‏הצגת רשומות עם תוויות הרב יוסף אלבום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הרב יוסף אלבום. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

חתונת המקדש עם שטריימלים, מגבעות וכיפות סרוגות

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ || חתונת השנה של עולי הר הבית

הרב יוסף אלבום מקים עולה של תורת הבית בחתונת בנו הצעיר יעקב שלום נ"י • בשמחה השתתפו מאות מעולי הר הבית • שטריימלים ומגבעות לצד כיפות סרוגות בשמחה של מצווה • הגאון הרב דוב ליאור שליט"א זכה בכבוד מלכים • ח"כ יהודה גליק בלט בשמחה וזכה לאהדה גורפת • אהבה ואחוה, שלום ורעות בין החוגגים המגוונים • השוכן בבית המקדש ישמח את החתן ואת הכלה בבנים ובבנות וישכין ביניהם אהבה ואחוה, שלום ורעות • מזל טוב לחתן, לכלה, להורים ולכל המשפחה!


הסרטון צולם ע"י אדם פרופ

↓ בית נאמן בישראל

הרב יוסף אלבום שליט"א עם בנו יעקב שלום תחת החופה

מיד אחרי שחרור ירושלים מעול זרים, היה בטוח יוסף יחיאל אלבום הצעיר שהקמת בית המקדש היא עניין של זמן קצר. כמובן שהדבר דורש הכנות בשטח וכן הליכי תכנון דקדקניים, אך העבודות, לדעתו, אמורות היו להתחיל תוך כמה שבועות.


הרב יוסף אלבום עם הרב ישראל אריאל בהר הבית

חינוך טוב מהבית

את הרעיונות ספג יוסף יחיאל אלבום בבית ובמשפחה. אביו הרב אביגדור אלבום זצ"ל ודודו הרב דוד (טעביל) אלבום זצ"ל חברו לפרטיזנים והצליחו להיחלץ בעור שיניים ממלתעות הנאצים ימ"ש, לעלות ארצה וללמוד תורה בישיבת סאטמר בירושלים. שניהם הגיעו למסקנה שהתמורות ההיסטוריות האדירות מכוונות למקום אחד - חיסול הגלות וקיבוץ גלויות. 

נכון, הרעיונות שלהם לא היו נחלת מוסדות סאטמר וגם לא נחלת הסביבה החרדית בה הם חיו, אבל הם האמינו שאדם צריך לדעת להשתמש בצורה מושכלת בכל אבריו, כולל הראש.


הרבנים אביגדור ודוד אלבום זצ"ל

יוצאים לדרך

כמו אביו ודודו, האמין הבחור יוסף יחיאל אלבום, שמלחמת ששת הימים היא שלב מרכזי בתהליך בדרך לגאולה השלמה.

משארכו הימים וכלי העבודה לא הגיעו לשערי הר הבית ואף להיפך, הרגיש הבחור יוסף יחיאל אלבום שזה הזמן שלו לתת את חלקו לקידום בניין המקדש. הוא שיתף ברעיונותיו את דודו - הרב דוד אלבום. הדוד התלהב והצליח להדביק בהתלהבותו גם את אחיו התאום - הרב אביגדור אלבום, אביו של יוסף יחיאל הצעיר.

בינתיים יוסף יחיאל גדל בתורה ובשנים, התחתן והקים בית לתפארת. כיום כולם מכירים אותו בתור הרב יוסף אלבום.


הרב דוב ליאור שליט"א מברך בחופת יעקב שלום ופעסיל אלבום

פעילות משפחתית בדרך לבניין המקדש

השלושה פעלו במשותף איש, איש בדרכו לקידום בניין המקדש. שלושתם עסקו במחקר תורני מקיף ומעמיק בכל הנושאים הקשורים בבניין המקדש בידי אדם ובעליית יהודים בטהרה להר הבית בימינו.

הרב אביגדור התמקד בפרסום תורת הבית לרבים, הרב דוד התמקד בהסברה לרבים ובעשיית כלי שרת לבית המקדש, הרב יוסף התמקד בעליות להר הבית ובהרחבת מעגל שוחרי המקדש. שלושתם פעלו במשותף בדיונים תורניים עם רבנים מכל הזרמים והמחנות. חלק מגדולי הדור תמכו בהם, חלקם בגלוי וחלקם בסתר.

פעילותם למען בניין בית המקדש בדורנו ועליותיהם התכופות להר הבית לא התקבלו כמובן מאליו. בציבור הכללי הם התקבלו כהזויים, בציבור הדתי לאומי הם התקבלו בחשדנות רבה ובציבור החרדי הם התקבלו ביחס שבין סלחנות רפה לבין התנגדות עזה.


הרב יוסף אלבום עם ח"כ יהודה גליק (כן, עם שטריימל)

הפעילות נושאת פרי

עם השנים האמת היוקדת שלהם הצליחה להבקיע את חומות הניכור. יהודים רבים מכל הזרמים הצטרפו אליהם וכיום דבריהם מקובלים ורצויים בקרב ציבור הולך וגדל. יעידו על כך המוני העולים בטהרה להר הבית, רבבות המבקרים במכון המקדש ואלפי הפרסומים התורניים, מחקריים, מדעיים, עיוניים ועוד בנושא הר הבית והמקדש.

אחד הקשיים הגדולים שעמדו בדרכו של הרב יוסף אלבום היה שידוך הילדים בחברה החרדית. למרות ההתנגדות לדרכו, יודעים חבריו והרבנים ידעו שכל עיסוקו הוא לשם שמים ומתוך הקפדה והידור במצוות. למרות הקשיים הקימו כל בניו ובנותיו בתים נאמנים בישראל יחד עם בני זוג ממשפחות מיוחסות וטובות וב"ה כולם ממשיכים בדרך האבא והסבא.

לפני מספר ימים התקבצו מאות משוחרי המקדש יחד עם המשפחה הענפה לחתונת הבן הקטן יעקב שלום. בין המכובדים בלטו מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א, אשר כובד בברכה אחרונה מברכת שבע הברכות תחת החופה וזכה לכבוד מלכים מצד כל הנוכחים וח"כ יהודה גליק, אשר כובד בברכה תחת החופה.


מו"ר הרב דוב ליאור שליט"א עם משפחת אלבום

ח"כ יהודה גליק רקד דקות ארוכות יחד עם החתן ועם אביו, כשמאות חוגגים עם שטריימלים, מגבעות וכיפות סרוגות מקיפים אותם בשירי מקדש, תוך הוספות מקוריות הנוגעות לעליה להר הבית ובריקודים סוערים.

בין שוחרי המקדש היו חובשי כיפות לכבוד הארוע, חובשי כיפות סרוגות ושחורות מכל הסוגים, ליטאים וחסידים, אשר באו לשמוח יחד עם משפחת אלבום את שמחתם - שמחת המקדש.
ח"כ יהודה גליק עם אח החתן

חיבור אמיתי מתוך דבקות בה'

המחזה של מאוד חוגגים מכל הגוונים בחתונה חסידית, תוך קירוב לבבות וחיבור אמיתי, עשו רושם עז על כל החוגגים, גם אלו שהגיעו מצד הכלה ועדין לא מחוברים לפעילות למען בית א-לוהינו.

שמחת החתונה המיוחדת התערבבה עם שמחת ריבוי עולי הר הבית, אשר בחתונה הראשונה שנערכה לפני יותר מערים שנים, היתה נחלתם של בודדים.

לעתים היה דומה שחתן השמחה הוא האבא - הרב יוסף אלבום, אשר היה נרגש מנישואי בנו הקטן וגם מהמוני החוגגים, שבזכותו עולים להר הבית, לאחר שנים של מאבק עיקש וקשה.

הרב יוסף אלבום בחתונת בנו עולי הר הבית

יום רביעי, 10 באוגוסט 2016

מאהל חוזרים להר פעיל במרכז ירושלים

לה' אין בית, גם לנו אין! || חוזרים להר

מאהל המחאה של תנועת חוזרים להר פעיל כבר יומיים • כותרת המאהל: אם לה' אין בית, גם לנו אין! • רוב המשתפים הם בני נוער, אולם במשך היום מגיעים מבוגרים רבים להשתתף ולהזדהות • משתתפי המאהל עלו הבוקר להר הבית, חזרו לשמוע שיעורים מרתקים, הפעילו תכנית עשירה לילדים ויצאו לסיבוב שערים • בין יתר הרבנים שהעבירו היום שיעורים: הרב דוב ליאור, הרב יוסף אלבום, הרב יצחק ברנד, הרב יהודה קרויזר, הרב הלל בן שלמה, הרב מאיר גולדמינץ ועוד • שיחת הסיכום למאהל המחאה תינתן מחר בשעה ארבע אחה"צ ע"י הרב ישראל אריאל 

↓ תמונות ממאהל המחאה

מו"ר הרב דוב ליאור עם הרב יוסף אלבום במאהל המחאה של חוזרים להר
הרב יצחק ברנד במאהל המחאה של חוזרים להר
הרב יהודה קרויזר במאהל המחאה של חוזרים להר
לומדות במאהל המחאה של חוזרים להר
מאזינים לשיעורו של הרב דוב ליאור במאהל המחאה של חוזרים להר
מאזינים לשיעורו של הרב יצחק ברנד במאהל המחאה של חוזרים להר
פעילות לילדים במאהל המחאה של חוזרים להר

יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

"הגבלת חופש התנועה והפולחן בהר הבית אינו חוקי ואינו עומד במבחן בג"צ"

הר הבית || מרעיון למעשה

ביום ראשון האחרון (כ"ב בכסלו) התקיים בקרית מוצקין יום עיון בנושא: 'הר הבית- מרעיון למעשה'. כמאה אנשים, גדשו את בית הכנסת המרכזי בעיר, ביניהם סטודנטים, צעירים ותושבי המקום.

↓ כנס 'חזון לאומי' בענין הר הבית בקרית מוצקין
 
הערב, שאירגן וקידם ארגון הסטודנטים 'חזון לאומי' וקהילת 'סרוגי מוצקין' בעיר, נפתח בשאלה העקרונית בה יעסוק הערב- 'מה מקור הנפיצות בהר הבית?', על ידי דוברת הארגון, רויטל הרמן.

לאחר מכן נשא דברים הרב דוד דרוקמן, רבה הראשי של העיר אשר הציג את החיבור העמוק שקיים בקרבו של כל יהודי למקום זה. "על כל אחד מוטלת החובה לחבר עצמו למקום המקדש ברוח ובמעשה."

אחריו, נשא דברים מר ישראל שולדינר, מנכ"ל 'חזון לאומי' אשר הציג את המציאות בהר כהווייתה. "צריך להבין", הבהיר "כאשר העם היהודי מתנתק מן ההר, האומה הערבית מתחברת אליו. לא יכול להיות ריק במקום המורכב הזה. נוכחות יהודית בהר, מקרינה על ירושלים והארץ כולה."

בהמשך הציג שולדינר הקלטה שנערכה עם מי שאמור היה להיות אורח הכבוד בערב החגיגי- הרב יהודה גליק מנהל מיזם הליבה לחופש יהודי בהר, אך עקב מצבו הרפואי לאחר נסיון ההתנקשות שלא צלח- נבצר ממנו להגיע.

"אני מבקש לברך אתכם על העיסוק בנושא שהוא מרכז ליבו של העם היהודי". פתח גליק את דבריו, "דווקא בימים אלו של העדר בטחון ברחבי הארץ כולה, העיסוק בסוגיית הר הבית הוא המפתח להרגעת הרוחות ולבשורת השלום", המשיך, "אני קורא לכם להתחבר אל סלע קיומנו, לא להירתע, לקום ולעלות להר!" קרא גליק לנוכחים.

לאחר מכן נשא דברים עו"ד אביעד ויסולי, יו"ר 'המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש,' על המציאות הקשה בהר. מחד, קיים איסור חד משמעי על חופש פולחן ותנועה בהר. מאידך, אין להגבלות הללו כל עיגון משפטי.

"מדינת ישראל מתייחסת אל הר הבית כאל שטח אקס טריטוריאלי. זכויות אדם בסיסיות נרמסות שם ברגל גסה." קבע. "הסיבה שאין לנו שוויון זכויות בהר הבית היא משום שאנו לא דורשים אותו", הבהיר עו"ד ויסולי.

אחריו עלה לדוכן הנואמים יו"ר 'חזון לאומי' ויו"ר נשיאות צעירי הליכוד מר אריאל קלנר.

קלנר כינה את המשטרה, גורמי הדת והממשל המסרבים לאפשר עליה מסודרת של ההר כ'קואליציית הפחדנים' . "המשטרה אינה מסוגלת לשמור על הסדר, המנהיגים מפחדים מהערבים, והדתיים מפחדים לצאת מבית הכנסת ולהתחבר אל המקום הקדוש באמת. ואולי בעצם כולם מפחדים להיות מה שאנחנו.." סיים קלנר.

.לקראת סיום נשא דברים ד"ר מרדכי קידר, מזרחן וחוקר, אוניברסיטת בר אילן.

קידר הבהיר את המניעים האסלמים לנפיצות ההר. "האתוס האיסלמי ניזון ובנוי מביטול היהדות, והצבת האיסלם כאתוס היחידי והבלעדי הקיים." הסביר קידר. "המאבק על ירושלים, הוא על קיומו של האסלם, וההתנגדות לאחיזת היהודים בהר טמונה עמוק בתוך סכסוך תיאולוגי עמוק". הבהיר קידר את שורש הבעיה.

את הערב חתם הרב אלבוים מזכיר התנועה לכינון המקדש, אשר דיבר על הצורך והחובה של כל יהודי (ויהודיה!) לעלות להר הבית. "הרבנים לא רוצים לדעת את גבולות ההר המותרים, ומתעטפים באצטלה הלכתית." קבע. "בכוחו של כל אחד ואחת להביא לשינוי המצב בהר.", סיכם אלבוים את הערב.

יום חמישי, 17 ביולי 2014

תודה לך ריבון עולם ותודה לך רחל על הזכות לבקר בבית ה'

עולה חדשה בהר הבית, ותיקה בארץ || רשמים מחוויה בלתי נשכחת 
מאת: רחל סלע

הרב אלבוים, רחל סלע, לאה שטייגמן, רות שריאל,
עטרת צביה עטיה עם שושנה התינוקת בהר הבית

נתתי בשבוע החולף שעור לנשים בקצרין. זה היה שעור שלישי ברצף. הן ביקשו אחד, ואחריו עוד אחד ואחריו שלישי. ממש מרשים.
אחרי השעור הראשון ניגשה אלי אחת הנשים, עולה מבריה"מ וגיורת, ואמרה שהיא רוצה לעלות להר הבית.
אחר כך היא שמעה שיש אוסרים, והתלבטה ממושכות, התכתבנו בעניין זה, ובסופו של דבר היא החליטה לעלות ואמנם היא עלתה איתי בסוף סיוון.

בתפילה לבשורות טובות!

לחץ כאן לכתבה על העליה >>
 
↓ אני מעבירה לכם את דבריה כמו שהם, נדמה לי שזה מעניין ומחזק ונותן כמה תובנות


הגיע הזמן והעת לכתוב כמה מילים וכמה שורות על חווית הביקור במקום הכי קדוש בעולם, במקום שניתן להרגיש את קרבת ה' ממשית ובבית ממש!!

העלייה שלנו היתה מאוד עוצמתית בעיניי, לא היתה קלה, כלומר לא עלינו בקלות, אלא אחרי עיכובים, תפילות ותחנונים לזכות בזכות הענקית הזאת לראות ולהיראות, לבקר בהיכל ה' כדי לדעת על מה בדיוק לבכות בבין המצרים ובתשעה באב ולמה להתגעגע ולכוון בתפילות לכיסופים לחזור למקום הזה, כשהוא בתפארתו עומד על מקומו.

על ההר הרגשתי מאוד בטוחה, הרגשתי בבית, ניסיתי להתחבר מבפנים ולשמוע את קול הנשמה שלי, מה הוא לוחש לי. הוא לחש שמחה מצד אחד על הזכות והקרבה, ומצד שני חשתי כאב פנימי ממראה עיניי. שבית ה' מבוזה על ידי אנשים, האויבים לעם ישראל שמסתובבים בכל רחבי ההר הקדושים כבעלי המקום, במקום שלא להם. הרגשתי את ה"חיוך" של השכינה שחייכה לנו , לבנים ובנות שבאו לבקרה, והכאב שהביקור כל כך מצומצם וכל כך מוגבל, שאיננו יכולים להשתטח ולהתפלל בפה מלא. השכינה כאילו כבולה ומבקשת לשחררה שתוכל להאיר לכל עם ישראל את אור ה' הטוב ולכל העולם.

עשרות הערבים והערביות (אולי אפילו היו מאות מהם שם) היו בעיניי כזבובים, ללא הגזמה. לא היה לי שום פחד או חשש שיפגעו בנו, למרות שמצד השכל וההיגיון זה לא היה רחוק מהמציאות, לצערנו. ה' נטע כזה ביטחון שאנו רצויים שם וחשובים שם, שעשה אותם בעיניי כחגבים שהרעש שלהם רק הפריע לי להתרכז בתפילה לבורא עולם.

והפמליה שליוותה אותנו לאורך כל ה20 מטר שהלכנו - היתה מרשימה למדי. כזה יחס של חשיבות מעולם לא קיבלתי.

ביציאה הרגשתי עצבות וכאב חד, שמגרשים אותי מהבית, מרחיקים אותי בכוח, בעל כורחי מה'. זהו כאב עצום, משפיל, אך גם מחדד את התשוקה לשוב ולחזור אליו בתקווה ותפילה גדולה שיהיה בבניינו. אני מודה לריבון העולמים על הזכות, ועל כך שנענה לתפילתי וקיבל אותי בחצרות מקומו הקדוש.

אני מודה לרחל על ההזמנה, האור בעיניים, על הידע העצום שמקרב אותנו להשתוקקות אל בניין בית המקדש, על המשפט שהולך איתי: "הערבים טוענים שזה המקום שלהם - וזה שקר, והאמת היא שזה המקום של עם ישראל, ואף על פי שזה לא נראה עדיין ככה, האמת תנצח בסוף. אמת מארץ תצמח!" תודה רבה. לרב שליווה וסיפר לנו על הקטרת הסמים שחסרים לנו כיום והנשמות היקרות של הנוער נופלות על סמים המסוכנים של היום. תודה על אומץ הלב שכל אחד מהקבוצה שלנו הקרין, על התפילות בגבורה ישראלית, על חוזק פנימי ובטחון בדרך.

אחת התובנות החזקות שלי מהביקור היא, שעד שאתה לא עולה להר הבית אתה לא מבין עד כמה אנו חיים בחיסרון. רק שם אפשר לחוש את החיסרון האמיתי בכך שאין לנו את בית המקדש. כשמדברים על זה לפני העלייה - מבינים רק בשכל. כשעולים למעלה - מבינים וחווים ברגש, בלב, בכל ההוויה שיש שם.

עוד תובנה - קבלת הפנים ה"סוערת" שקיבלנו בהר נתנה לי להבין עד כמה אנו חשובים שם בביקורנו, עד כמה חשוב שיעלו עוד יהודים. כי הרי בגלל שעולים מעטים, אז הערבים עושים הרבה רעש. אם נעלה במאות כל יום - מאזן הכוחות ישתנה ובכך , בעצם העלייה להר, נוכל לכבוש בחזרה את המקום שלנו ולהחזיר את כבוד ה' למקומו. לכבוש לא בנשק או אלימות אלא בעצם עלייה לרגל, בעצם נוכחותנו שם נחזיר את הבעלות אלינו. אוי, כמה ה' מצפה ומחכה לזה, שנרצה לבנות את הבית שלו, שלנו.

רחל יקרה, כפי שאמרתי לך בסיכום אותו היום המיוחד, הייתי רוצה יותר ללמוד על בית המקדש כדי ללמד ו"להדליק" את הנשמות של עוד יהודים, לקרב אותם למימוש הרצון של כולנו שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ביום שלישי הבא ב-י"ז בתמוז תהיה אצלי בבית קייטנה של 8 בנות, בנות 9 , והייתי מאוד רוצה לעשות איתן פעילות הקשורה לבית המקדש, אבל לא משהו מרוחק מהם בחוויה אלא לקרב את הבניין אל הלב, שירגישו את החיסרון ולעורר את הרצון האמיתי בבניין ובעלייה להר. אני לא יודעת אם זה אפשרי מפעם אחת. אך, הן נשמות רכות ורגישות - אז אולי כן. הייתי רוצה לקבל ממך כמה עצות איך לעשות זאת בדרך הטובה ביותר. יש לרשותי כ-4 שעות להיות איתן.

בנוסף לכך, אנו מארגנים פגישה של עולים חדשים, עולי ברית המועצות לשעבר, אלו שמחפשים את השורשים היהודים שלהם. בחרנו לעסוק במפגש בנושא של בית המקדש. אשמח אם תוכלי לשלוח אלי את דף המקורות שלמדנו במפגש האחרון איתך בקצרין. שאוכל לתרגם דברים מרכזיים לרוסית ולספר על חשיבות הבניין והאפשרות לעלייה שהיא אחת ההשתדלויות החשובות לקרב את יום הבניין הממשי.

בהערכה רבה ואהבה,

לאה שטייגמן, קצרין

יום חמישי, 26 ביוני 2014

בזכות נשים צדקניות

סבלנות, נחישות ואומץ || נשות המקדש בפעולה

הרב אלבום שליט"א, רחל סלע ונשים צדקניות בהר הבית
מול המון ערבי זועם
אתמול השתוללו הערבים בהר הבית בצורה קיצונית, קיללו, איימו, הסיתו וניסו לתקוף קבוצה של ארבעים עולים בהר הבית (ראו כתבה >). המשטרה לא איפשרה ליהודים נוספים לעלות ולסובב את הר הבית. לאחר המתנה של כשעתיים הורשו היהודים שהמתינו בכניסה להר, להכנס למסלול מקוצר ולצאת מהשער הסמוך - שער השלשלת.

היום המשטרה מנעה כניסת מחבלים צעירים להר הבית וב"ה העולים היהודים הרבים לא סבלו מהצקות וגידופים של תומכי החמאס והצליחו לחוות חורבן שקט.

↓ רחל סלע עלתה אתמול להר הבית עם נשים נוספות ומספרת:

הר הבית. הצד הפנימי שמעל רחבת הכותל המערבי
שלום לכולם!
אתמול יום רביעי חיכינו שעתיים!!!
היינו בסך הכל ארבע נשים ותינוקת, אך לברי השטורים: "הר הבית מלא", וכן "יש פרעות בהר" (מה שלא הפריע למאות תיירים לחלוף על פנינו ולהיכנס בשקט).
חששתי שהנשים יגידו שנמאס להן לחכות בשמש ויעזבוני, אך הן לא התייאשו.
העברנו את הזמן בתור בלימוד ענייני מקדש והר הבית.
כפי שאמרנו - ה' עושה את רישום הנוכחות בתור!
כעבור שעתיים, בשעה 10.10 נכנסנו.


חבר אלינו הרב אלבוים, שסיים עליה קודמת וחזר לעלות שוב... אין מילים למסירות נפשו ועקשנותו!
ואיתו חבר אלינו גבריאל. וכך אנו 4 נשים, תינוקת, שני גברים מוזמנים ללכת משער המוגרבים לשער השלשלת, תחת אבטחה כבדה של כמה עשרות שוטרים.
"עכשיו תראו איך הולכים מרחק של 5 דקות במשך 50 דקות" נתתי הצהרת כוונות.
אך הרב אלבוים הזהיר שאם נלך - יזרזו וידחפו אותנו לצאת. אז לא הלכנו.
קיימנו את "וירשתם אותה וישבתם בה" - "במה ירשתם? בישיבה" - תפסנו פינה מיד בכניסה (מתחת ל"סטו המלכותי") ושם למדנו, שוחחנו, התפללנו.
מאות ערבים צבאו עלינו בצעקות "אללה הוא אכבר" וכד' ובתנועות איום וגנאי, אך השוטרים לא נתנו להם להתקרב. צעקותיהם החרישו אוזניים, בקושי שמענו את עצמנו אם כי היינו מאד סמוכים זה לזה.
הצעתי לעשות דמיון מודרך ולהקשיב לשירת הלוויים ולנגינתם... בדקות האחרונות התחלנו לזוז, כדי שבכל זאת הנשים גם יראו משהו בהר.  הנחשול האימתני זרם איתנו.

השוטרים ביקשו שנידבק לקיר, אבל בעקשנות של הרב אלבוים הלכנו בדרך הרגילה לשלשלת, וחומת השוטרים חצצה בינינו לבין האספסוף, אם כי לא מנעה את צעקותיהם ותנועותיהם. וכל זה בשביל שישה יהודים... איזו השקעה.

ממש "להיות עם חופשי בארצנו" במלוא עליבותו.
משכנו בכוח את הזמן עד 11.05 ויצאנו. ביציאה יצא גם שלומי טובול, המפקד החדש של ההר. אמרתי לו: "המצב גרוע מאד. מה אתם עושים כדי לאפשר לנו לעלות כמו בני אדם?" הוא הבטיח שהם עושים...
אמרתי "זה שאתם הולכים מטר מלפני ומצלמים אותי כדי למנוע אמירת תפילה אפילו בלחש - זה לא שמירה על סטטוס קוו, זו רדיפה והתעללות" הוא אמר שמצלמים את כולם, גם את הערבים וכל קבוצה... עצוב.
כדרכנו הלכנו למסעדה לחוג את העליה ולשוחח, והתברר שלמרות המציאות ההזויה - הנשים כן התרגשו והתפללו והרגישו קירבת ה', וקיבלו תובנות וידיעות רבות שלא היו להן קודם. ומאד הבינו את חשיבות העליה, ותבואנה שוב.

כל טוב, בשורות טובות
וניפגש בהר!


יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

סרטון: כלה עלתה להר הבית ומצאה אותו לבוש בבגדי כלה

הר הבית המושלג נפתח היום שוב ליהודים. הכלה שעלתה להר הבית מצאה את הר הבית לבוש בבגדי כלה. צפו בסרטון והאזינו לר' יהודה גליק ולרב אלבום שליט"א



 אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ 


יום שני, 25 בנובמבר 2013

הזמנה לשיעור בענייני חנוכת המקדש בימינו

הציבור מוזמן לשיעור בנושא עבודת בית המקדש בימינו

מפי מו"ר הרב אלבום שליט"א

 

בבית הכנסת הראל, רח' השיירות 4, קטמון, ירושלים

ביום שלישי, נר שביעי של חנוכה בשעה 19:30


יום רביעי, 19 ביוני 2013

הרב סתיו, השופטת דורנר ומשתתפים נוספים תחת הכותרת: "הר הבית בידינו?"

ביום רביעי הבא - י"ח בתמוז יתקיים במרכז בגין כנס תחת הכותרת "הר הבית בידנו?"

הכנס בהשתתפות רבנים, ארכיאולוגים ומשפטנים מהשורה הראשונה.

תוכנית הכנס:

15:40 - התכנסות
16:00 - דברי ברכה:       הרצל מקוב, מרכז מורשת בגין
             דברי פתיחה:     נדב שרגאי – הציבור היהודי והר הבית
                          
16:30 - מי יציל את הבית שלי? (מנחה: נדב שרגאי)
ד"ר גבי ברקאי: הארכיאולוגיה של הר הבית והנזקים שנגרמו לה מאז 1967
פרופ' דן בהט:   הדילמות והמורכבות שמלוות את עבודת הארכיאולוג בהר הבית
                                                
17:30 - הר הבית – החוק והצדק (מנחה: נדב שרגאי)

השופטת דליה דורנר:   תפילת יהודים בהר – התנגשות זכויות ובטחון הציבור.
עו"ד ד"ר אביעד הכהן: פסיקת בית המשפט בעניין תפילת יהודים בהר הבית – הלכה לבטלה!?
עו"ד ד"ר שמואל ברקוביץ: מחדלי ממשלת ישראל ובג"ץ באכיפת חוקי ישראל בהר הבית           
                                                                               
18.45 - הפסקה


19.00 - תנועות הר הבית - 46 שנה וחשבון נפש (מנחה: ארנון סגל)
רב שיח בהשתתפות: יהודה גליק, הרב יוסף אלבוים, ישראל מידד, דוד ברוקנר ויהודית דסברג


20.00 - הרבנות - "ויעמדו מרחוק"? (מנחה: ארנון סגל)
רב שיח בהשתתפות: הרב יעקב מדן, הרב דוד סתיו, הרב יובל שרלו


הכניסה חופשית בהרשמה מראש בטלפון 02-5652011/18

 

יום שלישי, 9 באפריל 2013

מה קורה בהר הבית בזמן צפירת הדומיה לזכר חללי השואה?

מה קורה כאשר יהודי שומר חוק נמצא בהר הבית בזמן צפירת הדומיה לזכר חללי השואה?


בסעיף 2 לחוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט - 1959 נקבע:
"ביום הזכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקויימו אזכרות, עצרות עם, וטכסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבנינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו."
על פי חוק זה הושמעה אתמול צפירת דומיה בת שתי דקות לשעה 10:00. החוק חל בכל רחבי המדינה (כולל בהר הבית) ומחייב את כל אזרחי המדינה.
אך מה קורה כאשר החוק לא מוצא חן בעיני פורעי חוק סדרתיים?
ומה קורה כשאר ממשלת ישראל מונעת ממשטרת ישראל לאכוף את החוק והסדר בהר הבית?
כמובן שהשאלה לא נוגעת להורדת דגל ישראל בהר הבית לחצי התורן, שכן דגל ישראל בהר הבית הוא מוקצה מחמת מיאוס (מיאוס של המוסלמים כמובן).
אבל מה לגבי דקותיים דומית זיכרון?

על כך מספר יעקב היימן שהיה ורשם:
היום יום השואה, וכבכל שנה מיליוני יהודים ביום הזה שמעו את הצפירה בכל רחבי הארץ ועמדו דום לזכר ששה מיליון מאחינו שנרצחו ע"י בני עוולה על קידוש ה' רק בשל היותם יהודים. עמדו דום כל אחד בביתו, במשרד, ברחוב, על הכבישים ובכל מקום, אבל רק במקום אחד ניסו למנוע מיהודים לעמוד דום ביום השואה...
בשעה 9:00 בבוקר עליתי עם הרב אלבוים להר הבית ומיד עם כניסתנו להר האיצו בנו השוטרים שנצטרך לצאת מן המתחם לפני השעה 10:00 (ההר פתוח ביום רגיל עד 11:00). שאלנו למה?  ותשובת השוטר היתה: "כי השוטרים רוצים להשתתף בטקס ליום השואה ואין מספיק שוטרים ללוות אתכם." וכשהרב אלבוים, שהבין מה מסתתר מאחורי הוראה זו, שאל את המפקד:
"ואם נשב בזמן הצפירה נוכל להישאר על ההר כביום רגיל?"
"כן!" ענה המפקד.
הבנתם? מנסים למנוע מאיתנו לעמוד דום על ההר, לא רק שאסור להתפלל אלא אפילו אסור לכבד את זכרם של הנרצחים. ולמה? כדי לא להתמודד עם הנביחות של עוכרי ישראל שבעת ובעונה אחת מכחישים את השואה וגם מזדהים עם הרוצחים שחוללו אותה. עד מתי נסבול את החרפה הזו?
ובכן, כמובן שלא ישבנו בזמן הצפירה. נציגי הוואקף מסביב החלו להתלונן והשוטר שנכח במקום העלים עין כדי ל"העביר" את שני הדקות בשקט ובלי הפרעות.
היום עמדנו דום. לא עוד נידום , נעשה הכל שבשנה הבאה המוני יהודים יפקדו את הר הבית וביום הזה כשתשמע הצפירה נעמוד כולנו כולל הבנאים שיהיו עסוקים בבניית בתי הכנסת על ההר והלוואי שבבניית בית המקדש ממש תוך אמירת תהילים ותפילה לזכר הקדושים במקום המקודש לנו מכל.

יעקב היימן

יום ראשון, 7 באפריל 2013

מהרה יבנה המקדש

מהרה יבנה המקדש
מאפר הגטו בשואה - לתקומת המקדש בירושלים
מאת: הרב ישראל אריאל ראש 'מכון המקדש', ירושלים
 ספינת מעפילים 
 מאפר הגטו בשואה - לתקומת המקדש בירושלים
ספינה רעועה מתקרבת אל החוף בחשיכה. בבטן האוניה יושבים הכל צפופים לבל יתגלו לעין אויב. דוד הנער יושב כשהוא מהרהר... נשארתי לבד... בני המשפחה נספו על ידי הצוררים בגטו... הרהוריו נקטעו: החוצה! החוצה! נשמעה הקריאה. דוד עולה אל הסיפון. חבריו קופצים למים והוא אחריהם. מי הים רוגשים. דוד חותר אל החוף... כובש פניו בחול, מנשק את אדמת ארץ הקודש כשגופו רועד מהתרגשות... בחשיכה שמע בלחש... ברח מכאן!
הבריטים מחפשים... דוד נע ונד בארץ ומגיע לפתחו של בית מדרש בירושלים... משם שולח הודעה לאחיו התאום – אביגדור, הממתין לעליה באיטליה. במכתב נאמר: "הכל מעלין לירושלים".
אביגדור יוצא לדרך בספינת מעפילים... נתפס ומועבר לגלות קפריסין. שני התאומים נפגשים סוף סוף בירושלים. בודדים, אך מוצאים נוחם בשקידה על התורה בבקיאות ובסברא.
עברו שנים ונפתחת מלחמת ששת הימים... מטחי פגזים נשמעים בחוצות ירושלים... בהיותם במקלט חולפת השמועה: קול שופר נשמע בכותל המערבי... הר הבית בידינו! השניים מתחבקים. נזכרים בעשן העולה מביתם השרוף בגטו... ומאחלים איש לרעהו: כשם שזכינו לרגע זה – כן נזכה לראות את עשן המערכה עולה מעל המזבח בירושלים...
* * * * * * * * *
בשבוע בו מציינים את יום השואה והגבורה מן הראוי להסב את תשומת הלב לשני אנשים צנועים, הרבנים דוד ואביגדור אלבום, שניהם זצ"ל, שהלכו לעולמם לאחרונה. לזכותם יש לזקוף את צמיחת נושא המקדש בדורנו. עם שחרור הר הבית נדלק הזיק בלבם, כשמסביב, שכחה ההתלהבות ועולם התורה שב לתרדמתו. שני התאומים מתדפקים על דלתותיהם של אדמו"רים וגדולי התורה לברר את סדר העליה להר הבית, וכיצד לחדש את עבודת הקרבנות בזמן הזה, ונתקלים בעיניים תמהות. הם מופיעים בדרשות בבתי כנסת ונשמעים כאנשים הזויים, אך ההתמדה עושה את שלה והרעיון מתחיל לחלחל.
השניים אינם קופאים על השמרים; כיצד מוציאים את המצוה מן הכוח אל הפועל? נופלת החלטה: "במקום שאין אנשים - השתדל להיות איש". בצד העמל על פרנסתם, מוקדש רוב הזמן ללימוד הלכות הקודש והמקדש.
הם דנים בדברי הרמב"ם (כלי המקדש י,ד) הכותב: "מצות עשה לעשות בגדים [בגדי כהונה] ולהיות הכהן עובד בהן... בזמן שבגדיהם עליהן - כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן - אין כהונתם עליהן". המסקנה: בלי בגדי כהונה לא ניתן להתחיל את העבודה.
ומה באשר למנורה? ומה באשר למזרק? ר' דוד קוטע את לימוד הגמרא, ושוקד על לימוד מלאכת האריגה. הקשיים גדולים, הן באשר לצורת הבגד והן באשר לשיטת האריגה. ר' דוד אינו מתייאש, רוכש בפרוטות שאסף מכונת אריגה ידנית, חוטי פשתן, וגם מיומנות במלאכת האריגה - והנה ארבעה בגדי לבן בידיו.
במקביל יושב ר' אביגדור על המדוכה, מברר מקורות בתלמוד, ברמב"ם ובספרות התורנית, ומכין ספר בן כרכים אחדים בשם 'תורת הבית' ובו פתרונות לשאלות הלכתיות בענייני המקדש השונים. וכך, בעצה משותפת ובעשר האצבעות של ר' דוד, הולכת ונוצרת מערכת כלים ובגדים שהם אתחלתא לבניין הבית. השניים מוציאים גליונות הסברה בעניין חידוש העבודה במקדש, ומעוררים את הציבור. הציבור החסידי והליטאי בשכונתם מאזין אך לעיתים משיב בלעג.
* * * * * * * * *
השנים נוקפות, ומתברר שבמשפחת אלבום טבוע כוח נפשי מיוחד, ותחושת שליחות המופיעה אצל יחידי סגולה. כבר אמרו חכמים, ש"הראהו הקב"ה לאדם הראשון, דור דור ומנהיגיו, דור דור וחכמיו, דור דור וצדיקיו". משפחה זו מעמידה דורות של ממשיכים; הרב יוסף אלבום שליט"א ממשיך ומייסד את ה'תנועה לכינון המקדש', ובנו הרב שמשון אלבום שליט"א אף הוא פועל ללא לאות. נפלאות דרכי הבורא, כיצד מתוך אפר הגטו בשואה צומחת משפחה, והיא המדליקה את הניצוץ. היא המעוררת את העם להתרומם אל פסגת חיי האומה - אל בית המקדש ואל השראת השכינה בירושלים.
לתגובות: http://www.temple.org.il

יום שישי, 8 במרץ 2013

המשפחה הלוחמת


האגדה העממית על שני האחים שבמקום שבו נפגשו נבנה המקדש היא אמנם מוסלמית במקורה ולא ממש מבוססת, אבל אם יש אחים שהדבר עשוי להיות נכון לגביהם אלו הרבנים התאומים דוד ואביגדור אלבוים זצ"ל * יחד התחבאו בבורות מסתור בפולין מאימת הנאצים, יחד עקרו אחרי המלחמה ההיא לאיטליה ומשם לארץ ישראל, יחד הגיעו בעקבות מלחמת ששת הימים למסקנה שיש לחתור להקמת הבית השלישי * תנועות המקדש, מכון המקדש וכליו והספרות הרחבה העוסקת כיום בנושא – כולם תוצר הפעולה הישיר או העקיף של השניים * הראשון נפטר לפני חמש שנים וחצי, השני ב-ד' בשבט השנה

ראשון לקלוט את התמורה הגדולה של ששת הימים היה הבן יוסף, אז בן 14. ואולם אפילו הוא נזקק לשנת המתנה תמימה בטרם העז לגשת מהוסס לדודו, הרב דוד אלבוים ניצול השואה, ולתהות האם רק לו נדמה שהגיע הזמן לסייע לגאולה להגיע לידי גמר ולפעול להקמת המקדש. להפתעתו, דודו הינהן מיד בְּהבנה ונרתם למאמץ. הדוד היה מנסח כרוזים על חשיבות העליה להר הבית ועל אי התוחלת שבהסתמכות על ירידת המקדש משמיים, ויוסף הצעיר היה תולה אותם לאורך רחוב יפו הירושלמי. רק אחרי ההצלחה עם הדוד אזר יוסף עוז וניגש להעלות גם באוזני אביו, הרב אביגדור, תאומו (הבכור) של הדוד דוד, כמה קושיות לגמרי-לא-מופשטות בענייני הגאולה השלימה. גם אביו לא נזקק להתלבטות ממושכת בטרם הצטרף ליוזמה יוצאת הדופן. "אבא שלי למד בצעירותו בישיבה של סאטמר", מספר הרב יוסף אלבוים (60), "אבל לעומת השקפתם שהשואה באה משמיים ואילו המדינה מהסיטרא אחרא, אבי סבר שהשואה הגיעה מהסיטרא אחרא ודווקא המדינה משמיים".
חלוקת העבודה ביניהם היתה כזו: הרב דוד עסק בהכנת בגדי הכהונה ושיחזור חלק מכלי המקדש, במה שהתברר לימים כגילגול הראשוני של מכון המקדש. הבן יוסף עסק במאמצים להביא יהודים רבים ככל האפשר להר הבית, ואילו האבא אביגדור פעל בחזית בית המדרש. "אבא כיתת רגליו מרב לרב וספג הרבה בזיונות במאמץ לעורר את נושא המקדש", נזכר הרב יוסף. כחלק מהמאמץ הזה ערך האב חוברת שליקטה התייחסויות לבעיות עכשוויות רבות בדרך לבית השלישי. את החוברת הדפיס ב-1,300 עותקים, שאותם שיגר בדואר ל-1,300 הרבנים המופיעים תחת התואר 'רב' בדפי זהב. ואולם נעבעך, רק שניים מתוכם טרחו להשיב – אחד תמך בטענות הרב אלבוים ואילו האחר שלל אותן. "עבור אבא זו היתה מכה קשה", משחזר הבן. "הוא לא ציפה לזילזול כזה אחרי כל המאמצים. הרי גם אם היה שולח את החוברת ל-1,300 שרברבים או רופאי שיניים הוא לא היה מקבל פחות משתי תשובות. בכל זאת הוא לא התייאש והמשיך ללכת מרב לרב ולשדל בעניין הזה".
המאמצים נשאו פרי. אפילו הרב ישראל יעקב פישר המנוח, ראב"ד העדה החרדית, אירח את אחת הדרשות של אלבוים, שנאמרה בנוכחותו ב'זכרון משה'. מאוחר יותר אף הפך הראב"ד פישר לפוסק הבלתי מוכתר של האחים אלבוים בענייני כלי המקדש.
התאומים אביגדור ודוד אלבוים נולדו בתשרי תרפ"ח בלודמיר. אביגדור היה הבכור. האם נפטרה בטרם עת כעבור שנים מעטות, ועל האב, הרב נחמיה, הוטל עול גידולם של שלושה יתומים. עם כיבוש פולין בראשית מלחמת העולם השניה הוא נטל אותם ונמלט מהנאצים ממקום מסתור אחד למשנהו. שש שנים העבירו בין עליות גג לבורות ומרתפים. הבן השלישי, הצעיר יותר, נתפס בסופו של דבר בידי הנאצים ונרצח על-ידם, לאחר שהתפתה לצאת ממחבואו.
כשתמה המלחמה עקרו האב ושני הבנים הנותרים לאיטליה. הם סחרו שם בעץ, אך צעיר התאומים, דוד, ביקש להגיע לארץ ישראל. במהרה גם מצא את הדרך לעשות זאת. בעקבותיו ניסה לנהוג כך גם אביגדור, אך לו עצמו לא שיחק המזל. אוניית המעפילים שעליה הפליג מחופי איטליה נתפסה בידי הבריטים ונוסעיה גורשו לקפריסין. רק בערב יום הכיפורים תש"ח, ממש ערב מדינה ובחסות סרטיפיקט בריטי, דרכו רגליו בחופי הארץ. הוא הצטרף אז לאחיו שכבר למד בישיבת סאטמר הירושלמית, מאחר שבישיבת הבית שלהם, גור, כבר לא נותר מקום פנוי עבורו. ככל הנראה לא מצאו התאומים שפה משותפת עם חבריהם לספסל בית המדרש. ביום הכרזת האו"ם על הקמת המדינה היהודית, למשל, התגנב אביגדור מהישיבה אל החגיגות שברחוב, בתקווה שבישיבה לא יגלו.
אביהם של השניים, הרב נחמיה, עלה ארצה רק לאחר הקמת המדינה. הוא קנה חלקת קרקע סמוך לתחנה המרכזית של ירושלים, בנה בה את ביתו ואף פתח מחדש את הנגריה ששימשה מאז עסק משפחתי. העניינים באו סוף סוף לידי רגיעה. כך עד מלחמת ששת הימים.
להר הבית הצליח יוסף אלבוים הצעיר לעלות לראשונה רק בגיל 19. בנו של הרב אביגדור ניסה במשך השנה שקדמה לכך לעלות לאתר המקודש, אך באותה עת לא הניחה כלל המשטרה ליהודי בעל חזות דתית לבוא בשערי ההר. "לך לכותל", הורו לו. שנה תמימה עברה בטרם הצליח לשכנע את רשויות המדינה להתיר לו לעשות זאת. במטרה להרחיב את מעגל העולים החלו האב אביגדור ובנו יוסף לסובב מקהילה לקהילה ומבית כנסת לבית כנסת – סרוגי כיפות כחובשי מגבעות, נטורי קרתא כציונים אדוקים. האב היה מדבר עם גבאי הקהילה או רבניה, סופג את העלבונות, מסביר ומפשר, עד שהללו הועילו לאפשר לבנו לשוחח בין קבלת שבת לערבית על חובת השעה – לעלות ההרה.
ממש באופן הזה הגיע הרב יוסף אלבוים גם לליבו של האדם המזוהה כיום יותר מכל עם דרישת המקדש – הרב ישראל אריאל, אז מגורש טרי מימית ותלמיד בישיבת ה'אידרא' של הרב גורן. גם לישיבה ההיא הגיע אלבוים חמוש בחוברת השו"תים של אביו (שמאז צמחה למימדי ספר בעל שלושה כרכים), וניסה לעניין בכך את הרב אריאל, שהיה נתון באותה עת להוצאת אטלס כרטא שעסק בגבולות ההבטחה. אלבוים השתמש כלפיו בטיעון שבו ביקרו חז"ל את דוד המלך – 'פלטרין של מלך לא כבשת, ואתה כובש לך ארצות?'. למה לדבר על הפרת והנילוס בעוד הר הבית נתון למרות איסלאמית. מבחינת הרב אריאל זה היה טיעון מנצח. הדברים פגעו פגיעה ממוקדת בליבו של מי שהשתתף כצנחן בשיחרור הר הבית בששת הימים ואפילו הופקד בבוקר השיחרור לשמור על פתח כיפת הסלע.
"גיששנו באפילה את דרכנו", נזכר הרב אלבוים, "אבל מכל צעד שנקטנו בכל כיוון שהוא צמח בסוף מפעל גדול. מהכלים הספורים שהכין דודי התפתח מכון המקדש, מהספרים שאבא שלי כתב בנושא התפתחה ספרות ענפה שלא מעטים עוסקים בה בכמה בתי מדרש, ובמקום יהודים ספורים שפוקדים את ההר, אחד מעיר ושניים ממשפחה (אלבוים), יש בימינו קהל מתרחב והולך. בשנים שבהן היה ההר סגור ליהודים (2000-2003), ייסדנו את סיבוב שערי הר הבית מבחוץ, והנה היום גם זה הפך לאירוע משמעותי והמוני. מכל תהייה והתלבטות נעשה מוסד. אנחנו עדיין מנסים למצוא את הפתח, היכן המנעול, אבל מעצם התהייה כבר צמח משהו משמעותי מאוד".