פרישה לקדושה

ותחזינה || גיליון | 178 י‘ בתשרי תשע“ה | יום הכיפורים

האמת היא שהסיפור התחיל שבוע לפני. בתאריך שבימינו מייצג יום תענית על השלב האחרון בתהליך החורבן, צום גדליה בן אחיקם, היה בעבר השלב הראשון בתהליך ההתקרבות הגדול ביותר בשנה אל הקב“ה. ראש השנה זה עתה נגמר ויום הכיפור עומד מעבר לפינה.

בית המקדש עומד על תילו והכהן הגדול מתחיל להיערך לקראת העבודה הגדולה ביותר של השנה, ואולי אפילו של חייו - עבודת יום הכיפורים. השלב הראשון, כפי שהוא מוצג בפתיחת מסכת יומא, העוסקת ביום הכיפורים (יומא = היום, בה“א הידיעה!) הוא פרישת הכהן הגדול מביתו ומעבר למגורים זמניים בלשכת הפרהדרין שבבית המקדש. מעבר לטעמים העמוקים והעמוקים יותר של מעשה זה, עליהם נעמוד בהמשך, כדאי לדמיין את הכהן הגדול בשבוע הזה שבין ראש השנה ליום כיפור. איך הוא הרגיש כאשר הוא התכסה בלילה, ישן בתוך העזרה, מטרים ספורים מארון הברית. לבד, בלילה, פרוש מאשתו, ימים אחדים לפני יום הדין הנורא, בצלו של היכל ה'...

הסוגיה הפותחת של יומא

תמיד מעניין להתבונן בסוגיות הפותחות של מסכתות הש“ס. תמיד ניבטת מהן זווית שורשית ועקרונית הנוגעת לכל המסכת שאנו עומדים בפתחה. הסוגיה שאנו עומדים לעסוק בה היום משתרעת על הדפים הראשונים של מסכת יומא, ולמרות שהיא נראית לכאורה שגרתית (שלא לומר משעממת) אנו מגלים בה סודות עמוקים שרמזו חז“ל לגבי אופיו היסודי של היום. לשם כך עלינו להצטייד באוזן רגישה ללשון התלמוד ולדרכו. 

המשנה מציגה לנו את העובדות: "שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין" (ב ע"א). הגמרא, בלי להשתהות, זורקת את האסוציאציה הראשונה שעולה לה לראש: "תנן התם (שנינו שם): שבעת ימים קודם שריפת הפרה (אדומה) היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ל...לשכת בית האבן". יש משנה כמעט זהה במסכת פרה אדומה, ממנה אנו לומדים כי ישנו עוד כהן המופרש משבעה ימים לפני מעמד מסוים - הכהן השורף את הפרה האדומה.

לאחר עיסוק קצר בביאור המילים באותה המשנה פונה הגמרא לשאלה הקלאסית: "מנא הני מילי?" מניין אנו למדים את ההלכה האומרת שיש להפריש את הכהנים הללו שבוע לפני עשיית המלאכה? "אמר ר' מניומי בר חלקיה אמר ר' מחסיא בר אידי אמר ר' יוחנן: אמר קרא "כאשר עשה ביום הזה ציווה ה' לעשות לכפר עליכם". לעשות - אלו מעשי פרה, לכפר - אלו מעשי יום הכפורים". 

כדי להבין את עומק המשמעות של הלימוד מפסוק זה עלינו לפתוח את התורה ולבדוק מניין הוא מגיע, במקרה שלנו - ספר ויקרא פרק ח. אז פתחנו את החומש וקראנו ברפרוף את פרק ח ולפתע גילנו שחז“ל הביאו אסוציאציה נוספת - ימי המילואים בהם חנכו את המשכן!

אם כן, נסכם את מה שלמדנו עד כה - בעת הקמת המשכן פרש אהרן הכהן מביתו במשך שבוע, דבר שהפך לציווי לדורות - "לעשות לכפר עליכם " - לעשות בא ללמד על מעשי פרה אדומה ולכפר בא ללמד על עבודת יום הכיפורים.

"עיצומו של יום מכפר "

כדי להבין את המשמעות העמוקה של הלימודים שעשתה הגמרא עלינו להבין דבר יסודי - אסוציאציות של חז“ל ודמיון הלכתי בין מקרים איננו סתמי. הגמרא יוצרת השוואות הלכתיות על מנת לצור השוואות מהותיות.

אם נשמע לכם הדבר מוזר אסביר את כוונתי - כשאדם רוצה ללמוד ממקרה אחד למשנהו צריך להיות בסיס משותף לשני המקרים, בסיס היוצר את ההיגיון מאחורי ההשוואה. לדוגמא נביא השוואה שנעשית רבות במסכת סוכה - בין דיני סוכה לדיני מבוי (אזור בו מותר לטלטל בשבת). הלימוד ההלכתי בין שני המקרים יכול להיעשות רק בשל הדמיון המהותי הקושר אותם - בשניהם מדובר ברשות בפני עצמה הנפרדת משאר העולם. הבחנה זו מלמדת אותי לימוד מהותי גם על סוכה וגם על מבוי. והנה אנו רואים שגם במקרה שלנו ניתן לעשות לימוד דומה.

נפתח בהשוואה לשרפת פרה אדומה. יום הכיפורים הוא יום מיוחד ויוצא דופן, עליו אמר ה': "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא, טז ל). יום הכיפורים הופך ליום של טהרה. טהרה מוחלטת, טהרה מדהימה, טהרה השוטפת מעל האדם את כל חטאותיו ועוונותיו, טהרה לא הגיונית, טהרה פרדוקסלית. אחד היסודות של יום הכיפורים הוא ש“עיצומו של יום מכפר“, דהיינו - יום כיפור בעצם מהותו מכפר על האדם, גם ללא תפילה ובכי, ואולי אפילו ללא תשובה! זהו פרדוקס לא הגיוני, שהדרך היחידה להבין אותו הוא בהקבלה לפרה אדומה. כפי שכולנו יודעים, פרה אדומה זו ההלכה הכי לא הגיונית בתורה - מטמאת את הטהורים, מטהרת את הטמאים. זה פרדוקס, גזרה א-להית - אם נזרקה עליך טיפה אחת ממי פרה אדומה אתה טהור. זהו גם יום כיפור, וזהו הלימוד העמוק הנעשה מההשוואה לפרה אדומה.

הקב“ה מטהר את ישראל!

בדף כבר קצר, ולא נותר מספיק מקום לבאר באריכות את ההשוואה לימי המילואים (וכן את עומק ההשוואה שמביא ר' שמעון בן לקיש בדף ג ע“ב, שם הוא מציע לימוד מפרישת משה רבינו לפני העלייה להר סיני). את שארית המלאכה אשאיר לכם... בכל זאת ארצה להוסיף יסוד עקרוני נוסף לעיוננו.

למרות ההשוואות שיצרנו עלינו לדעת שלכל אחת מהמצוות יש אופי ייחודי ועמוק, המבדיל אותה משאר המצוות. בדף ח מביאים חז“ל את עומק ההבדל - "תנו רבנן: אין בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים אלא שזה פרישתו לקדושה... וזה פרישתו לטהרה". 

פרישתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים מביאה אותו לטבילה בעומקה של הקדושה והיזכרות שכולנו, כל עם ישראל, קדושים, ודרכנו להיטהר היא בטבילה מלאה בה' ובמצוותיו, כפי שאומרת המשנה האחרונה במסכת יומא: "אמר ר' עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים!.. ואומר "מקווה ישראל ה' " - מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב "ה מטהר את ישראל!".