מַעֲלֶה או מוֹרַד? || גשר המוגרבים
בגמגום של יותר מעשור מתקשה ממשלת ישראל להעז ולבנות גשר ראוי לשמו במקום זה שקרס בשלגים. הירדנים וראאד סאלח צוחקים
↓ מאת: ארנון סגל / nrg
עוד ציון דרך מגוחך, אבסורדי ואופייני רשמה אתמול מדינת ישראל בתולדות יחסי השנאה-חשש שלה עם המקום הכי קדוש בסביבה. הר הבית – המטרד שהיינו מתים להיפטר ממנו, האיום המתמיד על השקט התעשייתי במדינה הציונית - מוציא מאיתנו כרגיל את כל הרע.
כבר יותר מעשור מאז קרסה הסוללה הוותיקה שהוליכה אל שער המוגרבים בואכה הר הבית (בעקבות שילוב הרסני של רעידת אדמה וסופת שלג), ועדיין התיק הדי-פעוט הזה איתנו. מה פירוש איתנו? מעולם לא היה חי ובועט יותר. בינתיים העכבר כבר הפך להר, כי ככה זה כשההנהגה שלנו חסרת ביטחון בסיסי בדרכה.
שער המוגרבים משמש כניסה יחידה להר הבית ליהודים, אך במקום לבנות גשר חדש וגמרנו, או לחילופין לפתוח אחד או כמה מתשעת שערי ההר האחרים לכניסתם (למה לא, בעצם? מהיכן נשאב האיסור הגזעני הזה על מדרך יהודים במפתנם?), בחרה הנהגת ישראל לפנות לממשלת ירדן – 'שומרת המקומות הקדושים' – ולבקש את אישורה לבניית גשר קבע. נו, הירדנים כמובן סירבו. למה לשלטון ההאשמי להסכים לבקשה של הציונים הארורים? מעולם לא הפסיד כאן איש דבר מכך שסירב לציונים.
הסאגה נמשכה גם בשנים הבאות. נשיא המדינה דאז, פרס, שיגר את עצמו כמה פעמים לארמון המלך הירדני כדי להתרפס על נפשו בפני שליט אביון שאיננו מסוגל אפילו לספק מים לאזרחיו ללא סיוע ישראלי. הוא ביקש מהאפוטרופוס הירדני להניח לנתינים הישראלים להשלים את בניית המיזם הזה ללא התנגדויות בעלי הבית הירדנים, והבטיח שאין לישראל כל שאיפות ביחס לציפור הנפש המוסלמית, הר הבית. באמת, מה יש לנו לחפש בהר? וזה כבר די מזכיר גשר אחר, את הגשר בחלם, שכשהוא הופך לרעוע והחבר'ה נופלים ממנו ונפצעים, העיריה בוחרת לבנות לרגליו בית חולים במקום לתקן את הדרוש תיקון.
ומכיוון שהירדנים סירבו, ומכיוון שראאד סלאח התסיס את השטח כאן, בניית גשר הקבע נדחתה פעם אחר פעם. כך בשנת 2007 וכך שוב ב-2011, כשמהנדס העיריה כבר שיגר צו סגירה מיידי לגשר הזמני (שהרי זה לא תוכנן להחזיק מעמד יותר משנתיים, וכבר היווה סכנה של ממש), אבל לא איש כמו נתניהו יירתע מהתרעות של מהנדס עיריה פשוט. נתניהו רועד רק כשמדובר בערבים (מכל הסוגים). במקרה כזה הוא רך כחמאה. רכיכה נוקשה יותר ממנו. וזה בדיוק מה שקרה הפעם: בקבינט הוחלט לבצר ולחזק עוד את הגשר הזמני הכעור במקום להחליפו במבנה קבע נאה, ואכן, מאז באו שלום ושלווה על ישראל.
עד לאחרונה. ליותר מדי גורמים כבר נמאס מגרוטאת העץ והברזל בדמות הגשר הזמני, שתקוע כמו קוץ בלב התיירותי של ארץ הקודש לתפארת מדינת ישראל. בקרן למורשת הכותל כבר תיכננו גשר חלופי ונתניהו בוודאי שותף גם הוא בסוד העניינים (כי על פיו יישק דבר שם, לאור הטראומה של אירועי מנהרת הכותל ב-96'). בשבועות האחרונים, בשקט בשקט, ייסדו שם גשר עץ חדש, בתקווה להפוך אותו לגשר קבע במהרה. ניסו לקבוע עובדות בשטח, אך אבוי – ללא קבלת הסכמה מהירדנים או מהפלג הצפוני של התנועה האיסלמית. דא עקא, כעת החבר'ה הטובים בירדן ובקרן אל אקצה כבר ממש נעלבו: הם התרגלו שלא מזיזים כאן אבן בלעדיהם. רק להם מותר לחפור ולהרוס בהר הקודש היהודי עתיקות ללא אישורים ישראליים ובניגוד לחוק, בלי בג"ץ ובלי בצלם.
נתניהו נאלץ כעת לבלוע את הדייסה שבישל. כל הדגלים קופלו ברגע, והיושב בראשות ממשלתנו הורה אתמול לפרק את כל שכבר נבנה, ואפילו טען שהגשר החדש נבנה בכלל בלי ידיעתו. מי מאמין לכך? אף לא אחד, אבל המיקרופון התקשורתי סובל הכל.
נו, ומה יקרה עכשיו? כלום. נתניהו כבר לא יעז אפילו לחלום על החלפת הגשר הזמני-קבוע הזה. היצירה הישראלית המכוערת הזו תישאר על עומדה עד שיקום כאן מנהיג אמיץ יותר מהמצאי הקיים. מי יודע, אולי בימיו יוסר כיעור נוסף מהסביבה, האיסור המבזה סטייל-אפרטהייד על תפילת יהודים בהר הבית. אם תרצו אין זו אגדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה