משה נגבי מוכן לותר על הר הבית, אך לא על זכות התפילה ליהודים בהר

כתם מכוער על הדמוקרטיה || כך רואה משה נגבי את איסור התפילה בהר הבית

איסור התפילה השרירותי בהר הוא כתם מכוער על הדמוקרטיה שלנו וגם חותר תחת שלטון החוק. יש בכך הפרה בוטה של ערכי חופש הדת והמצפון. כדי להצדיק את החסימה הזאת לא בחלה פרקליטות המדינה בהסתמכות על חקיקה מנדטורית קולוניאלית מלפני 90 שנה, ולמרבה המבוכה והבושה רוב שופטי בג"ץ הסכימו איתה

↓ משה נגבי – הפרשן המשפטי של "קול ישראל" ומרצה באוניברסיטה העברית

אינני אדם דתי ולפיכך אינני מייחס קדושה לאתר כלשהו. אף אינני נרתע מהסדר מדיני שיותיר את הר הבית מחוץ לתחומה הריבוני של ישראל, ובלבד שההסדר לא יסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. אך אינני מוכן בשום-פנים- ואופן להסכין עם המצב שבו נשללת מיהודים מאמינים באורח גורף האפשרות לממש את אמונתם ופולחנם על הר הבית. האיסור השרירותי הזה הוא כתם מכוער על הדמוקרטיה שלנו וגם חותר תחת שלטון החוק.

יש בכך הפרה בוטה של ערכי חופש הדת והמצפון וגם של ערך השוויון, שהם לא רק מעיקרי הדמוקרטיה אלא גם מעיקריה של מגילת העצמאות. זו גם רמיסה גסה של חוק השמירה על המקומות הקדושים שחוקקה כנסת ישראל מייד לאחר מלחמת ששת הימים, והמחייב את הרשויות להגן על חופש הגישה של בני כל הדתות אל ההר, ואף קובע שכל פגיעה בחירות הבסיסית הזאת היא פשע פלילי שדינו חמש שנות מאסר. והנה משטרת ישראל – זו המופקדת על אכיפת החוק הזה – היא המציבה מחסומים ומכשולים בדרכם של מאמינים יהודים אל ההר.

כדי להצדיק את החסימה הזאת לא בחלה פרקליטות המדינה בהסתמכות על חקיקה מנדטורית קולוניאלית מלפני 90 שנה (!) הקובעת שלבית המשפט אין כלל סמכות להתערב בגזירות השלטון בהר הבית. למרבה המבוכה והבושה, רוב שופטי בג"ץ הסכימו – למעשה אם לא להלכה – לכבד את החוק הבלתי דמוקרטי בעליל הזה, ולהעניק גם לשוטרים הישראלים שמופקדים כיום על שערי הר הבית אותה חסינות דה-פאקטו מביקורת שיפוטית שממנה נהנתה בשעתה משטרת הנציב העליון הבריטי.

השופטים אמנם קבעו שהאיסורים וההגבלות על תפילת יהודים על ההר לגיטימיים רק אם וכאשר קיימת "ודאות קרובה" לפגיעה קשה בבטחון ובסדר הציבורי, אך מעולם לא דרשו מהשלטונות להוכיח את קיומה של הוודאות הקרובה" הזאת. הם גם לא דרשו הסברים משרי הדתות לדורותיהם מדוע לדעתם יש סכנה ביטחונית חמורה בהתקנת תקנות שיקבעו שעות ואזורים – מצומצמים ככל שיהיו – שבהם תוכל להתממש  דרך-קבע זכות הפולחן והתפילה של יהודים על ההר.

זכויות אדם אינן ניתנות לחלוקה. כל מי שתובע הכרה שוויונית בזרמים הליברליים ביהדות, או לאפשר ל"נשות הכותל" להתפלל עטויות טליתות ברחבת הכותל המערבי, ולא להכפיף את זכותן לשוויון ולחופש דת ומצפון ל"ווטו" של הרבנות האורתודוקסית ולאיומי האלימות של הקנאים החרדים, בוודאי שאיננו יכול לעמוד מנגד כאשר מכפיפים את זכויותיהם של היהודים המבקשים להתפלל על הר הבית ל"ווטו" של ה"ווקף" המוסלמי ולאיומי אלימות של קנאים פלשתיניים. יתרה מזאת: גם (ואולי דווקא) מי שמבקש לקדם הסדר שיפקיע את השליטה הישראלית ב"אגן הקדוש" בירושלים, חייב לטעמי לשכנע שהוא מחוייב להבטחת חופש הדת הפולחן של בני ובנות כל הדתות – ובוודאי של יהודים ויהודיות – בכל האתרים המקודשים להם, ואף להציג זאת כתנאי בל-יעבור לכינונו של הסדר כזה.