פרשת וארא || מכון המקדש
מדוע זכה אהרון לאורים ותומים על לבו?
↓ מאת: הרב אבי כהנא/ מכון המקדש
בפרשתנו ממשיך הדו-שיח בין הקב"ה ובין משה רבֵּנו, בו מודיע הקב"ה למשה שהוא נגלה לאבות. במדרש מובא שהקב"ה הזכיר את האבות מתוך צער: "חבל על דאבדין ולא משתכחין [חבל על האובדים ואינם נמצאים], יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי עליהם באֵ-ל ש-די ולא אמרו לי מה שמך, ולא הִרהרו אחר מידותי... ואתה אמרת מה שְׁמו - מה אומר אליהם?" (סנהדרין קיא, עא).
האבות הצטיינו במידת האמונה, בידיעה שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים ומעניש את הרשעים, ולמרות שהשכר או העונש לא נראים באופן מיידי, הרי הם האמינו, הם ידעו שהשכר או הפֵּרעון בוא יבוא.
כך מוכיח הקב"ה את משה ללמוד מוסר מהאבות בשני אופנים:
א. להתאזר בסבלנות ולא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.
ב. להזדרז לקיים את דבר ה'.
אמרו רבותינו ז"ל שבתחילה ראוי היה משה להיות כהן ואהרון לוי, אך כיוון שמשה סירב לצאת לשליחות שרצה ה' להטיל עליו, התהפכו הדברים: משה נבחר להיות לוי ואהרון נבחר להיות כהן. על ליבו של אהרון, ששָׂמח בגדוּלת אחִיו - יהיו אוּרים ותוּמים שנאמר בהם "והיו על לב אהרון" (שמות רבה ג', יז).
בניין המקדש ועבודת הכהנים מחייבים את היסודות שטָבעו בנו האבות: הזריזות לקיים את דבר ה' בלי מחשבות של ענווה יתֵרה או התחמקות. וכן את האמונה בה' לעתיד טוב יותר ומתוקן, גם לאורך זמן. וכך אומר המדרש, שכשם שנפרע הקב"ה בעשר המכות ממצריים, כך הוא עתיד להיפרע ממלכות הרשעה (רומי) ששרפה את בֵּיתו של הקב"ה - לפיכך יעלה עֲשָׁנה. "קול שָׁאון מעיר [אז יצא קול רעש מעיר ציון] קול מהֵיכל [יוסיף הקול ויצא מן ההיכל] - קול ה' משלם גמול לאויביו [וזהו קול ה' המשלם גמול לאויביו]" (מצודת דוד לישעיה ס"ו, ו; שמות רבה "וארא" ט', יג).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה