלב זה החליט ליצור קשר עם ופאא כדי שתחבר אותו לחג'אזי, שממנו קיווה להשיג
נשק.
ופאא נעצרה בשנת 2005 בדרכה לבצע פיגוע
בבית החולים סורוקה בבאר שבע, כשעל גופה 10 ק"ג חומר נפץ, ולאחר שחרורה הביעה
תקווה שבעקבותיה "ילכו עוד שאהידים". חמדאן קיווה שוופאא תסייע לו. האינטרנט
ישמש אמצעי תיווך ביניהם. מאוחר יותר חמדאן ניסה ליצור קשר אינטרנטי עם גדודי עז א־דין
אל־קסאם. הוא וחבריו אף ערכו אימוני ירי בשטח פתוח באזור קלנדיה, אך נתפסו קודם שביצעו
את זממם.
רק לפני שבועות אחדים לכד השב"כ חוליה
אחרת שמזוהה עם חמאס, שחבריה יידו בקבוקי תבערה לעבר שוטרים בהר הבית. למרות סמיכות
הזמן הזאת גורמי הביטחון מדגישים שהתופעה הנפוצה אינה תכנון פיגועים בהר עצמו, אלא
שימוש במסגדי ההר לצורכי התארגנות ותכנון פיגועים מחוצה לו. דוגמאות לא חסרות:
חברי החוליה המזרח־ירושלמית, שנלכדה לפני
שנים אחדות, חלקם סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים שתיכננו להקים תשתית של ארגון
אל־קאעידה ולבצע פיגועים בישראל, נהגו לקיים מפגשים במסגד אל־אקצא. אחד העצורים אף
בחן אפשרות להפלת מסוקו של נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש, בעת ביקורו בירושלים בינואר
2008. בראש הקבוצה עמד יוסף סומרין, אסיר ביטחוני לשעבר, שהעביר שיעורי דת במסגד אל־אקצא.
שניים מחברי החוליה שלו באו לשיעורים הללו.
גם חורשי המזימה לירות טיל על איצטדיון
טדי בירושלים באביב 2010, במהלך משחק כדורגל, היו קשורים בטבורם (כך פירסמנו בהרחבה
ב"ישראל השבוע" כבר בספטמבר 2011) להר הבית. שניים מהם עבדו כנציגי חמאס
במסגד אל־אקצא במשך שלוש שנים. באוגוסט 2011 נמנע בירושלים פיגוע טרור קשה, כשסעיד
קואסמה, מחבל שתיכנן להתפוצץ בשכונת פסגת זאב, נלכד כשהוא מסתתר בהר הבית סמוך למסגד
אל־אקצא.
גם בעבר המעט רחוק יותר השתמשו חוליות טרור
בהר כדי לתכנן משם פיגועים. כך נהגה החוליה שב־1986 זרקה רימונים על טירוני חטיבת גבעתי
לא הרחק משער האשפות, וכך נהגה גם החוליה שחטפה ורצחה את שוטר מג"ב ניסים טולדנו
בדצמבר 1992 ואת שוטרי התנועה דניאל חזות ומרדכי ישראל במארס 1993.
מיפקדה ערבית על הר הבית
ישראל חסון, לשעבר ראש מרחב ירושלים בשב"כ
וסגן ראש השב"כ, כיום ח"כ מטעם קדימה, אומר כי "השימוש במסגדי הר הבית
לגיוס חוליות אינו שונה מגיוסים רווחים ורבים פי כמה שהתבצעו ומתבצעים במסגדים ברחבי
יהודה ושומרון. מהזווית שלי, הגיוסים והתיאומים הללו בחסות אל־אקצא אינם שונים מפעילות
דומה שמתרחשת בשלושת המסגדים של בית צפאפא, אבל כמובן שמבחינה סמלית, כאשר הדבר מתרחש
בהר הבית ההסתכלות על כך שונה", הוא מודה.
חסון חושף כאן לראשונה כיצד סיכלו הוא וחבריו
פיגוע שכוון נגד מתפללים בכותל המערבי ושתוכנן להתבצע מהר הבית. "לחוליה הזאת
היתה תוכנית להכין מטעני צינור ולשלשל אותם באין רואה עם חוטי ניילון אל תוך שיחי הצלפים
שגדלים על גבי הכותל המערבי. פיצוץ המטענים תוכנן לשעה שבה המקום הומה אדם והוא היה
אמור לגרום לפגיעות רסס בעיקר בראשי המתפללים. למזלנו, יום לפני כן היתה לחוליה הזאת
תאונת עבודה בעיר העתיקה, וכך עלינו עליה".
אבי דיכטר, השר לביטחון הפנים לשעבר, ששנים
רבות עמד בראש השב"כ, מגדיר את הר הבית כ"נקודת ציון ברורה, שבראיית הטרור
מקנה לו סוג של חסינות. הטרור מאמין שעל ההר עצמו יכולות להתנהל פגישות באין מפריע,
וששם יכולת העיקוב והפיקוח של כוחות הביטחון לקויה ומוגבלת.
"הסיכוי של אנשי החוליות להיפגש ולהיבלע
בתוך המון בהר הבית גדול יותר", מסביר דיכטר, "בכפר או בשכונה רגילה זרים
שמגיעים למסגד מייד מושכים את העין, בעוד בהר הבית כולם זרים. הר הבית הוא מעצם טבעו
מקום מפגש של זרים שאינם מכירים זה את זה. לשם מגיעים ערביי ישראל, ערביי יו"ש
וערביי מזרח ירושלים. זה עיקר כוח המשיכה של המקום בעבור הטרור כנקודת מפגש קונספירטיבית".
דיכטר מציין את מעמדה המתחזק של ירדן בהר
ומזכיר את האינטרס של הוואקף המקומי, הנתון להשפעה ירדנית למנוע הפרות סדר וטרור בהר
ומתוכו. "זה סוד קטן מאוד. כולם מבינים שכל אירוע טרור בהר יגביל את יכולת המתפללים
המוסלמים להגיע לשם ושלפחות ופחות צעירים תותר הכניסה להר הבית. למזלנו, מדינת ישראל
נהנית ממודיעין משובח גם במתחם הזה", אומר דיכטר.
השימוש במתחם הר הבית לצורכי טרור לא נולד
בתקופתנו. הוא החל בתקופתו של "המופתי הגדול" חאג' אמין אל־חוסייני כבר בשנים
1939-1936, תקופת המרד הערבי הגדול. חאג' אמין הניע אז את המרד הזה, והבריטים, שהדיחו
אותו מכל תפקידיו, ביקשו לעוצרו. המופתי נס על נפשו ומצא מקלט במסגדי הר הבית, ובאוקטובר
1937 הערים על הבריטים והצליח להימלט מהארץ.
באותה תקופה שימשו המסגדים מקום מסתור לנשק,
ומתחם הר הבית הפך מקום מקלט לחברי כנופיות ערביות שהשתתפו במרד הערבי הגדול.
ד"ר דותן גורן מאוניברסיטת בר־אילן
מתעד באחד ממחקריו פרסומים על אודות כמויות גדולות של כלי נשק שהוסתרו בתוך חומרי בניין
שיועדו לעבודות שיפוץ בהר. במתחם הר הבית נעשה שימוש צבאי גם במלחמת העצמאות. רפי קיטרון,
חוקר תולדות הסליקים בארץ ישראל, חשף לאחרונה בארכיון תולדות ההגנה דו"ח מדצמבר
1947, המלמד שעל ההר התמקמה מיפקדה ערבית שחילקה נשק ללוחמים.
* * *
האם גם היום מוסתר נשק בהר? בקרב שוחרי
הר הבית הושמעו בשנים עברו טענות ברוח זאת, אולם כל גורמי הביטחון הכחישו ומבטיחים
גם היום שבמציאות של מדינת ישראל ומנגנוני הפיקוח והביטחון הפועלים בהר, הדבר אינו
אפשרי. אלא שגם הם מודים שבחודשים האחרונים נרשמה הסלמה קשה.
שתי החוליות, זו "העממית" שזרקה
בקבוקי תבערה על שוטרים, וזו "המתקדמת" יותר שתיכננה פיגוע ירי ביהודים בהר
הבית, משקפות מציאות מדאיגה. הקשר התודעתי בין הטרור העולמי לאל־ אקצא, מציינים אותם
גורמים, הוא בעיה שעימה מתמודדות בעיקר מדינות אירופה וארה"ב, בעוד עליית המדרגה
בהר הבית גופו היא בעיה שכולה שלנו - ויש לטפל בה בדחיפות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה