מדוע לא נבנה המקדש בבית אל?

ותחזינה || גיליון 188 | י"ד בכסלו תשע“ה | פרשת וישלח

מאת: יובל קופרמן

מדוע לא נבנה המקדש בבית אל?

אתמול בלילה ישבתי בבית הכנסת וניסיתי לחשוב על רעיון לעלון השבועי. בכל השבוע חיפשתי ותרתי אחר נקודה שתתפוס אותי בפרשת השבוע עליה אכתוב את ׳ותחזינה׳ ולא עלה בידי למצוא. כמעט ואמרתי נואש עד שצדה עיני דף פרשת שבוע שכותרתו ״למה לא נבנה בית המקדש בבית אל?״ (שם הכותב לא הופיע). בסקרנות ובתקווה עייני במאמר שהובא שמה, בשאלה אותה הוא מציב ובתשובה שהוא נותן.

בפרשתנו אנו נפגשים שוב עם נקודת הפתיחה של הגלות הארוכה של יעקב- עם העיירה לוז ששמה שונה לבית אל. בניגוד לרוח הנושאת את יעקב בפתיחת הפרשה הקודמת, עת הוא נשבע כי: "אם יהיה א-להים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך... ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לא-להים- והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, יהיה בית א-להים!" (בראשית, כח כ-כב), בפרשתנו נראה כי יעקב לא מעוניינת לממש את הבטחתו, ואף יותר מכך- נמנע ממנה עד שה‘ מצווה אותו במפורש! מה פשרה של ההסתייגות של יעקב מהמקום ומההבטחה שנשא בעת שברח מארץ ישראל? ומדוע הוא זקוק לקרוא שם למקום שלוש (!) פעמים ולמרות זאת להמשיך לכנות את המקום לוז ((בראשית, מח ג)?

השאלה מתחדדת אף יותר כאשר אנו מגלים כי היא נפרשת על פני דורות. כאשר ניצבת השאלה היכן להקים את בית המקדש בוחר ה‘ (או דוד, הכתוב משאיר זאת בכוונה בצורה מעורפלת) בהר המוריה, ירושלים, כמקום המיועד. מדוע לא לבחור בבית אל, מקום התגלות הסולם המדהימה, המקום אשר עליו נאמר "מה נורא המקום הזה! אין זה כי אם בית א-להים, וזה שער השמים!" (יז)?

בין שם הוי“ה לשם א-להים

התשובה אותה נותן המאמר מתייחס להבדל בין שם א-להים לשם הוי“ה. שם א-להים, הממלא את ההתעסקות סביב בית אל, הוא שם של דין ומשפט, של נותן ומקבל, של שכר ועונש. אנו רוצים לעבוד את ה‘ לשמו ובשבילו, ללא ציפייה לקבלת שכר וללא התניה (אותה מתנה יעקב לפני צאתו) שבתמורה לעזרת ה‘ נעבדהו. השינוי בין תפיסות העולם, בין עובד א-להים לעובד ה‘, התרחש, על פי המאמר, במאבק על שפת היבוק. המאבק התרחש נגד מלאכי העונש ומלאכי השכר, תפיסת העולם הילדותית והראשונית של יעקב, שלאחריה הוא מגלה כי את ה‘ יש לעבוד ללא מניעים תועלתיים וללא רצון לקבל פרס. בית אל, אם כן, מסמל את חשיבת השכר והעונש, ההתניה והגמול, חשיבה ילדותית המציבה תנאים לריבונו של עולם וקובעת לו מתי הוא צריך לתת לי ומתי אני צריך לתת לו. חשיבה ילדותית זו איננה הולמת את מקום בית המקדש, ולכן הוא איננו נבנה בבית אל.

האמת היא שהמסר העולה מן המאמר יפה מאד ואני מזדהה איתו. הוא עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם המוצגת בשמניות מסכת אבות ובגמרא, ועם הדרך היהודית על ברכיה חונכתי. אך בכל זאת, ישנן כמה קושיות חזקות על הפרשנות הזו. ראשית- ה‘ בכבודו ובעצמו מצווה על יעקב לחזור לבית אל ולקיים את הבטחתו. אם ה‘ איננו רוצה שיעבדו אותו בצורה של קבלת פרס, מדוע הוא מצווה על יעקב לחזור אל המקום המסמל זאת יותר מכל? מלבד זאת, השינוי שחל ביעקב לא כתוב ולו ברמז בפסוקי המאבק על מעבר היבוק, וזוהי פרשנות אפשרית במקרה הטוב, ובמקרה הרע המצאה וכיפוף הכתובים. את ההבדל בין בית אל לבין הר המוריה, בין יעקב שלפני הגלות ליעקב שלאחריה.

בין יעקב לישראל

נראה לי שכדי לעמוד על המשמעות האמתית של ההבדל בין בית אל להר המוריה יש להשוות את ההתגלות שלאחר מעשה העקידה להתגלות הסולם. במעשה העקידה אנו רואים כי הברכה מגיעה רק לאחר עמידה בניסיון ורק לאחר הוספה מעבר לציווי- הקרבת האיל וקריאת המקום בשם ”הר ה‘ יראה“. בניגוד לכך, בבית אל ההתגלות מגיעה אל יעקב ללא כל השקעה ועבודה, ורק לאחריה מגיע שינוי השם וההבטחה לעבודת א-להים במקום. בגדול, ההבדל הוא בין פסיביות לאקטיביות. אברהם אבינו אקטיבי מאד לכל אורך מעשה העקידה, והוא לא חדל ממעשים. יעקב, לעומת זאת, מוצג כאדם פסיבי שמונע על ידי אמו, אביו, דודו וא-להיו. הוא בורח מעשו במקום להתמודד אתו, הוא עושה כצו אמו בלי לשאול שאלות ויוצא לגלות כי ככה אמרו לו. אבל אחרי שנות גלות יעקב גדל ונהיה לגבר, נהיה לישראל. הוא מתמודד עם המלאך במעבר יבוק ועם עשו וארבע מאות לוחמיו. הוא בונה, יוצר, מקים משפחה. יעקב שחוזר לארץ ישראל הוא אדם אקטיבי ופעלתן, הוא ישראל, ששורה עם א-להים ועם אנשים ויכול להם.

אבל פתאום, בשכם, הוא חוזר לאקטיביות שלו. פתאום הבנים שלו מנהלים את המשחק והוא מסתפק בנזיפה רפה שגם היא נבלעת בקריאה התקיפה של שמעון ולוי. יעקב חוזר להיות פסיבי, ולכן הוא חוזר למצב של בית אל. כעת עליו לקום שוב ולחזור אל בית אל, לממש את הבטחתו הראשונה.

בית המקדש- מקום של אקטביות

בית המקדש שמוקם בהר המוריה הוא מקום של אקטביות, של מעשים. הוא מקום בו יש צורך בתשובה פנימית, בתהליך היטהרות נפשי, בהתמודדות ובעמידה. זהו מקום שכדי לעלות אליו יש לענות על השאלה ”מי יעלה בהר ה‘?“ ולתת תשובה תקיפה- ”נקי כפיים ובר לבב!“

(ועדיין יש להרחיב בנוגע להבדל בין העגלים שיצר ירבעם בבית אל לעומת המקדש הראשון בירושלים)