תקון חטא המרגלים על ידי בנין ירושלים

חורבן המקדש כתוצאת חטא המרגלים || בנין המקדש - תיקון החטא

תקון חטא המרגלים צריך להיות על ידי בנין בית המקדש

מאת: הרבנית רבקה שמעון  

חברים לדרך יקרים. את הדברים הבאים אני מפרסמת בגלל יום השואה. לעילוי נשמת אם סבתי, רבקה הי"ד, צדקת גדולה שנשרפה במיידנק.

זכיתי להשתייך למשפחות שבמעשיהם זרזו את הגאולה. מצד אבא, משפחות ריבלין, משפחות מן מצד אמא, משפחת יוסקוביץ, שסבי ז"ל, ר' יהודה אריה ליב, קם ועלה ארצה עם משפחתו ב 1935. את הדברים הבאים, שרלוונטיים מאד לימינו בנושא הר הבית והמקדש, העתקתי מהספר ונבנתה ארץ על תילה שחיבר אברהם ב. ריבלין, 1984. הספר הוא מעיזבונה של הצדקת ,שוחרת המקדש וירושלים, אסתר שליסר ז"ל לבית ברוק, קרובת משפחה שלי.

↓ מאת: הרב הלל ריבלין ז"ל*

חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום. על פי מדרש רבותינו נגזרה בכיה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכיה על חורבן בית המקדש, חורבן ירושלים ושממת הארץ. במידה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים. חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר, כמבואר בתורה, אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר"ל.

תקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא על ידי גאולת ירושלים ובנינה ועל ידי הפעולות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע כי זה לעומת זה עשה אלוקים ומדה כנגד מידה היא הן לחוב והן לזכות, תקן במה שפגמת, תקן כל דבר לפי המקום, לפי הזמן, לפי המעשה ולפי הפרסום, והנה חטא המרגלים שהביא בכיה לדורות כדרשת רבותינו על הפסוק "ויבכו העם בלילה ההוא", אותו לילה היה ליל תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש, נמצא שתקון חטא המרגלים צריך להיות על ידי בנין בית המקדש, ולפני בנין בית המקדש צריך להיות בנין ירושלים כמבואר עפ"י רבינו (הגר"א) לפי הפסוק "ירושלים תבנה והיכל הוסד" שנאמר על אתחלתא דגאולה האחרונה כמו בימי כורש.

ובעונותינו הרבים, רבים הם החוטאים חטא גדול של וימאסו בארץ חמדה. גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שוא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה. דעה זו כבר הופרכה עפ"י גאוני עולם ראשונים ואחרונים. המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו, תנאים ואמוראים, שקבעו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה ורבינו הרמב"ן זיע"א שקבע את מצות ישוב ארץ ישראל  כמצות עשה שבתורה וירשתם אותה וישבתם בה. ורבינו בעל התוספות יו"ט כתב שלפני הגאולה תהיה אתחלתא כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני וכן רבינו השל"ה הקדוש (בשער האותיות) המבאר את גודל מצות ישוב ארץ ישראל בכל עת ובכל זמן, לא פסקה הקדושה של מצוה אף לרגע אחד. ומי גדול לנו בכל הדורות האחרונים כרבינו הגר"א, קדוש ישראל, אשר בדברים חוצבים להבות אש האיץ בתלמידיו לעלות לארץ ישראל ולעסוק בקיבוץ גלויות והרבה לזרז את תלמידיו להחיש את קץ המגולה לקרב הגאולה על ידי ישוב ארץ ישראל. כמעט בכל יום דבר אלינו רבינו ברתת והתרגשות כי "בציון ובירושלים תהיה פליטה" ולא לאחר את המועד. מי ימלל ומי יתאר את גודל דאגתו של רבינו בדברו אלינו הדברים כאלה וכאלה ברוח קדשו ובדמעות בעיניו.

מה גדול הוא הכאב של העובדא שרבים מאהב"י וביניהם גם מעשירי עם שבמדינות רוסיא אשר התכוננו בהתלהבות לנסוע לארץ ישראל במצות רבינו הגר"א ונתקררו דוקא על ידי כמה מתופשי התורה אשר לא ידעו ולא יבינו וזאת מה שכתב רבינו כי בקבוץ גלויות יגבר הסטרא אחרא ר"ל וזאת מה שנאמר במדרש כשישראל יוצאיםן מן הגלות עמלק מזדמן להם בדרך. וזהו כח הטומאה אשר על זה נאמר "אשר קרך בדרך" מה חזק כוחו כח השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השיאם ר"ל.

ועוד לזאת, בין המעכבים שבגולה יש גם כאלה המפריעים לשלוח תמיכה לחיזוק הישוב בארץ ישראל. שומעים אנו מפי השד"רים שלנו, כמה מעשים נוראים מעין אלה, לדוגמא אחד מהם: ביום היארצייט של רבינו הגר"א זצ"ל דרש אחד משד"רינו בבית הכנסת בעיר פלונית בעד חיזוק הישוב בארץ ישראל, אחריו עלה הבמתה גבאי הקהילה ואמר: עסק חדש יצרו גבאי הכולל בירושלים, אינם מסתפקים בבקשת נדבות בעד לחם לעניים אלא גם נדבות לבנין ירושלים לקנות שדות וכו' וכו' להרחבת הישוב, ועוד חלומות כאלה, אם היא עת רצון מלפני ה', אמר אותו גבאי, להביא את הגאולה, אז אין צורך לקנות שדות וכו'. והנה אותו גבאי אין לו שום מושג מדרכי הגאולה ואינו יודע או שאינו רוצה לדעת את דברי הנביא "שדות בכסף יקנו" בארץ בנימין וסביבי ירושלם וכו' (ירמיה לב), ודברי הנביא "הרחיבי מקום אהלך" שכל אלו נאמרו על האתחלתא דגאולה כפי שבארתי בפרקים הקודמים.

* הרב הלל ריבלין עלה ארצה בשנת תקס"ט (1809) בראש השיירה הראשונה של ה"פרושים" מרוסיה שריעננו את הישוב העברי בירושלים וביססוהו. הוא חיבר את הספר "קול התור" בשנות שבתו בירושלים (עד פטירתו בשנת 1838 במגיפת הדבר שהפילה אזקרבנות למאות בעיר) הספר נשאר בכתובים, עד אשר יצא לאור בשנת תשכ"ט 01969)על ידי "מכון תורה שלמה" (ירושלים) לאחר שכעשרים שנה קודם לכן הדפיס הרב שלמה זלמן ריבלין, בן נינו של המחבר, מספר קטן של עותקים בשביל בני המשפחה בלבד. מתוך הספר הזה"קול התור", מועתק חלק מן הפרק החמישי.