על שמאל פסול, על דם שנשפך ועוד || סוף מעשה במחשבה תחילה
יש דברים שגורמים לכהן סביר להטיח את ראשו בייאוש בקיר המזבח * למשל, ביזבוז משווע של סוגי דם נדירים אשר מנותיהם הושלכו כלאחר יד מתחת לחוט הסיקרה
הלכות הקורבנות בשפה קלילה/ ארנון סגל
באופן כללי אין ביהדות הרבה חיבה לשמאל. זו בדיוק הסיבה לכך שמי שהחליט לקבל את דם הקרבן השחוט בכלי שאותו החזיק ביד שמאל, פסל בכך את קרבנו. רבי שמעון, לעומת זאת, המשתייך כנראה לשמאל הדתי, מכשיר זאת. גם לכהן מותר לפעמים לקום בבוקר על צד שמאל.
אולם בכך לא נגמר הסיפור. הכהן המוכשר שלנו, שאיננו רגיל להחזיק את הכלי ביד שמאל לא הסתדר עם העניין והדם הניגר מהבהמה נשפך על הרצפה במקום למצוא דרכו אל הכלי. אמנם לא בוכים על חלב שנשפך, אך יש ויש מקום לבכות על דם שפוך, גם אם מי שממנו נשפך הדם הוא בסך הכל בהמה שנפלה קרבן לשאיפות נעלות. זאת מכיוון שדם על הרצפה הוא בלתי-אסיף בעליל. אי אפשר להשיב את הגלגל לאחור, לספוג את הדם במטלית ולהחזירו לכלי כאילו דבר לא קרה.
לשם הבהרה, כמובן יש לדאוג להשיב את העזרה בסוף המשמרת כשהיא נקיה ואסתטית ממש כפי שהגיעה לידינו, אולם דם שאספו אותו בצורה כזו איננו רשאי להישפך עוד על קיר המזבח, והקרבן שממש שפכו את דמו כאן איבד את חייו ללא תכלית ברורה. הסיבה לכך היא שעל קיר המזבח יש לשפוך רק דם טרי ולא חלילה ממוחזר, ואילו דם שנפל כבר על הרצפה נחשב על-פי הקריטריונים המחמירים של מוסדות המקדש למשומש במצב לגמרי לא טוב.
באותה מידה, כהן שזרק את הדם הקדוש על הכבש העולה אל המזבח במקום על קיר המזבח מתוך חוש הומור משונה, או לחילופין על קיר המזבח בצד שבו אין למבנה הזה כל יסוד (מעין בליטה נמוכה המצויה רק בצדי המזבח הצפוני והמערבי), הקרבן הלך לו ללא שוב ולשווא. קרבן אחר יצטרך להתנדב לבוא במקומו ולתרום מדמו לטובת העניין.
כעת פעיל המקדש המבולבל זרק את דם בעל החיים על חלקו העליון של המזבח ושכח – לא ברור איך – שמכל שלל הקרבנות שהיהדות מציעה רק דמם של חטאת בהמה ועולת העוף נזרקות על חלקו הזה של הקיר, מעל ומעבר לקו האדום המתוח באמצעו של המזבח ומכונה בחיבה 'חוט הסיקרה'. ממש בצער אנו נאלצים לבשר על פסילת הקרבן הזה. הכבש המדובר יצטרך לשוב ולהישחט כראוי. במקרה שהוא כבר איננו מסוגל לחוות את החוויה הקשה פעם נוספת, יצטרכו להביא כבש חלופי כדי לבצע דווקא בו את האקט החוזר.
באותו אופן יצטרכו לנהוג בחטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק בשגגה גמורה על חלקו התחתון של המזבח במקום על צדו העליון, וגם בקרבנות שאת דמם צריך לזרוק דווקא על הפרוכת בכניסה לקודש הקדשים – אולם נזרקו על קיר המזבח לבושתנו כי רבה. כן גם את אלו שהיו אמורים להיזרק על קיר המזבח אך שודרגו בטעות לרמת קרבנות-על שדמם נזרק הכי קרוב שאפשר לקודש הקדשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה