”הר ה‘ יֵראה“

גיליון 231 | ט“ו חשוון תשע“ד | פרשת וירא

”הר ה‘ יֵראה“

התחושה המעיקה הזאת בבטן, התחושה שהנה עומד לקרות משהו נורא ואיום, התחושה שעומד להתרחש כאן מעשה מחריד, התחילה להתפוגג. היד הרועדת כבר נשלחה אל הסכין, העיניים של הנער נפערו באימה, הלב נקרע לגזרים; ופתאום קריאה משמיים, רכה כמו ענן נוצה, שלווה ומרגיעה, לחשה לאברהם באוזן: ״אברהם, אברהם אהובי, אין צורך להמשיך. אל תשלח ידך לנער, אל תעש לא מאומה. אני ראיתי, ראיתי את הכל. ידעתי כי ירא א-להים אתה, ואפילו את בנך יחידך לא חסכת ממני...“. העיניים נעצמות. האוויר שנכלא בבטן יוצא בנשיפה ארוכה. בכי של הקלה פורץ החוצה. מבין הדמעות מתגלה מראה מפליא - איל בר צעיר, בערך בן שנה, שקרניו נתפסו בשיח קוצני, נאבק להשתחרר. פתאום תחושת המעשה ממלאת את אברהם. הוא מנגב את הדמעות. הוא יודע מה לעשות.

מהו ”הדבר הזה“?

פרשת העקדה נוראת ההוד תופסת מקום של כבוד בפרשתנו. שיא הפרשה, במהלכו אברהם גוהר מעל יצחק בנו וידו נשלחת אל המאכלת, נפרם כאשר מלאך ה׳ קורא אליו ״אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה״ _{(בראשית, כב יב)}. לאחר מכן נושא אברהם מבטו ומגלה איל שנתפס בסבך. הוא מעלה אותו לעולה במקום בנו, וקורא למקום ״ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה״ _(יד) . כעת יוצא מלאך ה׳ ומודיע לו: ״בי נשבעתי, נאם ה', כי יען אשר עשית את הדבר הזה, ולא חשכת את בנך את יחידך - כי ברך אברכך! והרבה ארבה את זרעך - ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים!” _{(טז – יז)}.

אם נתבונן היטב בפסוק נגלה כי שכרו של אברהם ניתן לו בעקבות שני סיבות. הראשונה, הידועה ומפורסמת לכל, היא עקדת בנו - ״לא חשכת את בנך את יחידך״. השנייה הוא ״הדבר הזה״, הצפון בחלק הראשון של הסבר הברכה. מהו אותו דבר בזכותו מתברך אברהם? נראה שהתשובה צפונה בשאלה נוספת. מדוע המלאך איננו מברך את אברהם מיד לאחר שהוא עוצר בעדו מלשחוט את בנו? הרי אם כל עניינה של העקדה הוא לנסות את אברהם ולבדוק האם הוא יהיה מוכן להקריב את בנו - הרי שהמבחן כבר נעשה! מכאן אנו יכולים להבין כי הקרבת האיל וקריאת שמו של הר ה׳ הם ״הדבר הזה״ אשר בזכותו מתברך אברהם. כעת אנו נדרשים לשאלה העיקרית - מה הגדולה המיוחדת הטמונה בהקרבת האיל ובקריאת שם המקום?

”הר ה‘ יֵראה“

את התשובה נחפש בשם אותו קורא אברהם להר. לביטוי ״הר ה׳ יֵראה״ יכולות להיות שתי משמעויות. הראשונה היא שזהו ההר בו יֵראה האדם לפני ה׳. אברהם מכריז לאחר מעמד העקדה כי בארץ המוריה, על הר העקדה, יֵראה האדם לפני ה׳. חיזוק למשמעות זו מביאה התורה בשלוש מקומות שונים)!( בהם מובא כמעט אותו פסוק בדיוק - ״שלוש פעמים בשנה יֵראה כל זכורך את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר״ _{(דברים, טז טז)}

משמעות שנייה לביטוי ״הר ה׳ יֵראה״ היא ההר בו ה׳ נראה ומתגלה לפני בני האדם. על מנת להסביר זאת נעיין בהופעות השורש ר.א.ה בפרשת העקדה. השורש מופיע שלש פעמים בפרשה (לא כולל קריאת שם ההר), וללא ספק הפעמים הללו קשורות אחת לשנייה - "ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק... ויאמר אברהם: א-להים יראה לו השה לעולה, בני... וישא אברהם את עיניו, וירא - והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" _{(ד, ח, יג)}. אנו מוצאים כי עיני אברהם נתקלות פעם אחר פעם ברמזים שמראה לו ה׳, המכוונים אותו אל המעשה הראוי. ההר הנבחר נחשף לפני אברהם ביום השלישי להליכתו; השה, אשר אברהם מכריז לפני בנו כי ה׳ יראה לו אותו, מתגלה אחוז בסבך, כמו מוכן שם מאז ומעולם על מנת שאברהם יגלה אותו ויעלהו לעולה.

”כי עין בעין יראו!“

במעמד העקדה צפונים שני עניינים כבירים, אשר עליהם נשען עם ישראל מאז ועד עתה (וראה את פירושו של הראי“ה על הפרשה, בספרו ” עולת ראיה “). הראשון הוא מסירות הנפש וההקרבה הטמונה במעשה העקדה, והשני הוא סוד הגילוי וההיראות הטמון בהקרבת האיל וקריאת שמו של הר ה‘. אברהם, בהדרכת ריבונו של עולם, חושף בפנינו את הדרך כיצד להביט מעבר לפרגוד השכינה, כיצד לראות את פני הא-להים, כיצד לחזות בנעם ה‘.

אברהם מגלה כי העלייה אל הר ה‘, אל בית המקדש, והקרבת קרבן עולה לה‘, מביאות אותנו להתגלות - לגילוי פני השכינה. על ידי ההליכה אל הר ה‘ ונשיאת העיניים והכפיים השמיימה, אנו זוכים להתגשמותה של התפילה, הכמוסה בשמו של העלון - "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" . ועודנו סומכים על הבטחתו של הנביא ישעיהו: "קול צופיך נשאו קול, יחדיו ירננו! כי עין בעין יראו, בשוב ה' ציון!" _{(נב ח)}