הרב צבי יהודה הכהן קוק - התיר, אסר, התיר

מה, למען ה', היתה עמדת הרב צבי יהודה קוק בעניין הר הבית? * שנים רבות לאחר הסתלקותו, תלמידיו עדיין מקישים מדבריו לכאן או לכאן, שואבים ממנו צידוק לעמדותיהם בעידן הנוכחי. כבר 32 שנים הם מתווכחים בלהט בעניין ללא יכולת להכריע 

מ'דין כיבוש'. הרב שלמה גורן, הרב דוד כהן - 'הנזיר' והרב צבי יהודה הכהן קוק
ביום שחרור הר הבית

ניתן לעובדות לדבר: ביום שיחרור הר הבית, יום רביעי בשבוע, כ"ח באייר תשכ"ז (2.6.67), דרכו רגלי הרב צבי יהודה קוק על הר הבית. הוא היה אז יחד עם 'הרב הנזיר' – הרב דוד כהן, עם הרבצ"ר הרב שלמה גורן ועוזרו מנחם הכהן. "בחלל האוויר הדהדו יריות", סיפר כעבור שלושה חודשים 'הרב הנזיר' לשבתי דניאל בראיון לעיתון 'הצופה'. "שער יפו היה עדיין בידי הלגיונרים. האם לחכות עד שהעיר כולה תטוהר מהאויב? לא. אי אפשר לא לנסוע. באנו אל תחומי הר הבית. אחר דין ודברים קצר הוסכם בינינו שעלייה של כיבוש, עלייה יחד עם הלוחמים, אינה בכלל איסור. ההר כולו היה שרוי בתכונה מלחמתית מליאה. ירדנו במדרגות של בניין בית הדין המוסלמי ומצאנו את עצמנו לפני הכותל".

זה היה אירוע מבלבל עבור תלמידי הרצי"ה קוק, שבמהלך 15 השנים שחלפו מאז ועד פטירתו נחשפו בעיקר לעמדתו שוללת-העליה ההרה. שבועות אחרי המלחמה נמנה הרב צבי יהודה קוק על הרבנים החותמים על כרוז שקרא להמונים להימנע מלהעפיל למקום הקדוש בעולם. תלמידיו, בפרט הרב שלמה אבינר, מספרים על ביטויים חריפים אפילו יותר בנוסח "הר הבית מחוץ לתחומנו" או "בהר הבית אנחנו סאטמר" שנשמעו מפי הרב צבי יהודה. מספרים שהרב לא חייך כשדיברו איתו על ענייני ההר, והחיוך שב לפניו רק כשהסיחו את דעתו לנושא אחר. מייחסים לו את תפיסת 'הריחוק המקרב' הגורסת שדווקא הריחוק מההר מביא לקירבה אל הקודש, ואילו הקירבה וההגעה למקום דווקא מרחיקות ממנו.

"כשבאים אלי אנשים בטענה שהגיע הזמן לבנות את בית המקדש", התבטא פעם, "אני אומר להם: מה שאתם תובעים אינו נובע מריבוי התורה שבכם, אלא ממיעוט תורה... אמרתי לאנשים שתובעים את בנין בית המקדש: בוער לכם לבנות את בית המקדש?! לא בוער! קודם כל נבסס את מלכות ישראל" (שיחות הרצי"ה, פרקי משיח). ואכן, ההנחה שהרב צבי יהודה קוק התנגד בחריפות לעיסוק בענייני המקדש ולעליה להר הבית חילחלה עמוק בציונות הדתית. במשך שני דורות הדעה הזו עיכבה את התפתחות תנועות הר הבית היהודיות ומימוש יעדיהן.

אלא שלמען האמת, לגמרי לא בטוח שזו אכן היתה עמדת מורה הדרך המובהק של הציונות הדתית. לא מעטים טוענים, וזה כולל את הגורמים שהיו הקרובים ביותר לרב צבי יהודה, שעמדתו היתה שונה בתכלית. כך למשל הרב שלמה רענן הי"ד, נכדו של הראי"ה קוק ואחיינו של הרב צבי יהודה (שנרצח בביתו בחברון לפני למעלה מ-15 שנים לאחר שמחבל חדר לבית) כתב: "זה דבר ברור ללא צל של ספק, כי הסבא רבנו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות [להר הבית. א"ס] במקומות המותרים. ובוודאי מצווה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר".

בספר שהוצא לזכר הרב רענן, בשם 'נשמה של שבת', מסופר: "ר' שלמה למד את הספר 'משפט כהן' [ספר שו"ת של הראי"ה קוק. א"ס] עם הרב צבי יהודה זצ"ל. בספר יש תשובה ארוכה בעניין הר הבית, סימן צו, ובה נאמר בין השאר שאסור לעלות להר הבית. רבי שלמה הבין מהרב צבי יהודה שהיום המצב השתנה, ועל כן נהג לעלות מדי פעם למקומות מסויימים בהר הבית והיה בין החותמים למען עליה להר הבית".

"היה מרעיש עולמות"

הרב שאר ישוב כהן:

"אילו ידענו אז שהמצב (בהר הבית) יהיה כמו שהוא היום,

אני בטוח שעל זה גם מורנו הרב צבי יהודה היה מרעיש עולמות"

צילום: פלאש 90

טענות דומות נשמעות גם מפי הרב שאר ישוב כהן, עד לאחרונה רבה של חיפה ומי שללא ספק היה מקורב מאוד לרב צבי יהודה קוק. הרב שאר ישוב הוא גם בנו של 'הרב הנזיר' שכאמור עלה עם הרצי"ה להר ביום השיחרור. במכתב ששיגר לאחרונה לחברי עמותת 'ישי' החותרים להקמת בית כנסת על הר הבית, כתב הרב שאר ישוב כהן באופן חד משמעי: "דעתו של מורי ורבי... היתה שיש לעשות הכל כדי להחזיר עטרה ליושנה ואת השליטה בהר הבית ומקום המקדש לידי עם ישראל. בכמה שיחות שזכיתי להן עם מורי ורבי זצ"ל בנושא זה אמר שלא רק בזמן הכיבוש, שאז בא יחד עם אבי מורי... הרב הנזיר זצ"ל ועם גיסי הרב גורן זצ"ל דרך הר הבית, אלא גם כיום הוא תומך בכך שאנו היהודים צריכים להתפלל ולהיות השולטים בקדושה ובטהרה בהר הבית – אבל זה חייב להיעשות על-ידי החלטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, והוראות הרבנים הראשיים לישראל. לכן הוא נמנע מעליה להר הבית, אבל בפירוש עודד אותי להתאמץ, בוועדה [במועצת הרבנות. א"ס] שנבחרה לדיון בנושא, שתסכם הכל באופן חיובי. לצערי שניים מחברי הוועדה היו בעד ושניים נגד, והעניין נשאר ללא הכרעה".

וחשוב מכך: "לעניות דעתי, אילו ידענו אז שהמצב יהיה כמו שהוא היום, שלטייל בבגדי פריצות מרשים השוטרים גם ליהודים אבל להתפלל אוסרים, ומקפידים שחס וחלילה לא יתפללו שם או יגידו פרק תהלים, ואת זה מרשים רק ליד הכותל המערבי אבל לא על הר הבית – אני בטוח שעל זה גם מורנו הרב צבי יהודה היה מרעיש עולמות".

במאמר שפירסם הרב אברהם וסרמן מישיבת רמת גן לפני למעלה מעשור, הוא ניתח את התייחסויותיו הכתובות (המעטות) של הרב צבי יהודה קוק לעניין העליה להר הבית והגיע אף הוא למסקנות דומות. הוא מצטט את דברי הרצי"ה שפורסמו בספר 'לנתיבות ישראל' (1977-תשל"ז): "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליו מפני היותנו עוד על-פי ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת פוגעת וגורעת במשהו בערך הבעלות הקניינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקודש הזה... ברשותנו ובעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצת חיילינו הנמצאים שם שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו".

דברים דומים איתר הרב וסרמן גם בשיחות הרצי"ה ליום ירושלים (עמ' 89): "זאת עובדה שהר-הבית בידינו. אנו בעלי בית על הר-הבית, ולא הערבים. הם באים ברשותנו כי אנו מסכימים מרצוננו... שר הביטחון אמר שאם נרצה ניקח בולדוזר ונסלק את המסגד מהר-הבית. יכולים אנו לעשות זאת, אלא שיש לנו חשבונות פוליטיים משך כמה שנים עד שהדברים יסודרו".

הרב וסרמן מסיק מדברי הרצי"ה שתי מסקנות. ראשית, שהשטח שאליו אסר הרצי"ה קוק לעלות הוא רק זה האסור על פי ההלכה גם לאחר טבילה, כלומר בהחלט לא כל שטח ההר: "גם בהר-הבית מדובר רק במקום שבו אסור לטמא-מת להיכנס. על-פי זה נראה שלדעתו אין כל איסור הלכתי לעלות לפחות למקומות המותרים לפי כל הדעות". ושנית, שהרצי"ה "ראה את הריבונות כעניין ממשי ולא רק הצהרתי. זו הסיבה שהאריך לפרט את העובדה שגם כשהמוסלמים עולים להתפלל שם, חיילינו נמצאים במקום 'ושומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו'".

ולאור זאת מסכם הרב וסרמן: "קשה לדמיין מה היה הרב אומר לו ראה שאין אפילו חייל אחד על ההר והמוסלמים עושים כבתוך שלהם, ואמירה מהסוג שאמר שר-הביטחון אז עלולה להביא היום להתלקחות מלחמה כוללת ולכן איש לא יעז היום לומר דבר כזה. בפועל לא מתקיימת ריבונות ו"חיילינו ושוטרינו" אינם מעזים כמעט להיכנס להר אפילו בזמן מהומות קשות. המוסלמים לא רק מסדרים את סדרי התפילה של עצמם אלא חופרים בהר והורסים עוד ועוד שרידים מבית-המקדש, והממשלה לא מחילה בפועל את החוק הישראלי שם".

"אך טבעי הוא", משוכנע אם כן הרב וסרמן, "להסיק מכאן שגם כיום יש לתבוע ריבונות ממשית. כיצד? הנתונים השתנו לבלי הכר. במצב הנוכחי ברור לכל שרק לחץ ציבורי של ממש הדורש ריבונות על ההר, יוכל לשנות את רוע-המצב. כיום, צה"ל נמצא רק במקום בו נמצאים אזרחים יהודים, או בקרבתו. הכיבוש הפך להיות מכיבוש צבאי ל'כיבוש אזרחי' המביא את הצבא בעקבותיו". ובקיצור: "רק אם יעלו אזרחים רבים להר-הבית, על-פי ההלכה, תחזור לשם גם הנוכחות של כוחות הביטחון".

"לומר 'בהר הבית אנחנו סאטמר' זו אפיקורסות". הרב ישראל אריאל
צילום מרים צחי

תלמיד נוסף של הרצי"ה קוק שהבין כך את עמדת רבו הוא כמובן הרב ישראל אריאל, מייסד מכון המקדש. ערב יום ירושלים האחרון מתח הרב אריאל ביקורת קשה על התפיסה הגורסת שהרצי"ה אסר את העליה: "מי שאומר 'בענייני המקדש אנחנו סאטמר', מטיל כתם על מרכז הרב. הרי זה כמי שאומר: בעניין ארץ ישראל – אני מאמין בתורה, בעניין המקדש אני אפיקורס. התרגלנו שיש חסידות חב"ד, חסידות גור וחסידות בעלז – עכשיו יש גם 'חסידות מרכז'. אם תורת תלמידי הרב צבי יהודה פירושה הכחשת המקדש – לא יהא לנו חלק ונחלה ב'השקפה חסידית' זו".

ואילו הרב שלמה אבינר, האדם המזוהה ביותר עם הנחלת תפיסת 'בהר הבית אנחנו סאטמר', דוחה מכל וכל את הטענות הללו. את עמדתם של הרב שלמה רענן הי"ד והרב שאר ישוב כהן בדבר תמורה בעמדת הרצי"ה קוק בעניין הר הבית הוא מכנה "המצאה": "הרצי"ה והראי"ה קוק לא אמרו אף פעם דבר כזה. 'המקומות המותרים' בהר היו קיימים גם בזמן הרצי"ה וגם בזמן הרב קוק, והם אף פעם לא אמרו 'תעלו למקומות המותרים'. אינני יודע אם קיימת זכות מוסרית לומר בשמו של אדם ההפך הגמור ממה שאמר בחייו בטענה שהמציאות השתנתה. הרי כך ניתן לבטל כמעט מה שכל אדם אמר בטענה  שכיום המציאות שונה.

"שנית, מי שלומד לא רק את האמירה של הרב קוק לא לעלות להר הבית אלא את כל מכלול הנימוקים במאמריו הארוכים ובשיחות בעל פה שנרשמו מפיו, וכן בדברי הרב קוק עצמו שכמובן אינם מנותקים מכך, איננו יכול להעלות על הדעת דבר כזה. שם יש הבחנה כזו: את ארץ ישראל צריך לכבוש, צריך לעלות אליה, להתנחל וליישב, אבל הר הבית הוא עולם אחר. זה עניין של שכינה וקדושה".

אם מדובר באיסור חמור כל כך, למה הרב צבי יהודה עלה להר ביום השיחרור?

"ייתכן שהוא לא ידע איפה הוא נמצא, ושנית – מלחמה זה סיפור אחר. מלחמה היא באמת זמן של כיבוש".