להודות לה' גם על השלבים/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || פרשת יתרו תשע"ז

לאיזה חג התכוון אהרון? • מה היתה הטעות של העם? • למה חז"ל מתרעמים על משה ועל ישראל? • איך הדברים קשורים לימינו?

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

בפרשתנו נקרא על מתן התורה לעם ישראל, נראה שהיתה כוונה למשה ולישראל שיעשו חג לפני ה' על כל הטובה שעשה עמם. שכן עד עתה היתה גאולה גשמית ומזמן מתן תורה יש גאולה רוחנית, ממילא הזמן לקבוע חג לה' היה לאחר מתן תורה. הוא הדבר שאנו מוצאים אצל אהרון ארבעים יום לאחר מתן תורה, כשישראל רואים שמשה בושש לרדת מן ההר, והעם תוהה ומחפש מי שינהיגם במדבר, והנה קם אהרון בונה מזבח ומכריז: 'חג לה' מחר!'

וכי מי הסמיך את אהרון להכריז על חג לה'! אולם, בהמשך לאמור, כך סברו משה ואהרן מלכתחילה, לחוג חג גדול לה' עם קבלת התורה מסיני. ידע אהרון כי מחר עתיד לרדת משה עם הלוחות וזה הזמן לחוג לפני ה' – כמתוכנן.

המדרש בשמות (לב, ה) אומר: 'וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: חַג לה' מָחָר!' ואכן תחילה החל העם לחוג כמתוכנן, ככתוב: 'וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים', אך סופם של דברים שהעם והערב רב הפרו את עצת אהרן, ככתוב: 'וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ - וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק!'

כך הפך החג הגדול המתוכנן על ידי משה ואהרן כחג קבלת התורה, למפח נפש ושבר גדול.

ואולי זו התרעומת של חז"ל על משה וישראל. שכן, לעיתים מתוך הרצון להגיע לעבודת ה' שלימה ולחג מושלם, כדי להודות לה' על כל הטובה כולה, מתעלמים משלבי הביניים, מתעלמים מדרגה חלקית בדרך אל פסגת ההצלחה והשלימות. חז"ל באו ללמדנו כיתרו, שיש להודות לה' גם על ישועה חלקית. הצלה גשמית אף היא ישועה גדולה הצריכה הודיה לה'. עצם העובדה שישראל עומדים לרגלי הר האלוקים במקום שבו התחילה שליחות משה, אף היא נושא להודיה. אכן, כך תיקנו חכמינו ז"ל בהגדה של פסח: 'אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו!'

אף בימינו אלה: הס מלהודות לה'! וכי אפשר להודות לה' על הקמת מדינת היהודים מחדש?! הרי אין זו מדינת התורה, היכן מעמד הר סיני! היכן הלוחות! בלעדיהם גם שחרור הארץ גם שחרור מקום המקדש – כאילו לא היו! בהעדר חג לה' על הטובה - 'שקירבנו לפני הר סיני', ובהעדר 'ברוך ה'!' - מה נותר? - 'וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ - וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק!'.

הר סיני הוא הר הבית

פרשת המקדש | יתרו || שמואל בן חמו

מעמד קבלת התורה התקיים בהר סיני. הר סיני נבחר מבין כל ההרים ושאר המקומות • ננסה להבין את הייחודיות של הר סיני ומדוע דווקא הוא זכה לקבל את התורה • ראשית נמצא רמזים המקשרים את הר סיני להר הבית. 

↓ מאת: שמואל בן חמו

כאשר התורה אוסרת לעלות להר סיני ולגעת בו היא מזהירה את בני ישראל שלאחר שישמעו קול שופר של יובל הם יהיו רשאים לעלות להר. השופר יהווה הסימן שהשכינה הסתלקה מהר סיני. כמו שכתוב: בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר (שמות יט,יג). רש"י ובעל הטורים מפרשים שזה לא סתם שופר מקרן איל אלא זהו השופר של אילו של יצחק אבינו שהיה בזמן העקידה בהר המוריה. " הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, ושופר של אילו של יצחק היה:" (רש"י שמות יט,יג). 

בעל הטורים מדגיש שהשופר הגיע פיזית למעמד הר סיני: " ב' במסורה. הכא ואידך במשוך בקרן היובל שגם לשם נזדמן להם שופר מאילו של יצחק..." (בעל הטורים שמת יט,יג). זהו רמז ראשון המקשר את הר סיני לעקידת יצחק שהתרחשה בהר הבית. 

בנוסף לכך בהמשך הפרק, רש"י מפרש שהקב"ה השכין את השכינה בראש ההר כמו מצעים של מיטה. רש"י התבסס על המכילתא (שמות יט,כ) שמשתמש במשל של כר בראש המיטה כדי לצייר את השכנת השכינה בראש ההר. 

כמו שכתוב: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה: (שמות יט,כ). 

" יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם:" (רש"י שמות יט,כ). 

המיטה מזכירה את בית המקדש שהינו מקום של פריה ורביה וחיבור בין הקב"ה ובין ישראל. 

כמו שמובא במדרש תנחומא:"... הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו (שם שיר השירים ג) מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה, אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש ולמה נמשלה בית המקדש למטה, מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכה היו פרין ורבין, ..." (מדרש תנחומא פרשת נשא סימן ט). 

מעמד הר סיני וקבלת התורה מהווים מעין חתונה בין הקב"ה ובין ישראל. לכן הפסוקים המתארים את מתן תורה רומזים על קשר בין בני זוג שמתקיים במקום המיוחד להם שהוא מקום המקדש. 

המשנה במסכת תענית אומרת את זה בצורה מפורשת: וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָהּ בְיָמֵינוּ. אָמֵן: (תענית פרק ד משנה ח). 

מתן תורה הוא יום הנישאוין עם הקב"ה כביכול. 

רמז נוסף נמצא בפירוש רבנו בחיי על התורה כאשר הוא משווה את קדושת הר סיני לקדושת הר הבית. 

כמו שכתוב: " ולפי זה היו ד' מדרגות זו למעלה מזו וזו לפנים מזו, ואלו הם: תחתית ההר, וראש ההר, וענן, ועב הענן. ומצינו דוגמתם בבית המקדש: שער העזרה כנגד תחתית ההר; והעזרה עצמה כנגד ההר עצמו; וההיכל לפנים כנגד פנימיות הענן; בית קדשי קדשים שהוא לפנים מן ההיכל הוא כנגד עב הענן, הוא הערפל אשר שם האלקים. " (רבנו בחיי שמות יט, יז). 

השכינה ירדה על הר סיני בארבע דרגות שונות כנגד בית המקדש: עזרת ישראל, עזרת הכהנים, ההיכל וקודש הקדשים. 

לאחר כל הרמזים האלה מדרש תהילים שופך אור חדש על מהות הר סיני ואומר את הדברים בצורה מפורשת כאשר הר סיני הינו הר שנעקר מהר המוריה. 

כמו שכתוב: " וסיני - מהיכן בא? אמר רבי יוסי: מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו. אמר הקב"ה: הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו - נאה לבניו לקבל עליו את התורה". (מדרש תהלים, הוצאת ר"ש באבער, סח, ט). 

יוצא מכאן שהר סיני הינו חלק ממש מהר הבית שהועבר למדבר סיני לזמן מוגבל של מתן תורה. 

למעשה מעמד הר סיני וקבלת התורה מהווים טעימה קטנה מבית המקדש בהר המוריה. הקב"ה הביא את חלק מהר הבית למדבר סיני כדי לפתות ולשמח את ישראל לקראת העתיד. כאשר הקב"ה רומז לעם ישראל שכל מה שקרה בהר סיני הוא רק הכנה לדבר האמיתי שהו בנין בית המקדש בהר הבית. 

אולי אפשר לפרש בצורה חדשה את הפסוק וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט,יז) המתאר את העמדת הר סיני מעל ראשי בני ישראל כדי להכריח אותם לקבל את התורה. "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (תלמוד בבלי מסכת שבת פח ע/א). 

על פי מדרש תהילים נראה לומר שהר הבית עמד מעל ראשי בני ישראל לא מתוך איום אלא מתוך חזון עתידי של שמחה ואהבה כלפי עם ישראל. 

גם האיום "שם תהא קבורתכם" ניתן לומר שהוא דבר חיובי. לאחר שבני ישראל הרגישו קצת מקדושת הר הבית הם היו מוכנים למות ולוותר על העולם הזה כדי להנות כבר עכשיו מזיו השכינה בעולמות העליונים. 

נראה להוסיף שמאותה סיבה בנו את המשכן במדבר לאחר מתן תורה. הרי לא היה מתוכנן לבנות משכן זמני במדבר אלא בני ישראל היו צריכים להיכנס לארץ, לכבוש אותה ולבנות את בית המקדש בירושלים. 

לאחר שבני ישראל טעמו קצת מקדושת הר המוריה כמו החלה שמופרשת מהעיסה, הם רצו לבנות מקדש במדבר והוא המשכן. כמו שלהר סיני היתה קדושה לזמן מוגבל גם למשכן השכינה לא שרתה לתמיד. לכן משכן שילה לא שמר על קדושתו לאחר חורבנו כמו הר סיני לאחר הסתלקות השכינה. 

אנחנו זכינו לראות את מעמד הר סיני, זכינו לראות את בית המקדש הראשון והשני. טעמנו מכל סוגי הקדושות והנסים שהקב"ה עשה לנו במהלך הדורת. 

למה אנחנו מחכים כדי לחדש את עבודת המקדש ולבנות בשמחה ובאהבה את בית ה'?

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת משה בן סולטנה ויעקב דון ולרפואתם השלמה של מרסל מזל טוב בת איבון פתחון ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה

לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM

פרשה ומקדש: פרשת יתרו

המשך מעמד הר סיני || פרשת יתרו

מעמד הר סיני הנו עדות של רבבות בני אדם וזו הוכחה לקיומו של ה´ יותר מכל פילוסופיה והוכחה מדעית. אך האם אירוע חד פעמי יספק את עם ישראל בעתיד?

↓ מאת: הרב אבי כהנא ורבקה שמעון

הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם (שמות י"ט ט')

מעמד הר סיני נועד לקבע את האמונה בא-ל שהוציא אותנו ממצרים, נתן לנו את התורה על ידי משה עבדו איש הא-לוהים, לעד ולנצח נצחים. התגלות מלאת הוד והדר,  נוכחות א-לוהית שעושה רושם. מיסודות האמונה שלנו. האם אירוע חד פעמי יספק את עם ישראל בעתיד?

המלך בספר הכוזרי, המחפש הוכחות לאמיתות הא-ל בהגיון ובפלפול, כשהוא שומע מפי החבר על קבלת התורה במעמד הר סיני משתכנע באמיתות הא-ל ומגיב כך:

הנה כל השומע סיפוריכם על שהאלוה דבֵר עם המוניכם וכתב לכם לוחות וכדומה אין להאשימו אם יראכם כמגשימי האלוה. אולם גם אתכם אין להאשים, שהרי אי אפשר לכם לדחות עדותם של המעמדים הגדולים, הנשגבים, שאין להטיל בהם ספק, ולכן תצדקו בהשליככם אחרי גֵוכֵם את ההיקש ההגיוני ואת העיון השכלי. (תרגום ד"ר אבן שמואל עמ' כט)

מעמד הר סיני הנו עדות של רבבות בני אדם וזו הוכחה לקיומו של ה' יותר מכל פילוסופיה והוכחה מדעית. לא ניתן להתכחש  למה שרואות העיניים ושומעות האוזניים בקרב מספר רב של בני אדם.

עם ישראל בפרשתנו זוכה להתעלות למדרגת 'נביאים'. נעשה ונשמע. כולנו זכינו להתגלות כבוד ה' במעמד שהוא כמעמד נישואין וקידושין. הקב"ה החתן ואנחנו במדרגת הכלה. אך כנראה יש סכנה שמעמד רב רושם כזה עשוי להשתכח מהלבבות ולכן אנו מצווים לזוכרו בכל יום:

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ..." (דברים ד,ט).

האם יתכן לשמור ולזכור ולנצור יום, יום קשר ממשי, חי עם הבורא רק מזיכרון של אירוע  חד פעמי? כנראה שאין די בזה. על זה בא  הציווי בפרשת תרומה: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. (שמות, כ"ה, ח)

המשכן בנדודי עם ישראל במדבר, ובהמשך בניית המקדש, נועדו  להמשיך את הקשר המתמיד עם הבורא. קשר חי וממשי.  אותו "כבוד ה'" בענן  שנאמר במעמד הר סיני, נאמר אח"כ במשכן: וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.   וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן (שמות מ', ל"ד-ל"ה). גם שלמה מלך ישראל כשהוא בונה את בית המקדש בירושלים חווה מול עם ישראל מעמד שמזכיר את מעמד הר סיני:

אֵין, בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב--אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית ה'. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-ה', אֶת-בֵּית ה'. אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה:  ה' אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.(מלכים א',ח', ט'-יב)

המשך הופעת ה' בעולם באותה צורה של מעמד הר סיני, מבטאת את אהבת ה' לעם ישראל.

משל למלך שהיה לו אוהב, שלח לו: הכן עצמך שאני בא אצלך ביום פלוני... בפרהסיא... ובאותו סוס שרכבתי עליו ביום שנעשיתי מלך... כדי שידעו הכול מהי חיבתך עלי (אוצר המדרשים ילמדנו).

במשכן ובמקדש יש לנו הזדמנות להתקרב לה'. בשפה העברית, לשון הקודש, הבהמה נקראת קרבן, שכן באמצעותה יש לנו את האפשרות להתקרב לה'. בבית ראשון זכינו לראות ניסים במקדש. בבית השני, לצערנו,התגלות ה' לא הופיעה כמו בימי הבית הראשון (יומא כא,ב). איך נחווה את התגלות ה' אלינו בבית השלישי? ימים יבואו ויגידו.

האיש שנכנס לערפל

גיליון | 541 י"ז שבט תשע"ד | פרשת יתרו

האיש שנכנס לערפל 

זה מדהים איך שהתורה חושפת לפנינו סרט אקשן בכמה שורות קצרות. אנחנו, שהתרגלנו לפסוקי התורה, מתקשים לדמיין את הסיטואציה. בלב מעמד עשרת הדיברות המרטיט ניצב העם לפני משה, "ויאמרו אל משה: דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו א-להים, פן נמות!" משה שרוי באותה העת בעולמות עליונים, מחובר אל א-להי חייו, מסביר לעם את פשר המעמד נורא ההוד: "ויאמר משה אל העם: "אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא הא-להים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם-לבלתי תחטאו" ההסבר הפשוט לא קונה אותם -"ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם הא-להים" (שמות, כ טז-יח). כמו הקאובוי שרוכב על סוסו לעבר השקיעה בסיומו של מערבון, פוסע משה איש הא-להים אל הערפל, והעם ניצב מרחוק, מביט בפחד, ביראה ובהערצה.

לאחר שנכנס משה אל הערפל, רגע לפני סיומו של פרק כ, תום הפרשה ותחילת סקירת המשפטים והחוקים של עם ישראל התורה מוסיפה קטע קצר-ציווי מה‘ אל עם ישראל. אם נשים לב נגלה כי הציווי הזה הוא ההתגלות בה נכח משה בהיכנסו לערפל. משה מסתובב לאחר שיחתו עם העם, נכנס אל הענן הלבן שמולו ובפנים נפגש עם ריבונו של עולם, שמצווה על הכנת מזבח האדמה. על פי ההתבוננות הזו אנו מבינים כי לציווי הזה ישנה חשיבות יוצאת דופן, יתרה, ואנו צריכים להבין את פשרה ואת מטרתה. כמו כן-מדוע לא מופיע הציווי על בניית מזבח האדמה יחד עם הציוויים על בניית שאר הכלים-בפרשת תרומה שנקרא עוד שבועיים?

המבנה הכיאסטי של הפרשייה

על מנת לענות על שאלות אלו אשתמש בשיטה להתבוננות בפסוקים היוצרת מהם" מבנה כיאסטי", דהיינו הקבלת החלק הראשון לחלק האחרון, החלק השני לחלק האחד לפני האחרון, עד יצירתה של ’ מנורה‘. בעזרת שיטה זו אנו רואים מה המוקד והמרכז של הפרשה שהביאה התורה, ומה בעצם מצוי בליבם של הפסוקים.

נפתח בהסבר (את לשון הפסוקים תוכלו למצוא בעמוד הבא). פסוק כ עוסק באיסור עבודה זרה, וניתן להקביל אותו בקלות לפסוק כג, הנוגע באיסור גילוי עריות. את חלקו הראשון של פסוק כא, הנוגע בבניית מזבח אדמה, נקביל לפסוק כב, הנוגע בבניית מזבח אבנים. המסקנה שנבעה מחלוקה זו היא כי מרכז הפרשייה היא אמירתו של הקב"ה: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". ואכן, ניתן לשים לב כי לאמירה זו אין אופי של ציווי או הוראה, אלא סוג של הצהרה או הכרזה. מה פשרה של הצהרה זו? מה היא מלמדת על הפרשייה ועל ההתגלות המסתורית בערפל? שאלה נוספת היא-מה מטרתו של הפסוק הראשון, פסוק יט: "ויאמר ה ' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם"? מדוע הוא חלק מהפרשייה ומה הוא יכול ללמד אותנו עליה? לפני שנמשיך, נסדר את הצורה הכיאסטית שהגנו כעת בתרשים:

──┐        לא תעשון איתי א-להי כסף, וא-להי זהב לא תעשו לכם.

 ┐─┼──  מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך.

 ┼─┼──  בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

 ┘─┼──  ואם מזבח אבנים תעשה לי-לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה.

      ┘──   ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו.

עולת התמיד העשויה בהר סיני

בספר במדבר, כאשר מקבל עם ישראל את הציווי על הקרבת קרבן התמיד, משתמשת התורה בביטוי מיוחד: "עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה'" (כח ו). מה הקשר בין עולת תמיד לבין הר סיני? את התשובה (שמופיע גם ברש"ר הירש על אתר ובפירוש הרמב"ן בתחילת פרשת תרומה) נותן הקב"ה בהתגלות מיוחדת, בין נבכי הערפל, ממש לאחר מעמד עשרת הדיברות - בסוף פרשתנו. את הפרשייה פותח הקב" ה באמירה ברורה מאליה, מעין קבלת אישור - "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", ראינו! וודאי! לפני כמה דקות? כבר הספקנו לשכוח? מדוע אתה צריך לוודא את זה? ובמוקד הפרשה, ללא שום קשר לציווי, מבטיח ה‘ כי "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". מדוע באה ההבטחה באמצע הציווי? מה פשר ההבטחה?

לאחר מעמד הר סיני מצווה הקב"ה את משה ולהורות את בני ישראל על הקמת מקום משכן, מזבח קבוע באדמה, בו תמשיך התגלות מעמד הר סיני. אמנם האירוע קרה, אך הוא לא תם. על המזבח, שיוקם בכל מקום שה‘ יזכיר את שמו, תתרחש ההתגלות. אנו-העם שראה כיצד ה‘ מדבר מהשמיים, נמשיך לראות זאת. נמשיך לראות כיצד הוא מדבר, אך הפעם-מהאדמה. מהמזבח שנבנה לו. מתוך המאמץ האנושי. הציווי הזה חייב להתרחש מיד בתום מעמד הר סיני. הציווי, שמכריז כי יש קשר בין הקב"ה לאדם, וחשוב מכך - בין האדם לקב"ה. הציווי, שמורה לנו כיצד להבעיר את האש הנוראה של הר סיני על האדמה, בצורת אש המזבח, וכיצד להקריב עליה, בכל יום פעמיים, את עולת התמיד העשויה בהר סיני.