באזכרה השנתית של ראש תנועת המפד"ל ושר החינוך לשעבר, זבולון המר אני פוקד את קברו בהר הזיתים וצופה במחזה אבסורדי, הייחודי למדינת ישראל בלבד. לצד חלקת הקבר ניצבים עשרות יהודים ומתפללים תפילת מנחה כאשר פניהם מופנות אל עבר הר הבית הפרוס ממש לרגלינו. ההר הקדוש לעם היהודי. באותה עת – עשרות המוסלמים אשר עובדים לתחזוקת בית העלמין בהר הזיתים נושאים פניהם ומתפללים לכיוון מכה כאשר אחוריהם לכיוון הרב הבית.
בכל פעם מחדש, אני משתומם מגודל האבסורד הנגלה לעיני בזמן תפילות הדדיות אלו של היהודים והמוסלמים בהר הזיתים. האם אין במראות אלו להמחיש באופן הברור ביותר מהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ומהו המקום הקדוש ביותר למוסלמים? אין בעיניי הוכחה חד משמעית יותר לזכותנו כעם היהודי בארצו. לכן, עולה בי השאלה האם לא הגיעה העת לדרוש בעלות על זכותנו ההיסטורית אשר הובטחה לאבותינו עוד בימי קדם?
במלחמת ששת הימים הניפו חיילי צה"ל את דגל ישראל מעל הר הבית. כעבור זמן קצר ביצע דיין טעות היסטורית שנזכרת עד היום כבכייה לדורות, והורה להסיר את הדגל ולמסור את המפתח לוואקף המוסלמי.
כעת, לאחר 65 שנות עצמאות ו-46 שנים מאז שנשמעה הקריאה "הר הבית בידנו", הגיעה העת להגשים ולממש קריאה זו ולקחת את הריבונות והשליטה בפועל על הר הבית. להניף בגאון את דגל ישראל כצעד נוסף לקראת הגאולה השלמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה