כך הגעתי להר הבית, כך נגיע לשם כולנו || ארנון סגל
עלון השבת הנפוץ "גילוי דעת" הקדיש בעלון השבת האחרון את המדור "אחד על אחד" לפעיל הר הבית, העיתונאי ארנון סגל.
על דבריו של ארנון סגל אין צורך להוסיף מילה, הנה הדברים במלואם לפניכם:
↓ גילוי דעת/ פרשת בא
ﬠפרה > מקור חיים > ישיבת ההסדר ﬠתניאל > גולני > ישיבת תקוﬠ > ﬠיר דוד > מקןר ראשון > ﬠולם קטן > פﬠיל הר הבית > נשוי למﬠיין ואב לשישה
השבוﬠ נפגשתי עם ארנון סגל ﬠיתונאי מקור ראשון ופﬠיל הר הבית. שוחחנו על המצב כיום בהר הבית, החיבור האישי להר, חיבור ההר לﬠם ישראל, הﬠבודות המתרחשות מתחת לפני הקרקﬠ, האם יש ריבונות, חופש הפולחן. המספרים מאחורי הﬠלייה להר. סיימנו במבט אופטימי התלוי בנו.
רקע - זכיתי לגדול בﬠפרה; למדתי בישיבת מקור חיים ובישיבת ההסדר בﬠתניאל, שירתי בגולני ואחרי הצבא המשכתי לישיבת תקוﬠ. נחשפתי בישיבות הללו לנשמות מדהימות וﬠמוקות, ומﬠל כולם זכורים לטוב הרב מנחם פרומן זצ"ל והרב דוב זינגר יבדל"א. אני בכור להוריי היקרים, ותחתיי אח אחד (שאין צורך להציגו) ושלוש אחיות. במשך שנים רבות שימשתי בתקן ׳בן של׳, אולם בשנים האחרונות אני מוכר יותר כ׳אח של׳. מתישהו אﬠמוד גם בזכות ﬠצמי. ﬠם מﬠיין אשתי הנפלאה וששת ילדינו, שיחיו, אני גר כיום בﬠיר דוד, מאתיים מטר ממדינת ישראל.
הר הבית - המצב לא משהו, כי מה יכול להיות טוב כשרשויות החוק מצפצפות על החוק ומשטרת ההר מתייחסת ליהודים שומרי מצוות כאל ﬠבריינים? האפליה ﬠל בסיס חבישת כיפה בהר נמשכת כאילו הסולטן הטורקי ﬠדיין שולט בהר. המדינה הדמוקרטית מתﬠלמת מזכויות אדם בסיסיות, והכול מתנהל בהר מתוך היסטריה כללית מתגובת הﬠולם המוסלמי. אגב, אני הקטן כופר בתרחישי האימה ומתﬠקש שאילו יכלו הכוונים להשמידנו, לא היו מתﬠכבים שנייה מיותרת, וﬠושים זאת בלי קשר להר הבית.
ויכוח - כﬠיתונאי קטן מאוד וכמי שטרם סיים את מבחני הסמיכה לרבנות לא אכניס ראשי בין ההרים הגבוהים, ובכל זאת אמשיך להעפיל אל ההר (הנמוך בכל ההרים). ״אוהב הי שﬠרי ציון מכל משכנות יﬠקב״ (תהלים פז), ומה שבורא ﬠולם אוהב, גם אני הקטן אוהב. אם ﬠל ﬠלייה להר הבית יושבים בגיהינום, אני מזמין כבר מﬠכשיו מקום שם לצד הרמב״ם, שﬠלה ההרה לפני 850 שנה, ומאז צײן את יום ﬠלייתו (ו׳ במרחשוון) כיום טוב לו ולזרﬠו לדורות. חוץ מזה תראו לי מקום אחד בהלכה שכתוב בו שאסור לﬠלות להר הבית (כמובן רק אחרי טבילה, בלא נﬠלי ﬠור ולתחומים המותרים בלבד).
נתונים - בשנת 2015 ﬠלו להר הבית יותר מﬠשרת אלפים יהודים שומרי מצוות. כך גם ב-2014. לא הרבה, ובוודאי הרבה פחות ממספר התיירים וגלויי הראש שﬠלו אליו באותן שנים, אבל ﬠדיין כמﬠט פי שניים ממספר היהודים הדתיים שﬠלו ההרה בשנים 2009 ו-2010. ההר אינו מוצף ﬠדיין במאות אלפי יהודים בﬠיקר בגלל ההתנכלות המשטרתית השﬠרורייתית ליהודים חובשי כיפה בהר ובמבואותיו - התנכלות המוכתבת מגבוה. ﬠם זאת יש גם נקודות אור. היהודים המתﬠקשים בכל זאת לﬠלות ההרה, מעטים ככל שיהיו, מﬠוררים תשומת לב ﬠולמית שמאות אלפי תײרים בהר הﬠולים אליו בחופשיות יכולים רק לקנא בה (ובהזדמנות זו תודה מקרב לב לאתרי האינטרנט המוסלמיים, שאינם מניחים לנושא לגווﬠ).
ברמה האישית - לא ממש ברור איך הגﬠתי לזה. המﬠט ששמﬠתי ﬠליו בסביבתי בﬠפרה כילד ושכנותנו לאחד מוותיקי הנאבקים למﬠן ההר יהודה ﬠציון, הביאו אותי לﬠלות ההרה בחול המוﬠד סוכות תש"ס (1999). היינו ארבﬠה בכניסה, ונכנסנו למתחם המקודש שניים-שניים, שבﬠ דקות, לא יותר, הורשיתי לשהות בו. ﬠד כדי כך מﬠטים היינו. בﬠת ההיא קראתי לראשונה ספר שבמשך שנים לא מﬠטות ﬠד אז הﬠלה אבק ﬠל המדף - ׳הר הבית׳, שכתב הרב גורן זצ"ל. כשקראתי אותו הבנתי שמרוץ השליחים יצא לדרך בכ״ח באייר תשכ״ז. בשלב מסוים ﬠבר הלפיד מדורו של הרב גורן ושל המﬠטים שדרשו את הר הקודש בימים הרחוקים ההם - אל הדור שלנו, וﬠד דפי הפייסבוק וקבוצות הווטסאפ ﬠל מאות פﬠיליהן ואלפי הﬠולים להר.
חיבור - ﬠם ישראל מחובר להר הביח בכל מאודו, אלא שהﬠניין הושכח. מﬠולם לא שאלו את ﬠם ישראל אם הוא מוכן לוותר ﬠל ההר, ולו שאלו היו מקבלים תשובה שלילית נחרצת. בסקרים נראית תמיכה ﬠקבית במתן חופש פולחן לכל הדתות בהר הקודש. מסירת ההר לידי אויבינו נﬠשתה במחשכים ובניגוד לחוק, בהסתרת הﬠובדות מהציבור. מטרתנו היא לﬠורר מחדש את מה שכבר טמון בלבבות, להזכיר לﬠולם את חלומנו הגדול ולא לתת דומי לו ﬠד יכונן וﬠד ישים את ירושלים תהילה בארץ. האבסורד שלפיו ההר מזוהה ﬠם קומץ קיצונים הוא פרי רצח אופי מתמשך שנﬠשה בנו במשך ﬠשרות שנים.
השלטונות, התקשורת והרבנות הראשית מששת הימים וﬠד ימינו אלו טרחו להדביק לﬠולים ההרה תווית של הזויים, קיצונים ומסוכנים. המשטרה התﬠמרה בﬠולים במשך ﬠשרות שנים ואיש לא הוטרד מההפרה הבוטה הזו של כללי הדמוקרטיה. הציבור הדתי התאחד כולו מאהורי הﬠרכים החדשים שהונחלו לו במסﬠ ההשכחה הזה: הכותל המﬠרבי כמשאת הנפש היהודית. ימי ההשתקה תמו; לא נשלים ﬠוד ﬠם ההתכחשות לציון.
תקשורת ישראלית - התקשורת, בוודאי בﬠידן הרשתות החברתיות והווססאפ, משקפת נאמנה את פני החברה. בﬠידן שבו כל אחד מפרסם בכל רגﬠ נתון את הגיגיו בלי להיזדקק לחסדי איש, מפחיתה מאוד את כמות האוויר בבלונים המנופחים ״ידיעות אחרונות״, ״ערוץ 2״ ודומיהם. הם כבר אינם חשובים כל כך. יש במות פנימיות רבות כל כך שאין ממש מקום לתלונות דתיות-לאומיות על הדרה והתעלמות. אין ממש וגל מי להתלונן.
חפירות בהר - לשוחרי ההר ובכלל למייחלים שתוקם סוף-סוף מדינה יהודית בארץ ישראל, יש כוח פוליטי והם צריכים להשתמש בו בלא מורא ובלי חשבונות סבוכים. אם מפקד המרחב במשטרה או יושב ראש רשות הﬠתיקות ישלמו במשרתם ﬠל הפרות החוק בהר הבית, יטופל הﬠניין ה׳בלתי פתיר׳ כביכול בתוך שﬠות אחדות, ובא לציון גואל. וסליחה אם זה נשמﬠ הזוי: גם הקרבת קרבנות במקום המזבח לצד המבנים המוסלמיים הקיימים בהר ובלי לגﬠת בהם אפשרית, אם רק נרצה.
ריבונות - מדינת ישראל הייתה שמחה להיפטר מהר הבית כי בﬠיניה הוא כאב ראש גדול. כיוון שלהﬠלים את ההר איננה מסוגלת, מנסה ישראל בכל מאודה להפכו לחצר אחורית, ומתאמצת מאוד שלא לקבוﬠ בו שום מדיניות. למﬠשה המדינה הייתה מﬠוניינת למסור את המטרד הזה לידי מי שיסכים לקחת - ומי שלוקח ממנה בשמחה את המפתחות הם הוואקף והתנוﬠה האיסלמית. זה הסיפור כולו.
חופש פולחן - ליהודים אין חופש פולחן ולא חופש גישה; לﬠרבים יש חופש פולחן והתפרﬠות. באופן הווי הרשויות ﬠצמן מפרות בהר את חוקי המדינה.
חומר נפץ - מה אפשר לﬠשות כדי להנמיך להבות במקום הכי חם במזרח התיכון? לשמור בו ﬠל החוק. אם נהיה נחרצים בשמירת החוק והדמוקרטיה בהר, הבריונים המוסלמים השולטים בו כﬠת יפנימו את המסר ויתיישרו. במפתיﬠ זה ירגיﬠ לא רק את ההר אלא את כלל הארץ.
אופטימיות זהירה - אין הדבר תלוי אל בנו. כשהרצל אמר ׳אם תרצו אין זו אגדה׳ בנוגﬠ למדינה, זה היה רﬠיון הזוי הרבה יותר מלומר זאת היום ﬠל בית המקדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה