המקדש בפ"ש: מקום בירור רצון ה' - בבלי מול ירושלמי

וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || סמוך למחנה שכינה

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד: (דברים יז,ח-יג)

↓ מאת: נחשון עמית

בספר שופטים (כן, בדיוק בפרשת שופטים) הלכות ממרים כותב הרמב"ם:

בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה. והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל. ועליהן הבטיחה תורה שנאמר (דברים יז-יא) ''על פי התורה אשר יורוך'' זו מצות עשה. וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן:

בפרשתנו מופיע בית המקדש כמקום התורה וההוראה לכלל ישראל. יש קושיה? עולים למקדש, "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו" כל דיני סנהדרין קיימים רק כשבית הדין הגדול יושב בלשכת הגזית בהר הבית

"הכא גבי סנהדרין לא מקרי מקום אלא לשכת הגזית סמוך למחנה שכינה" (סנהדרין יד.) - המקום של הסנהדרין הוא רק בלשכת הגזית שצמודה לעזרה של בית המקדש - מחנה שכינה.

בתחילת הפרש כותב רש"י: למען תחיה וירשת - כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן:

וכן : רש"י שמות פרק כא: ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש [המזבח]:


תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יד עמוד ב:
אמר רב יוסף, תא שמע: מצאן אבית פגי והמרה עליהן, יכול תהא המראתו המראה - תלמוד לומר (דברים י"ז) וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם.

רש"י: בית פגי - מקום לפנים מן חומת העיר, ונדון כירושלים לכל דבריו.
מצאן - זקן ממרא לסנהדרין חוץ ללשכת הגזית שהיתה בהר הבית.
יכול תהא המראתו המראה - לידון בחנק.

זקן ממרא שחייב מיתה על הוראתו הלכה כנגד הסנהדרין מתחייב מיתה רק כאשר הסנהדרין במקומם. - לשכת הגזית - בבית המקדש.

דבר נוסף מעניין הוא שהגמרא כותבת: מסכת יומא דף כה עמוד א:
אמר אביי: שמע מינה לשכת הגזית חציה בקדש, וחציה בחול. - (מכאן תלמד שלשכת הגזית יושבת בשטחה חצי על שטח החול/חייל - מחנה לויה וחצי על שטח מחנה שכינה - העזרה)

מה מיוחד בבבית המקדש שדווקא משם יוצאת ההוראה לעם ישראל?

מה ההבדל בין התורה בזמן הגלות לתורה בזמן הבית?
נתבונן בהבדל בין התלמוד הבבלי לירושלמי בסיפור מאד דומה אבל מאד שונה:

בבלי - תענית כא ע"א:
אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים" אמר: מי איכא דניים שבעין שנה בחלמא? יומא חד הוה אזל באורחא, חזייא ההוא גברא דהוה נטע חרובא, אמר ליה: האי, עד כמה שנין טעין? - אמר ליה: "עד שבעין שנין.- אמר ליה: פשיטא לך דחיית שבעין שנין? – אמר ליה: האי (גברא) עלמא בחרובא אשכחתיה, כי היכי דשתלי לי אבהתי, שתלי נמי לבראי. יתיב, קא כריך ריפתא, אתא ליה שינתא, נים. אהדרא ליה משוניתא, איכסי מעינא, ונים שבעין שנין. כי קם, חזייה לההוא גברא דהוא קא מלקט מינייהו. אמר ליה: את הוא דשתלתיה?– אמר ליה: בר בריה אנא.אמר ליה: שמע מינה דניימי שבעין שנין,חזא לחמריה אתיילידא ליה רמכי רמכי.אזל לביתיה, אמר להו: בריה דחוני המעגל מי קיים?– אמרו ליה: בריה ליתא, בר בריה איתא.אמר להו: אנא חוני המעגל.לא הימנוהו.אזל לבית המדרש,שמעינהו לרבנן דקאמרי: נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל,די הוי עייל לבית מדרשא, כל קושיא דהוו להו לרבנן, הוה מפרק להו. אמר להו: אנא ניהו,ולא הימנוהו, ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה,חלש דעתיה, בעי רחמי ומית.אמר רבא, היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא.

תרגום - (על פי הרב עדין שטיינזלץ):
אמר: האם יש מי שישן שבעים שנין בחלום? יום אחד הלך בדרך, ראה אדם אחד שנוטע חרוב אמר לו: זה, עד כמה שנים טוען פירות אמר לו: עד שבעים שנה. אמר לו: פשוט לך שאתה חי שבעים שנה אמר לו אדם זה: עולם מלא חרובים מצאתי כפי ששתלו לי אבותי, שותל גם כן אני, לבני. ישב אכל פיתו, באה לו שינה, וישן. הקיפה אותו שן סלע, ונעלם מן העין, וישן שבעים שנה. כאשר קם, ראה אדם אחד שמלקט מהם. אמר לו: אתה הוא ששתלת אותו? אמר לו: בן בנו אני אמר לו: נמצא מכאן שישנתי שבעים שנה. וראה את חמורו שנולדו לה עדרים עדרים. הלך לביתו, אמר להם: בנו של חוני, האם הוא חי? אמרו לו: בנו איננו, בן בנו ישנו. אמר להם: אני חוני המעגל לא האמינו לו הלך לבית המדרש שמע את החכמים שאומרים: מאירות הלכותינו כבשנות חוני המעגל שכאשר היה נכנס לבית המדרש, כל קושיה שהיתה להם לחכמים, היה פותר להם. אמר להם: אני הוא, ולא האמינו לו, ולא עשו לו כבוד כראוי לו. חלשה דעתו, ביקש רחמים, ומת.


ובירושלמי תענית ג, ט: אמר רבי יודן גיריא: הדין חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל ,הוה סמוך לחורבן בית מוקדשא, נפק לטורא לגבי פעליי עד דו תמן נחת מיטרא עאל ליה למערתא. מן יתיב, נם ודמך ליה, ועבד שקיע בשינתיה שבעין שנין, עד דחרב ביה מוקדשא ואיתבניה זמן תיניינות. לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה נפק ליה מן מערתא , וחמא עלמא מחלף זוויי דהוות כרמין עבידא זייתין. זוויי דהוות זייתין, עבידא זרעו. שאל ליה למדינתא , אמר לון: מה קלא בעלמא? אמרון לי: ולית את ידע מה קלא בעלמא אמר לון: לא אמרין : לית מאן את אמר לון : חוני המעגל. אמרון ליה: שמענן דהוה עליל לעזרה והיא מנהרה עאל ואנהרת, וקרא על גרמיה: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכו א').

תרגום הסיפור בירושלמי
אמר רבי יודן הגר: חוני המעגל הזה הוא בן בנו של חוני המעגל חוני המעגל, היה סמוך לחורבן בית המקדש, יצא לשדה אצל הפועלים. עד שהוא שם ירד מטר, נכנס לו למערה. משישב, נתנמנם וישן לו. והיה שקוע בשנתו שבעים שנה עד שחרב בית המקדש, ונבנה פעם שניה. לסוף שבעים שנה ניעור משנתו, יצא לו מן המערה, וראה עולם מתחלף. זויות שהיו כרמים, עושות זיתים, זויות שהיו זיתים, עושות זרעים. שאל את בני המדינה, אמר להם: מה קול בעולם? אמרו לו: ואין אתה יודע מה קול בעולם? אמר להם: לא. אמרו לו: מי אתה? אמר להם: חוני המעגל. אמרו לו: שמענו שהיה נכנס לעזרה והיא מאירה. נכנס והאירה, וקרא על עצמו: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".


בשני הסיפורים ישנם הבדלים מהותיים בין תלמודה של ארץ ישראל, תלמוד של גאולה לבין תלמוד של חו"ל תלמוד של גלות וחושך. נתמקד בהבדל אחד והעיקרי לענייננו.

בבלי, תלמודה של בבל מקום בירור רצון ה הינו בבית המדרש בלבד. "משחרב המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה". ולכן, שרוצים לאמת האם חוני הוא באמת חוני - הולכים לבית המדרש. אבל בבית המדרש כולו ב"חול" כולו מבוסס על שכל אנושי שלנו. ולכן למרות שהרגישו החכמים שהשמועות ברורות כאילו חוני נמצא-הרגישו בצורה רוחנית שזה חוני - עדיין לא האמינו כי הכלי לבירור רצון ה' הוא רק השכל. אך הם טעו וזה היה באמת חוני. הכלי הזה של שכל בבית מדרש לבד אינו מושלם לברר את רצון ה' אך זה מה שיש לנו בגלות.

לעומת זאת בירושלמי לא מוזכר בית המדרש, ישר שולחים אותו בני הבית לבית המקדש. ממש "וקמת ועלית" ושם הבדיקה מה האמת, הבדיקה מה רצון ה'. לא מתבצעת בשכל אלא בדרך נס, העזרה מבהיקה כשחוני נכנס. הכלי של בית המקדש לבירור רצון ה' - עובד בצורה מושלמת. אך ע"מ שנזכור שאנחנו לא הולכים רק אחרי הרוחני אלא יש לדיינים את הטווח שיקול דעת שלהם - לשכת הגזית בנויה חציה בקודש - להזכיר לנו את הסייעתא דשמייא הרוחנית שלה זוכים הדיינים דווקא שם. אך מצד שני חציה בחול, גם לדיינים יש מקום בסברא להחליט ולהכריע. מקומה של הסנהדרין שעליה ורק עליה נאמר לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין ושמאל - הוא רק בלשכת הגזית, בחצי חצי הזה. כי שם, ורק שם במקום אשר יבחר ה אלוהיך - אפשר לקבל החלטות שנראות שאומרים על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל - ואנו מחוייבים לעשות כן - כי שם יש הארה אלוקית על הדיינים וחזקה שיגיעו באמת לכוון לרצון ה'.