עיר שבטי י-ה

גיליון 771 | כ“א תמוז תשע“ג | פרשת פנחס

עיר שבטי י-ה

דפיקה נשמעה בדלת. "רק רגע!" נשמע קול מפנים הבית, ולאחר מספר שניות הופיעה אישה שמנמנה לבושה בסינר ומעוטרת בחיוך חם ולבבי. היא פתחה את הדלת וקיבלה את פני הנכנסים: "ברוכים הבאים! שלום!". המשפחה שנכנסה בדלת הייתה נראית מבוישת מעט מקבלת הפנים, וכדי לשבור את הקרח בעלת הבית הציגה את עצמה: "שלום! אני טובה רוזנצוויג! ומי אתם?". ראש המשפחה צעד קדימה, והציג את עצמו: ”אנחנו משפחת אריאלי. אני יעקב וזו אשתי - חנה."”טוב שבאתם" חייכה טובה. "אתם יכולים להרגיש פה כמו בבית!". אותו הסיפור חזר על עצמו בכל אותו היום, בכל אחד מבתיה של ירושלים. על פי התורה, ועל פי חוקי המשפט - חל איסור להשכיר חדר בירושלים, וכל התושבים המקומיים חויבו לקבל לבתיהם את מיליוני עולי הרגל בחום ובלבביות.

ירושלים לא נתחלקה לשבטים

בפרשת השבוע שלנו נערך מפקד נוסף לעם ישראל, שמטרתו שונה מן המפקדים הקודמים. עם ישראל לא חטא, ולא פקדה אותו שום מגפה או מלחמה. המפקד הזה נועד לספור את המשפחות הזכאיות לנחול נחלה בארץ ישראל, על מנת להתכונן לכניסה לארץ ולירושתה. מתוך חלוקה זו אנו נכנסים לסוגיה מעניינת, המופיעה במספר מקומות בתלמוד, ואחד מהם במסכת יומא (יב ע"ב), שם נפרשת מחלוקת בין רבי יהודה לתנא קמא - האם ירושלים נתחלקה לשבטים או לא? או במילים אחרות - האם ירושלים נכללת בחלוקת השטחים והיא שייכת לאיזשהו שבט, או שמעמדה כמעמד שניסו הבריטים להנחיל לה בעת הצעת החלוקה בשנת תש"ז (1947) , לא שייכת לאף אחד - עיר בינלאומית, בין -שבטית? אל תהי שאלה זו קלה בעיניכם, שכן ירושלים, בירת האומה, עיר הקודש והמקדש, איננה סתם נחלה!

כשם שהיושבים על חוף הים זוכים בערי הנמל, והיושבים בעמק זוכים בערי הייצוא והחקלאות - כך יושביה של ירושלים זוכים בנחלה רוחנית - בית ה‘.

הגמרא מביאה הוכחות לכאן ולכאן, ואחת מהן היא שאין משכירים בתים בירושלים. מבחינה חוקתית - אסור לתושבי ירושלים להרוויח כסף כדי לשכן את הבאי מבחוץ, מפני שהמקום איננו שלהם! נראה שהסיבה היא שירושלים איננה שייכת לאיש - כי אם לקב"ה. ירושלים היא עירו של ה‘ - ולכן אין לאיש זכות להכריז עליה כשלו, ולהרוויח כסף משטחה.

ששם עלו שבטי י - ה

כדי לרדת לשורש עניין הבעלות והשייכות על ירושלים אנו נדרשים לעיין במזמור קכ“ב בספר תהילים. המזמור מתאר את העולים לרגל המתפעלים מהעיר, ובמיוחד - מן האחדות המופלאה שהעיר מקרינה ומשרה - "שיר המעלות לדוד. שמחתי באומרים לי: "בית ה' נלך!" עומדות היו רגלינו בשעריך - ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ששם עלו שבטים, שבטי י - ה, עדות לישראל, להודות לשם ה'. כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דויד. שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך - יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך! למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' א -להינו אבקשה טוב לך". מקריאת המזמור מתקבלת תמונה שונה ממה שתיארנו מקודם. ירושלים איננה מאפיינת כעירו של ה' - אלא כעירם של כל עם ישראל! ירושלים היא העיר שמאגדת ומאחדת את עם ישראל, עיר שהשאילה בשלומה היא השאילה בשלום כל עם ישראל, עיר שמחברת את כל ישראל - שעושה את כל ישראל חברים. ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ולא מפני שהיא של הקב"ה - אלא מפני שהיא שייכת ל כל השבטים! אי אפשר להשכיר בית בירושלים, מפני שמי שאתה משכיר לו את הבית הוא בעצם גם כן בעליו של הבית, באותה מידה שאתה!

האדמה הקושרת

אנחנו חיים כיום במצב שונה מאד ממה שמתארת התורה בחלוקת הנחלות לעם ישראל. כל אחד יכול לעבור דירה כרצונו לכל חלק בארץ, ולאיש אין נחלה קבועה, נחלת עולמי -עד. התורה באה ללמד אותנו בחלוקת הנחלות שלכל אדם, לכל משפחה, צריך להיות קשר עם חלקת אדמה ונחלה. זה לא קשר רגיל שבין אדם לרכושו - זהו קשר קדוש, עמוק, קשר גומלין. האדם עובד את האדמה, מוצא בה את מקומו, מחובר אליה - והיא מחזירה לו בפירות נאים, בית איתן ואדמה טובה. האדמה - מתנת א - להים, היא הקשר והיחס שבין ה‘ לאדם, והיא מוכרחת להיות שייכת לאדם בכל מאודו - בלתי ניתנת לניתוק. אדם ללא אדמה כמוהו עץ ללא שורשים.

ירושלים, אדמתו של כל עם ישראל, היא המחברת בין האומה כולה לקב“ה, משקפת לאומה כולה את היחס בינה לבין ה‘. ירושלים היא האדמה הטובה שמושכת אותנו אליה כבר אלפי שנים, היא האדמה הטובה שמרכזת ומקבצת את כולנו סביבה, היא האדמה הטובה שלנו - של כולנו.

אנו עומדים כעת בשלושת השבועות המבדילים בין י"ז בתמוז לט ‘ באב, שלושת השבועות בהן נחרבה ירושלים, ובסופם חרב בית ה' אשר בליבה. ואנו קוראים לעירנו, אהובתנו, מכורתנו: "אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני! תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי! אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי! "ואנו זועקים ונושאים תפילה לא -ל חיינו: "זכור ה ' לבני אדום את יום ירושלים! האומרים: 'ערו ערו, עד היסוד בה'")תהילים, קלז ה - ז)

"כי ניחם ה' ציון, ניחם כל חורבותיה, וישם מדברה - כעדן, וערבתה - כגן ה'! ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה" _{(ישעיהו, נא ג)}