סטטוס קוו בהר הבית || מה זה בכלל?
הדיון הציבורי סביב העלייה להר הבית נסוב פעמים רבות סביב ה"סטטוס קוו". אולם מהו בעצם הסטטוס קוו על ההר. חלק א'.
מאת: הלל פנדל/ ערוץ 7
למרות שנראה ש"שמירה על הסטטוס קוו" בהר הבית היא יעד אוניברסלי, נראה שאף אחד לא ממש בטוח מהו בדיוק ה"סטטוס קוו" הזה.
מי שמאמין שהסטטוס קוו אוסר תפילה יהודית בהר, כדאי שישים לב למה שכתב הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי לצה"ל, ומאוחר יותר של מדינת ישראל, בספרו "הר הבית". לדבריו יהודים היו מתפללים בהר "במשך מאות בשנים", עד לפני כ-300 שנה, הוא כתב.
כאשר מדינאים ישראליים, אמריקאים, ואחרים מדברים על הצורך לשמור על הסטטוס קוו, הם בדרך כלל מתכוונים שיש לאפשר כניסה חופשית למוסלמים לתפילה או למשחק כדורגל, ואילו את כניסת היהודים צריך להמשיך להגביל.
על פי הגדרה זו של ה"סטטוס קוו", יש למנוע מיהודים להיכנס בקבוצות גדולות, וגם לא ברוב שעות היום – וכמובן אסור להם להתפלל שם כלל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרים אחרים בממשלתו הצהירו שוב ושוב בתקופה אחרונה שלא יהיו שינויים בסטטוס-קוו. הם הבהירו זאת לעבדאללה מלך ירדן, לממונה החדשה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, ולאחרים.
עם זאת, יש לדעת ש"סטטוס קוו" זה, לפיו יהודים אינם מתפללים בהר הבית, נכנס לתוקף רק לאחרונה יחסית. הרב גורן, שעמד ותקע בשופר בהר עם שחרורו במלחמת ששת הימים ב-1967, כתב בספרו ש"תפילות היהודים ליד הכותל המערבי החלו רק במאה ה-16; לפני זה, היו היהודים מתפללים במשך מאות שנים על הר הבית... ורק לפני כ-300 שנה החלו להתפלל ליד הכותל." הציטוט הובא על ידי הרב אליעזר מלמד, בגליון האחרון של בשבע.
הרב גורן מציין, כי על פי הגאון הרדב"ז - הרב דוד בן שלמה אבן זמרה, מהמאה ה-16, שפסקיו מובאים לרוב ע"י הבית יוסף - ואחרים, "ברור שחכמי א"י לאחר דורות האמוראים והגאונים [כלומר, לאחר שנת 1038 – ה.פ.], נהגו לפי שיטת הסוברים שאין כל איסור בכניסה למקום המקדש בעת חורבנו, כמו שכותב המאירי... [הדבר נכון גם] כאשר לא היה ליהודים בא"י פרה אדומה להיטהר".
הרב גורן הוסיף כי "אין לתלות את כניסת היהודים להר הבית באי-ידיעת ההלכה... אין זה מתקבל על הדעת שבמשך מאות שנים התפללו היהודים במקום המקדש על הר הבית מבלי שמישהו יעורר בפניהם את איסור כרת החמור שיש בכניסתם למקום המקדש".
כידוע, המנהג השתנה מאז בהדרגה. המוסלמים אסרו על היהודים להיכנס למקום הקדוש, וה"מקום הקדוש ביותר" שלהם נהיה הכותל המערבי, שהיה למעשה רק קיר-תמך של הר הבית. "בכל מקום בו נזכר במדרש שהשכינה לא זזה מעולם מהכותל המערבי," כותב הרב גורן, "הכוונה לכותל המערבי של העזרה או של ההיכל, ולא לכותל המערבי שלנו".
הרב גורן מוסיף כי הוא עצמו היה "כבול במיתרי אהבה" לכותל המערבי, מה שמנע ממנו לפעול מייד לאחר מלחמת ששת הימים להסדיר עלייה יהודית להר הבית. עם זאת, 'קול הזעקה שלנו [בתהילים], 'מי יעלה בהר ה'?' עורר אותי להתחזק ולברר את עניין העלייה להר הבית".
הרב גורן עשה זאת כאשר פקד על חיילי חיל ההנדסה למפות את ההר במדוייק, ובעיון בטקסטים רבניים ואחרים שהבהירו את המיקום המדויק של קודש קודשים ואזורים אסורים אחרים.
הרב גורן אף ניסה לארגן תפילות בהר הבית, אך שר הביטחון דאז, משה דיין, עצר בעדו.
בכל מקרה, "הסטטוס קוו" במאות קודמות כלל תפילה יהודית בהר הבית. אחרי 1967, "סטטוס קוו" חדש הונהג – מצב שבקושי דומה למצב הנהוג היום. על כך בחלק ב' של סדרה זו.
מי שמאמין שהסטטוס קוו אוסר תפילה יהודית בהר, כדאי שישים לב למה שכתב הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי לצה"ל, ומאוחר יותר של מדינת ישראל, בספרו "הר הבית". לדבריו יהודים היו מתפללים בהר "במשך מאות בשנים", עד לפני כ-300 שנה, הוא כתב.
כאשר מדינאים ישראליים, אמריקאים, ואחרים מדברים על הצורך לשמור על הסטטוס קוו, הם בדרך כלל מתכוונים שיש לאפשר כניסה חופשית למוסלמים לתפילה או למשחק כדורגל, ואילו את כניסת היהודים צריך להמשיך להגביל.
על פי הגדרה זו של ה"סטטוס קוו", יש למנוע מיהודים להיכנס בקבוצות גדולות, וגם לא ברוב שעות היום – וכמובן אסור להם להתפלל שם כלל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרים אחרים בממשלתו הצהירו שוב ושוב בתקופה אחרונה שלא יהיו שינויים בסטטוס-קוו. הם הבהירו זאת לעבדאללה מלך ירדן, לממונה החדשה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, ולאחרים.
עם זאת, יש לדעת ש"סטטוס קוו" זה, לפיו יהודים אינם מתפללים בהר הבית, נכנס לתוקף רק לאחרונה יחסית. הרב גורן, שעמד ותקע בשופר בהר עם שחרורו במלחמת ששת הימים ב-1967, כתב בספרו ש"תפילות היהודים ליד הכותל המערבי החלו רק במאה ה-16; לפני זה, היו היהודים מתפללים במשך מאות שנים על הר הבית... ורק לפני כ-300 שנה החלו להתפלל ליד הכותל." הציטוט הובא על ידי הרב אליעזר מלמד, בגליון האחרון של בשבע.
הרב גורן מציין, כי על פי הגאון הרדב"ז - הרב דוד בן שלמה אבן זמרה, מהמאה ה-16, שפסקיו מובאים לרוב ע"י הבית יוסף - ואחרים, "ברור שחכמי א"י לאחר דורות האמוראים והגאונים [כלומר, לאחר שנת 1038 – ה.פ.], נהגו לפי שיטת הסוברים שאין כל איסור בכניסה למקום המקדש בעת חורבנו, כמו שכותב המאירי... [הדבר נכון גם] כאשר לא היה ליהודים בא"י פרה אדומה להיטהר".
הרב גורן הוסיף כי "אין לתלות את כניסת היהודים להר הבית באי-ידיעת ההלכה... אין זה מתקבל על הדעת שבמשך מאות שנים התפללו היהודים במקום המקדש על הר הבית מבלי שמישהו יעורר בפניהם את איסור כרת החמור שיש בכניסתם למקום המקדש".
כידוע, המנהג השתנה מאז בהדרגה. המוסלמים אסרו על היהודים להיכנס למקום הקדוש, וה"מקום הקדוש ביותר" שלהם נהיה הכותל המערבי, שהיה למעשה רק קיר-תמך של הר הבית. "בכל מקום בו נזכר במדרש שהשכינה לא זזה מעולם מהכותל המערבי," כותב הרב גורן, "הכוונה לכותל המערבי של העזרה או של ההיכל, ולא לכותל המערבי שלנו".
הרב גורן מוסיף כי הוא עצמו היה "כבול במיתרי אהבה" לכותל המערבי, מה שמנע ממנו לפעול מייד לאחר מלחמת ששת הימים להסדיר עלייה יהודית להר הבית. עם זאת, 'קול הזעקה שלנו [בתהילים], 'מי יעלה בהר ה'?' עורר אותי להתחזק ולברר את עניין העלייה להר הבית".
הרב גורן עשה זאת כאשר פקד על חיילי חיל ההנדסה למפות את ההר במדוייק, ובעיון בטקסטים רבניים ואחרים שהבהירו את המיקום המדויק של קודש קודשים ואזורים אסורים אחרים.
הרב גורן אף ניסה לארגן תפילות בהר הבית, אך שר הביטחון דאז, משה דיין, עצר בעדו.
בכל מקרה, "הסטטוס קוו" במאות קודמות כלל תפילה יהודית בהר הבית. אחרי 1967, "סטטוס קוו" חדש הונהג – מצב שבקושי דומה למצב הנהוג היום. על כך בחלק ב' של סדרה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה