ההתעוררות לחידוש עבודת הקורבנות לא פוסחת על אף מגזר. השבועון החרדי "מרווה לצמא" פרסם לאחרונה כתבה על יהודי חרדי שמגדל כבשים להקרבה בבית המקדש.
בכתבה יש התייחסות מעניינת לאיסור על גידול בהמה דקה בארץ ישראל ותקפותו של האיסור בימינו.
מאת: אהרן טיטלבוים, צילומים: אלי סגל, גדעון פיקו, ח. רענן
כל אחד מאתנו, נתקל לפחות אי פעם בחייו בעדר עיזים, הפוסע לאיטו על צלע הר, מלחך את מרבדי העשב הפרושים לפניו או נוהה אחר רועה הצאן, המנגן בחלילו ובאמצעות הצלילים הקסומים הבוקעים ממנו, גורם להם ללכת אחריו שבי. מרביתם המוחלט של רועי הצאן, אינם בני ברית. גם מקרב היהודים הבודדים שבבעלותם עדרי צאן, כמעט ולא תמצאו יהודי שומר תורה ומצוות ועוד חרדי.
הסיבות לכך רבות. אבל אחת ואולי המרכזית שבהן, מפאת האיסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל.
מי שפעל רבות בנושא איסור גידול בהמה דקה בזמננו בארץ ישראל, הוא הגאון רבי מנחם מענדל מנדלזון זצ"ל רבו של היישוב החרדי קוממיות, שהלך בכך בדרכו של אביו הגאון רבי בנימין זצ"ל רבו הראשון של היישוב.
בשיחה מאלפת עם 'מרווה לצמא', מרחיב בנו של הגרמ"מ וממלא מקומו, הגאון רבי משה שליט"א, אודות טיב האיסור ונימוקיו, מתייחס לגדולי ישראל שאסרו ואלו שהתירו וגם, מביא כמה אפיזודות מעניינות סביב הנושא.
הגר"מ פותח תחילה במקור האיסור, במסכת בבא קמא (ע"ט ע"ב) שם נאמר במשנה כי "אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל". הסיבה היא כפי שרש"י מבאר: "משום ישוב ארץ ישראל שמבעיר (מלשון אכילה) את השדות וכל שדות א"י סתמן דישראל (של ישראל). ובחוצה לארץ מותר לגדל דלא חיישינן לישוב ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה".
ההלכות הנוגעות לאיסור זה, חביבות מאד על האקולוגים - החרדים לנופה של הארץ. הבהמות הדקות ובמיוחד העזים, מזיקות לעצים משום שהיא מכרסמת עלים וענפים צעירים ומונעת את התפתחותם. לדעת חלק מהחוקרים, יש לעיזים, חלק משמעותי בהכחדת החורש בשטחי ארץ ישראל. בניגוד לעדרי הבקר הרועים ותולשים עשב מפני הקרקע, הרי שהעז הינה בעלת כושר טיפוס מעולה ורגילים לטפס על עצים או להזדקף על הרגליים האחוריות, כדי להגיע לענפים גבוהים.
אמנם, גם הכבשים נכללים בקבוצת הבהמות הדקות, אך אין הם גורמים לנזק גדול משום שאינם נוהגים באורח טיפוסם, כדוגמת העזים והיעלים. המשנה התייחסה, לדברי המפרשים, המשנה אמנם התייחסה, לבהמה דקה באופן כללי ולא רק לעז, משום שבדרך כלל מגדלים עיזים וכבשים בעדרים משותפים.
יש גם סוג אחר של מגדלי צאן. מי שמגדל גם בימינו כבשים, ומבצע כל צעדיו על פי ההלכה ובכפוף לדעת רבנים, זהו ר' חיים בוקצ'ין המתגורר ביישוב שדה בר הסמוכה ליישוב נוקדים דרומית לירושלים ומגדל עדר של כבשים למטרה מיוחדת ונדירה: כדי שיהיו מוכנים לצורך הקרבת קרבנות בבית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.
הדיר שלו שוכן במיקום אקזוטי במיוחד. מול עינינו משתרעים נופים מהממים. ממש בסמוך ליישוב, שוכן הר ההרודיון, בו שכן ארמונו של המלך הורדוס. באופק הרחוק, ניתן להבחין אף בהרי אדום הרחוקים, כאשר ביום בהיר המתאפיין בראות טובה, ניתן גם להבחין בים המלח הפרוש כמעט למרגלותינו...איכות החיים לבני האדם המתגוררים כאן ולהבדיל לבעלי החיים, מחזקת את הקשר הרגשי של התושבים אל המקום.
איך התחלת לעסוק בתחום זה?
"בעבר, היה לי עדר צאן יחד עם מספר שותפים, כאשר התגוררתי בשכונת אבן ספיר בירושלים. לאחר תקופה, השותפות התפרקה והעדר נמכר לאחרים. לפני כשבע שנים, עברתי להתגורר ביישוב שלנו. במקום בו שוכן הדיר, היה למעשה בעבר בית ספר שטיפל בנוער נושר. לרשותם עמדה חווה, בה הם גדלו עיזים וכבשים ובעלי חיים שונים. הייתה להם גם מחלבה פעילה עבור חלב העיזים וייצרו כאן גניבות ועוד. בגין סיבות שונות, בית הספר נסגר והמקום נותר שומם.
"לפני כשנתיים ומחצה, התקשר אלי ידיד שלי המשמש כמדריך תיירים ואמר לי, כי ישנו יהודי חרדי איש עסקים, המבקש לפגוש אותי. נעתרתי לבקשה, מה יש לי להפסיד? בפגישה, התרשמתי מהאיש. הלה היה בן תורה ותלמיד חכם, שכיום הינו גם איל הון בולט בארה"ב. הוא סיפר לי, שהלימוד בסדר 'קדשים' היה מאד חביב עליו כל השנים וכיוון שבית המקדש הרי עתיד להבנות בידי שמים, הרי שמה שהוא יכול לעשות כהכנה לבניין הבית, הוא להכין דיר של צאן לצורך הקרבת הקרבנות...
"היהודי הציע לי לקחת את המיזם על כתפי, לרכוש כבשים ולגדל את העדר לשם כך. כיוון שהיה לי ניסיון רב בגידול צאן ונזקקתי לפרנסה, לא סירבתי כמובן. הוא התפרץ לדלת פתוחה... התלבטתי אם לגדל גם כבשים או רק עיזים, אבל נועצתי עם הרה"ג דניאל סטבסקי, שאמר לי כי 'עיזים' הן מלשון 'עזות', ואינם מצד הרחמים. אבל הכבשים, עונים לקטגוריה הזו. "כשהקמנו את הדיר, שלחתי מישהו לשאול את פי מרן הגר"ש וואזנר שליט"א, האם מותר לנו לגדל בהמה דקה. הגר"ש הבהיר, כי הדבר מותר, בתנאי שלא נצא למרעה. אבל כיוון שבמקרה שלנו, המרעה שייך לנו, אז אין בכך בעיה. מאז ועד היום, אני נועץ בכל פרט פרט, עם הגאון רבי מאיר סירוטה שליט"א דומ"ץ העדה החרדית.
בוקצ'ין גם מראה לנו את המזוזות שקבע על פי הנחיית הגר"מ בכמה פתחים בדיר, מכיוון שהייתה בהם צורת הפתח.
אם בתחילה, מנה העדר כשלוש מאות כבשים, שנרכשו מגורמים שונים, כיום, יש לו כבר 700 כבשים. ר' חיים מחווה על הכבשים ומסב את תשומת ליבנו לסוגי תגים שונים. "יש כבשים שנרכשו במקום אחר ונקלטו כאן. ישנם שכבר נולדו כאן. את התגים אנו מצמידים על פי סוגי הגידול והקליטה".
כל חודשיים וחצי בערך, מתקיימת בעדר המלטה של עד כמאה ארבעים טלאים, שכאשר הם גדלים, הופכים לכבשים. ישנות כבשות שלפעמים גם ממליטות שלישיה ואף רביעייה בפעם אחת. בוקצ'ין מפריד חלק מתוך הטלאים וכולא אותם בדיר נפרד, נקי ומטופח יותר, אותם הוא משמר במיוחד, לצורך הקרבנות.
בוקצ'ין מספר, כי הם רואים ברכה מיוחדת בעדרי הצאן, לעומת שכניהם. העדר גדל בצורה אינטנסיבית. בעוד שאצל הישמעאלים, כל כבשה נותנת 0.8 וולדות בשנה, אצלו הן ממליטות 3 וולדות בשנה, מה שאומר פי שלוש בערך. הסיבה היא, בגלל התזונה הטובה והנקייה וגם בגין המרווח בו שוהים בעלי החיים בדיר. במכלאה הקטנה שבדירו, שמיועדת לטלאים שהופרשו מהעדר, גם התמותה פחותה יותר.
אנו מביטים במאות ראשי הצאן ורואים אותם מלחכים בשקיקה את השחת שמוטלת לפניהם. וזה הזמן לשאול:
היכן אתה מוליך אותם כדי לרעות, זולת האבוס שאתה נותן להם כאן?
"למעשה זה משתנה לפי עונות השנה. ישנם חודשיים וחצי בחורף, שאז הכבשים אוכלות רק את המספוא שאנו פורשים לפניהם. לבד השחת, אנו נותנים להם פסולת שאנו מקבלים ממפעלים. ירקות פגומים, פסולת של שמן פשתן שהולך למזון בעלי חיים או לקומפסוט (דשן לשדות). וכך, במקום שהיא תושלך לאשפה, היא משמשת אותנו כמזון לכבשים.
"באותם חודשים, איננו יוצאים איתם למרעה כלל, זאת כדי לתת לאדמה לצמוח מחדש ולתת לה להתאושש, לחדש את כוחה ויבולה, למרות שבכך יכולנו לחסוך הרבה כסף. בחודשים האחרים, אנו רועים את צאננו, רק בשטחי המרעה המוריקים השייכים ליישוב, המקיפים אותו ברדיוס של 4500 מ"ר, יש לנו חוזה עם הרשויות, המתחדש כל עשר שנה והם מחכירים לנו את השדות. או מחוצה להם, בשטח הפקר המכונה ספר- שהוא בעצם המדבר הרחב. אנו מקפידים שלא יכנסו לשום אדמה מעובדת ששייכת ליהודים ולמעשה גם אין כאלה באזורנו. על פי הנתונים האמורים, הרי שהכל מתבצע על פי ההלכה וללא כל חשש".
מתוך שבע מאות הכבשים שהדיר שלך מונה, כמה מהם כשרים לקרבנות?
"רק חלק מהם וגם הם יפסלו בעוד זמן מה. הסיבה: ניקוב אוזניהם לצורך תיוגם ומספורם, כנדרש על ידי רשויות החקלאות. כאשר הטלאים נולדים, הם מופרדים ומובדלים מיתר העדר. אני מטפח אותם בנפרד, למשך שלושה ארבעה חודשים. אבל אז, נדרש לחסן אותם מפני מחלות ובמסגרת זו, עלי למספר אותם, בפעולה שנכון לעכשיו, אין לה אלטרנטיבה, זולת ניקוב האוזן וענידת התג.
"אנו כעת במשא ומתן עם הרשויות שיאפשרו לנו הצמדת תג מתחת לעור, כפי שהחוק מחייב בבעלי חיים שאינם לאכילה, כמו חיות מחמד. אצלם, מחדירים תג אלקטרוני מתחת לעור וזה מספיק. עד כה, הם לא היו מוכנים לקבל את זה, מחשש לאנדרלמוסיה בתחום זה. אבל, כיוון שאנו רוצים, שתהיה לנו כמות מכובדת שיוקצו לקרבנות ולא לאכילה, הרי שאם נצליח בסוף לשכנע אותם בכך ונקבל את האישור, נחסוך את הטלת המום הכפוי. שכן, החדרת התג מתחת לעור, לא יוצרת כלל מום בבעל החי.
מה אתה עושה עם הכבשים כאשר הם גדלים?
"ראשית, אחת לשנה, אנו מזמין יהודי שומר תורה ומצוות, שמגיע לכאן וגוזז את הצמר. התהליך נמשך כשלושה ימים. אגב, יש לי טלית קטן מצמר, כולל הציצית, שטוויתי אותו מצמר הכבשות שלנו... לאחר מכן, כאשר הכבשים גדלים ומתפטמים וראויים למאכל, הם נמכרים לגופי הכשרות שנוהגים לשחוט בשר כבש. באופן אישי, הגיעו לפה גם שוחטים פרטיים העובדים עם גופי כשרות מובילים, שאינם נוהגים להשתמש בבשר כבש ושחטו להזמנות פרטיות. לא מכבר, הגיעו לכאן אברכים הנמנים על חצר תולדות אהרן. שיגרתי את ראשית הגז אל כ"ק מרן האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א, שהוא כידוע כהן. אני גם נותן אותו לגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א.
ואיך אתה פועל בעניין קדושת בכורות?
"כמובן, שחתמנו על מסמך מכירה עם אחד מגופי הכשרות הבולטים, שבו הנכרי נעשה שותף בבכורות ובכך מתבטלת קדושתם. את יתר מתנות הכהונה, אנו מזכים לאותו גוף כשרות. איננו מוציאים מהדיר, שום טלה או כבש למכירה, כל עוד לא בוצעו בו כל המכירות הנדרשות, כדי להתירם באכילה.
בוקצ'ין, לא מסתפק בהכנה דרבה לבית המקדש ומעמיד את הדיר שלו, גם לעשיית חסד בימינו.
"ישנה מסגרת ישיבתית בירושלים, בה לומדים עשרות רבים של בחורי חמד שהיו על גבול הנשירה. לצד הלימודים והתכניות הרוחניות, מגיעה לכאן כל יום, קבוצה בת עשרה עד חמש עשרה תלמידים מהישיבה, לכמה שעות והם מסייעים לנו בטיפול בכבשים. אני חייב לציין, שהשינוי המבורך שנעשה בהם, מאז שהחלו להגיע לכאן, בלתי יאמן. בחג החנוכה, הם באו לכאן וערכו מסיבה ליד הדיר. הכבשים לא השתתפו בחגיגה... אך פעיותיהם לימדו כנראה, שהם שמחים שהם מסייעים בעקיפין להעלאת התלמידים על דרך המלך... אני מודה להשי"ת על כל מה שזכיתי לו עד כה ובפרט שיש לי זכות, לסייע למגמה חשובה ומועילה זו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה