המוות והרע בית הבחירה

גיליון 146 | כ“ד שבט תשע“ד | פרשת משפטים

המוות והרע בית הבחירה

אפיפורה בתורה

השבוע נתעסק בפרשת רצח סבוכה. לא מדובר כאן על תכנית בילוש משטרתית, אלא על קטע מפרשת השבוע. את העיון נפתח במשחק - “מצאו את יוצא הדופן“! קראו את הפסוקים הבאים ואמרו אילו פסוקים אינם שייכים:

(יב) מכה איש ומת מות יומת.

(יג) ואשר לא צדה, והא - להים אנה לידו - ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה.

(יד) וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה - מעם מזבחי תיקחנו למות.

(טו) ומכה אביו ואמו מות יומת.

(טז) וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת.

(יז) ומקלל אביו ואמו מות יומת. " (שמות, כא).

מצאתם ? אתן לכם רמז. בספרות ישנו מושג הנקרא ”אפיפורה“, דהיינו - מילה או יותר שחוזרות על עצמן בסופו של כל משפט. לאפיפורה ישנן מספר מטרות - לתת לשיר מקצב, להדגיש רעיון ולהפנות את תשומת ליבנו להבדלים שבין השורות השונות. בקטע לפנינו ישנה אפיפורה ברורה - ”מות יומת!“ הפעם קטיעתה של האפיפורה באמצעה, וההמשך בצד השני, הן אלו שממקדות את תשומת ליבנו. באמצע שורה של מקרים בהם הנאשם ”מות יומת“ נמצאים שני פסוקים, ארוכים יותר, מסובכים יותר ובעלי אופי שונה. המסקנה - מטרתם למשוך את תשומת ליבנו להבדל בינם לבין שאר הפסוקים וללמד אותנו שיעור חשוב בדיני נפשות.

רוצח בשגגה ורוצח בזדון

ובכן, בלב שורות הפסיקות לגבי גזר דין מוות על הנאשמים אנו מוצאים שני פושעים שדינם שונה - מדובר על מקרים בהם הרוצח ממלט את עצמו מקום מסויים ובכך מציל (או לפחות מנסה) את נפשו. המקרה הראשון הוא רוצח בשגגה, אשר הא-להים גלגל לידו טעות במהלכה הוא הביא למותו של איש. במקום לתת לו דין ”מות יומת“ ה‘ מקדיש לו מקום אליו הוא בורח ושם הוא מקבל חסינות. נשים לב לשני דברים מעניינים:

א. הכינוי שמקבל אותו ביש מזל הוא רוצח בשגגה. לא מדובר כאן על אדם תמים ומסכן, אלא על רוצח. אמנם בשגגה, אך בכל זאת - רוצח.

ב. הקב“ה מגלגל את הרצח לידיו. זהו רצח עליון בדם קר, אם אפשר להגיד. ה‘ הביא לכך שאותו אומלל יהרוג אדם אחר, והכין מראש את מקום המפלט.

דקדוק נוסף הוא בשימוש בגופים השונים בפסוק. הא - להים, בגוף שלישי - נסתר, מביא את אותו אדם לרצח, ואילו אני (דהיינו - הא - להים בגוף ראשון - מדבר) מצווה על נתינת עיר מקלט לאותו פושע. הפסוק השני נוגע לרוצח בדם קר. מדובר כאן על אדם שתכנן בקור רוח מזימת רצח, ובה גם תכנית מילוט לפיה הוא יגיע אל המזבח ושם ימצא מקלט מגואל הדם המבקש לנקום בו ומאנשי החוק המבקשים להעניש אותו. ה‘ מכריז כי סופה של מזימה שפלה זו הוא בגרירתו של אותו רוצח מבית המקדש והענשתו לפי כל חומרת החוק - מוות. נשים לב לגוף בו משתמש גם הפסוק הזה. לא מדובר כאן על ”המזבח“ אלא על ”מזבחי“ - מזבחו של הקב“ה ממש!

נשאלת השאלה - מה פתאום מוצא הרוצח בבית המקדש ובמזבח מקום בר חסינות מנקמה או עונש? מאיפה מגיעה ה“הווא אמינא“ (=הייתי אומר ; דהיינו - המחשבה הראשונית) לפיה מספק המזבח מקלט לרוצח? אנו יודעים גם כי המקומות שישים ה‘ כמקלט לרוצח בשגגה הם ערי הלוויים. מדוע ערי הלוויים, אשר קשורים גם כן בעבודות המקדש והמזבח, הן מקום המקלט?

אחרי הרוצח הראשון

התשובה לשאלות שהצבנו עמוקה ורחבת היקף, ואין כאן מספיק מקום לפרוש את כולה. בעז“ה ניגע בחלקה השבוע, ובפרשת מסעי, העוסקת ביתר הרחבה בדיני רוצח בשגגה וערי מקלט, נמשיך. על מנת לגשת אל השאלה עלינו לחזור אחורה - אל הרוצח הראשון. בספר בראשית פרק ד אנו נפגשים בקין והבל המקריבים קרבנות לקב“ה. ה‘ שועה אל מנחתו של הבל ולא אל מנחתו של קין. קין מתמלא קנאה ופניו נופלות. ה‘ פונה אליו ושואל בתמימות : "למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ! ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (ו-ז). פירושו של משפט זה הוא - אם תהיה טוב ותשלוט בעצמך תוכל לשאת את הכעס וחרון האף המבקש לשלוט בך. אם לא תיטיב - יבוא החטא, ימשול בך, ויביא למפלתך! במקום לנחם את קין או להסביר לו מדוע הוא אינו שועה למנחתו, ה‘ בוחר לחנך את קין ולהעביר לו סדנה על שליטה בכעס. ממשרדיו של קין לא נמסרה תגובה לפנייתו של הקב“ה, אך בפסוק הבא אנו רואים כיצד קין תופס את הבל בשדה ורוצח אותו. ה‘ פונה אל קין בשנית, ולאחר דו שיח קצר מאשים אותו בהרג. הרי מותו של הבל נגרם כתוצאה מחוסר קבלת קרבנו של קין ומהניכור כלפיו. ה‘ מגלגל לידיו של קין רצח במזיד! מדוע ה‘ מאשים אותו בצורה כל כך ישירה, בשעה שה‘ בעצמו גלגל את הדבר לידיו?

אחרי הרוצח בשגגה הראשון

התשובה נמצאת בדבריו של הקב“ה לפני הרצח: התורה איננה דטרמיניסטית (תורה פילוסופית לפיה הכל נתון ביד הגורל). על פי התורה לכל אדם ניתנת בחירה חופשית והוא מסוגל לשלוט במעשיו למרות הגורל שנגזר עליו. קין היה מסוגל לבחור שלא להרוג את הבל. נשים לב - ה‘ לא נוהג כלפי קין כפי שהוא קובע בפרשתנו. מסתבר שישנו תקדים משפטי לפיו רוצח בזדון איננו מקבל דין ”מות יומת“ אלא גולה. מסקנתי - קין הוא רוצח בשגגה. כמו הרוצח בשגגה שבפרשתנו, אשר גם לידיו מתגלגלים הרצח והאשמה, כך גם קין נגרר אל החטא. גלותו של קין היא אל "ארץ נוד קדמת עדן" )טז), הלוא היא האדמה שמול בית המקדש (הוא גן עדן , ואכמ“ל . עיין ב“ותחזינה“ ליום כיפור לפני כשנה). מדוע גם קין וגם הרוצח בשגגה גולים אל מקומות הקשורים בבית המקדש ?

”לרצונו“

בית המקדש נקרא גם ”בית הבחירה“. מה משמעות שם זה? לפי הפשט, ה‘ בחר בו כמקום השראת שכינתו, ולכן זהו שמו, אך ישנו מובן עמוק יותר לשם זה. בית המקדש הוא מקום של רצון חופשי. חיפוש מהיר בכל מאגר ספרי יהדות יעלה כי המילה ”לרצונו“ מופיעה פעם אחת בלבד בכל התנ“ך - "אם עולה קרבנו - מן הבקר זכר תמים יקריבנו. אל פתח אהל מועד יקריב אותו - לרצנו לפני" (ויקרא, א ג). ה‘ מכריז כי בלי הרצון של המקריב - אין הקרבה. רק כשיהיה רצון יהיה הקרבה (והתקרבות) לפני ה‘. המקדש, כמקום המבטא רצון אמיתי ובחירה חופשית בקרבה לה‘, הוא מקום המפלט של הרוצחים בשגגה, אשר לא בחרו בהרג והוא התגלגל לידיהם. אשמתם של רוצחים אלו וכיוון הפשע המזעזע הזה מהשמיים לידיהם הוא תוצאה ל אישיות מקולקלת, של פגם פנימי ורקע רקוב. דוגמא לקח ניתן לראות במחזה המרשים והמזעזע ”מקבת‘“ של וויליאם שייקספיר, בו חושפות המכשפות את תאוותיו הכמוסות של מקבת‘ ומביאות אותו לשרשרת רציחות מחרידה. גם הרצח בשגגה מביא את החוטא אשר נפשו מושחתת מבפנים אל גלות מאדמתו (נקודה בה לא נגיע במסגרת זו - אך יש לגעת בה) ואל שכינה בבית הבחירה, לתקן את בחירותיו ולטהר אותו בטרם ירצח – והפעם במזיד. זהו גלגול א-להי, כביכול דטרמיניסטי, המקדים תרופה למכה ומביא לאדם את אפשרות התיקון לפני שקלקל. את אותו הדגם אנו מוצאים אצל קין, שזוכה להתגלות א-להית המזהירה אותו מביצוע הפשע לפני שהוא התקיים. בהשוואה זו אנו חותמים את המעגל בין הרוצח בשגגה לבין קין - ואת התיקון של שניהם.

המוות והרע בבית הבחירה

וכעת ניגע ברוצח במזיד. הרוצח הזה עושה שימוש ציני בא-להים (בלשונו החודרת של אביב גפן), ובוחר להפוך את בית הבחירה למקלט גם בפני הבוחרים ברע. המקדש, כמקום של כפרה והיטהרות, עלול לאפשר גם לרוצחים בדם קר לנקות את ידיהם אשר דמים מלאו בדם קרבן הכפרה ולהתחמק בטענה זו מעונש. התשובה שניתנת לאנשים שפלים אלו היא היא - "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים!" (דברים, ל טו - יט). אתה בחרת ברע, ובחרת במוות, ולכן מעם מזבחי תילקח אל מותך ! כאן אין ”מזבח“ כללי, המסמל את הקשר, החיבור וההתקרבות בין ה‘ לאדם. כאן יש ”מזבחי“ - מזבחו של ה‘ בלבד. הרוצח הפסיד את האפשרות לחיבור לה‘ דרך בחירה בטוב, בחיים ובקרבה - התקרבות - קרבן. הוא בחר ברע וכעת עונשו - המוות, ייקח אותו אפילו מהמקום בו ניתן היה לבחור בטוב ובחיים.