גיליון 170 | כ“ח תמוז תשע“ד | פרשת מסעי
"העם בחר לנחלה לו"
מעניין להתבונן בצורה בה בנויה פרשת השבוע שלנו. תפקיד הפרשה כחותמת ספר במדבר מוביל אותו לסדר יפה ובנוי לתלפיות. בתחילה היא מגוללת בפנינו את המסעות אותם עברו בני ישראל מצאתם ממצריים ועד בואם אל ערבות מואב. לאחר מכן היא מדלגת אל תוך ארץ ישראל, ומצווה מאיתנו להישמר מעבודת האלילים שיש בה. מתוך כך עוברת התורה לשרטוט של גבולות ארץ ישראל (או ליתר דיוק, ארץ כנען. ארץ ישראל גדולה יותר...) ולהכנת התשתיות לחלוקת הערים והנחלות בעת הכניסה לארץ. זהו מהלך אחד, אימננטי ופנימי, המצביע על המסלול המוביל את עם ישראל דרך קורות ההיסטוריה ממצריים ועד נחלתו - ארץ ישראל.
”ולא תטמא את הארץ...“
בתוך המהלך הזה נמצאת פרשת ערי המקלט והרוצח בשגגה. באשר למקומה ולפשרה יש הרבה לעיין ולכתוב, אך לא ניגע בכך הפעם. בתום פרשת הרוצח בשגגה מסכמת התורה את הרעיון בפסוק אחד, אשר חושף בפנינו טפח מתוך עניינו של הקשר בין עם ישראל, ארץ ישראל והקב“ה: "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה, כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל." (במדבר, לה לד). קריאה עדינה מראה כי בפסוק הזה מסתתר סוד עמוק אשר יש לעמוד עליו ולפענחו.
לפני שנתבונן בפסוק נשים לב לדבר מעניין - לעומת לשון הדיבור המופיעה בפסוק לג - לשון ציווי לרבים נוכחים ("...ולא תחניפו את הארץ...") פסוק לד מדבר בלשון יחיד - "ולא תטמא את הארץ" . המעבר הזה מצביע על דיבור ספציפי יותר - אל כל אחד ואחד מעם ישראל. פנייה אישית אל כל איש מאיתנו.
כעת נעבור לקריאה במה שאמור בפסוק. ה‘ פונה אלינו ומבקש שלא נטמא את ארץ ישראל (על ידי רצח וחנופה, כפי שמשתמע מן הפרשייה) בה אנו יושבים, מפני שה ‘ שוכן בה. שכינתו של ה‘ בה היא מפני שהוא שוכן בתוך בני ישראל. אז היכן הקב“ה שוכן? בעם ישראל או בארץ ישראל? ואת מה אנו צריכים להיזהר מלטמא - את הארץ או את עצמנו?
שתי משמעויות למילה ”נחלה“
כדי לענות על שאלה זו אני מבקש לחזור אל שירת הים, הפעם הראשונה בה נפרשת בפנינו התכנית הא-להית להתיישבות בארץ ישראל ובפרט בהר ה‘ - בבית המקדש. ושם שרים עם ישראל: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה'. מקדש אד-ני כוננו ידיך." (שמות, טו יז). כאן אנו רואים כיצד ה‘ מבקש לטעת את עם ישראל בהר נחלתו - הלא הוא בית המקדש. אך ברבות הימים קיבל המושג ”נחלה“ משמעויות נוספות, אשר שופכות אור חדש על הפעם הראשונה בה הוא נכתב, וכן על הפסוק אותו אנו מבקשים לבאר. על כן אני מבקש להתחקות מעט אחר המושג ”נחלה“ בספר תהילים, המשקף עומק רב יותר במחשבת ישראל משאר ספרי התנ“ך.
הנה אנו מגלים שלמילה ”נחלה“ יש שתי משמעויות עיקריות. הראשונה תואמת את המשתקף משירת הים - בית המקדש כנחלתו של ה‘: "א-להים, באו גויים בנחלתך, טמאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים." (עט א). משמעות זו מופיעה מעט פעמים בספר תהילים. מעט כל כך לעומת כמות הפעמים בה מופיעה המשמעות השנייה...
המשמעות השנייה היא משל מעניין המשווה את עם ישראל לנחלתו של הקב“ה. משל זה מופיע לכל אורך ספר תהילים, ונראה שכל דוגמא תהיה טובה יותר מחברתה. נביא כאן שתיים: "...לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו." (עח עא). "עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו... כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (צד ה). דוגמא נוספת ומיוחדת הופכת את המשל למציאות ממשית: "אשרי הגוי אשר ה' א-להיו, העם בחר לנחלה לו" (לג יב). מה זאת אומרת שה‘ בחר בעם ישראל להיות לו לנחלה? מה המשמעות של בחירה זו ומה זה אומר עלינו ועל הר הנחלה המקורי - בית המקדש?
נחלותיו של ה‘
מהי נחלה? נחלה היא שטח השייך בצורה עמוקה ומהותית לאדם מסויים, והיא מגדירה אותו כמקום מוצאו ומשכנו. נחלה היא ” הבית “ והמקור של אותו אדם, והיא הביטוי לחיבור העמוק שלו אל הקרקע, האדמה, הארץ. אם עם ישראל הוא נחלתו של הקב“ה אזי עם ישראל מהווה את הקשר והחיבור של הקב“ה לעולם הזה, את צורת הביטוי שלו על פני האדמה. שכינתו של הקב“ה על עם ישראל ובחירתו בו כנחלה הופך את המקום בו שוכן עם ישראל לנחלתו של ה‘. אם כן - ארץ ישראל, נחלתו של עם ישראל, היא גם נחלתו של הקב“ה. הקשר העמוק בין עם ישראל לבין ארצו הוא ביטוי לקשר העמוק שבין הקב“ה לעמו ובכך אנו מגלים שאם עם ישראל יתנתק מארצו - גם הקב“ה (במובן מסויים) יתנתק מעמו. הקשר המיוחד שנשמר בין עם ישראל לארץ ישראל במהלך שנות הגלות, אפילו ללא קשר לדת (כפי שהוכיחה התנועה הציונית) מטא את הקשר בין ה‘ א-להינו אלינו, גם כאשר לא היינו באמת נחלתו.
יש להבין היטב את משמעות המשל והביטוי הזה, את עומק המושג נחלה. הבנה זו חושפת בפנינו את פשרם של סודות כה רבים ואת עומק הקשר בין ה‘, ישראל וארצנו. בכך גם מתברר מדוע ה‘ מבקש ממנו בצורה כה אישית לא לטמא את הארץ אשר עליה מושבנו, מפני שבכך אנו מטמאים גם את עצמנו ובכך עוקרים גם את עצמנו וגם את הקב“ה מתוכנו.
עלינו - עמו ונחלתו של הקב“ה, מוטלת המשימה להתחבר אל מצוותיו, אל ארצו, ובכך להיות הביטוי שלו עלי אדמות. ומתוך כך גם נזכה בקרוב בימינו לעלות אל הר נחלתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה