פרשת המקדש || פרשת פינחס תשע"ה | שמואל בן חמו
מדוע פרשת הנדרים ניתנה לפני הכניסה לארץ?
האם יש קשר בין הנדרים ותקופת בין המצרים?
מאת: שמואל בן חמו
פרשת מטות עוסקת בפרשת הנדרים. יש מקום לשאול על המיקום של נושא זה דווקא לקראת הכניסה לארץ.
ספר במדבר עוסק בעיקר בנושאים לאומיים הקשורים לכיבוש הארץ וחילופי הדורות, כאשר הנדרים והשבועות הינם מעשים פרטיים שאינם קשורים לכלל.
נחזור אחורה לסוף פרשת פינחס ונמצא שם את התשובה. ראשית, נעיין בפסוק: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה', בְּמוֹעֲדֵיכֶם--לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם (במדבר כט,לט).
התורה מפרטת סוגים שונים של קרבנות שיש להקריב בחגים ובתוכם גם נדרים של הקדש. רש"י מפרש שבזמן עלייה לרגל יש להביא את הנדרים שהאדם עשה במהלך השנה כי הוא לא יודע מתי פעם הבאה יזדמן לו לעלות שוב לירושלים.
"אם באתם לידור קרבנות ברגל מצווה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר" (רש"י במדבר כט,לט).
במסכת ראש השנה קבעו חכמינו שמי שאינו מקיים את נדרו במשך שלוש רגלים עובר במצווה לא תעשה הנקראת: בל תאחר.
"רגלים באחד בניסן הוא בחמשה עשר בניסן הוא אמר רב חסדא רגל שבו ראש השנה לרגלים נפקא מינה לנודר למיקם עליה בבל תאחר ורבי שמעון היא דתניא אחד הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בבל תאחר ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן" (ראש השנה דף ד ע/א).
אנחנו רואים סמיכות של פרשת הנדרים של קרבנות לנדרים שהאדם מחייב את עצמו.
הרשב"ם מתייחס לשתי הפרשיות כאל פרשת אחת. בפרשת מטות, התורה לא פתחה כהרגלה בדיבור של הקב"ה אל משה רבנו: "וידבר ה' אל משה לאמור" אלא משה רבנו מסר בעצמו את הלכות נדרים לראשי המטות.
הרשב"ם מסיק מזה שפרשת הקרבנות ופרשת הנדרים נאמרו כאחת מפי הקב"ה ושתיהן עוסקות בנדרים של קרבנות המובאים בבית המקדש.
"...הלך משה ודבר אל ראשי המטות שהם שופטים להורות לישראל הלכות נדרים ואמר להם הקב"ה צוה לי שיקרבו נדריהם ונדבותם ברגל פן יאחרו נדריהם לפיכך איש כי ידור נדר לה' קרבן. " (רשב"ם, במדבר ל,ב).
עכשיו אנחנו מבינים למה פרשת הנדרים נאמרה לקראת כניסה לארץ ישראל. התורה מתיחסת כעובדה מוגמרת שבני ישראל-לאחר כניסתם לארץ, יעשו נדרים ויעלו לרגל בשמחה כדי לקיים אותם.
לכן רגע לפני הכניסה לארץ הוא זמן מתאים למסור את הלכות נדרים. עניין הנדרים קשור להקרבת קרבנות בבית המקדש לכן זה משתלב מצויין בספר במדבר העוסק במעשים ולא בלימוד בלבד.
ננסה לענות לשאלות שהעלנו בתחילת המאמר מכיוון אחר לגמרי. נשאל שאלה נוספת על מבנה הפסוקים של פרק ל'. ישנו פסוק אחד בלבד העוסק בנדרים ובשבועות של האיש. לעומת זאת, יש 14 פסוקים העוסקים בנדרים ושבועות של האישה.
מדוע השוני הזה בין האיש ובין האישה?
ולמה הלכות נדרים של אישה מחולקים לשלושה מקרים: נערה, אישה נשואה ואלמנה או גרושה?
אין שום דבר מיותר בתורה, לכל פסוק ולכל אות יש משמעות. בע"ה ננסה להביא פירוש חדש ונפלא.
ראשית נדגיש את ההבדל בקשר של אבא ובת מול הקשר של בעל ואישה. בעל ה"בית גנזי" על התורה מגדיר את זה היטב על פי האריז"ל.
כאשר אישה מתחתנת ומתקדשת לבעלה היא מבטלת את עצמה באופן מוחלט. את כל הכוחות שלה היא מוסרת לבעלה ושואבת את כוחותיה מבעלה.
הרוח של הבעל נכנס לתוך האישה וכך היא יכולה להוליד ילדים. הבעל חייב לתת לאשתו כמה שיותר מרוחו כדי לקיים אותה ולחיות בשלום בית.
לגבי הבת הקשר עם האבא פחות חזק. הבת לא מתבטלת כלפי אביה אלא האבא בונה את הבת מבחינה רוחנית לכן יש לו עליה זכויות מסויימות. למשל הוא יכול להפר את נדריה או זוכה בכסף של הקידושין.
" אבל בעת שהיא מתקדשת לבעל הרי היא מתבטלת אליו.........ובזה היא מוסרת לו כל הכוחות שיש לה וממילא מצד עצמה אין לה כלום אלר ממה שהבעל נותן בה ההוא רוחא"
" מצד חלק הבנין שהוא בונה אותה יש לו זכויות בה ......שהאב בונה את הבת שזה נותן לו כח בעלות של הפרת נדרים ומאותה סיבה ממילא יהיה לו בעלות על ממון קידושין" (בית גנזי, פרשת מטות דפים תתרצו-תתצז).
נראה לומר בהסתמך על פירוש ה"בית גנזי" ניתן לדמות את הקשר של האישה עם בעלה או אביה לשלושת בתי המקדש.
הבת רומזת לבית ראשון. האלמנה והגרושה רומזות לבית שני. והאישה הנשואה רומזת לבית שלישי.
בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך לאחר שדוד המלך החל את הבנין ואיסוף החומרים. עם ישראל לא לקח חלק משמעותי בהקמת הבית הראשון והוא נענש על כך. כמו שמצויין במדרש תהילים וברד"ק כאשר סיבת המגיפה היתה שלא תבעו את בנין בית המקדש. (ראה מדרש תהילים מזמור יז ורד"ק על שמואל ב פרק כד פסוק כה ).
לכן ניתן לדמות את הקשר המוגבל של הבת והאבא לקשר בין הקב"ה ובין ישראל בימי בית ראשון שלא היה בלב שלם מצד העם.
בית שני רמוז באישה אלמנה או גרושה. לאחר חורבן בית ראשון נכנסים לתקופה של גלות ושפל לאומי.
כמו שכתוב בתחילת מגילת איכה, שנכתבה לאחר חורבן בית ראשון: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס. {ס} ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ--אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ: (איכה א, א-ב).
עם ישראל מתואר כאדם בודד- רמז לגרושה, אלמנה או ללא אוהבים.
למרות שהצליחו לבנות מחדש את בית המקדש, רוב עם ישראל לא עלה לארץ ולבית המקדש חסרו כלים רבים כמו ארון הברית. בתקופת בית שני, עם ישראל סבל משלטונות זרים ונאלץ להילחם כדי לשמר על חירותו כמו המרד של החשמונאים.
ולבסוף בית המקדש השלישי רמוז באישה הנשואה המבטא את הקשר הדוק והנצחי הקיים בין הקב"ה ובין ישראל. בית המקדש השלישי יעמוד בנוי לנצח, לכן נבנה אותו מתוך אהבה ובלב שלם. כאשר האישה מתקדשת לבעלה היא מבטלת את עצמה ומקבלת ממנו את רוחו. היום, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו כלפי הקב"ה ולבטוח בו באמונה שלמה כדי לזכות בבית המקדש. אין מקום להתחשבות או התייחסות לאומות העולם, זה נוגד את המציאות של התבטלות כלפי הקב"ה.
יעקב אבינו כינה את בית המקדש "בית" לכן בית המקדש השלישי נקרא על שם יעקב אבינו.
כמו שמובא בתלמוד בבלי: "ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר (בראשית כח) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (פסחים פח ע/א).
אנחנו רואים בצורה מפורשת שבית המקדש השלישי נקרא בית, בדיוק כמו האישה שמשמשת כבית עבור בעלה.
כמו שכתוב במסכת יומא: " רבי יהודה אומר, אף אישה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו: שנאמר "וכיפר בעדו, ובעד ביתו" (ויקרא טז,יז)--"ביתו", היא אשתו" (משנה יומא א,א).
עכשיו אנחנו מבינים למה התורה מפרטת בכל כך הרבה פסוקים את הלכות נדרים של האישה. למעשה זהו רומז לשלושת בתי המקדש.
דווקא לקראת הכניסה לארץ כאשר תהיה אפשרות מעשית לבנות את בית המקדש בהר הבית, הוא זמן נכון להזכיר לבני ישראל את חשיבות בנין בית המקדש.
בנוסף לכך, פרשת מטות חלה תמיד בימי בין המצרים כאשר אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש ומתגעגעים לחידוש עבודת הקרבנות.
אני קורא לכל אחד מאיתנו לעשות חשבון נפש כנה ולשאול את עצמו מה הוא עושה כדי לקדם את בנין בית המקדש השלישי?
האם אנחנו עולים לרגל-להר הבית, שלוש פעמים בשנה? האם אנחנו משפיעים על מנהיגינו להשליט סדר בהר הבית ולהרחיק את הגויים ממנו?
בע"ה נשוב אל ה' ונזכה ללכת בבית ה' בב"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה