גיליון | 162 כ“ז אייר תשע“ב | פרשת בחוקותי
”לא תגעל נפשי אתכם“
אני הולך עם חברי הטוב ברחבי הגן. אנו שקועים
בשיחת נפש עמוקה. מחייכים זה לזה. אוהבים זה את זה. אני מרגיש
איך הנשמות שלנו מחוברות. פתאום הוא מסתכל לי בעיניים ואומר
לי: ”אתה לא מגעיל אותי!“
נשמע קצת מוזר, נכון? הרי ברור שהוא אינו
נגעל ממני. הוא אוהב אותי! אם כן, מדוע שיאמר דבר כזה? ומסתבר, שהוא לא הראשון.
”ולא תגעל נפשי אתכם“
פרשתנו פורשת את הברכות בהן נזכה אם נעבוד
את ה' ונלך בחוקיו, ואת הקללות שיבואו עלינו במקרה ונסור מדרכיו. אם נביט בפסוקי הברכות
נראה שמדובר כאן בתהליך הדרגתי. התהליך מתחיל בביאת גשמים בעיתם, הצלחת הגשמים, הצלחת
היבול. הוא ממשיך בהצלחות פוליטיות, צבאיות, כלכליות ומה לא. אנו פרים ורבים, אסמינו
מתפקעים מרוב תבואה, צבאות זרים לא מעיזים לעבור בארצנו ואנו הולכים וחזקים.
שיא השיאים מגיע כאשר ה' מבטיח לנו השריית
שכינה במקדש. שלושת השלבים האחרונים הם תכלית עבודת ה', ובדיוק
כאן מגיע הפסוק התמוהה ביותר: ”ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי
אתכם.“
מה פתאום? ברור שכאשר אנו עושים מצוות ה'
לא נגעל ממנו! ואם בכל זאת הדבר אינו מובן מאליו, היה שלב זה צריך
לבוא בתור השלב הראשון, הרי לא הגיוני שכל התהליך שעברנו עד לשלב
זה נעשה תוך תחושת גועל נפש!
”לא מאסתים ולא געלתים“
שאלה זו אף מתחדדת בקריאת המשך הפרק. לאחר
ששמענו את הברכה שתבוא עלינו בעת קיום המצוות, אנו מגיעים לקללות הבאות עלינו אחת אחר
השנייה. בחלק זה אנו נתקלים בפסוקים ההפוכים לפסוקים הקודמים:“והשמדתי
את במותיכם, והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם, וגעלה
נפשי אתכם. ונתתי את עריכם חרבה, והשימותי את מקדשיכם, ולא אריח בריח ניחוחכם.“
זהו המצב ההופכי למצב הראשוני - המקדש שומם,
ה' לא חפץ במעשינו הטובים ובזבחינו. הוא נגעל מאתנו. בשלב זה, כשראינו את הברכה והקללה
ההפוכה אליה, אנו פוגשים בפסוק המוזר ביותר: ”ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים
ולא געלתים לכלתם להפר בריתי איתם, כי אני ה' אלוקיהם.“
ראינו ששלב אחד לפני הברכה הסופית ה' לא
יגעל מאתנו, וראינו שה' יגעל מאתנו במידה ונחטא, וכעת אנו רואים שה' לא יגעל ממנו לעולם
– גם כאשר נחטא ונגלה מארצנו. השאלה זועקת! אם ה' לא יגעל ממנו לעולם, איפה הברכה שבחוסר
הגועל? וקללת הגועל לעולם לא תתקיים - שהרי ה' לעולם לא יגעל מאתנו! ואם ה' כן יגעל
מאתנו במידה ונחטא - הרי שהפסוק האחרון אינו נכון! שלושת הפסוקים סותרים אחד את השני!
ומכאן נגיע להבדל המהותי בין הפסוקים.
גועל הנפש וגועל הגוף
התשובה נעוצה בביטוי השלם. בפסוקי הברכה
והקללה כתוב ש“לא תגעל נפשי אתכם“ וְ ”געלה נפשי אתכם“. העיקר טמון במילה ”נפש“. בפסוק
”לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי איתם“, לא מוזכרת המילה נפש. יש הבדל בין סוגי
הגועל. ה' לעולם לא יגעל ממנו במידה כה רבה עד שישמיד את העם היהודי. הברית שנכרתה
עם אבותינו לעולם לא תופר. לעומת זאת, נפשו של ה' תגעל למראה חטאינו. ה' לעולם לא יגעל
בצדו הגשמי והפיזי, בכך שישמיד את עם ישראל, אך כן יגעל במידה רוחני - בכך שיסיר את
שכינתו ממקדשנו ובכך יהפוך אותו למקום שומם, אך לא מאנשים, כי אם מקדושה!
לכן רק בשלב כל כך מאוחר - השלב האחד לפני
האחרון - ה' מכריז שהוא לא יגעל מאתנו, שהרי תמיד עם ישראל יחטא, במידה כזו או אחרת,
אך בשלב האחד לפני האחרון, כאשר כל תנאי גשמי כבר הושלם, עד בניית בית פיזי לה', מגיעה
הברכה הרוחנית - חטאינו כבר לא יפריעו ויגעילו את ה'.
שנזכה להשראת שכינה במקדש במהרה בימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה