מאמר לחנוכה: אורו של עולם

גיליון 831 | כ“ז כסלו תשע“ד | פרשת מקץ - שבת חנוכה

אורו של עולם

שלהבות מרצדות בעיניהם של חמישה גברים מזוקנים - חמישה אחים. מהמראה והריח הנידף מהם ניתן להבין כי זה כמה שבועות הם לא התקלחו. פניהם עוד היו שטופי זיעה, חרבותיהם עוד היו מוכנות בידיהם. למרות המראה המרושל המבט נמשך אל עיניהם - העיניים הנוצצות, הבוערות, המשתלהבות. שבעה נרות של מנורת זהב דלקו בחן מול פניהם, והבעירו אש בליבם - אש של אמונה וביטחון, שמחה והשתוקקות. אש שתיתן בידם כוח לעמוד מול אויביהם המרובים, קרב אחרי קרב, ולהאמין במטרתם בכל לב. וגם לאחר שתכבה מנורת הזהב - ימשכו לבבותיהם ולבבות צאצאיהם לבער - לייחל, לראות באור ה׳.

אורו של עולם

סיבות רבות ניתנו להדלקת נרות חנוכה, אך נראה שהבסיסית והפשוטה ביותר היא שנרות חנוכה מודלקים כנגד נרות מנורת בית המקדש. אנו מדליקים נר כשאנו רוצים להאיר את החושך, ואכן - ימי החנוכה הם הימים בהם הלילה הוא הארוך ביותר - הימים החשוכים ביותר במהלך השנה. אם אנו מבינים שנרות החנוכה הם רמז למנורה - אז אורם הוא אור המנורה, ומתוך כך אורו של בית המקדש. מכאן אנו יוצאים להבין מה המשמעות של אור זה - אור המקדש, ומתוך כך – מה המשמעות של נרות החנוכייה.

במסכת בבא בתרא (ד ע״א) מובאת אגדתא מדהימה על תחילת דרכו של המלך הורדוס. בשיא האגדתא מספרת לנו הגמרא כיצד הורדוס הורג את כל החכמים חוץ מבבא בן בותא. לאחר שהורדוס מבין כי הוא טעה כשהרג את החכמים הוא מתייעץ עם בבא בן בותא כיצד לכפר על חטאו. עונה לו בבא בן בותא: ״הוא (=הורדוס) כבה אורו של עולם, דכתיב: ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי, ו כג) , ילך ויעסוק באורו של עולם, דכתיב: ״ונהרו אליו כל הגוים״ (ישעיה, ב ב). פתאום אנו מגלים כי המקדש הוא אורו של העולם כולו! מה המשמעות של מושג זה?

תורה אור

על מנת לענות על שאלה זו אנו צריכים לבחון את המנורה ואת מקור אורה. למנורה היו שבעה נרות - שישה נרות הפונים לכיוון הנר האמצעי, ונר אחד שהיה מכוון אח קודש הקודשים. נעקוב אחרי הנר הזה - אל מעבר לפרוכת, אל תוך קודש הקודשים. כעת נמצא את עצמנו מתבוננים בארון הברית, שבתוכו שוכנות לוחות הברית וספר התורה. זהו מקור האור! התורה, הנקראת בארמית ״אורייתא״, היא מקור אורו של העולם, כמו שאומרת הגמרא שראינו מקודם. האור שכיבה הורדוס והאור שהוא מדליק - הם בשורשם ויסודם אותו האור.

אם נשים לב נראה כי קשר רב יש בין המילה ״תורה״ למילה ״אור״. להורות הבטיחה לכתיב עתיד יחיד זה ״אורה״. להסביר למישהו דבר מה מסובך נקרא בלשון המשנה ״להאיר את עיניו״ (למשל בסוף פרק שני במסכת בבא מציעא).

ונהרו אליו כל גויים

נמשיך צעד אחד קדימה, תוך בהתבוננות בפסוק אותו מביאה הגמרא כדי להוכיח כי המקדש הוא אורו של העולם: ״ונהרו אליו כל הגויים״ לקוח מתוך אחת מנבואות הגאולה היפות ביותר בתנך - מספר ישעיה פרק ב׳. אם נתבונן בפסוק ונחפש בו את האסמכתא עליה נשענת הגמרא בדבריה נמצא אותה במילה ״נהרו״. משמעות הפועל ׳לנהור׳ הוא (מלבד - לזרום כמו נהר) להאיר. רמז לדבר אנו מוצאים בתרגום המילה אור לארמית - ״נהורא״.

כעת נתמקד במוקד ובסיבה לנהירה אל ירושלים - ״והלכו עמים רבים, ואמרו: "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית א-להי יעקב! ויו רנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו!" כי מציון תצא תור ה, ודבר ה' מירושלים״ (פסוק ג). ישעיה מנבא כי לעתיד לבוא הגויים ינהו אל הר הבית - כי לשמוע את התורה, ללמוד את חוקות ואורחות עם ישראל. האור הזורם מקודש הקודשים אל המנורה, אורו הזורח של בית של בית המקדש - זהו אור התורה! אך מה המשמעות של הארה זו? ומה הקשר לנרות חנוכה?

אור לגויים

נרות החנוכה מסמלים את אור התורה, שמאיר את העולם. התורה היא דרך ה׳ בעולם, המשמעות והכיוון. בהדלקת נרות חנוכה אנו מאירים כלפי חוץ את האור הזה. החנוכייה, הניצבת בפתח הבית וצופה אל הרחוב, מאירה את החושך ומפיצה את אור התורה בעולם. ״והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך״ מבטיח הנביא ישעיה (ס, ג) לעם ישראל - ונרות החנוכה הם ההתחלה של התגשמות הנבואה הזו.

אור נרות החנוכה הבהב לאורך כל ימות הגלות - החל מחורבן בית שני, דרך מרתפי האינקוויזיציה, מחשכי סיביר ומחנות ההשמדה. אור נרות אלו נתן לעם ישראל במשך כל שנות החושך תקווה - כי יום יבוא ואורם של עם ישראל יזרח ויאיר, יום יבוא ונהיה ״אור לגויים״. ברוך ה׳ קמה מדינת ישראל, והנה אנו מוצאים את החזון מתגשם, לאט לאט, קמעא קמעא, אך מתגשם.

וכשנתבונן בנרות החנוכה נתרגש ונשמח - כי ניחם ה׳ את בתולת ישראל, והוא לוחש לה: קומי אורי, כי בא אורך - כבוד ה׳ עליך זרח!