מהרה יבנה המקדש

מהרה יבנה המקדש

מאפר הגטו בשואה - לתקומת המקדש בירושלים

מאת: הרב ישראל אריאל ראש 'מכון המקדש', ירושלים

 ספינת מעפילים 
 מאפר הגטו בשואה - לתקומת המקדש בירושלים

ספינה רעועה מתקרבת אל החוף בחשיכה. בבטן האוניה יושבים הכל צפופים לבל יתגלו לעין אויב. דוד הנער יושב כשהוא מהרהר... נשארתי לבד... בני המשפחה נספו על ידי הצוררים בגטו... הרהוריו נקטעו: החוצה! החוצה! נשמעה הקריאה. דוד עולה אל הסיפון. חבריו קופצים למים והוא אחריהם. מי הים רוגשים. דוד חותר אל החוף... כובש פניו בחול, מנשק את אדמת ארץ הקודש כשגופו רועד מהתרגשות... בחשיכה שמע בלחש... ברח מכאן!

הבריטים מחפשים... דוד נע ונד בארץ ומגיע לפתחו של בית מדרש בירושלים... משם שולח הודעה לאחיו התאום – אביגדור, הממתין לעליה באיטליה. במכתב נאמר: "הכל מעלין לירושלים".

אביגדור יוצא לדרך בספינת מעפילים... נתפס ומועבר לגלות קפריסין. שני התאומים נפגשים סוף סוף בירושלים. בודדים, אך מוצאים נוחם בשקידה על התורה בבקיאות ובסברא.

עברו שנים ונפתחת מלחמת ששת הימים... מטחי פגזים נשמעים בחוצות ירושלים... בהיותם במקלט חולפת השמועה: קול שופר נשמע בכותל המערבי... הר הבית בידינו! השניים מתחבקים. נזכרים בעשן העולה מביתם השרוף בגטו... ומאחלים איש לרעהו: כשם שזכינו לרגע זה – כן נזכה לראות את עשן המערכה עולה מעל המזבח בירושלים...

* * * * * * * * *

בשבוע בו מציינים את יום השואה והגבורה מן הראוי להסב את תשומת הלב לשני אנשים צנועים, הרבנים דוד ואביגדור אלבום, שניהם זצ"ל, שהלכו לעולמם לאחרונה. לזכותם יש לזקוף את צמיחת נושא המקדש בדורנו. עם שחרור הר הבית נדלק הזיק בלבם, כשמסביב, שכחה ההתלהבות ועולם התורה שב לתרדמתו. שני התאומים מתדפקים על דלתותיהם של אדמו"רים וגדולי התורה לברר את סדר העליה להר הבית, וכיצד לחדש את עבודת הקרבנות בזמן הזה, ונתקלים בעיניים תמהות. הם מופיעים בדרשות בבתי כנסת ונשמעים כאנשים הזויים, אך ההתמדה עושה את שלה והרעיון מתחיל לחלחל.

השניים אינם קופאים על השמרים; כיצד מוציאים את המצוה מן הכוח אל הפועל? נופלת החלטה: "במקום שאין אנשים - השתדל להיות איש". בצד העמל על פרנסתם, מוקדש רוב הזמן ללימוד הלכות הקודש והמקדש.

הם דנים בדברי הרמב"ם (כלי המקדש י,ד) הכותב: "מצות עשה לעשות בגדים [בגדי כהונה] ולהיות הכהן עובד בהן... בזמן שבגדיהם עליהן - כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן - אין כהונתם עליהן". המסקנה: בלי בגדי כהונה לא ניתן להתחיל את העבודה.

ומה באשר למנורה? ומה באשר למזרק? ר' דוד קוטע את לימוד הגמרא, ושוקד על לימוד מלאכת האריגה. הקשיים גדולים, הן באשר לצורת הבגד והן באשר לשיטת האריגה. ר' דוד אינו מתייאש, רוכש בפרוטות שאסף מכונת אריגה ידנית, חוטי פשתן, וגם מיומנות במלאכת האריגה - והנה ארבעה בגדי לבן בידיו.

במקביל יושב ר' אביגדור על המדוכה, מברר מקורות בתלמוד, ברמב"ם ובספרות התורנית, ומכין ספר בן כרכים אחדים בשם 'תורת הבית' ובו פתרונות לשאלות הלכתיות בענייני המקדש השונים. וכך, בעצה משותפת ובעשר האצבעות של ר' דוד, הולכת ונוצרת מערכת כלים ובגדים שהם אתחלתא לבניין הבית. השניים מוציאים גליונות הסברה בעניין חידוש העבודה במקדש, ומעוררים את הציבור. הציבור החסידי והליטאי בשכונתם מאזין אך לעיתים משיב בלעג.

* * * * * * * * *

השנים נוקפות, ומתברר שבמשפחת אלבום טבוע כוח נפשי מיוחד, ותחושת שליחות המופיעה אצל יחידי סגולה. כבר אמרו חכמים, ש"הראהו הקב"ה לאדם הראשון, דור דור ומנהיגיו, דור דור וחכמיו, דור דור וצדיקיו". משפחה זו מעמידה דורות של ממשיכים; הרב יוסף אלבום שליט"א ממשיך ומייסד את ה'תנועה לכינון המקדש', ובנו הרב שמשון אלבום שליט"א אף הוא פועל ללא לאות. נפלאות דרכי הבורא, כיצד מתוך אפר הגטו בשואה צומחת משפחה, והיא המדליקה את הניצוץ. היא המעוררת את העם להתרומם אל פסגת חיי האומה - אל בית המקדש ואל השראת השכינה בירושלים.

לתגובות: http://www.temple.org.il

פורסם: שבת בשבתו גליון 1468