ראש חודש אב/ מסעי: אהרון הכהן לא מת

חידוש העבודה על ידי בני אהרון הכהן || פרופ' הלל ויס

וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר, עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם: בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ • ממשיכים בדרכו של אהרון הכהן

↓ מאת: פרופ' הלל ויס

מנחת חינוך חביתין - כנס המעמדות ערב ראש חודש אב תשעד

שנאמרה באהרון גוויעה כביעקב אבינו "ויראו כל בני ישראל כי גווע אהרון" חוקת כא, כט. 

"עמדו כהנים לעבודתכם" זו קריאת ההשכמה של איש הר הבית היא הקריאה המהדהדת במיוחד ביום הזיכרון לאהרון אבי כל הכוהנים, יום זיכרון לבניו אלעזר ואיתמר ונכדו פנחס הגנוזים ב'גבעת פנחס' , הנזכרת בפסוק הסיום של ספר יהושע הלא הם בכפר המעבר אל ארץ כנען לרישתה מעברתא [עוורתא] ליד איתמר בדרך הכניסה לארץ. 

אין להעלות על הדעת שממלכת הכוהנים והגוי הקדוש יחוננו עפרות מקדשם וכל עפרות עירם וארצם, ללא יקיצת הכוהנים לסדר עבודתם. הם הכוהנים מכוח היותם זרעו של אהרון מהווים גרעין הקדושה, הפרישות וההבדלה בעם ישראל שהרי כל מקום שאתה מוצא קדושה שם אתה מוצא פרישות ולא שיוויוניות ודמוקרטיה ליברלית כעצת בלעם וכמעשה בלק! 

בפרשת 'קורח' הקודמת ל'חוקת' מתגלים בלועי קורח דורשי השיוויוויות בשם הקריאה "כולם קדושים" לכן כדי לעקור מליבם השטות ותאוות השררה מחולל אהרון בשם ה' את נס המטה הפורח והגומל שקדים למשמרת עולם.

כעת השבת פרשת 'מסעי' אנו קוראים "ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום: ויעל אהרון הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש: ואהרון בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר: וישמע הכנעני מלך ערד והוא ישב בארץ הנגב בארץ כנען בבא בני ישראל. [לג, לז-מ]

פרשת מות אהרון נזכרת שוב בהקשר עבודתם המיוחדת של אלעזר ופנחס בנו בכל הפרשות הקודמות ובפרשת ירושת הארץ בספר יהושע שבו מצוין כי אלעזר נטמן בגבעת פנחס. כל כהן מן השושלת אופיו ותפקידו. אהרון האיש רודף השלום , אלעזר הכהן המשיח ופנחס איש הלחימה, המשיג שלום עם הקב"ה שקנא להשם שאך לו בשכר מעשהו נתן הקדש ברוך הוא ברית שלום כהונת עולם. הבנת המערכת הזאת בשלמותה סב, בן ונכד היא המסד לירושת הארץ ולשלום שהיה רודף אחרי אהרון כפי שישלימו איתנו כל הנחרים בנו.

פרשה זו מסעי , המסכמת כל מסעי ישראל אינה מייחדת לשום מסע מערכת פסוקים כמסע הזה שכבר עלה בפרשת חוקת ויעלה שוב בפרשת עקב. הלא דבר הוא! לאות ולזיכרון הלכה למעשה. פטירת אהרון וזכרונו - עקרון מחולל ארץ. פרשת הנחלות והכניסה לארץ שאף הם עיקר הפרשה כרוכים בשיבה איש אל אחוזתו ומצוינים אף במות הכהן הגדול, שמותו כפרה לרוצחים בשגגה השבים מערי המקלט לבתיהם . כמו התקיעה ביובל בבית המקדש ביום הכיפורים בשנת החמישים שבה האחוזות והנחלות שבות אל נוחליהם הראשונים , אל בתי האבות עד העולם . 

משמת אהרון נסתלקו ענני הכבוד ובטל כוח ההרתעה של ישראל , וישמע הכנעני הוא אירוע מקביל למלחמת עמלק בישראל ולמלחמת עין אומות בימינו, ממש עכשו! לפי שנסתלקה הקדושה היינו השכינה ואין רואה כי שם השם נקרא עלינו ולכן יראים ממכה ]בסגול] ולא מהקב"ה. "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך". [קריא מכה] כדי שאדום וישמעאל ואף עם ישראל עצמו יראה בשוב השם ציון בשוב ענני הכבוד יש לקבוע משמרות בניו של אהרון ושבט לוי כולו.

כדי להחזיר השכינה יש להעיר את חבצלת השרון ולהחיות את אהרון בזרעו ובניו ונגדה נא לכל מכחישי סגולת הכוהנים ובחירת עם ישראל. בם בחר השם אשר הבדיל את ישראל מכל העמים כי לא ככל הגויים בית ישראל.

ביום זה יש לפקוד ולחנוך כוהנים חדשים לעבודתם ולוודא שהמשמרות במקומם בשמים ובארץ. עושה שלום במרומיו כאהרון שהיה רודף שלום.

רבותי, ההיסטוריה חוזרת

בשנת תשע"ג נוסדה משמרת הכוהנים הראשונה על ידי ראש הכוהנים הרב ברוך כהנא שעלה ביום הזה, ראש חודש אב עם כוהנים ולויים להר הבית וכך מדי שנה התפתחו המשמרות . אין תרגול הכנה למקדש שאותו לא הוביל הרב ברוך בכוהניו ובקוראי שם השם.

הרב ברוך כהנא ירום הודו כלבנון, לובש את בגדי אביו הכהן הגדול מאחיו כפי שלבש אלעזר בן אהרון , הסגן, הכהן המשיח את בגדי אביו . שמירת המשמרת מכל משמר מוטלת על כולנו, כל שוחרי המקדש שאם לא כן אנו חוזרים שבע מסעות אחורנית כפי שקרה במות אהרון. 

כיוון השם שהרב ישראל אריאל שליט"א ראש מכון המקדש הינחה הקמת תנועת ההתנערות נוער המקדש והצעדה בירושלים צעדת הטהרה לליל ראש חודש אב כביטוי לתחייה הלאומית של יקיצה אל העבודה.

ישראל במעמדם , כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם.

מסעי: למה הכתוב מנה את המסעות?

פרשת המקדש || מסעי

למה הכתוב מנה את מסעות בני ישראל במדבר? 

↓ מאת: הרב אבי כהנא

הסברים שונים נתנו חז"ל, לפשר כתיבת ארבעים ושנים המסעות שעברו בני ישראל במדבר. 

רש"י על פי המדרש, מביא שני הסברים שונים, שיש בהם כדי לרמז על תפקיד 'המסע' לארץ ישראל: הראשון הוא "להודיע חסדיו של מקום, שלמרות שהקב"ה גזר עליהם להיטלטל במדבר, לא נחשוב שכל הארבעים שנה היו נעים ונדים, בלי מנוחה, אלא עם ישראל נסעו במ"ב מסעות, ומתוכם עשרים מסעות במשך שלושים ושמונה שנה". נמצא לפי הסבר זה, שתפקיד ה'מסע' הוא לכפר על עוונותיהם של ישראל, לא בכדי, אמרו חז"ל "גלות מכפרת עוון" (סנהדרין לז,ב). הצורך במניין המסעות הוא להודיע לנו על חסדו של ה' שמיעט לנו במסעות במשך הארבעים שנה. 

הסבר שני שמביא רש"י, הוא ב"משל למלך שהיה בנו חולה, והמלך הוליך את הבן למקום רחוק כדי לרפאותו, בדרך חזרה, התחיל המלך למנות את כל המקומות בהם עברו: אמר לו כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך...". לפי הסבר זה, המסע לארץ ישראל, הוא כעין 'תחנה' להתגלות ולמפגש עם ה'. הצורך במניין המסעות, הוא כדי לזכור את המקומות בהם קיבלנו מצוות, או הכעסנו את ה', וכן לזכור ולהמחיש את הניסים שנעשו לאבותינו במדבר, מקום לא טבעי לבני אדם, רחוק מן הישוב, "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון" (מורה נבוכים ג,נ).

העתיד כרוך בניסים ונפלאות: 

המדרש נותן 'טעם לשבח' כתיבת המסעות, ומבאר כי לעתיד לבוא, הקב"ה עתיד לעשות נסים כדרך שעשה כשיצאו ממצרים, כמו שנאמר: "כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות" (פסיקתא זוטרתא מסעי), לפי זה, הצורך במניין המסעות, הוא שנדע כי בדרך לארץ ישראל השלמה ולבנין המקדש, נצטרך לעבור 'מסעות' עם נסים ונפלאות כדרך שעברו אבותינו במדבר.

פרשת מסעי: "העם בחר לנחלה לו"

גיליון 170 | כ“ח תמוז תשע“ד | פרשת מסעי

"העם בחר לנחלה לו" 

מעניין להתבונן בצורה בה בנויה פרשת השבוע שלנו. תפקיד הפרשה כחותמת ספר במדבר מוביל אותו לסדר יפה ובנוי לתלפיות. בתחילה היא מגוללת בפנינו את המסעות אותם עברו בני ישראל מצאתם ממצריים ועד בואם אל ערבות מואב. לאחר מכן היא מדלגת אל תוך ארץ ישראל, ומצווה מאיתנו להישמר מעבודת האלילים שיש בה. מתוך כך עוברת התורה לשרטוט של גבולות ארץ ישראל (או ליתר דיוק, ארץ כנען. ארץ ישראל גדולה יותר...) ולהכנת התשתיות לחלוקת הערים והנחלות בעת הכניסה לארץ. זהו מהלך אחד, אימננטי ופנימי, המצביע על המסלול המוביל את עם ישראל דרך קורות ההיסטוריה ממצריים ועד נחלתו - ארץ ישראל.

”ולא תטמא את הארץ...“

בתוך המהלך הזה נמצאת פרשת ערי המקלט והרוצח בשגגה. באשר למקומה ולפשרה יש הרבה לעיין ולכתוב, אך לא ניגע בכך הפעם. בתום פרשת הרוצח בשגגה מסכמת התורה את הרעיון בפסוק אחד, אשר חושף בפנינו טפח מתוך עניינו של הקשר בין עם ישראל, ארץ ישראל והקב“ה: "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה, כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל." (במדבר, לה לד). קריאה עדינה מראה כי בפסוק הזה מסתתר סוד עמוק אשר יש לעמוד עליו ולפענחו.

לפני שנתבונן בפסוק נשים לב לדבר מעניין - לעומת לשון הדיבור המופיעה בפסוק לג - לשון ציווי לרבים נוכחים ("...ולא תחניפו את הארץ...") פסוק לד מדבר בלשון יחיד - "ולא תטמא את הארץ" . המעבר הזה מצביע על דיבור ספציפי יותר - אל כל אחד ואחד מעם ישראל. פנייה אישית אל כל איש מאיתנו.

כעת נעבור לקריאה במה שאמור בפסוק. ה‘ פונה אלינו ומבקש שלא נטמא את ארץ ישראל (על ידי רצח וחנופה, כפי שמשתמע מן הפרשייה) בה אנו יושבים, מפני שה ‘ שוכן בה. שכינתו של ה‘ בה היא מפני שהוא שוכן בתוך בני ישראל. אז היכן הקב“ה שוכן? בעם ישראל או בארץ ישראל? ואת מה אנו צריכים להיזהר מלטמא - את הארץ או את עצמנו?

שתי משמעויות למילה ”נחלה“

כדי לענות על שאלה זו אני מבקש לחזור אל שירת הים, הפעם הראשונה בה נפרשת בפנינו התכנית הא-להית להתיישבות בארץ ישראל ובפרט בהר ה‘ - בבית המקדש. ושם שרים עם ישראל: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה'. מקדש אד-ני כוננו ידיך." (שמות, טו יז). כאן אנו רואים כיצד ה‘ מבקש לטעת את עם ישראל בהר נחלתו - הלא הוא בית המקדש. אך ברבות הימים קיבל המושג ”נחלה“ משמעויות נוספות, אשר שופכות אור חדש על הפעם הראשונה בה הוא נכתב, וכן על הפסוק אותו אנו מבקשים לבאר. על כן אני מבקש להתחקות מעט אחר המושג ”נחלה“ בספר תהילים, המשקף עומק רב יותר במחשבת ישראל משאר ספרי התנ“ך.

הנה אנו מגלים שלמילה ”נחלה“ יש שתי משמעויות עיקריות. הראשונה תואמת את המשתקף משירת הים - בית המקדש כנחלתו של ה‘: "א-להים, באו גויים בנחלתך, טמאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים." (עט א). משמעות זו מופיעה מעט פעמים בספר תהילים. מעט כל כך לעומת כמות הפעמים בה מופיעה המשמעות השנייה...

המשמעות השנייה היא משל מעניין המשווה את עם ישראל לנחלתו של הקב“ה. משל זה מופיע לכל אורך ספר תהילים, ונראה שכל דוגמא תהיה טובה יותר מחברתה. נביא כאן שתיים: "...לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו." (עח עא). "עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו... כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (צד ה). דוגמא נוספת ומיוחדת הופכת את המשל למציאות ממשית: "אשרי הגוי אשר ה' א-להיו, העם בחר לנחלה לו" (לג יב). מה זאת אומרת שה‘ בחר בעם ישראל להיות לו לנחלה? מה המשמעות של בחירה זו ומה זה אומר עלינו ועל הר הנחלה המקורי - בית המקדש?

נחלותיו של ה‘

מהי נחלה? נחלה היא שטח השייך בצורה עמוקה ומהותית לאדם מסויים, והיא מגדירה אותו כמקום מוצאו ומשכנו. נחלה היא ” הבית “ והמקור של אותו אדם, והיא הביטוי לחיבור העמוק שלו אל הקרקע, האדמה, הארץ. אם עם ישראל הוא נחלתו של הקב“ה אזי עם ישראל מהווה את הקשר והחיבור של הקב“ה לעולם הזה, את צורת הביטוי שלו על פני האדמה. שכינתו של הקב“ה על עם ישראל ובחירתו בו כנחלה הופך את המקום בו שוכן עם ישראל לנחלתו של ה‘. אם כן - ארץ ישראל, נחלתו של עם ישראל, היא גם נחלתו של הקב“ה. הקשר העמוק בין עם ישראל לבין ארצו הוא ביטוי לקשר העמוק שבין הקב“ה לעמו ובכך אנו מגלים שאם עם ישראל יתנתק מארצו - גם הקב“ה (במובן מסויים) יתנתק מעמו. הקשר המיוחד שנשמר בין עם ישראל לארץ ישראל במהלך שנות הגלות, אפילו ללא קשר לדת (כפי שהוכיחה התנועה הציונית) מטא את הקשר בין ה‘ א-להינו אלינו, גם כאשר לא היינו באמת נחלתו.

יש להבין היטב את משמעות המשל והביטוי הזה, את עומק המושג נחלה. הבנה זו חושפת בפנינו את פשרם של סודות כה רבים ואת עומק הקשר בין ה‘, ישראל וארצנו. בכך גם מתברר מדוע ה‘ מבקש ממנו בצורה כה אישית לא לטמא את הארץ אשר עליה מושבנו, מפני שבכך אנו מטמאים גם את עצמנו ובכך עוקרים גם את עצמנו וגם את הקב“ה מתוכנו.

עלינו - עמו ונחלתו של הקב“ה, מוטלת המשימה להתחבר אל מצוותיו, אל ארצו, ובכך להיות הביטוי שלו עלי אדמות. ומתוך כך גם נזכה בקרוב בימינו לעלות אל הר נחלתו.