גיליון 159 | כ“ו ניסן תשע“ד | פרשת קדושים
בית הבחירה והקדושה
מה זו קדושה?
פרשתנו פותחת בציווי יוצא דופן, בהוראה ישירה, הנוגעת בשורשם של הדברים: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם" (ויקרא, יט א -ב). ההוראה הזו מעלה בנו הרהורים וגורמת לנו לתהות על מהות הקדושה. מה זו קדושה? כיצד דבר הופך להיות קדוש? האם בכלל ניתן להגדיר קדושה?
נראה שלקדושה ישנם שני מובנים הפוכים ואף סותרים. את המובן הראשון אנו מגלים במסכת קידושין (ד ע“א). הגמרא שואלת מדוע לפעולת קניית האישה קוראים חז“ל ”קידושין “, והיא עונה: "דאסר לה אכוליה עלמא כהקדש" (=שאסר אותה על כל העולם כמו הקדש). זאת אומרת - מושג הקדושה נוגע דווקא לאיסור של דבר מסויים והפרשתו משאר העולם. בדרך זו הולך גם רש“י בביאורו לפסוק בפרשתנו: "הוו פרושים" (וראה את פירושו ואת השגת הרמב“ן עליו). נראה שהבנה זו של הקדושה תואמת את המושג הפילוסופי טרנסצנדנטיות, שמשמעו - דבר הנמצא מעבר לקיום הפיזי והרוחני, מעבר לתפיסה. דבר שלא ניתן להשיגו. (בדרך זו נראה שגם הלך הרב סולובייצ‘יק, שתרגם את הפסוק ”קדוש קדוש קדוש“ ל“טרנסצנדנטי טרנסצנדנטי טרנסצנדנטי“).
מנגד נמצאת תפיסה הפוכה של הקדושה, הרווחת בעיקר בתורת הסוד והקבלה, הרואה בכל דבר ודבר במציאות חלק מן הקדושה הא-להית, ומוצאת בכל דבר ניצוץ של האור הא-להי. את התפיסה הזו ניתן להציג בסיפור יפה על נחמה לייבוביץ‘. כאשר באה נחמה ללמד את פרשת קדושים היא בקשה מתלמדיה לכתוב רשימה של המקומות בהם מקוימות מצוות הפרשה. הרשימה כללה את הבית, העבודה, הכרם וכו‘. המסר הוא, אמרה נחמה, שהקדושה מתגלה בכל מקום ובכל אתר, ולא דווקא בבית המקדש או בבית הכנסת. הקדושה נמצאת בכל.
איך מקדשים?
נראה ששתי התפיסות הללו, למרות שונותן, מתלכדות ומתאחדות, כאשר אנו מתבוננים כיצד דבר הופך להיות קדוש. לכאורה הקדושה היא דבר שמגיע כאשר אדם מפריש את הדבר אותו הוא רוצה לקדש ואוסר אותו על כל העולם. אנו מוצאים זאת בציטוט מתוך מסכת קידושין שהובא פני כן, וגם בהלכות הקדש, תרומות ומעשרות, ביכורים וכו‘. כאשר האדם רוצה להפוך דבר מסויים לקדוש הוא מפריש אותו, אוסר אותו ומייחד אותו - ובייחוד הזה מתקדש הדבר. ניתן לראות את הכלל הזה חל על כמעט כל דבר שבקדושה, למשל - בקידוש המשכן וכליו (למרות שלפי ההבנה הפשוטה הכלים אמורים להיות קדושים מצד עצמם), בפרישת הכהן הגדול שבעה ימים לפני יום הכיפורים, בהפרשת הקרבן מן העדר לפני הבאתו לקרבן ובאיסור הכניסה בטומאה למקום קדוש.
על פי הבנה זו אין כזה דבר קדושה הטבועה במשהו מעצם קיומו, והקדושה מגיע רק מכח התפיסה שלנו כי הדבר הוא קדוש. מושג הקדושה הפך, למעשה, מאובייקטיבי לסובייקטיבי, מחיצוני וטבעי לפנימי ובחירי. וכך אנו מגלים כי בכל דבר שבו אנו מאמינים כי יש קדושה - היא נמצאת. כל דבר שאנו רואים בו דבר שישי בו מעבר למה שאנו תופסים - הרי יש בו מן הקדושה!
"קדושים תהיו כי קדוש אני"
נחזור להתבונן בפסוק הפותח את פרשתנו - "קדושים תהיו כי קדוש אני". בדחילו ורחימו אשאל את השאלה - ומה אם לא ” קדוש אני “? האם במצב הזה לא חל הציווי ”קדושים תהיו“? למה אני מתכוון? הקדושה שמיוחסת בפסוק הזה לקב“ה מקורה, כפי שהבנו מקודם, בעובדה שאנו מקדשים אותו, מרוממים אותו ומשגבים אותו. כביכול (ואני מדגיש, כביכול) ניתן לומר שלולא קידשנו, הפרשנו והבדלנו את הקב“ה - הוא לא היה קדוש. מכאן חובת ”קדושים תהיו“ הופכת לחובה גדולה בהרבה, תובענית בהרבה והכרחית בהרבה.
כעמו של ה ‘, העם שנבחר (ובכך התקדש משאר העמים!), אנו מחוייבים להיות קדושים, מופרשים ואסורים על כל העולם - ומעצם הדבר הופך הקב “ ה עצמו לקדוש יותר ונשגב יותר.
הקדושה המובעת כאן איננה רמה שיש להגיע אליה, כי אם דבר שתמיד ניתן לשאוף אליו, להתקרב אליו. להתקדש יותר ויותר. הקדוש ברוך הוא, מעצם שמו הרי הוא הקדוש. הבלתי נתפס. המופרש והמובדל ביותר. הוא הדבר הנמצא מעבר, אליו איננו יכולים להגיע לעולם, אך תמיד להתקרב, תמיד לשאוף, תמיד להתקדש. ובכך נהפך הציווי - ” קדושים תהיו “ להוראה מחייבת - תמיד שאפו להיות מעבר למה שאתם כעת, תמיד שאפו להפוך את מה שהנכם לפרוש ואסור, ומתוך מאסר זה תגיחו למציאות חדשה, כמשילים מעליכם נשל, של קדושה גדולה יותר וגבוהה יותר - שהיא איננה אלא מדרגה לקראת הקדושה הבאה.
בית הבחירה והקדושה
מתוך התפיסה ההבנה שהצגנו כעת נתבונן על קדושתו של המקום הקדוש ביותר - בית המקדש. אנו מבינים פתאום כי את קדושתו מקבל מקום מקדשנו מעצם בחירתו של דוד להקים שם את המזבח לה‘ ולשכן שם את ארון הברית. בית המקדש הרי הוא ראשית כל ”בית הבחירה“ - הבית בו אנו בוחרים להיות קדוש בשבילנו, ומתוך כך הרי הוא הופך להיות ”בית המקדש“. קדושת המקום בו אנו בחרנו מחייבת אותנו להפריש את עצמנו, להיטהר מטומאתנו ולקדש את עצמנו, לפני שאנו עולים אליו, ובכך להפוך אותו למקום בו אנו מתקרבים לה‘ יתברך ובו אנו רואים וחוזים בקדושתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה