‏הצגת רשומות עם תוויות הרב דוד אלבום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הרב דוד אלבום. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 3 במרץ 2017

הנחיות ראב"ד העדה החרדית למשתחווה בהר הבית

תשובת ראב"ד העדה החרדית לעולה להר הבית || הרב פישר זצ"ל

באתר זה מתפרסמים גיליונות ישנים של התנועה לכינון המקדש "יבנה המקדש" • בגיליונות הישנים מסתתרים אוצרות של ממש בכל הנוגע לתחילת המאבק, מאמרים הלכתיים מרתקים, הלכי רוח מהימים ההם ומידע רב ערך • בגיליון השלישי שיצא לפני יותר מ-29 שנים מסופר על תשובה מעניינת של אחד מפוסקי ההלכה החשובים בדור האחרון ואחד מגדולי העדה החרדית, הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל • הרב הנחה את הרב דוד אלבום זצ"ל כיצד עליו להשתחוות בהר הבית לפי ההלכה


↓ הנחיות לעולה בטהרה להר הבית מאת ראב"ד בעדה החרדית

בדורות האחרונים נוצרה לצערנו חלוקה כיתתית ותת כיתתית של העם היושב בציון. יש רבים שנוהגים לקטלג אנשים לפי השתייכותם הפוליטית, דתית, השקפתית ובהתאם לכך לייחס להם מחשבות ודעות המתאימות לתת המגדר אליו הם כביכול משתייכים.

חז"ל פסקו שירושלים היא עיר שעושה כל ישראל חברים. אמנם כוונת חז"ל בקביעה זו היא הלכתית ונוגעת לדיני טהרה ברגל, אולם בבסיס הקביעה עומדת כוונה לאומית - לאחד את עם ישראל על כל גווניו סביב עבודת ה' בירושלים ללא חלוקה לדרגות שונות של הקפדות שונות על דיני כשרות וטהרה.

סביב החזרה להר הבית וההכנות לבניין המקדש נשברו הרבה מחיצות בין יהודים מזרמים שונים. כך נוצר קשר מופלא בין פעילי הר הבית חובשי שטריימלים וספודיקים, כיפות סרוגות מכל הסוגים, מגבעות רגילות לצד מגבעות ירושלמיות וגם גלויי ראש.

גם בין גדולי התורה היחס להר הבית לא מתחלק לפי חלוקה מגדרית. בין גדולי התורה יש המביעים את דעתם בגלוי ואף עולים להר הבית ויש אשר מביעים את דעתם בצנעה לצמאי דבר ה' המחכים ופועלים לבניין אריאל.

מתוך פרוטוקול התנועה לכינון המקדש, "יבנה המקדש" טבת תשמ"ח


הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית והר הבית

אחד המופלאים שבין גדולי התורה שבדור האחרון היה הגאון הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל, רב שכונת זיכרון משה בירושלים וראב"ד העדה החרדית. הרב פישר זצ"ל נחשב לאחד מפוסקי הדור וכאחד מרבניה החשובים של העדה החרדית.

הרב דוד אלבום זצ"ל בוגר ישיבת סאטמר בירושלים וחסיד בעלזא, היה מראשוני העולים להר הבית וממקימי עולה של תורת המקדש בימינו. לרב אלבום זצ"ל היה קשר אמיץ עם הרב פישר ולרב פישר היתה הערכה עצומה לרב אלבום.

הרב דוד אלבום היה הראשון שפתח קו יצור לכלים חדשים לבית המקדש התואמים את ההלכה. יצירת הכלים גררה שאלות הלכתיות רבות ומורכבות. כשלרב אלבום היה ספק הלכתי בו התקשה הוא ניגש לרב פישר ולאחר שהרבנים נשאו ונתנו בהלכה, התקבלה הכרעתו של הרב פישר ולפיה פעל הרב אלבום.

בענייני העלייה להר הבית היה מוסכם שדבריו של הרב פישר לא יפורסמו ברבים, שכן הדבר עלול לגרום לפגיעה בו על ידי קנאים ופוחזים.

לפני 29 שנים יהודים השתחוו בהר הבית, "יבנה המקדש" טבת תשמ"ח


הרב פישר: להשתחוות בהר הבית בהפסק בגד

בגליון השלישי של עלון התנועה לכינון המקדש "יבנה המקדש" מסופר שבישיבת התנועה לכינון המקדש שהתקיימה לפני קצת יותר מ-29 שנים סיפר הרב דוד אלבום זצ"ל על תשובתו של הגאון הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל בעניין השתחוויה בהר הבית על רצפת אבנים. 

בתורה כתוב: "...וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ: כִּי אֲנִי ה', אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא כו). חז"ל למדו מכאן: "בארצכם אין אתם משתחוים על האבנים, אבל משתחוים אתם על האבנים במקדש" (ספרא). כלומר - בית המקדש הוא המקום היחיד בו מותר ואף מצווה להשתחוות על רצפת אבנים. 

נשאלת השאלה מהי הגדרת "מקדש" לעניין זה. 

לשאלתו של הרב דוד אלבום, הכריע הרב פישר שלעניין זה הר הבית לא נקרא מקדש וכי חל איסור להשתחוות בהר הבית על רצפת אבן. הרב הציע לרב אלבום להשתחוות על אדמה או דשא או לחצוץ בינו לבין הקרקע בבגד כלשהו. יש לציין שפסק זה לא מקובל על כל הפוסקים, אולם כך גם פוסק מו"ר הרב דוב ליאור שליט"א.

בדבריו אלו של הרב אלבום, ניתן שוב ללמוד כיצד הרב פישר זצ"ל לא רק התיר ותמך בעלייה בטהרה להר הבית, אלא אף הנחה את העולים כיצר יש לנהוג בהר בנוגע להלכות שונות המיוחדות למקום הקדוש.

באותו גיליון מסופר שלפני 29 יכלו יהודים להסתובב בהר הבית ללא ליווי וכך יכלו להשתחוות באין מפריע, דבר הנחשב כיום לחלום רחוק של עולי הר הבית (מר נתניהו, לידיעתך).

יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

חתונת המקדש עם שטריימלים, מגבעות וכיפות סרוגות

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ || חתונת השנה של עולי הר הבית

הרב יוסף אלבום מקים עולה של תורת הבית בחתונת בנו הצעיר יעקב שלום נ"י • בשמחה השתתפו מאות מעולי הר הבית • שטריימלים ומגבעות לצד כיפות סרוגות בשמחה של מצווה • הגאון הרב דוב ליאור שליט"א זכה בכבוד מלכים • ח"כ יהודה גליק בלט בשמחה וזכה לאהדה גורפת • אהבה ואחוה, שלום ורעות בין החוגגים המגוונים • השוכן בבית המקדש ישמח את החתן ואת הכלה בבנים ובבנות וישכין ביניהם אהבה ואחוה, שלום ורעות • מזל טוב לחתן, לכלה, להורים ולכל המשפחה!


הסרטון צולם ע"י אדם פרופ

↓ בית נאמן בישראל

הרב יוסף אלבום שליט"א עם בנו יעקב שלום תחת החופה

מיד אחרי שחרור ירושלים מעול זרים, היה בטוח יוסף יחיאל אלבום הצעיר שהקמת בית המקדש היא עניין של זמן קצר. כמובן שהדבר דורש הכנות בשטח וכן הליכי תכנון דקדקניים, אך העבודות, לדעתו, אמורות היו להתחיל תוך כמה שבועות.


הרב יוסף אלבום עם הרב ישראל אריאל בהר הבית

חינוך טוב מהבית

את הרעיונות ספג יוסף יחיאל אלבום בבית ובמשפחה. אביו הרב אביגדור אלבום זצ"ל ודודו הרב דוד (טעביל) אלבום זצ"ל חברו לפרטיזנים והצליחו להיחלץ בעור שיניים ממלתעות הנאצים ימ"ש, לעלות ארצה וללמוד תורה בישיבת סאטמר בירושלים. שניהם הגיעו למסקנה שהתמורות ההיסטוריות האדירות מכוונות למקום אחד - חיסול הגלות וקיבוץ גלויות. 

נכון, הרעיונות שלהם לא היו נחלת מוסדות סאטמר וגם לא נחלת הסביבה החרדית בה הם חיו, אבל הם האמינו שאדם צריך לדעת להשתמש בצורה מושכלת בכל אבריו, כולל הראש.


הרבנים אביגדור ודוד אלבום זצ"ל

יוצאים לדרך

כמו אביו ודודו, האמין הבחור יוסף יחיאל אלבום, שמלחמת ששת הימים היא שלב מרכזי בתהליך בדרך לגאולה השלמה.

משארכו הימים וכלי העבודה לא הגיעו לשערי הר הבית ואף להיפך, הרגיש הבחור יוסף יחיאל אלבום שזה הזמן שלו לתת את חלקו לקידום בניין המקדש. הוא שיתף ברעיונותיו את דודו - הרב דוד אלבום. הדוד התלהב והצליח להדביק בהתלהבותו גם את אחיו התאום - הרב אביגדור אלבום, אביו של יוסף יחיאל הצעיר.

בינתיים יוסף יחיאל גדל בתורה ובשנים, התחתן והקים בית לתפארת. כיום כולם מכירים אותו בתור הרב יוסף אלבום.


הרב דוב ליאור שליט"א מברך בחופת יעקב שלום ופעסיל אלבום

פעילות משפחתית בדרך לבניין המקדש

השלושה פעלו במשותף איש, איש בדרכו לקידום בניין המקדש. שלושתם עסקו במחקר תורני מקיף ומעמיק בכל הנושאים הקשורים בבניין המקדש בידי אדם ובעליית יהודים בטהרה להר הבית בימינו.

הרב אביגדור התמקד בפרסום תורת הבית לרבים, הרב דוד התמקד בהסברה לרבים ובעשיית כלי שרת לבית המקדש, הרב יוסף התמקד בעליות להר הבית ובהרחבת מעגל שוחרי המקדש. שלושתם פעלו במשותף בדיונים תורניים עם רבנים מכל הזרמים והמחנות. חלק מגדולי הדור תמכו בהם, חלקם בגלוי וחלקם בסתר.

פעילותם למען בניין בית המקדש בדורנו ועליותיהם התכופות להר הבית לא התקבלו כמובן מאליו. בציבור הכללי הם התקבלו כהזויים, בציבור הדתי לאומי הם התקבלו בחשדנות רבה ובציבור החרדי הם התקבלו ביחס שבין סלחנות רפה לבין התנגדות עזה.


הרב יוסף אלבום עם ח"כ יהודה גליק (כן, עם שטריימל)

הפעילות נושאת פרי

עם השנים האמת היוקדת שלהם הצליחה להבקיע את חומות הניכור. יהודים רבים מכל הזרמים הצטרפו אליהם וכיום דבריהם מקובלים ורצויים בקרב ציבור הולך וגדל. יעידו על כך המוני העולים בטהרה להר הבית, רבבות המבקרים במכון המקדש ואלפי הפרסומים התורניים, מחקריים, מדעיים, עיוניים ועוד בנושא הר הבית והמקדש.

אחד הקשיים הגדולים שעמדו בדרכו של הרב יוסף אלבום היה שידוך הילדים בחברה החרדית. למרות ההתנגדות לדרכו, יודעים חבריו והרבנים ידעו שכל עיסוקו הוא לשם שמים ומתוך הקפדה והידור במצוות. למרות הקשיים הקימו כל בניו ובנותיו בתים נאמנים בישראל יחד עם בני זוג ממשפחות מיוחסות וטובות וב"ה כולם ממשיכים בדרך האבא והסבא.

לפני מספר ימים התקבצו מאות משוחרי המקדש יחד עם המשפחה הענפה לחתונת הבן הקטן יעקב שלום. בין המכובדים בלטו מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א, אשר כובד בברכה אחרונה מברכת שבע הברכות תחת החופה וזכה לכבוד מלכים מצד כל הנוכחים וח"כ יהודה גליק, אשר כובד בברכה תחת החופה.


מו"ר הרב דוב ליאור שליט"א עם משפחת אלבום

ח"כ יהודה גליק רקד דקות ארוכות יחד עם החתן ועם אביו, כשמאות חוגגים עם שטריימלים, מגבעות וכיפות סרוגות מקיפים אותם בשירי מקדש, תוך הוספות מקוריות הנוגעות לעליה להר הבית ובריקודים סוערים.

בין שוחרי המקדש היו חובשי כיפות לכבוד הארוע, חובשי כיפות סרוגות ושחורות מכל הסוגים, ליטאים וחסידים, אשר באו לשמוח יחד עם משפחת אלבום את שמחתם - שמחת המקדש.
ח"כ יהודה גליק עם אח החתן

חיבור אמיתי מתוך דבקות בה'

המחזה של מאוד חוגגים מכל הגוונים בחתונה חסידית, תוך קירוב לבבות וחיבור אמיתי, עשו רושם עז על כל החוגגים, גם אלו שהגיעו מצד הכלה ועדין לא מחוברים לפעילות למען בית א-לוהינו.

שמחת החתונה המיוחדת התערבבה עם שמחת ריבוי עולי הר הבית, אשר בחתונה הראשונה שנערכה לפני יותר מערים שנים, היתה נחלתם של בודדים.

לעתים היה דומה שחתן השמחה הוא האבא - הרב יוסף אלבום, אשר היה נרגש מנישואי בנו הקטן וגם מהמוני החוגגים, שבזכותו עולים להר הבית, לאחר שנים של מאבק עיקש וקשה.

הרב יוסף אלבום בחתונת בנו עולי הר הבית

יום שישי, 19 בפברואר 2016

בניית המקדש? אין "לא ריאלי" / בנצי גופשטיין

כשרוצים לעשות את רצון ה' זה אפשרי || האיש שהחל בבנין המקדש

דברים שבנפשנו הם, מצוות פשוטות בתורה. גירוש האויבים – הוא "לא מציאותי", סיפוח שטחים – הוא "התגרות באומות", בנין המקדש – הוא "לא ראלי", ושכחנו שכל מעשינו פה במשך למעלה ממאה השנים האחרונות ראויים לכל הכינויים הנ"ל. אם נרצה – אין זו אגדה 

↓ מאת: בנצי גופשטיין

פרשת "תצוה" כמעט כולה עוסקת בבגדי הכהונה. בגדי כהונה הם מעשה מסובך עם פרטים הלכתיים מדוקדקים, שהעוסקים בדבר צריכים להקפיד עליהם.

במשך גלות ארוכה נעלמו בגדי הכהונה מחיינו עקב ריחוקנו מארצנו והפסקת עבודת הקרבנות .במשך הדורות, במיוחד הדורות האחרונים, עמדו גדולי תורה רבים והעלו את האפשרות לחדש את עבודת הקרבנות עוד לפני בנין בית המקדש ולפני ביאת המשיח. בדרך כלל נמצאו מכשולים שונים שמנעו זאת (מלבד הבעיה המדינית). אחת הבעיות שהועלו על ידי הדנים בכך היה העדרם של בגדי כהונה. אכן, בעיה שנראית בלתי עבירה, ובודאי שכך היה נראה לפני דורות.

אלא שבדורנו, כמו לגבי דברים רבים אחרים, נמצא הפתרון לבעיה זו. ויותר ממה שלמדנו לגבי הענין הזה עצמו של בגדי כהונה, ניתן ללמוד מהסיפור של בגדי הכהונה שיסופר כאן, הרבה לגבי ענינים אחרים הנראים כ"בלתי עבירים" ו"בלתי מציאותיים".

הרב דוד אלבום, כלי המקדש, בניין בית המקדש
הרב דוד אלבום החל בבניין כלי המקדש
והרי סיפורו של הרב דוד אלבוים זצ"ל, שענין בית המקדש בער בעצמותיו, הרב דוד נולד בלודמיר (אוקריינה) חיו שם כשלושים אלף יהודים. כששרד את ששת שנות התופת, הוא נשאר כמעט בגפו. הגיע לארץ הקודש כאוד מוצל מאש, ועשה את דרכו לישיבת חסידי סאטמר בירושלים. למד בהתמדה קרוב לעשור, ונודע כתלמיד חכם. בשנת תשכ"ז עם שחרור חבלי הארץ המובטחת והר בית קדשנו בירושלים.

הוא היה הראשון לעסוק לבדו בהכנת הדרוש כדי לחדש ולהשיב את העבודה. הרב דוד הבין שכדי להפוך את חלום חידוש עבודת הקרבנות כהלכה למציאות – חייבים למצוא דרך לייצר בגדי כהונה. בבירוריו ההלכתיים העלה, שהענין כלל אינו פשוט, החומר – הפשתן הנקי, כמעט ולא נמצא, והשיטה של יצור הבגדים מסובכת מאד.

ונזכור שהדבר אינו יכול להיעשות במכונת חשמל שתייצר בתעשיה המונית. אך הוא לא נרתע. יום אחד כבדרך נס הוא נתקל בשלט קטן באחד הרחובות: "מכון אוסטראלי לאריגה אמנותית". הוא נכנס פנימה ומאז היה לתלמיד שקדן. הוא גרם לכך שהמכון הזמין נול מיוחד מאוסטרליה שעונה לדרישות המיוחדות של אריגת בגדי כוהנים.

"בגדי כהונה חייבים להיות מחוט פשתן נקי שנטווה משישה חוטים דקים יותר, חייבת להיות אריגה כפולה, והבגד צריך לצאת כולו שלם מתוך המכונה, בלי שום תפירה", הוא לימד אותם. הנול הזה מילא כמעט את כל דירת החדר שלו, דוחק לפינה את המקרר והמיטה הישנה. על המוט העליון של הנול היה פתק בכתב ידו, המזכיר לו בכל פעם שהוא מתיישב לעבודה המפרכת לברך ברכה מיוחדת ולכוון במחשבתו "לשם אריגת מצווה". הוא הכין מספר של חליפות כהונה, חליפות מוכנות לכהנים שיוכלו לעבוד ברגע שיבנה בית המקדש.

את כל רכושו, עשרות אלפי דולרים, הוציא הרב על עבודות צורפוּת מורכבות כדי להכין את כלי הכסף שישמשו בבית המקדש הוא הכין מִזְרָקִים, מחתות, קערות, וכולם שוקלים קילוגרמים רבים ועשויים כסף טהור.

"שלא יצטרכו לחפש כלים כשיבנו את בית המקדש". הרב ישראל אריאל ראש מכון המקדש מספר על מה שגרם לו להכנס לנושא: "יום אחד הגיע אליי הרב אלבום ונתן לי מין כלי כסף שיש לו חוד למטה. 'זה מזרק. רק חסרה לו ידית כי הכסף לא הספיק', אמר.

הוא היה עומד בתחנה המרכזית בירושלים ומשיג מהעוברים והשבים כמה שקלים לטובת כלי המקדש. כיוון שגם גם אני לא הייתי מעשירי ירושלים, הלכתי לגמ"ח ולוויתי 500 שקלים כדי לשלם לצורף שיכין ידית". היום הכלים ובגדי הכהונה נמצאים במכון המקדש, שקם לאחר זמן מחכים ומצפים, לנו ולבית המקדש.

הרבה קטנות אמונה נפלו על עמנו בשנות הגלות. אנשים לא מאמינים ביכולתנו לחולל דברים שחובתנו לעשות, דברים שבנפשנו הם, מצוות פשוטות בתורה. גירוש האויבים – הוא "לא מציאותי", סיפוח שטחים – הוא "התגרות באומות", בנין המקדש – הוא "לא ראלי", ושכחנו שכל מעשינו פה במשך למעלה ממאה השנים האחרונות ראויים לכל הכינויים הנ"ל ועוד רבות כמותן. אותו יהודי מיוחד הרב דוד אלבוים, צריך להוות לנו דוגמא לאפשרות המעשית לעשות מעשים גדולים "חסרי סיכוי". ואם נרצה – אין זו אגדה.

יום ראשון, 7 באפריל 2013

מהרה יבנה המקדש

מהרה יבנה המקדש
מאפר הגטו בשואה - לתקומת המקדש בירושלים
מאת: הרב ישראל אריאל ראש 'מכון המקדש', ירושלים
 ספינת מעפילים 
 מאפר הגטו בשואה - לתקומת המקדש בירושלים
ספינה רעועה מתקרבת אל החוף בחשיכה. בבטן האוניה יושבים הכל צפופים לבל יתגלו לעין אויב. דוד הנער יושב כשהוא מהרהר... נשארתי לבד... בני המשפחה נספו על ידי הצוררים בגטו... הרהוריו נקטעו: החוצה! החוצה! נשמעה הקריאה. דוד עולה אל הסיפון. חבריו קופצים למים והוא אחריהם. מי הים רוגשים. דוד חותר אל החוף... כובש פניו בחול, מנשק את אדמת ארץ הקודש כשגופו רועד מהתרגשות... בחשיכה שמע בלחש... ברח מכאן!
הבריטים מחפשים... דוד נע ונד בארץ ומגיע לפתחו של בית מדרש בירושלים... משם שולח הודעה לאחיו התאום – אביגדור, הממתין לעליה באיטליה. במכתב נאמר: "הכל מעלין לירושלים".
אביגדור יוצא לדרך בספינת מעפילים... נתפס ומועבר לגלות קפריסין. שני התאומים נפגשים סוף סוף בירושלים. בודדים, אך מוצאים נוחם בשקידה על התורה בבקיאות ובסברא.
עברו שנים ונפתחת מלחמת ששת הימים... מטחי פגזים נשמעים בחוצות ירושלים... בהיותם במקלט חולפת השמועה: קול שופר נשמע בכותל המערבי... הר הבית בידינו! השניים מתחבקים. נזכרים בעשן העולה מביתם השרוף בגטו... ומאחלים איש לרעהו: כשם שזכינו לרגע זה – כן נזכה לראות את עשן המערכה עולה מעל המזבח בירושלים...
* * * * * * * * *
בשבוע בו מציינים את יום השואה והגבורה מן הראוי להסב את תשומת הלב לשני אנשים צנועים, הרבנים דוד ואביגדור אלבום, שניהם זצ"ל, שהלכו לעולמם לאחרונה. לזכותם יש לזקוף את צמיחת נושא המקדש בדורנו. עם שחרור הר הבית נדלק הזיק בלבם, כשמסביב, שכחה ההתלהבות ועולם התורה שב לתרדמתו. שני התאומים מתדפקים על דלתותיהם של אדמו"רים וגדולי התורה לברר את סדר העליה להר הבית, וכיצד לחדש את עבודת הקרבנות בזמן הזה, ונתקלים בעיניים תמהות. הם מופיעים בדרשות בבתי כנסת ונשמעים כאנשים הזויים, אך ההתמדה עושה את שלה והרעיון מתחיל לחלחל.
השניים אינם קופאים על השמרים; כיצד מוציאים את המצוה מן הכוח אל הפועל? נופלת החלטה: "במקום שאין אנשים - השתדל להיות איש". בצד העמל על פרנסתם, מוקדש רוב הזמן ללימוד הלכות הקודש והמקדש.
הם דנים בדברי הרמב"ם (כלי המקדש י,ד) הכותב: "מצות עשה לעשות בגדים [בגדי כהונה] ולהיות הכהן עובד בהן... בזמן שבגדיהם עליהן - כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן - אין כהונתם עליהן". המסקנה: בלי בגדי כהונה לא ניתן להתחיל את העבודה.
ומה באשר למנורה? ומה באשר למזרק? ר' דוד קוטע את לימוד הגמרא, ושוקד על לימוד מלאכת האריגה. הקשיים גדולים, הן באשר לצורת הבגד והן באשר לשיטת האריגה. ר' דוד אינו מתייאש, רוכש בפרוטות שאסף מכונת אריגה ידנית, חוטי פשתן, וגם מיומנות במלאכת האריגה - והנה ארבעה בגדי לבן בידיו.
במקביל יושב ר' אביגדור על המדוכה, מברר מקורות בתלמוד, ברמב"ם ובספרות התורנית, ומכין ספר בן כרכים אחדים בשם 'תורת הבית' ובו פתרונות לשאלות הלכתיות בענייני המקדש השונים. וכך, בעצה משותפת ובעשר האצבעות של ר' דוד, הולכת ונוצרת מערכת כלים ובגדים שהם אתחלתא לבניין הבית. השניים מוציאים גליונות הסברה בעניין חידוש העבודה במקדש, ומעוררים את הציבור. הציבור החסידי והליטאי בשכונתם מאזין אך לעיתים משיב בלעג.
* * * * * * * * *
השנים נוקפות, ומתברר שבמשפחת אלבום טבוע כוח נפשי מיוחד, ותחושת שליחות המופיעה אצל יחידי סגולה. כבר אמרו חכמים, ש"הראהו הקב"ה לאדם הראשון, דור דור ומנהיגיו, דור דור וחכמיו, דור דור וצדיקיו". משפחה זו מעמידה דורות של ממשיכים; הרב יוסף אלבום שליט"א ממשיך ומייסד את ה'תנועה לכינון המקדש', ובנו הרב שמשון אלבום שליט"א אף הוא פועל ללא לאות. נפלאות דרכי הבורא, כיצד מתוך אפר הגטו בשואה צומחת משפחה, והיא המדליקה את הניצוץ. היא המעוררת את העם להתרומם אל פסגת חיי האומה - אל בית המקדש ואל השראת השכינה בירושלים.
לתגובות: http://www.temple.org.il

יום שישי, 8 במרץ 2013

המשפחה הלוחמת


האגדה העממית על שני האחים שבמקום שבו נפגשו נבנה המקדש היא אמנם מוסלמית במקורה ולא ממש מבוססת, אבל אם יש אחים שהדבר עשוי להיות נכון לגביהם אלו הרבנים התאומים דוד ואביגדור אלבוים זצ"ל * יחד התחבאו בבורות מסתור בפולין מאימת הנאצים, יחד עקרו אחרי המלחמה ההיא לאיטליה ומשם לארץ ישראל, יחד הגיעו בעקבות מלחמת ששת הימים למסקנה שיש לחתור להקמת הבית השלישי * תנועות המקדש, מכון המקדש וכליו והספרות הרחבה העוסקת כיום בנושא – כולם תוצר הפעולה הישיר או העקיף של השניים * הראשון נפטר לפני חמש שנים וחצי, השני ב-ד' בשבט השנה

ראשון לקלוט את התמורה הגדולה של ששת הימים היה הבן יוסף, אז בן 14. ואולם אפילו הוא נזקק לשנת המתנה תמימה בטרם העז לגשת מהוסס לדודו, הרב דוד אלבוים ניצול השואה, ולתהות האם רק לו נדמה שהגיע הזמן לסייע לגאולה להגיע לידי גמר ולפעול להקמת המקדש. להפתעתו, דודו הינהן מיד בְּהבנה ונרתם למאמץ. הדוד היה מנסח כרוזים על חשיבות העליה להר הבית ועל אי התוחלת שבהסתמכות על ירידת המקדש משמיים, ויוסף הצעיר היה תולה אותם לאורך רחוב יפו הירושלמי. רק אחרי ההצלחה עם הדוד אזר יוסף עוז וניגש להעלות גם באוזני אביו, הרב אביגדור, תאומו (הבכור) של הדוד דוד, כמה קושיות לגמרי-לא-מופשטות בענייני הגאולה השלימה. גם אביו לא נזקק להתלבטות ממושכת בטרם הצטרף ליוזמה יוצאת הדופן. "אבא שלי למד בצעירותו בישיבה של סאטמר", מספר הרב יוסף אלבוים (60), "אבל לעומת השקפתם שהשואה באה משמיים ואילו המדינה מהסיטרא אחרא, אבי סבר שהשואה הגיעה מהסיטרא אחרא ודווקא המדינה משמיים".
חלוקת העבודה ביניהם היתה כזו: הרב דוד עסק בהכנת בגדי הכהונה ושיחזור חלק מכלי המקדש, במה שהתברר לימים כגילגול הראשוני של מכון המקדש. הבן יוסף עסק במאמצים להביא יהודים רבים ככל האפשר להר הבית, ואילו האבא אביגדור פעל בחזית בית המדרש. "אבא כיתת רגליו מרב לרב וספג הרבה בזיונות במאמץ לעורר את נושא המקדש", נזכר הרב יוסף. כחלק מהמאמץ הזה ערך האב חוברת שליקטה התייחסויות לבעיות עכשוויות רבות בדרך לבית השלישי. את החוברת הדפיס ב-1,300 עותקים, שאותם שיגר בדואר ל-1,300 הרבנים המופיעים תחת התואר 'רב' בדפי זהב. ואולם נעבעך, רק שניים מתוכם טרחו להשיב – אחד תמך בטענות הרב אלבוים ואילו האחר שלל אותן. "עבור אבא זו היתה מכה קשה", משחזר הבן. "הוא לא ציפה לזילזול כזה אחרי כל המאמצים. הרי גם אם היה שולח את החוברת ל-1,300 שרברבים או רופאי שיניים הוא לא היה מקבל פחות משתי תשובות. בכל זאת הוא לא התייאש והמשיך ללכת מרב לרב ולשדל בעניין הזה".
המאמצים נשאו פרי. אפילו הרב ישראל יעקב פישר המנוח, ראב"ד העדה החרדית, אירח את אחת הדרשות של אלבוים, שנאמרה בנוכחותו ב'זכרון משה'. מאוחר יותר אף הפך הראב"ד פישר לפוסק הבלתי מוכתר של האחים אלבוים בענייני כלי המקדש.
התאומים אביגדור ודוד אלבוים נולדו בתשרי תרפ"ח בלודמיר. אביגדור היה הבכור. האם נפטרה בטרם עת כעבור שנים מעטות, ועל האב, הרב נחמיה, הוטל עול גידולם של שלושה יתומים. עם כיבוש פולין בראשית מלחמת העולם השניה הוא נטל אותם ונמלט מהנאצים ממקום מסתור אחד למשנהו. שש שנים העבירו בין עליות גג לבורות ומרתפים. הבן השלישי, הצעיר יותר, נתפס בסופו של דבר בידי הנאצים ונרצח על-ידם, לאחר שהתפתה לצאת ממחבואו.
כשתמה המלחמה עקרו האב ושני הבנים הנותרים לאיטליה. הם סחרו שם בעץ, אך צעיר התאומים, דוד, ביקש להגיע לארץ ישראל. במהרה גם מצא את הדרך לעשות זאת. בעקבותיו ניסה לנהוג כך גם אביגדור, אך לו עצמו לא שיחק המזל. אוניית המעפילים שעליה הפליג מחופי איטליה נתפסה בידי הבריטים ונוסעיה גורשו לקפריסין. רק בערב יום הכיפורים תש"ח, ממש ערב מדינה ובחסות סרטיפיקט בריטי, דרכו רגליו בחופי הארץ. הוא הצטרף אז לאחיו שכבר למד בישיבת סאטמר הירושלמית, מאחר שבישיבת הבית שלהם, גור, כבר לא נותר מקום פנוי עבורו. ככל הנראה לא מצאו התאומים שפה משותפת עם חבריהם לספסל בית המדרש. ביום הכרזת האו"ם על הקמת המדינה היהודית, למשל, התגנב אביגדור מהישיבה אל החגיגות שברחוב, בתקווה שבישיבה לא יגלו.
אביהם של השניים, הרב נחמיה, עלה ארצה רק לאחר הקמת המדינה. הוא קנה חלקת קרקע סמוך לתחנה המרכזית של ירושלים, בנה בה את ביתו ואף פתח מחדש את הנגריה ששימשה מאז עסק משפחתי. העניינים באו סוף סוף לידי רגיעה. כך עד מלחמת ששת הימים.
להר הבית הצליח יוסף אלבוים הצעיר לעלות לראשונה רק בגיל 19. בנו של הרב אביגדור ניסה במשך השנה שקדמה לכך לעלות לאתר המקודש, אך באותה עת לא הניחה כלל המשטרה ליהודי בעל חזות דתית לבוא בשערי ההר. "לך לכותל", הורו לו. שנה תמימה עברה בטרם הצליח לשכנע את רשויות המדינה להתיר לו לעשות זאת. במטרה להרחיב את מעגל העולים החלו האב אביגדור ובנו יוסף לסובב מקהילה לקהילה ומבית כנסת לבית כנסת – סרוגי כיפות כחובשי מגבעות, נטורי קרתא כציונים אדוקים. האב היה מדבר עם גבאי הקהילה או רבניה, סופג את העלבונות, מסביר ומפשר, עד שהללו הועילו לאפשר לבנו לשוחח בין קבלת שבת לערבית על חובת השעה – לעלות ההרה.
ממש באופן הזה הגיע הרב יוסף אלבוים גם לליבו של האדם המזוהה כיום יותר מכל עם דרישת המקדש – הרב ישראל אריאל, אז מגורש טרי מימית ותלמיד בישיבת ה'אידרא' של הרב גורן. גם לישיבה ההיא הגיע אלבוים חמוש בחוברת השו"תים של אביו (שמאז צמחה למימדי ספר בעל שלושה כרכים), וניסה לעניין בכך את הרב אריאל, שהיה נתון באותה עת להוצאת אטלס כרטא שעסק בגבולות ההבטחה. אלבוים השתמש כלפיו בטיעון שבו ביקרו חז"ל את דוד המלך – 'פלטרין של מלך לא כבשת, ואתה כובש לך ארצות?'. למה לדבר על הפרת והנילוס בעוד הר הבית נתון למרות איסלאמית. מבחינת הרב אריאל זה היה טיעון מנצח. הדברים פגעו פגיעה ממוקדת בליבו של מי שהשתתף כצנחן בשיחרור הר הבית בששת הימים ואפילו הופקד בבוקר השיחרור לשמור על פתח כיפת הסלע.
"גיששנו באפילה את דרכנו", נזכר הרב אלבוים, "אבל מכל צעד שנקטנו בכל כיוון שהוא צמח בסוף מפעל גדול. מהכלים הספורים שהכין דודי התפתח מכון המקדש, מהספרים שאבא שלי כתב בנושא התפתחה ספרות ענפה שלא מעטים עוסקים בה בכמה בתי מדרש, ובמקום יהודים ספורים שפוקדים את ההר, אחד מעיר ושניים ממשפחה (אלבוים), יש בימינו קהל מתרחב והולך. בשנים שבהן היה ההר סגור ליהודים (2000-2003), ייסדנו את סיבוב שערי הר הבית מבחוץ, והנה היום גם זה הפך לאירוע משמעותי והמוני. מכל תהייה והתלבטות נעשה מוסד. אנחנו עדיין מנסים למצוא את הפתח, היכן המנעול, אבל מעצם התהייה כבר צמח משהו משמעותי מאוד".