 |
| רחל סלע עם קבוצת נשים בהר הבית |
רעות עלתה השבוע להר הבית בהדרכתה של המדריכה המנוסה הגב' רחל סלע. העליה של רעות להר הבית היתה שיאה של תהליך שהחל אצלה לפני 17 שנים.
רעות שיתפה את שכניה לישוב שילה בחוויה המסעירה באמצעות המייל הישובי. דבריה עוררו בעיקר תגובות נלהבות, אך גם תגובות ביקורתיות. טרם קיבלנו רשות מכל הכותבים לפרסם את דבריהם, לכן נסתפק בפרסום דבריה הראשונים של רעות, את דבריה בעקבות התגובות ואת דבריה של תושבת הישוב הגב' רחל סלע.
ההודעה הראשונה ששלחה רעות בדוא"ל הישובי:
כשהייתי בת 17 הייתי בסיור במנהרות הכותל ונחשפתי לשקר הגדול של הכותל המערבי, שכאילו הוא מקום קודשנו ומוקד שאיפתנו, אך למעשה הוא אחד מארבעת הקירות התומכים במתחם הר הבית, שעליו עמד המקדש. מאז לא ממש הבנתי מה עושים שם. אמנם שיפרתי עמדה וכיוונתי את גופי אל מקום קודש הקודשים, אבל יחסי לתפילה מול הכותל לא השתפר...
חלפו 17 שנים נוספות, וזכיתי לעלות להר הבית בהדרכת רחל סלע ובהובלתה הרוחנית. נחשפתי לאמת. בשערי הר הבית עמדתי וברכתי שהחיינו. בכל זמן השהות שלנו על ההר הייתה תפילה. תפילה במקום הקדוש, המתעלמת מהפרעת השועלים שמסביב. ההתעלמות לא הייתה קשה. ידיעת האמת על הקדושה שקיימת במקום בכל מצב, בלי קשר לנעשה בו, אפשרה לנו להתעלות מעל המציאות. נראה שנעשה עמי חסד שבביקורי הראשון בהר קודשנו - השוטרים והגנבים לא הפריעו יותר מדי. יכולנו להגיד את פיטום הקטורת ואת סדר הקרבנות, ושיר של יום במקום שאין יפה ממנו לאמירתם. יכולנו לומר את מזמורי דוד המלך במקום שאליו הוא שאף ובו עשה את כל ההכנות לבניית בית הבחירה. יכולנו לברך, ולאכול, ולברך שוב באין מפריע, בזכות... (למזלנו גם אנשי בג"ץ לא היו שם).
הביקור הראשון שלי בהר הבית הופך את ההגעה אליו לדבר מושג, אפשרי, תמידי ונצחי. כשארגיש שאני זקוקה למקום שהוא יותר ממקדש מעט, אדע לאן לפנות.
כשמלאו לי טו"ב שנים ראשונות נחשפתי לשקר, ובזכות זה, לאחר טו"ב שנים נוספות גיליתי את האמת. על זה נאמר - פעמיים כי טוב :-)
בציפייה לגאולה
רעות
ההודעה השניה ששלחה רעות בדוא"ל הישובי, בעקבות תגובות שקיבלה:
ילדותי שריתי בתחושה
כאילו הכותל המערבי הוא מקום קודשנו הנצחי, ומוקד שאיפתנו. אני מניחה שאף אחד ממחנכיי
לא אמר זאת במפורש, אך זה המסר שהתקבע בלבי, אף על פי שגדלתי במעולים שבבתי הגידול
עם מיטב המחנכים. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה שואלת, את עצמי ואת חברותיי, מה יש מאחורי
הכותל – תהייה שמבהירה כמובן שכשלימדו אותנו על ירושלים – לא התחילו מהמוקד אלא מהשוליים,
ולכן התייחסנו לשוליים בתור מוקד.
אני חושבת שזה כשל
חינוכי, ומקווה שעם השנים הדברים משתנים. ברור שכל ה"גדולים" יודעים
שהר הבית הוא מקום בית המקדש, והוא מוקד שאיפתנו, גם אם הם סוברים שאסור על פי ההלכה
לעלות להר הבית כיום. למעשה ברור שהבנת הקדושה הנצחית של מקום המקדש היא הגורם העיקרי
לפסיקה ההלכתית האוסרת כניסה להר. אלא שצריך לוודא שגם ה"קטנים" יודעים זאת
– כלומר הילדים, ואלה שאינם בקיאים במקורותינו ובהיסטוריה שלנו. נדמה לי שכשיישאלו
את הציבור הכללי, בארץ ובתפוצות, מהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, רבים יגידו 'הכותל
המערבי', ואת זה צריך לשנות.
כמובן שלמאן דאמר
שאסור לעלות להר הבית יש עבודה חינוכית קשה יותר בהעברת המסר שמוקד שאיפתנו
הוא הר הבית. אני לא מצפה שזה יבהיל אותו או ישנה את פסיקתו, אבל הוא חייב להיות מודע
לכך ולהבהיר לציבור את המורכבות – להדגיש שהר הבית הוא היעד והשאיפה, ולצד זה להסביר
מדוע לא עולים אליו ומסתפקים בתפילה בכותל המערבי של הר הבית. אם לא מדגישים את
שני העקרונות האלה יחד, באותה מידה, מתקבל מסר מוטעה כאילו הכותל הוא היעד הסופי
ומקום הקדושה הבלעדי שקיים, ולכך התכוונתי כשכתבתי 'שקר הכותל'.
ברצוני להדגיש שברור
לי שהפוסקים האוסרים עלייה להר הבית אינם "שקרנים", ואינם מתכוונים
חלילה להטעות את הציבור, אך בקרב הציבור עלול להתקבל "שקר", כפי שקרה לי,
ויש למזער אותו כמה שיותר.
בחרתי לשתף את הציבור
בחוויה שלי וברגשותיי כדי לחזק ולהגדיל את תנועת העלייה להר הבית, שיש בה לדעתי חשיבות
רוחנית ולאומית כאחת. אני לא מתיימרת להתערב בוויכוח ההלכתי אם העלייה להר הבית היא
מצווה או איסור. לשמחתי היה לי על מי לסמוך, ולכן בחרתי לעלות להר הבית, בקדושה, בתפילה,
ובהדרכה תורנית מעולה.
רעות
תגובתה של הגב' רחל שלע לרעות בדוא"ל הישובי:
יש לי הרבה מאד מה לומר בעניין זה, שכואב לי מאד, אך מחמת השעה אתייחס רק בקצרה (יחסית):
בסקר שכבר נעשה התברר, אכן, שרוב הציבור מגדיר את הכותל כמקום הקדוש ביותר לעם היהודי! זה אמור לזעזע אותנו כציבור שלומד תורה ומתפלל מסידור, שכתובים בהם דברים אחרים לגמרי כעיקרי אמונתנו ויסודותיה! ויש לנו אחריות על זה!
גם בשלט הכניסה לכותל זה כתוב, למרבה הכאב. בפגישה שקיימנו עם הרב הראשי דוד לאו לפני כחודש ביקשנו להסיר שלט מטעה זה.
טיפוח הכותל ו"מורשת הכותל" (מה זה?) עושה חיים קלים, זו אחת הסיבות שממשיכים בו. למה להסתבך עם הסיבוכים התורניים, ההלכתיים, הרוחניים, הלאומיים והפוליטיים שמחייב הר הבית, ואינם בכותל המערבי שהוא בקונצנזוס המוכר, בסטטוס קוו המקודש?
רב המקומות הקדושים אינו רב הר הבית, כי הר הבית אינו מוגדר בחוק הישראלי כמקום קדוש. והוא עושה כל שביכולתו למנוע התעוררות נושא הר הבית, וזה כבר מטעמים שונים שאין עניינם בדיון פומבי זה.
באתר הרשמי של עיריית ירושלים, בירתו הנצחית הקדושה של עם ישראל היושב במדינת היהודים - הקטע המסביר על הר הבית נקרא "סהר על ההר"! ואין בו מילה על עברו היהודי של ההר!
בעליות להר הבית שמארגן חיל חינוך לחיילי צבא ההגנה לישראל במהלך סידרת החינוך (!) הם שומעים על הר הבית אך ורק הסברים על מסגדים, ואין אף אזכור של מקדשים יהודיים!
כידוע כל ההיסטוריה, בשנים שאי אפשר היה להגיע למקדש או להר הבית - יהודים התפללו מול כותל המזרח, ומעל הר הזיתים! רק במאות האחרונות התחילו להתפלל ליד הכותל המערבי. והיום אתה שומע כדבר ברור מכל ילד ונער וגם מהרבה מבוגרים מה הקדושה של הכותל המערבי - כי "הכותל המערבי הוא היחיד ששרד מהמקדש" או מהמלומדים יותר "הכותל המערבי הוא היחיד ששרד מכתלי הר הבית". כאשר הכותל המערבי אינו שריד בית המקדש, וכל ארבעת כתלי הר הבית עומדים על תילם עד עצם היום הזה וכולנו מכירים אותם. אלא שההטעיה הזו חדרה כה עמוק שהעובדה שכולם רואים את כל הכתלים לא מפריעה לדקלם - שהכותל המערבי הוא היחיד ששרד. אין קשר בין האמירות שחדרו לתודעה לבין המציאות בשטח, כאילו אנו חיים עדיין בגולה הרחוקה ולא מכירים את ירושלים הממשית.
איני באה לומר מילה רעה על הכותל ועל קדושתו כמקום תפילה, כספוג דמעות של יהודים רבים, ואיני נכנסת כרגע לדיון על עליה להר הבית האם מותר או אסור בימינו, שהוא דיון חשוב והכרחי במחלוקת לשם שמים, אך אינו נוגע בהכרח לדיוננו עתה, שאינו קשור כלל לדעה מעשית זו או אחרת בעניין הספציפי של העליה להר הבית בימינו.
אבל הכֶּשֶׁל בהעצמת הכותל ובהתנתקות מהר הבית אינו רק כשל חינוכי, אלא הוא כשל תורני רוחני תודעתי עמוק ביותר, הוא תכנית ההתנתקות הגדולה, שכנגדה הכרזנו על תכנית ההתחברות הגדולה - להר הבית ולמקדש!
כבר היינו בהיסטוריה שלנו פעם בתכנית התנתקות מהארץ, בתקופת המרגלים, ואת פירותיה וספיחיה הקשים אנו אוכלים עד היום.
דחוף - עלינו לתקן בעמקות את יחסנו להר הבית, שקיבלנו במתנה מה' כבר לפני כמעט יובל שנים! לפני שגם מתנה זו, על האמירה הא-לוקית התורנית-לאומית החזקה והמשמעותית שבה, תילקח מאיתנו, ונאכל במשך שנים ארוכות הלאה את הפירות הקשים של התכחשותנו למתנת ה' המחייבת!
לא נביאה אני ולא בת נביאים, רק מנסה בענווה ובקטנות-דעתי ללמוד מן ההיסטוריה, ומנסה להקשיב לדבר ה' המדבר אלינו מתוך המציאות! איני היחידה בכך, כל אחד מאיתנו מנסה כך כמוני, מה שאני כותבת הוא הפירוש שלי לתובנות ההיסטוריות, הוא השמיעה שלי את דבר ה'. אני מודעת לכך שיש פירושים שונים והפוכים, והבנה אחרת בדבר ה' לנו, אך איני יכולה לשתוק בעניין כה מרכזי. ומודה לרעות על העלאת הדיון לבמה הציבורית שלנו.
יהי רצון שה' יאיר עינינו בתורתו, כולל בחלקיה המעשיים, המציאותיים, העכשויים. ומתוך אהבה והוקרה הדדיים נגיע לבירור הדברים, ונתקדם כולנו יחד, עם המחלוקות לשם שמים, מתוך כבוד איש לרעהו, וכבוד להנהגה הרוחנית ולעם ישראל כולו, גדוליו וקטניו - עד השלמת צמיחת גאולתנו!
כל טוב וברכה
רחל סלע
" להתחבר ללב - להתחבר למקדש"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה