האיש שנכנס לערפל

גיליון | 541 י"ז שבט תשע"ד | פרשת יתרו

האיש שנכנס לערפל 

זה מדהים איך שהתורה חושפת לפנינו סרט אקשן בכמה שורות קצרות. אנחנו, שהתרגלנו לפסוקי התורה, מתקשים לדמיין את הסיטואציה. בלב מעמד עשרת הדיברות המרטיט ניצב העם לפני משה, "ויאמרו אל משה: דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו א-להים, פן נמות!" משה שרוי באותה העת בעולמות עליונים, מחובר אל א-להי חייו, מסביר לעם את פשר המעמד נורא ההוד: "ויאמר משה אל העם: "אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא הא-להים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם-לבלתי תחטאו" ההסבר הפשוט לא קונה אותם -"ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם הא-להים" (שמות, כ טז-יח). כמו הקאובוי שרוכב על סוסו לעבר השקיעה בסיומו של מערבון, פוסע משה איש הא-להים אל הערפל, והעם ניצב מרחוק, מביט בפחד, ביראה ובהערצה.

לאחר שנכנס משה אל הערפל, רגע לפני סיומו של פרק כ, תום הפרשה ותחילת סקירת המשפטים והחוקים של עם ישראל התורה מוסיפה קטע קצר-ציווי מה‘ אל עם ישראל. אם נשים לב נגלה כי הציווי הזה הוא ההתגלות בה נכח משה בהיכנסו לערפל. משה מסתובב לאחר שיחתו עם העם, נכנס אל הענן הלבן שמולו ובפנים נפגש עם ריבונו של עולם, שמצווה על הכנת מזבח האדמה. על פי ההתבוננות הזו אנו מבינים כי לציווי הזה ישנה חשיבות יוצאת דופן, יתרה, ואנו צריכים להבין את פשרה ואת מטרתה. כמו כן-מדוע לא מופיע הציווי על בניית מזבח האדמה יחד עם הציוויים על בניית שאר הכלים-בפרשת תרומה שנקרא עוד שבועיים?

המבנה הכיאסטי של הפרשייה

על מנת לענות על שאלות אלו אשתמש בשיטה להתבוננות בפסוקים היוצרת מהם" מבנה כיאסטי", דהיינו הקבלת החלק הראשון לחלק האחרון, החלק השני לחלק האחד לפני האחרון, עד יצירתה של ’ מנורה‘. בעזרת שיטה זו אנו רואים מה המוקד והמרכז של הפרשה שהביאה התורה, ומה בעצם מצוי בליבם של הפסוקים.

נפתח בהסבר (את לשון הפסוקים תוכלו למצוא בעמוד הבא). פסוק כ עוסק באיסור עבודה זרה, וניתן להקביל אותו בקלות לפסוק כג, הנוגע באיסור גילוי עריות. את חלקו הראשון של פסוק כא, הנוגע בבניית מזבח אדמה, נקביל לפסוק כב, הנוגע בבניית מזבח אבנים. המסקנה שנבעה מחלוקה זו היא כי מרכז הפרשייה היא אמירתו של הקב"ה: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". ואכן, ניתן לשים לב כי לאמירה זו אין אופי של ציווי או הוראה, אלא סוג של הצהרה או הכרזה. מה פשרה של הצהרה זו? מה היא מלמדת על הפרשייה ועל ההתגלות המסתורית בערפל? שאלה נוספת היא-מה מטרתו של הפסוק הראשון, פסוק יט: "ויאמר ה ' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם"? מדוע הוא חלק מהפרשייה ומה הוא יכול ללמד אותנו עליה? לפני שנמשיך, נסדר את הצורה הכיאסטית שהגנו כעת בתרשים:

──┐        לא תעשון איתי א-להי כסף, וא-להי זהב לא תעשו לכם.

 ┐─┼──  מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך.

 ┼─┼──  בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

 ┘─┼──  ואם מזבח אבנים תעשה לי-לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה.

      ┘──   ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו.

עולת התמיד העשויה בהר סיני

בספר במדבר, כאשר מקבל עם ישראל את הציווי על הקרבת קרבן התמיד, משתמשת התורה בביטוי מיוחד: "עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה'" (כח ו). מה הקשר בין עולת תמיד לבין הר סיני? את התשובה (שמופיע גם ברש"ר הירש על אתר ובפירוש הרמב"ן בתחילת פרשת תרומה) נותן הקב"ה בהתגלות מיוחדת, בין נבכי הערפל, ממש לאחר מעמד עשרת הדיברות - בסוף פרשתנו. את הפרשייה פותח הקב" ה באמירה ברורה מאליה, מעין קבלת אישור - "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", ראינו! וודאי! לפני כמה דקות? כבר הספקנו לשכוח? מדוע אתה צריך לוודא את זה? ובמוקד הפרשה, ללא שום קשר לציווי, מבטיח ה‘ כי "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". מדוע באה ההבטחה באמצע הציווי? מה פשר ההבטחה?

לאחר מעמד הר סיני מצווה הקב"ה את משה ולהורות את בני ישראל על הקמת מקום משכן, מזבח קבוע באדמה, בו תמשיך התגלות מעמד הר סיני. אמנם האירוע קרה, אך הוא לא תם. על המזבח, שיוקם בכל מקום שה‘ יזכיר את שמו, תתרחש ההתגלות. אנו-העם שראה כיצד ה‘ מדבר מהשמיים, נמשיך לראות זאת. נמשיך לראות כיצד הוא מדבר, אך הפעם-מהאדמה. מהמזבח שנבנה לו. מתוך המאמץ האנושי. הציווי הזה חייב להתרחש מיד בתום מעמד הר סיני. הציווי, שמכריז כי יש קשר בין הקב"ה לאדם, וחשוב מכך - בין האדם לקב"ה. הציווי, שמורה לנו כיצד להבעיר את האש הנוראה של הר סיני על האדמה, בצורת אש המזבח, וכיצד להקריב עליה, בכל יום פעמיים, את עולת התמיד העשויה בהר סיני.