סיפורה של מחאה במרכז העדה החרדית

ואין אנחנו יכולים? || ואין אנו רוצים!

כבר לפני 28 שנים, בשנת תשמ"ז חבר הרב ישראל שניידר לפעילים נוספים והחל לעסוק בהחזרת עבודת בית המקדש למקומה. עצם היותו יהודי חרדי לא מנעה ממנו לחבור ליהודים מכל הגוונים, כדי לקיים את המטרה הקדושה. בשנים האחרונות לא נראה כל כך הרב שניידר בין פעילי המקדש, אולם רוח המקדש המשיכה לפעם בקרבו.

הרב שניידר הואיל לשתף אותנו בסיפור שקרה כשרוח המקדש פיעמה בו, כשהיה בלב ליבה של העדה החרדית בירושלים - בנייני זופניק במאה שערים.

↓ "שקר גס" / ישראל שניידר

שמי ישראל שניידר זה כשנתיים ימים שאני יושב ב"בנייני זופניק" סמוך ל"ככר השבת" באזור מאה שערים (מרכז העדה החרדית) ירושלים עיר הקדש (באותו בנין נמצא בית הכנסת "משכן ישראל" יושבים שם שני כוללים היינו כולל של מבוגרים בבוקר וכולל של אברכים אחרי הצהרים).

אני יושב שם בתקן של מתנדב (אין לי כח נפשי לשבת בכולל "חובה" ולקבל "כסף") אני שם בדרך כלל מ-9 בבוקר עד 5 בערב ובערבי שבתות וימים טובים מ-9 עד 12. אני מנסה ללמוד את תורתנו הקדושה כפי מיטב יכולתי לקיים מקרא שכתוב: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" (תהלים קיט צז). בדרך כלל כשאני מגיע לבית הכנסת (מביתי שבשכונת "נוף ציון" שאצל ה"טיילת") תפילת שחרית של הציבור הנכבד מאד של זקני תלמידי חכמים, מסלתה ושמנה של ירושלים של מטה, כבר נגמרה. חוץ מראשי חדשים חנוכה וחול המועד שאני מגיע באמצע התפילה.

בחרתי לשבת דווקא במקום הזה, כי יש שם תחזוקה מאד לעניין. הגבאי הרב צבי הירש ליברמן, הוא מסור ונאמן באופן יוצא דופן, ועל כן המקום נקי ומסודר להפליא, ואני מאד אוהב את הנקיון והסדר.

על המחאה

ויהי היום, לפני כשבוע, ביום ראשון של חול המועד פסח הגעתי לבית הכנסת כדרכי, התיישבתי ושמעתי את שארית התפילה ועניתי אמן, אמן יהא שמיה רבא מברך. כי אני רגיל להתפלל ביחידות שם בבית הכנסת בשעה מאוחרת. והנה החזן אומר את המילים שבתפילת מוסף של שלש רגלים "ואין אנחנו יכולים לעלות". 

פתאום כאילו מעצמו, בקול בינוני בלי שום כוונה תחילה נפלט מפי המילים: "כן יכולים כן יכולים לא רוצים". כמובן, המתפללים השתיקו אותי, שהרי אני מפריע לתפילת שליח הציבור. אחרי גמר התפילה דברתי על הנושא עם קצת מהמתפללים הוותיקים, אפשר להגיד שפחות או יותר הדבר עבר בשלום. אבל כל הענין לא נתן לי מנוחה, באמת פתאום ישראל שניידר נעשה קנאי למקדש, יפה יפה מאד (מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן) אני חייב לציין שמאז שנת התשמ"ז אני עוסק בעניין "חידוש העבודה במקום המקדש" זכיתי להיות מן המייסדים של "התנועה לכינון המקדש" ביחד עם הרב יוסף יחיאל אלבום, הרב אליעזר רוקח, הרב עודד כיטוב, הרב דוד חנוך בר חיים, הרב אליצור סגל וייבדל יואל לרנר ע"ה.

החלטתי שמחר אמשיך ב"הפגנה" שלי ודאי, בלי ספק. אני מודה ומתוודה שבעיקר זה בא מיצר ההרפתקנות שלי, הרצון להתבלט, אף על פי כן יכול להיות שאי-שם עמוק עמוק בתוך הנפש, היתה כאן איזו שהיא כוונה טובה לשם שמים, היינו שרציתי למחות נגד העוול שעושים לשכינה הקדושה, שלא בונים לה בית, והיא נשארת "הומלס" אצל הכותל המערבי.

ויהי ביום השני לחול המועד, אני יושב שם בבית הכנסת והחזן מגיע עוד הפעם למילים הפטאליות "ואין אנחנו יכולים לעלות". הפעם ב"זדון" ובהכרה מלאה אני צועק זעקה גדולה ומרה "שקר גס". כי הרי באמת כן יכולים לעלות ובפועל מאז מלחמת ששת הימים – עלו אלפי אם לא רבבות יהודים להר הבית. יכול להיות שהייתי צועק עוד ועוד, רק שמישהו שעמד הכן מאחורי גבי – נתן לי מכה בעורף, השטריימל והכיפה שעל ראשי עפו (גם הראש) אני מנסה למצוא את הכיפה שלי ולא מצליח! עד שאחד המתפללים מחזיר לי אותה, כנראה עפה רחוק. ואני צועק: "למה הורדת לי את הכיפה שייגיץ". בקיצור – הצגה יפה מאד. הבריונים של העדה – הגיבו בזעם עצור.

עכשיו אני מקצר בהשתלשלות העניינים בסופו של דבר אחר גמר התפילה – גירשו אותי מבית הכנסת, ושלא אהין לחזור. נפרדתי מהגנגסטרים של העדה החרדית במילים אלו: "מפני היד שנשתלחה במקדשינו" מפני היד שנשתלחה במקדשנו, היד – זו העדה החרדית. כוונתי היתה שהלא הבית דין צדק של העדה החרדית פוסק ומדביק מודעות שנה אחרי שנה שהעולה להר הבית חייב כרת. והרי זו כשיטת הצדוקים שאמרו שיש כרת לנכנס במחנה לויה בטומאה.

אבל כל בר בי-רב דחד-יומא יודע שאין שום כרת בהר הבית ואפילו מותר לעלות כשנטהר מטומאה היוצאת מן הגוף. ובימינו – הדבר פשוט שיש בעליה להר הבית מצוה גדולה שאין כמותה. בחינת טיפול ב"מת מצוה".

לסיום אני רוצה לומר שלדעתי אסור להגיד "מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתנו" שהמשמעות של מילים אלו היא שכל עם ישראל נמצא היום כביכול בגלות בריחוק מקום מן הארץ ויש נעבאך רק קומץ יהודים בארץ. אמנם זה היה נכון לדאבוננו העצומה מאות רבות בשנים. אבל לא עכשיו בזמננו והודות לפעילים ה"ציונים" אני מציע להתפלל כך: "אבינו מלכינו בעוונותנו הרבים אין אנחנו יכולים לעשות חובותנו בבית בחירתך, בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני הידיים השלוחות במקדש, יהי רצון וכו'".

הכוונה בידים השלוחות, היא ליד של האו"ם ידיהם של האיחוד האירופי, יד ארצות הברית, יד מדינות ערב, יד הפלסטינים, יד ממשלת ישראל, יד משטרת ישראל, יד העדה החרדית וההולכים בדתה המוטעת, ובכן יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יגאלנו מהרה עכשיו ממש מכל הידים הנזכרות "ובא לציון גואל" אמן וכן יהי רצון.

החותם בתקוה לראות בקרוב ממש בנחמת ציון ובחידוש העבודה ובבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקנו, והלוואי שנזכה כולנו יחד לחזות בכל זה בעיני בשר.

ישראל צבי יהודה שניידר